 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
ביבר הנייר
סיפורים / קן ליו
28/06/14
תגובות: 8
וויסקי בקנקן (חלק שלישי)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 1
וויסקי בקנקן (חלק שני)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
וויסקי בקנקן (חלק ראשון)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
הינדיק
סיפורים / הדס משגב
13/06/14
תגובות: 1
שמים שבורים
סיפורים / יואב וקרן לנדסמן
13/06/14
תגובות: 1
מתנת יום הולדת בחלקים
סיפורים / קרן לנדסמן
01/03/14
תגובות: 0
דמשק
סיפורים / דריל גרגורי
31/08/13
תגובות: 8
מיכאל
סיפורים / זיו קיטרו
03/05/13
תגובות: 0
עד בלי ירח
סיפורים / נגה פרנקל
03/05/13
תגובות: 3
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 5
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 1
יאגה
סיפורים / קרן לנדסמן
03/05/13
תגובות: 1
היום הגרוע ביותר בשנה
סיפורים / קרן לנדסמן
15/02/13
תגובות: 8
פיזור
סיפורים / חגי אברבוך
13/01/13
תגובות: 14
|
 |
דף קשר
סיפורים / יוליה גנטמן
יום חמישי, 21/11/2002, שעה 16:00
סיפור מתוך הגליון השני של 'חלומות באספמיה' – כתב עת חדש למד''ב ולפנטסיה
|
|
הגליון השני של 'חלומות באספמיה' – כתב עת חדש למד''ב ולפנטסיה – רואה אור בימים אלה. גליון זה (עורכת ראשית: ורד טוכטרמן) מכיל, פרט למדורים חדשים ולהפתעות, כמות גדולה במיוחד של סיפורים (מלווים בהקדמות מאת ניר יניב). אנו שמחים להגיש לכם אחד מהם, בצירוף ההקדמה שלו.
רוב כותבות המד''ב או הפנטסיה שפגשתי לא רואות את העולם
בצבעים עליזים במיוחד, ולעיתים קרובות נלווית לכך נטיה
עזה לשבור דברים – בייחוד את פרק היד של כותב שורות
אלה. לכן שימחה אותי מאד הצהרתה של יוליה גנטמן כי היא,
בניגוד לבת דמותה הספרותית, בחורה אופטימית בכל מצב.
מובן, אם כך, כי מצב רוחי כשניגשתי לקרוא את סיפורה
היה אופטימי אף הוא, והחזיק מעמד כמעט עשר שניות, עד שהבנתי
כי הסיפור עוסק בפיגוע. אופטימית? פיגוע? מבולבל ומדוכא
מעט, המשכתי בדרכי, סיימתי לקרוא, ואז הבנתי. היא לא שיקרה.
היא בהחלט אופטימית בכל מצב.
הקטע הכי קשה הוא השניות הראשונות. עוצמים את העיניים חזק-חזק ונושמים מספר נשימות עמוקות. העיקר הוא להיזכר שזו לא הפעם הראשונה, זה כבר היה, זו שיגרה. אין שום סיבה שהלב יפעם כמו משוגע ושהריאות יצטרכו לפעול כפול כדי לשאוף את האוויר הנחוץ. זו שיגרה, שיגרה, להירגע, לנשום.
ואז, כשסוף סוף מספיק רגועים כדי לחשוב בבהירות רצים לטלפון, או מה שהרבה יותר מקובל לפלאפון ומתחילים את סבב הטלפונים הקבוע, השגרתי.
הנה, שיגרה, איזו מילה טובה , מרגיעה.
רינה – ''המנוי אינו זמין כעת, אנא...''
דוד – ''המספר אינו מחובר, אנא נסו...''
מישהו, לפחות מישהו, חייב לענות. האוטובוס היה מלא חיילים, לא יתכן שאיש לא עונה.
זה היה רע... זה היה טוב. אבל הלוואי שמישהו יענה!
רחל – הפלאפון מגיב בסדרת צפצופים מהירים כאות לכך שהמנוי בצד השני ללא קליטה.
עמיחי... השתהיתי שניה.
אלוהים, כמה ששנאתי את הבחור הזה בבית הספר! עם הקנטורים והירידות הנצחיים שלו. הילד הכי חתיך בכיתה וכמובן עם אגו מנופח בהתאם.
