 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
דוקטור אורסון ומיסטר קארד
ספרים / רמי שלהבת
יום שלישי, 01/07/2003, שעה 0:04
'בובות צללים' של אורסון סקוט קארד – דבר הביקורת
|
|
ביקורת זו הופיעה בגליון מספר 18 של המימד העשירי
אורסון סקוט קארד הוא חיה מוזרה. כשיש לו סיפור לספר, כשהוא יודע בדיוק מה הוא רוצה, יש מעט מאד כותבים המסוגלים להתחרות בו. כאשר דוקטור אורסון נמצא במיטבו, ספריו מספקים עלילה מרתקת, דמויות מורכבות, רעיונות מעוררי מחשבה, הומניזם, ואפילו, ירחם השם, עומק. לעומת זאת, בספריו הפחות טובים של מיסטר קארד, דומה שהוא כותב מכוח האינרציה בלבד. בספרים אלה אפשר למצוא דמויות פלקטיות, רדידות רעיונית, ומה שגרוע מכל – מטיפנות מורמונית שמרנית ומתחסדת.
''בובות צללים'' הוא הספר השביעי בסדרת ''אנדר'' והשלישי בסדרת המשנה שלה, העוסקת ב''צללים'' – חבריו של אנדר וויגין מבית הספר ללחימה. אם בספרים הראשונים בשתי הסדרות עוד ניתן היה למצוא הרבה מדוקטור אורסון ומעט מחברו האפל מיסטר קארד, ככל שהעלילות מתקדמות היחס הולך ומתהפך. ב''בובות צללים'' הפער בין שני הצדדים המנוגדים כל-כך בכתיבתו של קארד בולט במיוחד.
עלילת ''בובות צללים'' היא המשך ישיר של הספר שקדם לו – ''הצל של ההגמון''. בעוד פיטר וויגין מנסה לגבש את שליטתו בעולם כהגמון, לאחר תום מלחמת הבאגים, אשיל פלנדרס הפסיכופט מתמרן אומות שונות זו נגד זו במטרה לאגור לעצמו כוח. במקביל עוקבת העלילה אחרי כמה מבוגרי בית הספר ללחימה המוכרים לנו מהספרים הקודמים, ובעיקר אחרי בין, פטרה והרומן המתהווה ביניהם. הספר מתחיל זמן קצר לאחר שסין כבשה את הודו ואת רוב המזרח הרחוק, ואחרי שבין חילץ את פטרה מידיו של אשיל.
עלילת הסיפור, כאמור, מתקדמת בשני צירים. מחד, המשבר העולמי והעימות בין ההגמון לבין אשיל על הדומיננטיות בעולם, ומנגד יחסי בִּין ופטרה. שני הצירים האלה הם גם מוקד העימות בין שני הצדדים בכתיבתו של קארד.
הצד הטוב ב''בובות צללים'' הוא החלק הראשון – הרקע הפוליטי והצבאי של כדור-הארץ שלאחר מלחמת הבאגים. אמת, גם כאן הוא לא חוזר לרמה אותה הכרנו ב''המשחק של אנדר'' וב''קול למתים'', אבל העלילה מעניינת למדי, מתקדמת כל הזמן, ומהווה, בסך-הכל, סיפור הרפתקאות פוליטי סביר ומעניין. סיפור ההרפתקאות הזה היה עולה מעבר לרמה של 'סביר' אם קארד היה טורח להשקיע יותר בבניית הדמויות ויוצר לנבל הגדול שלו דמות אמינה יותר מהקריקטורה הג'יימס-בונדית אותה בנה בפועל. אשיל, לרוע המזל, הוא ארכי-רשע סטריאוטיפי וחסר אמינות, והיכולת שלי, כקורא, להאמין לדמותו ולמניעים שלו פוחתת מספר לספר. למרות זאת, ולמרות בעיות לוגיות אחרות, העלילה הפוליטית והמלחמתית של הספר מחזיקה מעמד ואפילו מותירה מידה כלשהי של סקרנות לקראת הספר הבא.
לעומת חלקה הפוליטי של העלילה, אותו הצליח דוקטור אורסון לכתוב באופן מעניין למדי, הציר העלילתי השני הוא כבר נחלתו הבלעדית של מיסטר קארד הנורא. קארד, אותו סופר שידע בעבר לתאר סיפור התבגרות נפלא של ילד במערכת כופה ומניפולטיבית, ויתר כאן לחלוטין על הנסיון לעגן באופן מציאותי את האידיאולוגיה שלו באופיין של הדמויות ובקונפליקטים הפנימיים שלהן. במקום זאת, מערכת היחסים של פטרה ובין הפכה ב''בובות צללים'' להטפה מוסרנית נלהבת למען האידיאל הנוצרי-פרוטסטנטי של ערכי המשפחה האמריקאיים. שוב ושוב מקדיש קארד עמודים שלמים להטפה על החובה להוליד ילדים. שוב ושוב הוא מרצה את דעתו על קדושת התא המשפחתי, שוב ושוב הוא מגן על קדושת חייהם של עוברים מופרים. כיוון שקארד כמעט לא מחפש הצדקות עלילתיות להטפות האלה, מה שנשאר הם קטעים ארוכים ומייגעים, שהקורא הנבון יבחר לרפרף עליהם במהירות ולחזור כמה שיותר מהר לסיפור האמיתי.
''בובות צללים'' אינו ספר טוב במיוחד, אולם רבים מקוראיו הותיקים של קארד ירצו בודאי לקרוא אותו בכל זאת, ולו רק כדי להשלים את היכרותם עם המתרחש בכדור-הארץ בכל אותה תקופה בה לא עסקה סדרת ''אנדר'' המקורית כלל. אם באים ל''בובות צללים'' במטרה זו בלבד, הספר יכול להצדיק את רכישתו. חשוב רק לזכור לקחת את הכדורים נוגדי השמאלץ בקטעים הנכונים ולעשות הכל כדי להתעלם מהטפותיו הנמרצות של מיסטר קארד.
בובות צללים (Shadow Puppets)
מאת אורסון סקוט קארד (Orson Scott Card)
תרגום: יעל סלע
הוצאת אופוס, 2003
285 עמודים
בובות צללים - פרק א'
אורסון סקוט קארד
המימד העשירי
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
בובות צללים הוא ספר נהדר (חדש)
דגרי שבת, 20/08/2005, שעה 19:32
אמנם פחות טוב משאר ספריו של קארד, אבל אנשים שאהבו את המשחק של אנדר ואוהבים את הסגנון של קארד צריכים לקרוא אותו, ומיותר סיבות מאשר להתעדכן בהמשך העלילה.
בתגובה למאמר שנכתב כאן, שבו הכותב ביקר את קארד על צדקנותו המורמונית שהתבטאה היטב בקטעים שבהם פטרה מתווכחת עם בין על עתידם המשותף: לא כל דבר צריך להיראות מנקודת מבט שלילית, או צינית. לדמות של פטרה יש את כל הסיבות לנסות לשכנע את בין להתחתן איתה ולהוליד ילדים, לאו דווקא שנובעות מהערכים הנוצרים שמרנים של קארד.
היא אוהבת אותו, רוצה לחיות איתו את חייה (ואכן, יש מעטים שאוהבים לבטא רצון זה בברית הנישואין) ולשאת את ילדם המשותף. תוסיפו לזה את העובדה שבין גוסס ואין לה כל כך הרבה זמן לדסקס איתו על העניין, ותבינו את הגישה האגריסיבית של הדמות.
לכותב- לפעמים נחמד לקרוא ספר, סתם, בלי לבקר כל דבר קטן.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
