הדרקון הלבן


על האגודה \| פעילויות \| הצטרפות \| צרו קשר \| כתבו לאתר \| English Site \| בפייסבוק

עוד בקטגוריה זו:

משחק הנסיכים
פרקים לדוגמה / גארת' ניקס
02/06/13

תגובות: 3

ציידת הלילה
פרקים לדוגמה / המערכת
04/05/12

תגובות: 2

דם כחול
פרקים לדוגמה / ורד טוכטרמן
23/09/11

תגובות: 1

ימי תל-אביב האחרונים
פרקים לדוגמה / לביא תדהר וניר יניב
24/09/10

תגובות: 0

מגן הלהט
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
19/12/08

תגובות: 0

בן אלמוות
פרקים לדוגמה / רוג'ר זילאזני
12/12/08

תגובות: 0

פנטסיה 2000 - דבר העורך
פרקים לדוגמה / המערכת
06/10/08

תגובות: 39

תחיית האגדות
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
17/09/08

תגובות: 1

חוק הקוסמים השני - אבן הדמעות
פרקים לדוגמה / טרי גודקינד
13/09/08

תגובות: 11

סימנטוב
פרקים לדוגמה / אסף אשרי
18/04/08

תגובות: 6

המים שבין העולמות
פרקים לדוגמה / הגר ינאי
06/04/08

תגובות: 6

דרקון הוד מלכותו
פרקים לדוגמה / נעמי נוביק
24/09/07

תגובות: 16

המגשר
פרקים לדוגמה / רביב מיוחס
14/09/07

תגובות: 74

התחדשות
פרקים לדוגמה / קרול ברג
05/05/07

תגובות: 3

בנות הדרקון
פרקים לדוגמה / מרית בן-ישראל
02/04/07

תגובות: 25

הדרקון הלבן
פרקים לדוגמה / אן מק'קאפרי
יום ראשון, 01/09/2002, שעה 23:48

פרק ראשון מתוך הספר השלישי בסדרת הדרקונים של פרן

מאחז רוּאָתָ'ה, מעבר נוכחי, מחזור 12

''אם עכשיו הוא לא נקי מספיק,'' אמר ג’אקסום לנ’טון כשהעניק לרכס צווארו של רות’ ניגוב אחרון במטלית המשומנת, ''אני לא יודע מה זה נקי!'' הוא מחה את מצחו המיוזע בשרוול הטוניקה שלבש. ''מה דעתך, נ’טון?'' שאל בנימוס, מכיוון שהבחין לפתע כי דיבר בלי להביע את הכבוד הראוי למעמד בן שיחו, ראש ווייר פורט.
נ’טון חייך והחווה לעבר גדת האגם המדושאת. הם דשדשו בבוץ שנוצר בעת שטיפת חול הניקוי מן הדרקון הקטן, ופנו כאיש אחד לראות את רות’ מבהיק בשמש הבוקר.
''מעולם לא ראיתיו נקי יותר,'' העיר נ’טון לאחר בחינה מדוקדקת, אך הוסיף במהירות, ''איני רומז בכך שלא תמיד הקפדת שיהיה בלא רבב, ג’אקסום. אבל אם לא תבקשו לצאת מן הבוץ הזה, הוא לא יישאר נקי זמן רב.''
ג’אקסום העביר את הבקשה במהירות. ''ואל תוריד את הזנב, רות’, עד שתהיה על העשב.''
מזווית עינו הבחין ג’אקסום כי דורס וחבר מרעיו מתרחקים בגנבה, שמא יבקש נ’טון להטיל עליהם עוד כמה מטלות מפרכות. ג’אקסום הצליח איכשהו להשתלט על זחיחות הדעת שחש לכל אורך רחצתו של רות’. דורס והאחרים לא העזו להמרות את פיו של הדרקונאי, כשנ’טון גייס אותם בחדווה למשימה. מצב רוחו של ג’אקסום השתפר במידה ניכרת כאשר ראה אותם מזיעים בטרחה על ה''ננס'', ''הלטאש המגודל'', משנמנעה מהם תוכניתם להקניט את ג’אקסום וללגלג עליו הבוקר. הוא לא העז לקוות שהמצב יימשך זמן רב. אך אם יחליטו היום ראשי ווייר בנדן כי רות’ חזק דיו לשאתו במעוף, יהיה ג’אקסום חופשי לעוף הרחק מדברי הלעג שנאלץ לסבול מפי בן המינקת שלו ומרעיו.
''אתה יודע,'' החל נ’טון לומר, כיווץ את מצחו קלות ושילב את זרועותיו מעל הטוניקה הלחה, ''רות’ בעצם לא לבן.''
ג’אקסום נעץ מבט ספקני בדרקון. ''הוא לא לבן?''
''לא. בעורו יש צללי חום וזהוב, ואדוות כחול או ירוק על הכסל הקרוב אלינו.''
''אתה צודק!'' ג’אקסום מצמץ, מופתע לגלות דבר-מה חדש לחלוטין בחברו. ''הצבעים כנראה גלויים הרבה יותר מכיוון שהוא נקי כל-כך, ומכיוון שהשמש בוהקת כל-כך היום!'' הוא התענג על הדיון בנושא החביב עליו עם בן שיח מבין.
''למעשה... יש בו... כל גוני הדרקונים יחדיו, ולא אף אחד מהם,'' המשיך נ’טון. הוא שיפע יד אחת כנגד זווית כתפו השרירית של רות’, והטה את ראשו כדי לנעוץ מבט בירכיים רבות-העוצמה. ''גם הפרופורציות שלו נהדרות. הוא אולי קטן, ג’אקסום, אבל הוא ברנש נאה ביותר!''
ג’אקסום נאנח שוב, זקף מבלי משים את כתפיו והבליט את חזהו בגאווה.
''לא יותר מדי בשר, ולא פחות מדי, מה, ג’אקסום?'' נ’טון שלח מרפק שחבט בג’אקסום בקצה כתפו, וחיוך ערמומי התפשט על פניו לזכר כל הפעמים שבהן נאלץ ג’אקסום להזעיק את ראש הווייר כדי שיעזור לו עם קשיי העיכול של רות’. ג’אקסום הסיק בטעות שאם יפטם את רות’ בכמות המזון ההולמת, יגדל הדרקון הקטן לממדים זהים לאלה של חבריו למדגר. התוצאות לא היו טובות.
''אתה חושב שהוא כבר חזק מספיק כדי לשאת אותי באוויר?''
נ’טון העניק לג’אקסום מבט מהורהר. ''בוא נראה, הטבעת אותו מחזור לפני האביב האחרון, ועכשיו מזג האוויר כבר מתקרר. רוב הדרקונים כמעט משלימים את גדילתם במחזור הראשון לחייהם. איני חושב שרות’ גדל ביותר מחצי טפח בששת החודשים האחרונים, ולכן עלינו להסיק כי הגיע לגודלו המלא. היי, היי,'' הגיב נ’טון על אנחתו העצובה של ג’אקסום, ''הוא גדול ביותר מחצי ראש מכל בהמת רכיבה, נכון? ואתה לא בדיוק בריון כמו דורס, למשל.''
''תעופה היא מאמץ מסוג שונה, לא?''
''אמת, אבל כנפיו של רות’ גדולות באופן יחסי לגופו כדי לתמוך בו בעת מעוף...''
''אז הוא באמת דרקון כמו שדרקון צריך להיות, נכון?''
נ’טון נעץ בג’אקסום מבט, ואז הניח את שתי ידיו על כתפי הנער. ''כן, ג’אקסום, רות’ הוא דרקון כמו שדרקון צריך להיות, אף שגודלו חצי מזה של חבריו! והוא יוכיח זאת היום כאשר יעוף, ואתה עליו! אם כן, בוא נחזיר אתכם למאחז. אתה חייב להתגנדר כדי להיות נאה כמוהו!''
''בוא, רות’!''
הייתי מעדיף לשבת כאן בשמש, השיב רות’ ונע לשמאלו של ג’אקסום, מתקדם בפסיעות חינניות בקצב הליכתם של חברו ושל ראש ווייר פורט.
''השמש מגיעה גם לחצר שלנו, רות’,'' הבטיח לו ג’אקסום והניח יד קלה על גבשושית ראשו. הוא הבחין בגוונים הכחולים השמחים בעיני פאות-היהלומים של רות’ שהסתחררו קלות.
הם המשיכו לצעוד בשתיקה, וג’אקסום הרים את עיניו אל המצוק רב-הרושם שהיה מאחז רואת’ה, אשר רק מקום יישוב אנושי אחד בפרן היה עתיק ממנו. הוא ישלוט במאחז כשיגיע לפרקו או כשאפוטרופסו, לורד ליטול, שהיה בעבר אורג מתמחה ולפני כן דרקונאי, יחליט שהוא נבון דיו – כלומר, אם לורדי המאחזים האחרים יתגברו בסופו של דבר על התנגדותם לרושם שטבע בלי כוונה על רות’, הדרקון שגודלו חצי מזה של דרקון רגיל. ג’אקסום נאנח; הוא כבר השלים עם העובדה שלעולם לא יניחו לו לשכוח את הרגע ההוא.