אולי לדלג על מספרו? רק הפעם? לפתע הרגשתי נקיפות מצפון. הייתי מודעת לעצמי מספיק כדי להודות שיחסו פגע בי כל כך כי הייתי דלוקה עליו מאז כיתה י'. אפילו ייחלתי מספר פעמים שימות, במיוחד כשההשפלות שלו היו אכזריות במיוחד. לצעירים בתיכון יש כשרון מיוחד לזה.
נקיפות המצפון נעשו חזקות יותר והעברתי את העיניים על דף הקשר שנח מולי. לא, אני אתקשר בכל מקרה. עד כמה שידעתי, הייתי היחידה מכל הכיתה שעשתה את סבב הטלפונים הזה אחרי כל פיגוע. זו אחריותי. חוץ מזה, מה הסיכוי שהוא בכלל היה באוטובוס ההוא?
חייגתי את מספרו.
הוא תמיד התנהג כאילו אני אויר, וזאת בפעמים שלא צחק או ירד עלי לעיני כל.
הוא בטח לא יזהה את קולי ואם אני לא אזדהה אולי אפילו אקבל ממנו יחס אנושי לשם שינוי.
הצפצופים בשפופרת היו בקצב של חיוג רגיל, כלומר המכשיר שלו לא היה מנותק או לא זמין, אבל הוא גם לא ענה והנחישות שלי פחתה עם כל צפצוף.
''הלו? הלו?'' קולו המוכר נישמע כאשר כבר עמדתי לנתק. נו, מפגרת, הפצרתי בעצמי, תעני כבר! תגידי משהו!
''הלו! תקשיב בן אדם! אני לא יודע מי אתה אבל אם כבר צלצלת תהיה לפחות מספיק גבר לענות!''
לשוני נדבקה לחכי באופן סופי. עם ''הלו'' עוד יכולתי להתמודד. מילה קצרה ולא מזיקה, אבל לשמוע שוב את ההקנטות שלו כבר היה יותר מדי בשבילי.
ובינתיים עמיחי המשיך ברצף הגידופים שכה הצטיין בהם.
''בן אדם זה לא מצחיק!'' הוא צעק. ''הפלאפון שאתה מתקשר ממנו שייך לידידה שלי ולא אני ולא שאר החברים שלה נשמח מזה שאתה מתקשר ממנו! זה לא מצחיק! מספיק כואב שאיבדנו אותה, אנחנו ממש לא צריכים את הצלצולים שלך מהפלאפון הגנוב, ועוד מיד אחרי פיגוע!''
בהלם שקט הרחקתי את הפלאפון מאוזני והתבוננתי בו כמה שניות, שמא הפך למכשיר של מישהי אחרת בזמן שלא הסתכלתי.
לא, זה עדיין היה הסלקום הישן שלי.
שום דבר ממה שהוא אמר לא נשמע לי הגיוני. מה הספיק להשתנות בזמן שהרצתי טלפונים? ואיך יתכן שלעמיחי יש את המספר שלי בשיחה מזוהה?
''עמי?'' הכרחתי את עצמי להגיד.
הוא השתתק בבת אחת ואז אחרי שניה של דממה סינן: ''זה לא מצחיק''.
אבל זה כן היה! הבחור שחשבתי ששונא אותי בדם, מחזיק את מספר הפלאפון שלי אצלו! ובנוסף לכל מזהה את קולי!
''עמי, איפה אתה?'' שאלתי. מתחילה סוף סוף להאמין.
''בצומת מירון''.
הוא שתק מתלבט אם להמשיך ואני יכולתי לשמוע צעקות עמומות ברקע.
''היה פה פיגוע'', המשיך לבסוף ''אני בסדר, פשוט מרגיש קצת מטושטש אז התיישבתי בצד כדי לא להפריע''.
חייכתי, נזכרתי איך אני הלכתי לשבת בצד במצב דומה.
מי התקשר אלי אז? סבתא , נידמה לי.
''זו באמת את?'' שאל פתאום ובקולו נישמע תיקווה כמעט נואשת. ''איך זה יתכן? איפה היית שנתיים?''
לקחתי את מפתחות האוטו מהמדף על יד הדלת.
''אני מבטיחה לספר לך הכל'', נשבעתי. ''תישאר איפה שאתה, אני באה לאסוף אותך''.
''יש פקקים'', הוא הזהיר, ואז הוסיף במהירות, ''אני כל כך שמח שאת חיה!''
החיוך על פני הלך והתרחב.
''ובכן.... המצב הוא קצת הפוך'', עניתי וניתקתי את המכשיר.