לא שרצה לשכוח, אבל הברית שכרת עם רות’ גרמה בעיות שונות ומשונות לראשי ווייר בנדן, פ’לאר ולסה, ללורדי המאחזים וגם לו עצמו, מכיוון שלא הורשה להיות דרקונאי אמיתי ולחיות בווייר. עליו להישאר לורד מאחז רואת’ה, או שכל בניהם הצעירים וחסרי המאחזים של הלורדים החשובים יילחמו עד מוות כדי למלא את החלל הריק.
את המכה הקשה ביותר הנחית דווקא על ראשו של האדם, שבעיניו רצה לשאת חן יותר מכול – אפוטרופסו לורד ליטול. אילו היה ג’אקסום נעצר לחשוב, ולו לרגע, לפני שקפץ אל החולות החמים בחלקת הדגירה של בנדן כדי לעזור לדרקון הלבן הקטן לשבור את קליפת הביצה הקשה, הוא היה מבין אילו ייסורים תגרום ללורד ליטול התזכורת התמידית של מה שאיבד עם מותו של לארת’, דרקונו החום. אף שלארת' מת מחזורים רבים לפני היוולדו של ג’אקסום במאחז רואת’ה, הייתה הטרגדיה טרייה וחיה בנפשו של ליטול, כך לפחות שבו ואמרו כולם לג’אקסום. אם אכן נכון הדבר, תהה ג’אקסום תדיר, מדוע לא מחה ליטול כאשר ראשי הווייר ולורדי המאחזים הסכימו, כי ג’אקסום חייב לנסות ולגדל את הדרקון הקטן ברואת’ה?
ג’אקסום הרים את מבטו אל רכסי האש, והבחין כי ליות', דרקון הארד של נ’טון, מצמיד חרטומים עם ווילת', דרקון המשמר החום הישיש. הוא תהה על מה מדברים שני הדרקונים. על רות’ שלו? על הניסיון שייערך היום? הוא הבחין בלטאשים, הדודניות הזעירות של הדרקונים הגדולים, שחגו בעצלתיים מעל שני הדרקונים. עובדים הובילו הודי בר ובהמות רכיבה מן האורוות הראשיות אל כרי המרעה מצפון למאחז. עשן עלה משורת הבקתות הקטנות יותר, שגבלו בסוללה העולה לכיכר ולאורך הדרך הראשית מזרחה. משמאל לסוללה נבנו עתה בקתות חדשות, מכיוון שהגומחות הפנימיות של מאחז רואת’ה נהיו בלתי בטוחות למגורים.
''כמה בני אומנה מחזיק ליטול במאחז רואת’ה, ג’אקסום?'' שאל לפתע נ’טון.
''בני אומנה? אין כאן, אדוני.'' ג’אקסום קימט את מצחו. נ’טון בוודאי יודע זאת.
''מדוע לא? אתה חייב להכיר את בני מעמדך.''
''אני מתלווה אל לורד ליטול לעתים קרובות למאחזים אחרים.''
''לא חשבתי רק על התערות בחברה, אלא גם על חברים בני גילך, שיהיו כאן איתך.''
''ישנם דורס, בן המינקת שלי, וחבריו מן הבקתות.''
''כן, נכון.''
משהו בנעימת קולו של ראש הווייר גרם לג’אקסום להעיף מבט לעברו, אבל ארשת פניו של האיש לא גילתה דבר.
''אתה מתראה הרבה עם פלסאן בימים אלה? אני זוכר ששניכם הסתבכתם בצרות רבות בווייר בנדן.''
ג’אקסום לא היה יכול לשלוט בסומק שטיפס עד שערו. האם ייתכן שנ’טון גילה איכשהו כי פלסאן והוא נדחקו דרך חור אל חלקת הדגירה של בנדן כדי להביט מקרוב בביציה של ראמות'? הוא לא חשב שפלסאן יספר! לאף אחד! ג’אקסום תהה לעתים קרובות אם הנגיעה בביצה הקטנה קבעה באופן כלשהו, כי היצור השוכן בה נועד להיות שלו!
''אני כמעט לא מתראה עם פלסאן בזמן האחרון. אין לי פנאי רב בגלל הטיפול ברות’ וכל השאר.''
''לא, כמובן,'' אמר נ’טון. היה נדמה שהוא עומד לומר דבר-מה נוסף, ואז שינה את דעתו.
כשהמשיכו ללכת בשתיקה, תהה ג’אקסום אם אמר משהו שאינו במקומו. אבל לא נותרה לו שהות רבה לתת על כך את דעתו; באותו הרגע הופיע הלטאש של נ’טון, טריס החום, הסתחרר ונחת על כתפו המרופדת של ראש הווייר, כשהוא מצייץ בהתרגשות.
''מה קרה?'' שאל ג’אקסום.
''הוא נרגש מדי, אי אפשר להבין,'' השיב נ’טון בצחוק וליטף את צווארו של היצור הקטן, משמיע רצף קולות מרגיעים, עד שטריס פלט ציוץ אחרון לכיוונו של רות’, וקיפל את כנפיו על גבו.
אני מוצא חן בעיניו, העיר רות’.
''אתה מוצא חן בעיני כל הלטאשים,'' השיב ג’אקסום.
''כן, גם אני הבחנתי בכך, ולא רק היום, כשהן עזרו לנו לשטוף אותו,'' אמר נ’טון.
''למה?'' ג’אקסום תמיד רצה לשאול את נ’טון, אבל מעולם לא העז. הוא לא אהב לגזול מזמנו היקר של ראש הווייר בשאלות מטופשות. אבל היום השאלה הזאת לא נראתה מטופשת כל-כך.
נ’טון הפנה את ראשו אל הלטאש שלו, ובתוך רגע השמיע טריס ציוץ מהיר והחל לעסוק בניקוי כפתו הקדמית. נ’טון צחקק. ''רות’ מוצא חן בעיניו. זו התשובה היחידה שאני יכול לקבל ממנו. אני מוכן להסתכן בהשערה שהסיבה היא שרות’ קרוב יותר לממדיהם. הם יכולים לראותו בלי שייאלצו להתרחק כמה אורכי דרקון.''
''כנראה,'' אמר ג’אקסום, עדיין מסויג. ''בכל אופן, לטאשים באות מכל מקום כדי לבקרו. הן מספרות לו סיפורים מזעזעים, אבל זה משמח אותו, בעיקר כשאני לא יכול להיות עמו.''
הם הגיע אל השביל והתקדמו לעבר הסוללה המובילה לכיכר.
''אל תתמהמה כשתתלבש, ג’אקסום. לסה ופ’לאר אמורים להגיע בקרוב,'' אמר נ’טון והמשיך לצעוד היישר דרך השערים הגדולים לעבר דלת המתכת המוצקה של המאחז. ''פינדר נמצא בחדריו בשעה כזאת?''
''הוא אמור להיות שם.''
כשפנו לעבר המטבח והאורוות העתיקות, החל ג’אקסום להיות מוטרד מהמבחן שנקבע ליום זה. נ’טון הרי לא היה מעורר בו תקוות שיורשה לרכוב על רות’ במעופו, אילולא היה בטוח למדי שראשי ווייר בנדן יסכימו לכך.
יהיה נפלא כל-כך לעוף על רות’. הדבר גם יוכיח אחת ולתמיד כי רות’ הוא דרקון אמיתי, ולא סתם לטאש מגודל, כפי שהקניטו דורס לעתים קרובות כל-כך. כמו כן הוא יוכל סוף-סוף להתרחק מדורס. היום, בפעם הראשונה זה מחזורים, לא נאלץ לסבול את הקנטותיו כשרחץ את רות’. דורס לא קינא בג’אקסום רק על שיש לו את רות’; הוא התעמר בג’אקסום מאז ומעולם, החל מזיכרונותיו המוקדמים ביותר. לפני בואו של רות’ הצליח ג’אקסום לחמוק ממנו אל מעמקי המפלסים הרבים והאפלים של מאחז רואת’ה – דורס לא אהב את המסדרונות החשוכים והמחניקים, והתרחק מהם – אבל משרות’ הגיע, ג’אקסום לא היה יכול להיעלם עוד ולהימנע מתשומת לבו של דורס.