עדיף שאני אסביר לו הכל פנים מול פנים. אולי הכל עוד יסתדר על הצד הטוב ביותר בסוף, אמרתי לעצמי ומיהרתי לאסוף את עמי.
חלומות באספמיה
סיפור מתוך הגליון הראשון
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
כל הכבוד, יולי! (חדש)
יעל יום חמישי, 21/11/2002, שעה 20:25
זוכרת שאמרתי לך שאני מאוד אוהבת את הסיפור?
והנה הוא נבחר לייצג את הגליון השני.
איחולי!
|
|
|
|
|
אחלה סיפור (חדש)
FiRe N IcE יום שישי, 22/11/2002, שעה 19:53
בתשובה ליעל
הוא כתוב ממש טוב, בלי ספק.
ואם מישהו יוכל להסביר לי אותו אני אשמח =-)
|
|
|
|
|
גם לי בפעם הראשונה (חדש)
Boojie יום שישי, 22/11/2002, שעה 21:49
בתשובה לFiRe N IcE
שקראתי אותו היה קצת קשה להבין אותו, ולכן אהבתי אותו אפילו יותר בקריאה שניה. :-)
אני חושבת שיעזור לך להבין מה הולך פה אם תעצור ותחשוב רגע מי בסיפור חי ומי מת.
|
|
|
|
|
בידיוק :) (חדש)
אסטרו-נעמי סופרת גאה שבת, 23/11/2002, שעה 23:15
בתשובה לBoojie
אחד מהסיפורים שלא מאכילים אותך בכפית, ולכן כשאתה מבין מה קורה - הוא מצוין. באמת מצוין. כל כבוד!
|
|
|
|
|
שלישית and counting (חדש)
FiRe N IcE יום ראשון, 24/11/2002, שעה 3:42
בתשובה לאסטרו-נעמי סופרת גאה
ועדיין לא מבין.
בחיית??
|
|
|
|
|
ניסיתי לענות וקרס לי המחשב. (חדש)
Boojie יום ראשון, 24/11/2002, שעה 10:02
בתשובה לFiRe N IcE
אז אני בעיקשות רבה, אנסה שוב.
ספוילרים לסיפור להלן, אם זה משנה למישהו:
כפי שאומר עמיחי לבחורה בשיחה שלהם, היא נהרגה בפיגוע לפני שנתיים. מאז, בכל פעם שיש פיגוע, היא מנסה להתקשר לחבריה שמופיעים בדף הקשר שלה, בתקווה שהם יופיעו כזמינים (כלומר, שגם הם נהרגו). בדרך כלל הם לא זמינים, כלומר, הם עדיין חיים והיא לא יכולה לתקשר איתם.
כשהיא מתקשרת אל עמיחי, הוא עונה. משמע, גם הוא מת. אבל הוא לא מודע לזה.
מספיק טוב? :-)
עכשיו, דיר בלאק, מחשב, לא להיתקע עד שאני שולחת את התשובה (ורצוי גם לא אחר כך).
|
|
|
|
|
בקורת בונה (חדש)
בעילום יום רביעי, 09/06/2004, שעה 20:23
בתשובה לBoojie
מאוד נחמד מצדך שכתבת הסבר על הסיפור הנ''ל אבל כלל ברזל סיפורים בעלי מסר עקיף לא מבירים בגלוי!!!!!!!!!!
|
|
|
|
|
למה לא להסביר אם מישהו לא הבין? (חדש)
יעל יום חמישי, 10/06/2004, שעה 13:40
בתשובה לבעילום
|
|
|
|
|
זה מסוג הדברים שמעביר בי צמרמורת (חדש)
האבא של אדון קמט יום ראשון, 24/11/2002, שעה 12:36
למרות שהרעיון שחוק, סיפורים מסוג זה תמיד מעבירים בי צמרמורת.
הוא קצר, הוא מנבא את סופו די מההתחלה, ועדיין, המחשבה שאדם לא מודע לזה שהוא מת, תמיד תעביר בי צמרמורת.
|
|
|
|
|
אני אהבתי את הסיפור הזה (חדש)
Boojie יום ראשון, 24/11/2002, שעה 17:34
בתשובה להאבא של אדון קמט
בגלל הרבה סיבות אחרות.
גם בגלל הצורה שהוא מתעתע בקורא, כן. אבל אהבתי גם את הצורה שהוא מציג לקורא את יחסיותם של רגשות. רגש כפי שהוא נראה מהצד של עמיחי הוא לא אותו רגש כפי שהוא נראה מהצד של המספרת. ומילא זה, אבל רגש לפני המוות ורגש לאחר המוות אינם אותו דבר.