לעתים קרובות הצטער על חובו הגדול לדורס. אבל הוא הלורד של רואת’ה, ודורס הוא בן מינקתו, ולכן הוא חב לו את חייו. אילמלא ילדה דילן את דורס יומיים לפני לידתו הבלתי צפויה של ג’אקסום, הוא היה מת בשעות חייו הראשונות. לפיכך, כפי שלימדו את ג’אקסום ליטול ונבלאי המאחז, עליו לחלוק הכול עם אחיו לחלב האם. להבנתו של ג’אקסום, דורס זכה לרווח גדול בהרבה מזה שלו. הנער היה גבוה בטפח שלם מג’אקסום ובעל מבנה גוף כבד יותר, כך שהיה ברור שלא סבל מכך שחלק את חלב אמו. עם זאת וידא דורס שיקבל את החלק הטוב ביותר מכל דבר אחר שהיה לג’אקסום.
ג’אקסום נופף בידו בעליצות לטבחים, שהיו עסוקים בהכנת ארוחת צהריים נאה, כדי לחגוג, כך קיווה בכל מאודו, את יום מעופו הראשון עם רות’. הם המשיכו מעבר לשערים אל האורוות העתיקות, שהוסבו להיות מגוריהם. רות’ אמנם היה קטן מאוד כשהגיע לרואת’ה לפני מחזור וחצי, אך היה ברור שיגדל במהרה, ולא יוכל להיכנס עוד למערכת החדרים המסורתית של לורד המאחז בתוך המאחז עצמו.
לפיכך החליט ליטול כי האורוות העתיקות, בעלות התקרה הקמורה, ישופצו וייהפכו לחדר שינה ולחדר עבודה הולמים לג’אקסום, וכן לווייר מרווח ונאה בשביל הדרקון הקטן. דלתות חדשות עוצבו במיוחד על-ידי הרב-חרש פאנדרל, ונתלו בתחכום שכזה, עד שאפילו נער דק גו וגוזל מגושם לא התקשו להזיזן.
אני אשב כאן בשמש, אמר רות’ לג’אקסום, לאחר שתחב את ראשו מעבר לכניסה למגוריהם. לא ניקו את המיטה שלי.
''כולם עסוקים כל-כך בניקיון לקראת ביקורה של לסה,'' אמר ג’אקסום וצחקק כשנזכר באימה שהתפשטה על פניה של דילן, כשליטול אמר לה שאשת הווייר מגיעה. בעיני מינקתו, לסה עדיין הייתה הצאצא המלא היחיד לשושלת רואת’ה שנותר בחיים לאחר התקפתו הבוגדנית של פאקס על המאחז לפני עשרים מחזורים ויותר.
ג’אקסום פשט את הטוניקה הלחה כשנכנס לחדרו. המים בקנקן שליד הכיור היו פושרים, והוא עיווה את פניו. הוא באמת צריך להיות נקי כמו הדרקון שלו, אבל לא היה לו די זמן כדי לסור אל המעיינות החמים של המאחז לפני בוא ראשי הווייר. עליו להיות שם כשיגיעו. הוא התרחץ בחול-סבון ובמים הפושרים.
הם באים, רות’ הכריז את המילים בתוך ראשו של ג’אקסום רגע לפני שווילת' הזקן וליות' הכריזו על המבקרים בתרועות הולמות.
ג’אקסום מיהר אל החלון להשקיף החוצה, והבחין להרף עין בכנפיים אדירות כשהאורחים נחתו בחצר הגדולה. הוא לא המתין כדי לראות את הדרקונים מבנדן פורשים אל רכסי האש, מלווים בלהקות נרגשות של לטאשים, אלא התנגב בחיפזון ונחלץ מתוך המכנסיים הרטובים. לא נדרש לו זמן רב כדי לעטות את בגדיו המהודרים החדשים ולתחוב את רגליו לתוך המגפיים שנתפרו במיוחד לאירוע ורופדו בעורות הודי בר פלומתיים כדי לחממו במעוף. התרגולים הרבים שערך באחרונה הקלו עליו להתקין את רתמות הרכיבה על הדרקון הקטן והלהוט.
כשהגיחו ממגוריהם, שוב נתקף ג’אקסום חששות. מה יהיה אם נ’טון טעה? מה אם לסה ופ’לאר יחליטו לחכות רק עוד כמה חודשים כדי לראות אם רות’ יגדל? מה אם רות’, שהוא דרקון קטן כל-כך, לא יהיה חזק מספיק כדי לשאתו במעוף? מה אם יכאיב לרות’?
רות’ המה בעידוד. אתה לא יכול להכאיב לי. אתה החבר שלי. והוא נגח בג’אקסום בחיבה ונשף קלות על פניו בנשימתו החמה והמתוקה.
ג’אקסום נשם עמוקות בתקווה להשקיט את בטנו הרוגשת. לפתע הבחין בהתקהלות על מדרגות המאחז. למה חייבים להיות כאן כל-כך הרבה אנשים היום?
אין הרבה, אמר לו רות’ בנעימת קול מופתעת כשהרים את ראשו ובחן את ההתקהלות. והרבה לטאשים באו לראות אותי. אני מכיר את כל הנוכחים היום. גם אתה.
ג’אקסום הבין שהוא אכן מכיר את כולם. הוא שאב עידוד מן הקלות שבה קיבל דרקונו את הקהל הגדול, זקף את כתפיו ופסע קדימה.
פ’לאר ולסה, ראשי רוכבי הדרקונים, היו האורחים החשובים ביותר. פ'נור, רוכבו של קאנת' החום ובן זוגה של ברקה העצובה, היה נוכח גם הוא, אבל הוא היה ידיד טוב של ג’אקסום. נ’טון, כמובן, היה שם, מכיוון שהוא ראש ווייר פורט, ורואת’ה נמצאת בחסותו של ווייר פורט. הרב-אומן רובינטון היה כאן כראש לנבלאי פרן, ולצדו שמח ג’אקסום לראות את מנולי, הנבלאית שהגנה עליו לעתים קרובות. ג’אקסום הודה בחוסר רצון בזכותם של לורד סאנגל מדרום בול ולורד גרוג מפורט להיות נוכחים כנציגי המאחזים.
בתחילה לא ראה ג’אקסום את לורד ליטול. רק כשפינדר זז כדי לומר משהו למנולי, הבחין ג’אקסום באפוטרופסו. הוא קיווה שהפעם ליטול באמת יביט ברות’, גם אם תהיה זו הפעם היחידה שיעשה זאת.
הם חצו עכשיו את החצר ועמדו לפני המדרגות, ג’אקסום השעין את זרועו הימנית על צווארו החזק של רות’, המקומר בחן, והתייצב מול השופטים.
לסה הושיטה יד בברכה לעבר רות’, חייכה אל ג’אקסום וירדה לקדם את פניו. ''רות’ התמלא מאוד מאז האביב שעבר, ג’אקסום,'' אמרה בנימה מרגיעה ומלאת הערכה. ''אבל אתה צריך לאכול יותר. ליטול, דילן מאכילה את הילד הזה? הוא עור ועצמות.''
ג’אקסום נדהם לגלות כי עכשיו הוא גבוה מלסה, וכי היא מטה את ראשה לאחור כדי לשאת אליו את מבטה. הוא תמיד חשב על לסה כעל גדולה. היה מביך באופן כלשהו להסתכל מלמעלה באשת הווייר של בנדן. ''הייתי אומרת שאתה משיג אפילו את פלסאן, והוא ארוך יותר בכל פעם שאני מסתכלת,'' הוסיפה.
ג’אקסום החל לגמגם התנצלות.
''שטויות, ג’אקסום, זקוף את מלוא קומתך,'' אמר פ’לאר והתייצב לצד בת זוגו לווייר. תשומת לבו הייתה ממוקדת ברות’, והדרקון הלבן הרים את ראשו קלות כדי להישיר מבט לעיניו של ראש הווייר הגבוה. ''צברת טפחים רבים יותר בגובה, רות’, משהייתי משער ברגע בקיעתך! אתה מביא כבוד לחברך, לורד ג’אקסום.'' ראש ווייר בנדן הדגיש קלות את התואר כשהפנה את מבטו מהדרקון אל רוכבו.
ג’אקסום התכווץ, הוא לא חיבב את התזכורת למעמדו הדו-משמעי.
''ואולם איני רואה אפשרות שתגיע אי-פעם לממדיו של הרב-חרש הטוב שלנו, ולכן איני חושב שתהווה עול גדול מדי על רות’ במעוף.'' פ’לאר הביט באחרים העומדים על המדרגות. ''כתפיו של רות’ גבוהות בראש מאלה של בהמות רכיבה. הוא גם חסון יותר.''
''מה מוטת הכנפיים שלו עכשיו?'' שאלה לסה כשגבותיה מכווצת בהרהור. ''ג’אקסום, בקש ממנו בבקשה לפרוש אותן.''
לסה יכלה בקלות לבקש זאת מרות’ בעצמה, מכיוון שהייתה מסוגלת לדבר עם כל דרקון. מחוות נימוס זו כלפיו עודדה אותו במידה ניכרת, וג’אקסום העביר את הבקשה אל רות’. עיני הדרקון הלבן חגו בהתרגשות, הוא התרומם על רגליו האחוריות ופרש כנפיים, שרירי חזהו וכתפיו השתרגו בגוונים מעורפלים של כל צבעי הדרקונים.