אני נשארתי עם שאלה (שיכול להיות שאני הבאתי אותה איתי לסיפור, אבל עדיין מצאתי אותה בו), למה עמיחי נראה כאילו הוא שונא אותה בחייה, ולאחר מותה פתאום נהיה חיובי. האם באמת הרגש שלו היה חיובי גם כשהיא חיה, והיא רק לא ידעה להבחין בזה? או שאולי מוות משנה את הפרספקטיבה וגורם לנו להבין את הרגשות האמיתיים שלנו?
|
|
|
|
|
שאלות את שואלת... (חדש)
האבא של אדון קמט יום ראשון, 24/11/2002, שעה 18:14
בתשובה לBoojie
ואולי באמת עלית על הנקודה. איך אנחנו בעצם תופסים את המוות ואת ההשלכות שלו על החיים. אני זוכר שהתרגשתי כשקראתי את טוס סוויר. הרגע שהוא צפה במשפחה שלו מספידה אותו, משבחת אותו, לאחר שהוא כביכול נחשב למת... לבין העובדה שבחיים עצמם הוא נחשב לממזר לא קטן בכלל...
מצד שני... יוליה צריכה לדבר.
מה אני עושה כאן בכלל...
|
|
|
|
|
אני דווקא לא חושבת שבהכרח יוליה (חדש)
Boojie יום ראשון, 24/11/2002, שעה 18:21
בתשובה להאבא של אדון קמט
צריכה לדבר. הרי היא שחררה את הסיפור לעולם. מרגע זה, הוא שלנו למצוא את המשמעויות שיש בו לא פחות מכפי שהוא שלה. כלומר, שלא יהיו טעויות, הייתי שמחה לשמוע למה היא התכוונה במישור המודע שלה ומה היא חושבת, אבל לסיפור כבר יש קיום משל עצמו.
|
|
|
|
|
אז להגיב או לא :)? (חדש)
יולי יום שני, 25/11/2002, שעה 23:39
בתשובה לBoojie
הרבה פעמים אנחנו מרשים לעצמנו לשנוא בן אדם, לכעוס, לפגוע, בידיעה שיש זמן, שהכל יסתדר ואם לא , אז אז מה, הרי ממשיכים בחיים.
כאשר פתאום מבינים שזה לא כך, שאין דרך חזרה...
אני לא יודעת אם באמת הרגשות של האדם משתנות כי יסורי המצפון אוכלים אותו או האם אז יוצאים הרגשות האמיתיים אל האור. אני רק יודעת שכאשר מאבדים בן אדם כל היחס שהיה אליו עד עכשיו עובר שינוי מקצה לקצה.
אני לא תיכננתי את זה כאשר כתבתי את הסיפור, כך זה יצא שאותו אביחי קיבל הזדמנות שניה לאמוד מול אותה בחורה.
|
|
|
|
|
אני מודה, זו הנקודה שבה (חדש)
Boojie יום שלישי, 26/11/2002, שעה 11:59
בתשובה ליולי
הסיפור נגע בי אישית.
לפני שנים היתה לי חברה טובה, טובה מאד אפילו, ועם הזמן דרכינו נפרדו. לא בגלל מריבה או משהו, אלא סתם כי החיים סוחבים אותנו לכיוונים שונים, והרי תמיד יש זמן ליצור קשר מחדש אם נרצה.
ואז, לפני שנים ספורות, היא נהרגה בפיגוע, וכל רגשי האשמה צצו מיד. לקח לי הרבה זמן להתאפס על זה שככה הם החיים, ואי אפשר לחיות כל רגע בהם כאילו עוד שניה אנחנו עומדים לאבד את כל מי שמסביבנו...
|
|
|
|
|
חכו שנייה, כל הריצפה שלי מוצפת... (חדש)
alonwho@what יום שלישי, 26/11/2002, שעה 13:03
בתשובה לBoojie
בדמעות...
לא נותר לי אלא לומר שזה נכון. לגבי הרבה דברים בעולם. כאב מחדד את העיוות בין רגש הגאווה לבין הצרכים הבסיסיים שלנו.
ויש משפט שאומר שרק כאב יכול לחדד את האהבה.
|
|
|
|
|
הבנתי (חדש)
FiRe N IcE יום שלישי, 26/11/2002, שעה 18:54
בתשובה לBoojie
אז זה ממש אחלה סיפור=-)
תודה על ההסבר.
|
|
|
|
|
שאלת תם: (חדש)
כליל החורש נאורי יום שלישי, 26/11/2002, שעה 19:16
הסיפור בעל רבדים מעניינים - אבל איפה הפנטזיה, או לחילופין, המדע הבדיוני פה?
אנא, עזרו לכליל המבולבל להבין מה הסיפור הזה עושה באתר האגודה למדע בדיוני ופנטזיה.
|
|
|
|
|
שאלת תם או שאלת מיתמם? (חדש)
גרומיט יום שלישי, 26/11/2002, שעה 20:41
בתשובה לכליל החורש נאורי
מה מציאותי בסיפור שמהלך משני הצדדים של הגבול של החיים והמוות (ושבו למתים יש פלפונים, לכל הרוחות)?
|
|
|
|
|
מה, זה יומיומי, לא? (חדש)
Boojie יום שלישי, 26/11/2002, שעה 21:42
בתשובה לגרומיט
טוב, פעם הבאה שאני מתקשרת לאיינשטיין, אני אשאל אותו. אבל אני לא מתקשרת אליו הרבה, כי הזמן אוויר זה רצח.
|
|
|
|
|
אה! אהאהא! (חדש)
כליל החורש נאורי יום חמישי, 28/11/2002, שעה 20:07
בתשובה לגרומיט
עכשיו הבנתי מאין הבלבול שלי. לא קראתי בדקדוק את הפסקה האחרונה.
הבה נעשה תרגיל קטן: במקום שני המשפטים האחרונים, נשים את המשפטים הבאים:
''חתיכת אידיוט. רק כשהוא חושב שאני מתה הוא שם לב שאני בכלל קיימת.''
לולא היו שני המשפטים האחרונים כפי שהם, לטעמי, אי אפשר היה לקרוא לזה סיפור מד''ב או פנטזיה. ואין שום רמזים משמעותיים לכך במהלך הסיפור. בקיצור, תסמונת אם המנזר, התקשרי הביתה.
|
|
|
|
|
הו, לא, ממש לא. (חדש)
Boojie יום חמישי, 28/11/2002, שעה 20:52
בתשובה לכליל החורש נאורי
''אם המנזר, התקשרי הביתה'' זה אפקט שנוצר כשהאלמנט המד''בי/פנטסטי כלל לא רלוונטי לכל הסיפור שהיה לפניו. הם הלכו, ואז הם באו, ואז היו מלחמות, ואז אנשים מתו, ואז אם המנזר בכתה, ואז עברה חללית בסביבה.
לעומת זאת, בסיפור הזה, ההסבר הסופי שמופיע בשורות האחרונות משנה את התפיסה שלך לגבי כל מה שקראת עד אותו רגע, ומציג לך סיטואציה שונה מכפי שחשבת עד אותו רגע - סיטואציה שיש לה עוד רמיזות לאורך הטקסט והיא חלק בלתי נפרד מהסיפור. למעשה, בלעדיה אין סיפור.
מדובר במצב שונה *לחלוטין*.
|
|
|
|
|
לא קונה. (חדש)
כליל החורש נאורי יום שישי, 29/11/2002, שעה 14:39
בתשובה לBoojie
למעשה, הרעיון שהיא למעשה מתה לא נראה לחלוטין אמין, כי הרי ממתי אנשים מתים יכולים לתת טרמפים?
|
|
|
|
|
נו, אז אל תקנה, על זה אין לי שליטה. (חדש)
Boojie יום שישי, 29/11/2002, שעה 15:56
בתשובה לכליל החורש נאורי
אגב, הייתי יכולה לשאול אותך ''ממתי אפשר לעבור את מהירות האור?'', אבל עזוב, סתם קטנוניות.
|
|
|
|
|
נו, אז אל תקנה, על זה אין לי שליטה. (חדש)
כליל נאורי יום שני, 02/12/2002, שעה 19:51
בתשובה לBoojie
אני מצטער, זה פשוט נראה לי קצת תמוה. איזה מין סוג מוות זה? האם אלה ימי המשיח? האם היא אל0מתה מרשעת? מדוע הפלפון שלה עובד? מה קורה פה לכל הרוחות? זהו סוג של חוסר מידע שאינו מתאים, לטעמי, לסיפור פואנטה. אבל שיהיה, אם נורא בא לכן ללגלג עלי, אהלן וסהלן.
|
|
|
|
|
אז על מה אתה מתלונן בעצם? (חדש)
יעל יום שני, 02/12/2002, שעה 19:59
בתשובה לכליל נאורי
שלא גילו לך את כל המידע שעומד ברקע הסיפור? על זה שהחיים שלאחר המוות המתוארים בסיפור לא תואמים את האמונה הפרטית שלך?