''הפרופורציות שלו מושלמות לגודלו,'' אמר פ’לאר והתכופף אל מתחת לכנף כדי לבחון את צדה העליון של הקרומית השקופה הרחבה. ''אה, תודה, רות’,'' הוסיף כשהדרקון הלבן הטה באדיבות את כנפו. ''אני מבין שהוא להוט ממש כמוך לעוף!''
''כן, אדוני, מכיוון שהוא באמת דרקון, אדוני, וכל הדרקונים עפים!''
המבט שפ’לאר תקע בו גרם לג’אקסום לעצור את נשימתו; הוא תהה אם תשובתו המהירה הייתה חצופה מדי. אז שמע את לסה צוחקת והביט לעברה. אבל היא לא צחקה לו או לרות’. עיניה נחו על בן זוגה. גבתו הימנית של פ’לאר התרוממה כשהחזיר לה חיוך. ג’אקסום הרגיש שאינם מודעים כלל לקיומו או לזה של רות’.
''כן, הדרקונים עפים, נכון, לסה?'' אמר ראש הווייר ברוך, וג’אקסום הבין שהם חולקים הלצה פרטית.
פ’לאר הרים את ראשו אל רכסי האש, שבהם הפגינו ראמות' הזהובה, מנמנת' הארוד ושני החומים, ווילת' וקאנת', עניין רב במתרחש בחצר שמתחתם.
''מה אומרת ראמות', לסה?''
לסה העוותה את פניה. ''אתה יודע שהיא תמיד אמרה שרות’ יצליח.''
פ’לאר הביט תחילה בנ’טון שחייך, ואז בפ’נור, שמשך בכתפיו בהסכמה שבשתיקה. ''החלטנו פה אחד, ג’אקסום. מנמנת' לא מבין למה כולנו עושים מזה עניין. עלה עליו, נערי.'' פ’לאר התקדם, כאילו כדי להניף את ג’אקסום אל צווארו של הדרקון הלבן.
ג’אקסום נקרע בין העונג מכך שראש הווייר הראשון במעלה בפרן יסייע לו, ובין העלבון על כך שפ’לאר חושב שאינו מסוגל לעלות בלא עזרה.
רות’ התערב בכך שהניף את כנפיו כדי שלא יפריעו, וכופף את ברכו השמאלית. ג’אקסום נעמד בקלילות על הרגל שהוצעה לו והניף את עצמו לתנוחה המתאימה בין שני רכסי הצוואר האחרונים. אצל דרקון בגודל מלא הספיקו הבליטות הללו כדי לייצב אדם במעוף רגיל, אבל ליטול התעקש שג’אקסום ישתמש במושכות רכיבה כאביזר בטיחות. כשג’אקסום הידק את אבזמי המושכות ללולאות המתכת בחגורתו, הוא העיף מבטים חשאיים לעבר הקהל, אך איש לא הראה שמץ של הפתעה או בוז למראה אמצעי הזהירות. כשהיה מוכן, עלה שוב אותו קור נורא של ספק בבטנו. מה אם רות’ לא יהיה מסוגל...
הוא הבחין בחיוך מלא הביטחון בפניו של נ’טון, וראה את רובינטון ומנולי מרימים את ידיהם בהצדעה. אז הרים פ’לאר את אגרופו מעל ראשו באות המסורתי להמראה.
ג’אקסום נשם עמוקות. ''בוא נעוף, רות’!''
הוא הרגיש את התכווצות השרירים כשרות’ עבר לחצי כריעה, חש את המתח בגב, את השינוי במערכת השרירים מתחת לשוקיו כשהכנפיים האדירות התרוממו לקראת תנופתן הראשונה החשובה כל-כך כלפי מטה. רות’ העמיק מעט את כריעתו והרחיק את עצמו מן הקרקע בבעיטה ברגליו האחוריות החזקות. ראשו של ג’אקסום היטלטל על צווארו. הוא חש מיד את הביטחון שברצועות ואחזן בכוח, כשתנופות כנפיו החזקות של הדרקון הלבן הקטן הרימו את שניהם מעלה, מעל לשורת החלונות הראשונה והלאה מפניהם המופתעות של אנשי המאחז, מעלה מהר כל-כך אל רכסי האש, עד שג’אקסום ראה את נדבכי החלונות שעל פניהם חלפו רק במטושטש. הדרקונים הגדולים פרשו את כנפיהם בתרועות עידוד לרות’. לטאשים חגו סביבם והוסיפו את קולותיהם הכסופים. ג’אקסום קיווה רק שלא יבהילו את רות’ או ייקלעו לנתיבו.
הם מאושרים לראותנו באוויר יחד. ראמות' ומנמנת' מאושרים מאוד לראות אותך על גבי סוף-סוף. אני מאושר מאוד. אתה מאושר יותר עכשיו?
השאלה, שהייתה כמעט נוגה, העלתה גוש שנתקע בגרונו של ג’אקסום. הוא פתח את פיו כדי להגיב, אך הצליל נקרע מבין שפתיו בנשיבת האוויר על פניו.
''מובן שאני מאושר. אני תמיד מאושר איתך,'' אמר בשמחה. ''אני עף איתך, בדיוק כמו שרציתי. זה יראה לכולם שאתה דרקון אמיתי!''
אתה צועק!
''אני מאושר. למה שלא אצעק?''
אני היחיד שיכול לשמוע אותך, ואני שומע אותך טוב מאוד.
''טוב מאוד. בשבילך אני הכי מאושר.''
הם החלו לפנות בדאייה, וג’אקסום נשען לאחור, אל העבר השני, ועצר את נשימתו. הוא אמנם עף על גב דרקון פעמים אינספור בעבר, אבל רק כנוסע, בדרך כלל לחוץ בין שני מבוגרים. האינטימיות שבמעוף הזה הייתה תחושה שונה לחלוטין, מלהיבה, מפחידה במידה נעימה ומופלאה בתכלית.
ראמות' אומרת שעליך ללפות חזק יותר ברגליך, כמו על בהמת רכיבה.
''לא רציתי להפריע לך לנשום.'' ג’אקסום הידק את רגליו אל חומו של הצוואר המשיי, מעודד מתחושת הביטחון שהאחיזה העניקה לו.
יותר טוב. אתה לא יכול להכאיב לצוואר שלי. אתה לא יכול לפגוע בי. אתה הרוכב שלי. ראמות' אומרת שעלינו לנחות. רות’ נשמע מתמרד.
''לנחות? רק המראנו!''
ראמות' אומרת שאסור לי להתאמץ יתר על המידה. זה לא מאמץ לעוף איתך. זה מה שאני רוצה לעשות. היא אומרת שנוכל לעוף קצת יותר רחוק כל יום. זה מוצא חן בעיניי.
רות’ תיקן את זווית הנחיתה, כך שהתקרבו אל החצר מדרום-מזרח. אנשים על הדרך נעצרו כדי להביט בהם, ונופפו בידיהם. ג’אקסום חשב ששמע קריאות שמחה, אבל לא היה בטוח בכך בגלל הרוח שחלפה על פניו במהירות. האנשים שבחצר פנו כדי לעקוב אחר נתיבם. כל חלון בנדבך השני והראשון של המאחז הכיל צופים.
''עכשיו הם יהיו חייבים להודות שאתה דרקון המעופף כראוי, רות’!''
הדבר היחיד שעליו הצטער ג’אקסום היה זמן המעוף הקצר כל-כך. קצת יותר בכל יום, מה? לא נפילת קורים, לא אש ולא ערפל, דבר לא יוכל למנוע ממנו לעוף מדי יום, זמן רב יותר ומרחק רב יותר מרואת’ה.
לפתע הוטח בחטף קדימה, וחזהו נחבט ברכס צווארו של רות’, כשזה הניף את כנפיו לאחור כדי לנחות בקלילות בנקודה שפינה לפני זמן כה קצר.
אני מצטער, אמר רות’ בחרטה. נראה שיש כמה דברים שעליי ללמוד.
ג’אקסום התענג על הניצחון שבחוויה השמימית; הוא ישב לרגע, שפשף את חזהו והרגיע את רות’. אז הבחין שפ’לאר, פ’נור ונ’טון מתקרבים אליו, פניהם עוטות ארשת אישור. אבל מדוע נראה הנבלאי כה מהורהר? ומדוע לורד סאנגל מקדיר פנים?
הדרקונאים אומרים שאנו יכולים לעוף. רק הם חשובים, אמר לו רות’.
ג’אקסום לא הבחין בהבעה כלשהי בפניו של לורד ליטול. הדבר עמעם את גאוותו בהישגם. כמה קיווה שדווקא היום, מכל הימים, הוא עשוי לזכות בשביב אישור כלשהו, בתגובה נעימה כלשהי מאפוטרופסו.
הוא לא שוכח את לארת', אמר רות’ בנעימת קולו הרכה ביותר.