אני פשוט לא מבינה מה אתה רוצה. יש כאן סיפור עם תיאור לא שגרתי של החיים שלאחר המוות. בהחלט יש כאן נקודות שלא מוסברות. אני באופן אישי קיבלתי רושם של חיים שלאחר המוות שמתנהלים במעין מימד מקביל לזה שלנו, כשהאנשים המתים יודעים מה קורה בעולם החיים אבל לא הפוך.
יכול להיות שיולי חשבה על משהו אחר. בכל אופן, זה יכול להסתדר די בקלות. זה לא מקרה בו אין שום הסבר שמתאים לחוקים של הסיפור.
לכן מבחינתי הסיפור תקין, ומאחר שהוא עוסק בחיים שלאחר המוות הוא בהחלט מתאים לז'אנר.
אם הסיפור אינו תקין לדעתך, אנא הסבר מדוע, אבל אל תגיד שהוא לא מתאים לעובדות החיים המוכרות לך, כי זה לא מדד כשמדברים על פנטסיה.
|
|
|
|
|
אז על מה אתה מתלונן בעצם? (חדש)
כליל נאורי יום שני, 02/12/2002, שעה 20:11
בתשובה ליעל
אני לא מתכוון להמשיך בדיון הזה - אם לא הבהרתי את עצמי כיאות עד עתה, ישנן שתי אופציות, הנראות לי סבירות:
א. יכולות ההבעה בכתב שלי דורשות שיפור.
ב. הגזמתי בחשיבותה של השגתי.
בכל מקרה, מצדי הנושא לא עומד יותר לדיון, דהיינו, לא אשיב בנוגע אליו יותר.
|
|
|
|
|
לא אמין, אתה אומר? (חדש)
יעל יום שני, 02/12/2002, שעה 14:28
בתשובה לכליל החורש נאורי
וואלה, צודק. גם אף פעם לא באמת האמנתי בקטע של ההוביטים אצל טולקין. ממש לא אמין הקטע ההוא.
וגם הסרט ההוא עם החרבות הזורחות, איך קוראים לו? מלחמת משהו... גם לא אמין.
באמת ז'אנר לא אמין, הז'אנר הזה...
|
|
|
|
|
לא אמין, אתה אומר? (חדש)
כליל נאורי יום שני, 02/12/2002, שעה 19:52
בתשובה ליעל
ר' תגובתי לבוג'י.
|
|
|
|
|
אתה בחברה טובה (חדש)
יעל יום חמישי, 28/11/2002, שעה 21:13
בתשובה לכליל החורש נאורי
שמתי לב שכמה וכמה אנשים טובים וחכמים התקשו להבין את הסיפור.
מה שדי מוזר לי, כי אני הבנתי מה קורה כבר באמצע שלו בקריאה הראשונה, ודווקא אני לא תמיד זריזה בהבנה של סיפורים.
אבל אולי הסיפור מדבר לאנשים מסוימים יותר מאשר לאנשים אחרים. בכל אופן, אם תקרא אותו שוב, תראה שיש די הרבה רמיזות במהלך הסיפור לכך. הפואנטה בכלל לא מגיעה בהפתעה.
|
|
|
|
|
גם אני התקשיתי. (חדש)
Boojie יום חמישי, 28/11/2002, שעה 22:50
בתשובה ליעל
אמנם, אודה ואתוודה, בפעם הראשונה שקראתי אותו הייתי עייפה, אבל זה לא תירוץ. אני תמיד עייפה.
מצד שני, בניגוד להרגלי, לא לאהוב סיפורים שלא הבנתי בקריאה ראשונה, במקרה הזה בקריאה השניה גיליתי שהסיפור מאד מוצא חן בעיניי. לא דבר שקורה כל יום.
|
|
|
|
|
אני נכנע. (חדש)
כליל החורש נאורי יום שישי, 29/11/2002, שעה 14:40
בתשובה ליעל
לא מצליח להבין מה אנשים מוצאים בסיפור הזה, ואני עדיין לא חושב שיש לו מקום כאן.