''אתה רואה, ג’אקסום? אמרתי לך,'' קרא נ’טון כששלושת הדרקונאים הסתדרו סביב כתפו של רות’. ''קלי קלות.''
''מעוף ראשון מצוין, ג’אקסום,'' אמר פ’לאר סקר את רות’ בחיפוש אחר סימני מאמץ. ''לא הפריע לו בכלל.''
''הבחור הזה מסוגל להסתובב על קצה כנף. אתה חייב להמשיך להשתמש ברתמות עד שתתרגלו זה לזה,'' הוסיף פ’נור והושיט את ידו כדי לאחוז באמתו של ג’אקסום. זו הייתה מחוות ברכה של שווי מעמד, וג’אקסום חש סיפוק אדיר.
''אם כן, טעות הייתה בידך, לורד סאנגל,'' קולה של לסה נשמע בבהירות באוזניו של ג’אקסום. ''מעולם לא היה כל ספק ביכולתו של הדרקון הלבן לעוף. דחינו את האירוע רק עד שהיינו בטוחים כי הגיע למלוא גודלו.''
פ’נור קרץ אל ג’אקסום, ונ’טון העווה פנים, ואילו פ’לאר הרים את עיניו השמימה כדי לרמוז על הצורך בסבלנות. האינטימיות הזאת גרמה לג’אקסום להבין כי הוא, ג’אקסום בן רואת’ה, זכה להיכלל בקשר שבין שלושת הדרקונאים החשובים בפרן.
''אתה דרקונאי עכשיו, נערי,'' אמר נ’טון.
''כן.'' פ’לאר קימט את מצחו והאריך את המילה. ''כן, אבל אסור לך לנסות לעוף בכל רחבי העולם מחר, וגם אסור לך לנסות לעוף לביניים. עדיין לא. אתה מבין זאת, אני מקווה. יפה! עליך לאמן את רות’ במעוף מדי יום. יש לך לוח צפחה עם התרגילים, נ’טון?'' פ’לאר העביר את לוח הצפחה של נ’טון אל ג’אקסום. ''חייבים לחזק את שרירי הכנפיים באטיות, בזהירות, או שתאמץ אותם מדי. זו הסכנה. עלול להגיע רגע שבו תזדקק למהירות או ליכולת תמרון, והשרירים הלא-כשירים האלו לא יגיבו! שמעת על האסון ברכסים הגבוהים?'' ארשת פניו של פ’לאר הייתה חמורה.
''כן, אדוני. פינדר סיפר לי.'' ג’אקסום לא טרח לציין שמששמעו דורס וחבריו על התאונה, לא הניחו לג’אקסום לשכוח לרגע את חניך הווייר שהתנפץ אל מותו על מדרון הר, מכיוון שדחק בדרקונו הצעיר לעוף יותר מכפי יכולתו.
''יש לך אחריות כפולה בכל רגע ורגע, ג’אקסום, גם לרות’ וגם למאחז שלך.''
''אוה, כן, אדוני; אני יודע, אדוני.''
נ’טון צחק וחבט על ברכו של ג’אקסום. ''אני מוכן להתערב שאתה יודע, לורד ג’אקסום הצעיר, יודע טוב מאוד!''
פ’לאר פנה אל ראש ווייר פורט, מופתע למשמע הנעימה החריפה של המענה. ג’אקסום עצר את נשימתו. האם ראשי וויירים מדברים בלא לחשוב? לורד ליטול תמיד הטיף לג’אקסום לחשוב היטב לפני שהוא פותח את פיו.
''אני אפקח על אימוניו הראשוניים של ג’אקסום, פ’לאר, אין צורך לדאוג הנוגע לתחושת האחריות שלו בנושא זה. היא טבועה בו היטב,'' המשיך נ’טון. ''וברשותך, אנחה אותו באשר למעוף לביניים כשארגיש שהוא מוכן. אני חושב,'' הוא החווה לעבר שני לורדי המאחזים המתווכחים עם לסה, ''שפומביות מועטה ככל האפשר בשלב הזה של האימונים תהיה עדיפה.''
ג’אקסום חש במתח קל באוויר, כשנ’טון ופ’לאר החליפו מבטים. לפתע הריעו מנמנת', ואז ראמות', מרכסי האש.
''הם מסכימים,'' אמר נ’טון בקול שקט.
פ’לאר נד בראשו קלות והסיט את קווצת השיער שנפלה לתוך עיניו.
''ברור, פ’לאר, שלג’אקסום מגיע להיות דרקונאי,'' אמר פ’נור באותה נעימת קול משכנעת. ''זו שאלה של אחריות הווייר בניתוח הסופי. לא לורדי המאחזים האלה יחליטו על כך. יתרה מזאת: רות’ הוא הרי דרקון של בנדן.''
''האחריות היא הגורם החשוב ביותר,'' אמר פ’לאר והפנה ארשת קודרת אל שני הרוכבים. הוא הרים את מבטו אל ג’אקסום, שלא היה בטוח על מה בדיוק הם מדברים, פרט לכך שידע שרות’ והוא הם נושא הדיון. ''טוב, בסדר. יש לאמן אותו במעוף לביניים. אני מניח שתנסה זאת בעצמך בכל מקרה, נכון, ג’אקסום הצעיר? הלא אתה בן לשושלת רואת’ה.''
''אדוני?'' ג’אקסום לא האמין עד כמה שיחק לו מזלו.
''לא פ’לאר, ג’אקסום לא היה מנסה דבר שכזה בעצמו,'' השיב נ’טון בנעימה משונה. ''זו הבעיה. אני חושב שליטול ביצע את עבודתו טוב מדי.''
''הסבר,'' אמר פ’לאר קצרות.
פ’נור הרים יד. ''הנה ליטול בעצמו,'' אמר באזהרה מהירה.
''לורד ג’אקסום, תוכל בבקשה לוודא כי נוח לחברך במגוריו, ואחר כך להצטרף אלינו באולם?'' הלורד העוצר קד בנימוס לכולם. שריר בפניו החל להתכווץ כשהסתובב במהירות ושב אל המדרגות.
הוא היה יכול לומר עוד משהו... אילו רצה, חשב ג’אקסום, ונעץ מבט עצוב בגבו הרחב של אפוטרופסו.
נ’טון חבט שוב בברכו, וכשג’אקסום הביט בראש ווייר פורט, הלה קרץ. ''אתה בחור טוב, ג’אקסום, ורוכב טוב.'' ואז יצא בצעדים ארוכים אחר הדרקונאים האחרים.
''האם ייתכן שתגיש במקרה יין בנדן באירוע משמח זה, ליטול?'' הדהד קולו של הרב-נבלאי בכיכר.
''האם ייתכן שמישהו יעז להגיש לך משהו אחר, רובינטון?'' שאלה לסה, קולה מבודח.
ג’אקסום הביט בהם כשעלו במדרגות ונכנסו מבעד לדלתות האולם. בהמולת צרחות זנחו הלטאשים את תמרוניהם האוויריים וצללו לעבר הכניסה, החטיאו אך במעט את דמותו הגבוהה של הנבלאי ונהרו בנחיל אחד לתוך המאחז.
התקרית רוממה את רוחו של ג’אקסום, והוא כיוון את רות’ לעבר מגוריהם. כשמבטו חלף על פני החלונות, ראה אנשים נסוגים מהם. הוא קיווה מאוד שדורס וחבורתו חזו בכל רגע, הבחינו בלפיתת ידו של פ’נור וראו איך דיבר עם שלושת הדרקונאים החשובים בפרן. דורס יהיה חייב להיזהר עכשיו, מרגע שג’אקסום יורשה לקחת את רות’ שלו לביניים. דורס מעולם לא האמין שזה יקרה, מה? גם הוא לא, חשב ג’אקסום. אדיר שנ’טון הציע זאת! וכשדורס ישמע, הוא יהיה חייב לבלוע את הגלולה המרה!
רות’ ענה למחשבותיו בהמיה מלאה שביעות רצון עצמית, כשטופף אל תוך חצר האורווה הישנה והנמיך את כתפו השמאלית כדי שג’אקסום יירד ממנו.
''אנו יכולים לעוף עכשיו ולהסתלק מפה, רות’. ונוכל לעוף גם לביניים ולהגיע לכל מקום שנרצה בפרן. אתה עפת נפלא, ואני מצטער שהייתי רוכב עלוב כל-כך וחבטתי ברכסים שלך. אני אלמד. עוד תראה!''
עיניו של רות’ הסתחררו בחיבה בגוון כחול בוהק כשנכנס אחרי ג’אקסום אל הווייר. אז המשיך ג’אקסום לספר לרות’ כמה הוא נפלא, איך הסתובב על קצה הכנף ועוד, בעודו מטאטא את רוב אבק הרכסים והפלומה שהצטברו במרבצו של רות’ במשך הלילה. רות’ התיישב והטה את ראשו לעבר ג’אקסום בבקשה מרומזת לליטוף. ג’אקסום ציית; משום-מה לא שש להצטרף לחגיגות שאורח הכבוד האמיתי חייב להיעדר מהן.

צווחות הלטאשים הזהירו את רובינטון, והוא נע במהירות ונצמד לריקוע הימני של דלתות המתכת הגדולות, מסוכך על פניו בידיו. לעתים קרובות מדי נלכד בתוך להקת לטאשים נרגשת, וכעת ידע שעליו לנקוט אמצעי זהירות. עם זאת הלטאשים באולם הנבלאים נטו בדרך כלל להתנהגות הולמת הודות להנחייתה של מנולי. הוא חייך כששמע את קריאת ההפתעה והרוגז של לסה. לאחר שחש במשב הרוח המסמן שחלפו על פניו, נותר במקומו, כמובן, ואז שבה הלהקה ויצאה מבעד לפתח הדלת. הוא שמע את לורד גרוג קורא למלכתו הקטנה מרגה להירגע. ואז מצא אותו זאיר שלו. לטאש הארד הקטן נזף וקצף כשהתיישב על כתפו השמאלית המרופדת, כאילו ניסה רובינטון להסתתר מפניו בכוונת תחילה.
''די, די! ילד טוב!'' אמר רובינטון, ליטף את הארוד הנסער באצבעו וזכה בתמורה לליטוף של ראש על לחיו. ''לא הייתי עוזב אותך, אתה יודע זאת. גם אתה עפת עם ג’אקסום?''
זאיר הפסיק את נזיפותיו והשמיע ציוץ עליז, ולפתע הטה את צווארו לעבר הכיכר. רובינטון רכן בסקרנות קדימה כדי לראות מה משך את תשומת לבו של זאיר, וראה את רות’ צועד לעבר האורוות הישנות. רובינטון נאנח. הוא כמעט הצטער על שג’אקסום הורשה לעוף על רות’. כפי שצפה, לורד סאנגל עדיין התנגד בתוקף לכך שהצעיר ייהנה מזכויות כלשהן של דרקונאים. וסאנגל לא יהיה היחיד מבני הדור הוותיק של לורדי המאחזים, אשר יערער על הרשות הזאת. רובינטון חש שעשה רבות כדי להשפיע על גרוג לטובת הנער, ואף הצליח בכך, אך גרוג נבון יותר מסאנגל. נוסף על כך היה גרוג בעל לטאש, והדבר גרם לו להיות נדיב יותר ביחסו לג’אקסום ולרות’. רובינטון לא זכר אם סאנגל לא רצה לטאש, או שלא הצליח להטביע אחת. עליו לשאול את מנולי. המלכה שלה, יפהפייה, אמורה להטיל ביצים בקרוב. יש תועלת רבה בכך שלמתמחה שלו יש לטאש מלכה, עובדה המאפשרת לו לחלק את הביצים למקומות שבהם נראה לו שיביאו את התועלת הרבה ביותר לכול.
הוא צפה בשניים למשך רגע נוסף, והמראה נגע ללבו. בין ג’אקסום לרות’ הייתה הילה של תמימות ופגיעות, של תלות זה בזה והגנה זה על זה.
ג’אקסום בא לעולם בעמדת חיסרון מובהקת, נקרע מתוך גופה של אמו המתה. אביו נפצע אנושות בדו-קרב חצי שעה לאחר מכן. בהתחשב במה שנ’טון ופינדר גילו לו ממש לפני מעופו של ג’אקסום, רגז רובינטון על שלא השגיח מקרוב יותר על הנער. ליטול לא היה נוקשה עד כדי כך שלא יקלוט רמז, בעיקר אם הדבר לטובת ג’אקסום. אבל זמנו של רובינטון ומחשבותיו היו כפופים לדרישות כה רבות, אפילו כאשר מנולי וסבל משמשים אנשי סודו ועוזריו המסורים. זאיר צייץ והעביר את ראשו על סנטרו של הנבלאי.
רובינטון צחקק וליטף את זאיר. הלטאשים אינם ארוכים מזרועו של אדם. הם לא נבונים כמו הדרקונים, אבל גורמים שביעות רצון רבה מאוד כבני לוויה – ולעתים גם מביאים תועלת. עכשיו כדאי שיצטרף אל האחרים ויבדוק איך יוכל להחדיר בעקיפין את הצעתו לראשו של ליטול. ג’אקסום הצעיר יהיה תוספת מושלמת למזימתו.
''רובינטון!'' פ’לאר קרא אליו מפתח דלת חדר האירועים הקטן של המאחז. ''בוא מהר. המוניטין שלך בסכנה.''
''מה? אני בא...'' רגליו הארוכות של הנבלאי נשאוהו במהירות אל החדר עוד לפני סיום המשפט. על-פי חיוכיהם של מי שעמדו ליד הבקבוקים שאליהם נמזג היין, לא התקשה הנבלאי לנחש מה נרקם סביבו.
''אה! אתם חושבים לשטות בי!'' קרא והחווה בדרמתיות לעבר היין. ''ובכן, אני סמוך ובטוח שאוכל לשמור כאן על המוניטין שלי! אם רק סימנת את הבקבוקים כראוי, ליטול.''
לסה צחקה והרימה בקבוק דק צוואר, מציגה את בחירתה לפני הנאספים. היא מזגה מן היין האדום הכהה לכוס והגישה אותה לנבלאי. רובינטון, שהיה מודע לכך שכל העיניים מופנות אליו, התקרב אל השולחן בצעד אטי ומתרברב במודגש. עיניו לכדו את עיניה של מנולי, והיא העניקה לו קריצה קלה שבקלות. היא כבר חשה נינוחה לחלוטין בחברה מכובדת כמו זו. כמו הדרקון הלבן הקטן היא מוכנה לעוף בכוחות עצמה. אין ספק שהשתנתה מאוד מאז הגיעה כנערה חסרת ביטחון עצמי וחסרת הערכה עצמית ממאחז ימי מבודד. הוא באמת כבר חייב להוציאה מאולם הנבלאים אל דרך עצמאית משלה.
רובינטון ערך מפגן ראווה הולם של טעימת היין, שכן היה ברור שהדבר מצופה ממנו. הוא בחן את צבעו של היין באור השמש ששטף את החדר, רחרח עמוקות את הניחוח, ואז לגם בעדינות רבה וגלגל את היין בפיו במלוא הרושם.
''המממ, כן, טוב. אין שום בעיה לזהות את הבציר,'' אמר ביהירות-מה.
''ובכן?'' שאל לורד גרוג בתוקף, אצבעותיו העבות מרקדות קלות על החגורה הרחבה שלתוכה תחב את אגודליו. הוא התנודד על רגליו העטויות מגפיים בחוסר סבלנות.
''אין לדחוק ביין!''
''או שאתה יודע או שאתה לא יודע,'' אמר סאנגל במשיכת אף ספקנית.
''מובן שאני יודע. זוהי הסחיטה הבנדנית מלפני אחד-עשר מחזורים, לא כן, ליטול?''
רובינטון, מודע לשתיקה שהשתררה בחדר, היה מופתע למראה ארשת פניו של ליטול. לא ייתכן שהאיש עדיין מוטרד ממעופו של ג’אקסום על הדרקון הקטן, הלא כן? לא, עווית השריר נעלמה מלחיו.
''אני צודק,'' אמר רובינטון ומשך את דיבורו, כשהוא מפנה אצבע מאשימה לעבר הלורד העוצר. ''ואתה יודע זאת, ליטול. למען הדיוק, זוהי הסחיטה המאוחרת יותר, מכיוון שהיין מפגין מידה נעימה של טעם פירותי. יתרה מזאת, הוא לקוח מן המשלוח הראשון מבנדן, זה שהצלחת להשיג מידי לורד רייד הזקן הודות לדם רואת’ה הזורם בעורקיה של לסה.'' הוא שינה את קולו וחיקה את הבריטון הכבד של ליטול. '''אשת הווייר של פרן חייבת לקבל יין בנדן כשתבקר במאחז שהיה שלה בעבר.' האם איני צודק, ליטול?''