לו יהי.
|
|
|
|
|
הבהרות: (חדש)
NY מאושר יום שישי, 29/11/2002, שעה 16:22
בתשובה לכליל החורש נאורי
א. הסיפור נמצא כאן, ללא קשר לענייני טיב וטעם, כדוגמה מתוך הגליון החדש של ''חלומות באספמיה'', שהוא באופן מוצהר *כתב עת למד''ב ולפנטסיה*. היות והוא כזה, יש שיתוף פעולה בינינו, בין השאר על ידי פרסום סיפורים או קטעים נבחרים מתוכו כאן. וכך נגמרה באופן סופי ומוחלט טענת ה-''אין לו מקום כאן'', תודה.
ב. גם לו לא היה זה המקרה, הרי שיש קריטריון אחד בלבד לשייכותו של סיפור, מאמר או כל דבר אחר לכאן, והוא - דעתו האישית של עורך האתר, הוא ולא שרף, הוא ולא מלאך, הוא אחד ויחיד, ידו חוסן, רגלו עוצמה, חזהו שעיר. אותו עורך, אם לנקוט בלשון המעטה, לא שם דג מת על דעתו של כבודו, או של מישהו בכלל, בשאלה האם יש או אין מקום למאמר מסוים. כבודו מוזמן להגיב *לסיפור*. את החלטות העריכה תשאיר לי.
|
|
|
|
|
הבהרות: (חדש)
דג פירנה נושך יום שישי, 29/11/2002, שעה 18:17
בתשובה לNY מאושר
למה לזעום כ''כ? הבנאדם רק תהה תהיה די מובנת, זה לא שהוא סוגד לאלוהים אחרים ל ד ע ת י - אוליאניטועהגם אנירקאדםבשר ו ד ם !
|
|
|
|
|
הבהרות: (חדש)
כליל נאורי יום שני, 02/12/2002, שעה 20:08
בתשובה לNY מאושר
א. argumentum ad verecundiam
קיבלתי.
ב. אני חושב שהשגתי לגיטימית. הסברתי אותה, והסברתי אותה שוב, וגם הבהרתי אותה, וביארתי אותה, וכהנה וכהנה. לבסוף, הגעתי למסקנה שלא ישכנעו אותי אחרת, ואני לא אשכנע אחרים פה אחרת, ולכן החלטתי לסיים את הדיון באופן שרירותי, עד כמה שאני מעוניין בו.
לא היה בהשגתי מן הטלת הספק בסמכותך, כעורך האתר, להחליט מה לפרסם ומה לא לפרסם באתר.
האם עלי להוסיף משפט זה _לכל_ הודעה, שאלה, והערה שלי, שעלולה, בטעות, לגרום לכבודו, או למישהו אחר, לחשוב שאני, כליל נאורי, אם זהו אכן שמי האמיתי, מפקפק, או פקפקתי, או מתכוון לפקפק, במפגיע או במרומז, בסמכותך זו, של כבודו, ניר יניב, אם זה אכן ששמו האמיתי של כבודו?
ואני לתומי חשבתי כי מדובר בפורום דיונים מרוכזי-כתבות, לא בבית משפט פלילי.
|
|
|
|
|
חלומות באספמיה, (חדש)
השועל בכרם יום ראשון, 01/12/2002, שעה 11:15
בתשובה לכליל החורש נאורי
ככתב עת למדע בדיוני ופנטסיה שואף לייצג את *כל* הגישות, הנישות ותתי הז'אנרים הדרים בכפיפה אחת תחת המטריה הרחבה הנקראת 'מד''ב'.
ייתכן כי הסיפור אינו לטעמך, ייתכן כי הוא אינו לטעמם של אחרים, ייתכן כי הוא אינו מובן לאחדים וייתכן כי הוא לא נחשב למד''ב בעיניהם הביקורתיות של אחרים.
הנקודה החשובה היא שיש אחדים שכן מצאו את הסיפור לטעמם, יש אחדים שכן מצאו את הסיפור מובן ויש אחדים שכן מצאו את הסיפור כסיפור מד''ב. ככזה, מקומו של הסיפור יכירנו גם בחלומות באספמיה, וגם כאן, כמייצג דוגמית של חלומות באספמיה.
וכמנהג הפוליטיקאים אסיים ב'השאלה היא אחרת'.
האם רכשת עותק של חלומות באספמיה, והאם מצאת אחדים מ 24 הסיפורים *האחרים* ראויים יותר, מובנים יותר, שווים יותר והמצדיקים את רכישתו של כתב העת?
|
|
|
|
|
חלומות באספמיה, (חדש)
כליל נאורי יום שני, 02/12/2002, שעה 19:49
בתשובה להשועל בכרם
מן הגליון הראשון התרשמתי לטובה, למען האמת, ולא מצאתי בו טעם לפגם. הסיפור למעלה הינו הראשון שראיתי מן הגליון השני, אליו אין לי גישה.
|
|
|
|
|
שאלה בקשר לחוברת (חדש)
דרצ'י יום רביעי, 04/12/2002, שעה 15:20
בתשובה להשועל בכרם
מה ההבדל בינה ובין המימד העשירי? המימד העשירי ימשיך לצאת? לא יצא לי לקרוא את המימד, אבל העטיפות שלו (שצוירו ע'י אבי כץ) היו מדהימות.
|
|
|
|
|
המימד העשירי וחלומות באספמיה (חדש)
NY מאושר יום רביעי, 04/12/2002, שעה 16:33
בתשובה לדרצ'י
הנם שני כתבי עת שונים, נפרדים, בלתי תלויים.
*המימד העשירי* הוא כתב העת של אגודה ישראלית למד''ב ולפנטסיה, שבאתרה אנו נמצאים כעת. הוא מכיל כתבות, ביקורות, סיפורים (מתורגמים ומקוריים), טור אישי אחד ועוד.
מידע נוסף על המימד אפשר למצוא בכתובת:
המימד העשירי מופץ חינם לחברי האגודה ונמכר בכנסים ובשאר מקומות.
*חלומות באספמיה* הנו כתב עת עצמאי שאינו קשור באגודה (אם כי רבים ממשתתפיו חברים בה). הוא מושתת על סיפורי מקור, אך כולל גם הוא כתבות, מאמרים וסיפורים מתורגמים. עוד מידע ניתן למצוא באתר כתב העת:
חלומות באספמיה נמכר בחנויות ספרים. ניתן גם לעשות מנוי עליו ולקבלו בדואר - כל הפרטים נמצאים באתר האמור.
|
|
|
|
|
איזה punch line! (חדש)
CMOT Marvin יום שישי, 27/12/2002, שעה 22:04
בהחלט כתוב טוב, לצערי (עדייו) לא יצא לי לשים יד על החוברת, אבל אם הפרט מעיד על הכלל...
רק שאלה קטנה: איך היא ידעה שהיה פיגוע, ולא פרטים נוספים?
האם עצם הפגעותה בפיגוע קשר אותה, בצורה כלשהיא, לפיגועים שמתרחשים במימד שלנו? ומה היה קורה אם הוא היה נפטר בצורה שונה?
בכל מקרה, אני מחכה לסיפור הבא שתלטשי לרמה הזו.
|
|
|
|
|
לוקח קצת זמן עד שמודיעים (חדש)
Boojie שבת, 04/01/2003, שעה 15:14
בתשובה לCMOT Marvin
על פרטים של פיגועים, בוודאי שמת לב.
ככל שאני הבנתי את זה, היא מוגבלת למידע שהיא מקבלת בצינורות מקובלים (רדיו? טלוויזיה?) כמו שאר בני האדם.
|
|
|
|
|
מקסים (חדש)
goldmoon יום ראשון, 17/08/2003, שעה 17:06
סיפור מקסים ביותר, וכפי שכמה מהמגיבים לעיל כבר אמרו, מכיל (כמו כל סיפור מד''בי טוב באמת) כר נרחב לפרשנויות, שאלות ותהיות גם על מה זה אומר על החיים שלנו, על עצמנו ועל מערכות יחסים בין בני אדם גם בעולם הזה.
בניגוד לכמה אחרים, דווקא הבנתי בקריאה ראשונה, אבל רק בסוף. מיד אני חוזרת לקרוא שוב ולהבין את כל שאר הרמזים שבדרך...
ולגבי תהיות אחרות שהועלו למעלה: אם זו דוגמא מייצגת, אני רצה לעשות מנוי על ''חלומות באספמיה''!
|
|
|
|
|
מאוד כדאי לעשות מנוי (חדש)
יעל שבת, 23/08/2003, שעה 10:30
בתשובה לgoldmoon
ואני ממליצה לך גם להזמין את גליונות 4 ו 5 כשאת עושה את המנוי, כי הם פשוט נפלאים.
|
|
|
|
|
פעם ראשונה שאני נכנס לאתר (חדש)
האבוקדו המרקד שבת, 30/10/2004, שעה 20:34
בתשובה ליעל
מעולם לא התעניינתי במד''ב, וזו הפעם הראשונה שאני נכנס לאתר.
קראתי את הסיפור והתרשמתי מאד.
תודה
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