''אוה, אתה צודק בכל מילה,'' הודה ליטול במה שנשמע באופן חשוד כמו צחקוק. ''בכל הנוגע ליינות, רב-נבלאי, אינך טועה לעולם.''
''איזו הקלה!'' אמר פ’לאר וחבט על כתפו של הנבלאי. ''לא הייתי מסוגל לשאת את אובדנו של המוניטין שלך, רובינטון.''
''זהו יין הולם לחגיגת האירוע הזה. אני מזמין את כולכם להרים כוסית לכבודו של ג’אקסום, הלורד הצעיר של מאחז רואת’ה ורוכבו הגאה של רות’.'' רובינטון ידע שהציב דרקון בין הודי בר בדבריו אלה, אבל לא היה כל טעם להכחיש את העובדה, שאף שג’אקסום הוא הלורד העתידי של מאחז רואת’ה – הוא גם דרקונאי. לורד סאנגל כחכח בגרונו בחדות לפני שלגם כנדרש. מבטה הזועף של לסה רמז שהייתה מעדיפה להרים את כוסה לכל ברכה אחרת ברגע זה.
ואז, לאחר שכחכח בשנית, פתח סאנגל את פיו בדיוק כפי שרובינטון קיווה שיעשה. ''כן, בנוגע לזה, חייבת להיות הבנה כלשהי באיזו מידה יהיה ג’אקסום הצעיר דרקונאי. ממה שנאמר ברגע בקיעתו,'' סאנגל נופף בידו לעבר הכיוון הכללי של האורוות, ''הבנתי שאין סיכוי רב שהיצור הקטן יישאר בחיים. זו הייתה הסיבה היחידה שלא מחיתי בזמנו.''
''לא הטעינו אותך בכוונה תחילה, לורד סאנגל,'' אמרה לסה בקוצר רוח.
''לא תהיה שום בעיה, סאנגל,'' אמר פ’לאר בדיפלומטיות. ''יש לנו די והותר דרקונים גדולים בווייר. איננו זקוקים לו כלוחם.''
''יש לנו גם די והותר אנשים מיומנים בני שושלות דם מתאימות שיוכלו לעמוד בראש המאחז הזה,'' אמר סאנגל והבליט את סנטרו בלוחמנות. אפשר לסמוך על סאנגל שייגש לעיקר, חשב רובינטון בהכרת תודה.
''לא בני שושלת רואת’ה,'' אמרה לסה, ועיניה האפורות הבהיקו. ''כל הטעם בוויתורי על זכותי לחלוש על המאחז הזה, הנתונה לי בגין הדם הזורם בעורקיי, היה במסירתו לידי הבן הזכר היחיד ששרד ושבעורקיו דם רואת'י כלשהו – ג’אקסום! כל עוד אני חיה, לא ארשה שרואת’ה, דווקא רואת’ה מכל מאחזי פרן, תהיה הפרס בקרבות דם בין בנים צעירים בכל רחבי היבשת. ג’אקסום נשאר לורד המאחז של רואת’ה. הוא לעולם לא יהיה דרקונאי לוחם.''
''רק רציתי ליישר את ההדורים,'' אמר סאנגל וצעד הצדה כדי לחמוק מן המבט הקפוא שלסה תקעה בו. ''אבל את חייבת להודות, אשת ווייר, שרכיבה על דרקונים, מוגבלת באופייה ככל שתהיה, עלולה להיות מסוכנת. שמעתי על חניך הווייר ההוא ברכסים הגבוהים...''
''רכיבתו של ג’אקסום תהיה מבוקרת כל העת,'' הבטיחו. פ’לאר. הוא העיף מבט מזהיר לעבר נ’טון. ''הוא לעולם לא יעוף כדי להילחם בקורים. הסכנה גדולה מדי.''
''ג’אקסום הוא נער זהיר מטבעו,'' הצטרף ליטול לדיון, ''ואני החדרתי בו כראוי את תחומי אחריותו.''
רובינטון ראה את נ’טון מעווה את פניו.
''זהיר מדי, נ’טון?'' שאל פ’לאר, שהבחין גם הוא בארשת פניו של ראש ווייר פורט.
''אולי,'' השיב נ’טון ברוב טקט, בהנהון מתנצל לעבר ליטול. ''אולי 'עצור' הוא תיאור טוב יותר. אין בכוונתי לעלוב בך, ליטול, אבל הבחנתי היום שהנער... מבודד מאחרים. העובדה שיש לו דרקון משלו בוודאי מהווה חלק מן העניין, אני בטוח. מכיוון שאף אחד מן הנערים בגילו לא זכה להזדמנות לכרות ברית עם לטאש, לנערים במאחז אין כל הערכה לבעיותיו.''
''דורס נדנד לו שוב?'' שאל ליטול ומשך את שפתו התחתונה כשהביט בנ’טון.
''אם כן, אתה דווקא מודע למצבו?'' נראה שנ’טון חש הקלה.
''בהחלט. זו סיבה אחת לכך שאני עצמי דחקתי בך, פ’לאר, להרשות לנער לעוף. הרי אז יוכל לבקר במאחזים שבהם חיים נערים בגילו ובמעמדו.''
''לא ייתכן שאין לך בני אומנה?'' קראה לסה והביטה סביבה בחדר, כאילו החמיצה באופן כלשהו את נוכחותם של צעירים בני לורדי מאחזים.
''עמדתי לארגן אומנה של חצי מחזור בשביל ג’אקסום כשהטביע את רות’.'' ליטול פרש יד אחת כדי לציין את סופה של תוכנית זו.
''איני יכולה לתמוך ברעיון שג’אקסום יעזוב את רואת’ה לאומנה,'' אמרה לסה במצח מכווץ. ''לא כאשר הוא האחרון לשושלת הדם...''
''גם אני לא,'' אמר ליטול, ''אבל מן ההכרח שתהיה הדדיות באומנה...''
''לא נכון,'' אמר לורד גרוג וטפח על כתפו של ליטול. ''למען האמת, אשמח מאוד לוותר על ההכרח. יש לי נער בגילו של ג’אקסום שצריך לצאת לאומנה. זו תהיה הקלה אם לא אהיה חייב לקחת נער אחר במקומו. כשאני רואה מה עשית כדי לשקם את רואת’ה וכדי לגרום לה לשגשג כל-כך, ליטול, אין לי ספק שהנער ילמד ממך איך להיות לורד מאחז טוב. כלומר, אם יהיה לו מאחז לקבל כשיגיע לגיל בגרות.''
''זה עניין אחר שהייתי רוצה להעלות,'' אמר לורד סאנגל, שהתקרב אל פ’לאר והעיף מבט מבקש תמיכה לעבר לורד גרוג. ''מה עלינו, לורדי המאחזים, לעשות?''
''לעשות?'' שאל פ’לאר במבוכה רגעית.
''עם הבנים הצעירים,'' אמר רובינטון חלקות, ''שלהם אין מאחזים שעליהם יוכלו לחלוש בדרום בול, בפורט, באיסטה ובאיגן – אם למנות רק את הלורדים בעלי המשפחות הגדולות ביותר של בנים מלאי תקוות.''
''היבשת הדרומית, פ’לאר. מתי נוכל לפתוח את היבשת הדרומית?'' שאל גרוג. ''טוריק הזה, שנשאר במאחז הדרומי, אולי הוא יוכל להיעזר בנער חזק, פעיל, נמרץ ושאפתן, או שניים או שלושה?''
''הוותיקים נמצאים ביבשת הדרומית,'' אמרה לסה בתקיפות. ''שם הם לא יכולים להזיק לאיש, מכיוון שהאדמה מוגנת על-ידי זחלים.''
''לא שכחתי היכן נמצאים הוותיקים, אשת ווייר,'' העיר גרוג והרים את גבותיו. ''זה המקום הטוב ביותר בשבילם; הם לא מפריעים לנו, הם עושים כרצונם בלי לגרום סבל לאנשים הגונים.'' יש לציין לטובה את היעדר המרירות בקולו של גרוג, ציין לעצמו רובינטון, בהתחשב בסבל הרב שנגרם למאחז פורט עקב ניהולו חסר האחריות של ט'רון את ווייר פורט. ''העניין הוא שהדרום גדול וזרוע זחלים. אם הוותיקים נלחמים בקורים ואם לאו – נזק אמיתי לא יכול להיגרם.''
''נשארת פעם מחוץ למאחז שלך בזמן נפילת קורים?'' שאל פ’לאר את לורד גרוג.
''אני? לא! מה אתה חושב שאני, מטורף? וזאת למרות עדר הגברים הצעירים אצלי, שמתקוטטים על כל תירוץ קלוש... כמובן, הם נלחמים באגרופים, ואני מקפיד שכל כלי הנשק יהיו קהים, אבל הרעש שהם עושים מספיק כדי להבריח אותי לביניים או החוצה... אה, אני מבין אותך, ראש ווייר,'' הוסיף לפתע גרוג בעגמומיות, ואצבעותיו קיפצו בריקוד מהיר על חגורתו הרחבה. ''כן, זה מקשה את המצב, מה? אנו לא ערוכים לחיות בלי מאחז, נכון? טוריק לא מחפש אפשרות להגדיל את שטח המאחז שלו? חייבים לעשות משהו עם הבחורים. ולא רק במאחז שלי, מה, סאנגל?''
''אם יותר לי להציע משהו,'' התפרץ רובינטון במהירות כשראה את פ’לאר מהסס. הלהיטות שבה סימן לו פ’לאר להמשיך העידה כי הוא אסיר תודה על ההפרעה של הנבלאי. ''לפני חצי מחזור העלה בנלק, בנו החמישי של לורד גרוג, רעיון לשיפור כלי קציר. ראש החרשים של פורט אמר שפאנדרל עשוי להתעניין ברעיון. ואכן, הרב-חרש הטוב התעניין. בנלק הצעיר עבר לטלגאר להנחיה מיוחדת ושכנע גם את אחד הבנים מהרכסים הגבוהים להצטרף אליו, מכיוון שגם הנער ההוא בעל נטייה טכנית. בקיצור, כיום יש שמונה בני לורדי מאחזים באולם החרשים, ושלושה נערים ממאחזי אומנים, שמבטאים כישרון זהה למלאכתו של החרש.''
''מה אתה מציע, רובינטון?''
''הבטלה היא אם כל חטאת. הייתי רוצה לראות קבוצה מיוחדת של אנשים צעירים, שיגויסו מכל האומנויות והמאחזים ויחליפו רעיונות במקום עלבונות.''
גרוג רטן. ''הם צריכים אדמה לעיבוד, לא רעיונות. מה עם הדרומית?''
''אין ספק שאפשר לבדוק את הפתרון הזה,'' אמר רובינטון, שהתייחס לעיקשותו של גרוג בביטול רב ככל שהעז. ''הוותיקים לא יחיו לעד.''
''האמת היא, לורד גרוג, שאין לנו התנגדות להרחבת מאחזים ביבשת הדרומית,'' אמר פ’לאר. ''רק ש...''
''יש לבחור את הזמן המתאים,'' סיימה לסה את דבריו כשנאלם. היה ניצוץ מוזר בעיניה, שרמז לנבלאי כי היו לה הסתייגויות נוספות.
''לא נצטרך לחכות עד תום המעבר הזה, אני מקווה,'' אמר סאנגל בתלונה.
''לא, רק עד אשר לא נסתכן בהפרת הבטחתנו,'' אמר פ’לאר. ''אם אתה זוכר, הוויירים הבטיחו לחקור את היבשת הדרומית...''
''הוויירים הסכימו להיפטר מן הקורים וגם מן הכוכב האדום,'' אמר סאנגל, שכעת היה נרגז.
''פ’נור הנמצא כאן וקאנת' עדיין נושאים את צלקות הכוכב הזה,'' הזכירה לו לסה, שזעמה על מתיחת הביקורת כלפי הוויירים.
''לא הייתה לי כוונה לפגוע, אשת ווייר, פ’לאר, פ’נור,'' אמר סאנגל במלמול שהסווה באופן מגושם למדי את רוגזו.
''זוהי סיבה נוספת לכך שכדאי לאמן מוחות צעירים לגילוי דרכים חדשות לעשות דברים,'' אמר רובינטון, מסיח חלקות את תשומת לבו של לורד סאנגל.
רובינטון היה מרוצה מאוד מגישתו של סאנגל. באחרונה הזכיר הנבלאי לפ’לאר וללסה, כי לורדי המאחזים הוותיקים יותר התעקשו להאמין כי הדרקונאים יכולים, אם רק יתאמצו, לחרוך את הקורים במקום מוצאם בכוכב האדום, ולחסל אחת ולתמיד את האיום שהשאירם כבולים למאחזים. אך התזכורת שקיבלו הייתה מספקת בעיניו, והוא שינה במהירות את נושא הדיון.
''הארכיבר שלי, רב-אומן ארנור, הולך ומתעוור מרוב ניסיונות לפענח גווילי רשומות מתפוררים. הוא עושה עבודתו נאמנה, אך לעתים נדמה שכלל אינו מבין מה הוא מציל, ולפיכך מעתיק בשוגג מילים מטושטשות. גם פאנדרל ציין בעיה זו. הוא מחזיק בדעה מוצקה כי כמה מהתעלומות שברשומות העתיקות האלו נובעות משגיאות העתקה. אילו היו לנו מעתיקים הבקיאים במלאכה…''
''הייתי רוצה שג’אקסום יזכה בהכשרה בתחום זה,'' אמר ליטול.
''קיוויתי שתציע אותו.''
''אל תחזור בך מהצעתך לקחת את בני, ליטול,'' אמר גרוג.
''טוב, אם ג’אקסום...''
''איני רואה כל סיבה שתמנע את יישום שני הפתרונות,'' אמר רובינטון. ''נחזיק נערים בני גילו ומעמדו באומנה כאן, במקום שבו צריך ג’אקסום ללמוד לנהל מאחז, אבל הוא יוכל ללמוד גם אומנויות עם נערים בני מעמד ורקע אחרים.''
''אחרי הרעב סעודת מלכים?'' שאל נ’טון בקול כה חרישי, עד שרק רובינטון ומנולי שמעו אותו. ''ואם מדברים על סעודות מלכים, הנה אורח הכבוד שלנו!''
ג’אקסום עמד בהיסוס על המפתן, נזכר בנימוסיו וקד כלפי הנאספים.
''רות’ מסודר, ג’אקסום?'' שאלה לסה בקול חביב, וסימנה לנער להתייצב לצדה.
''כן, לסה.''
''סידרנו גם עניינים נוספים, בן משפחתי,'' המשיכה, וחייכה כשראתה את מבטו המודאג.
''אתה מכיר את בני, הורון נכון? בן גילך?'' שאל גרוג.
ג’אקסום הנהן בהפתעה.
''ובכן, הוא יבוא להיות בן אומנה כאן ולארח לך לחברה.''
''ואולי גם נערים נוספים,'' אמרה לסה. ''זה ימצא חן בעיניך?''
רובינטון הבחין בעיניו של ג’אקסום נפערות בתדהמה, כשהעביר את מבטו מלסה אל גרוג ואז אל ליטול, ושם נותר מבטו עד שליטול הנהן בכובד ראש.
''וכשרות’ יעוף היטב, מה דעתך לבוא לאולם שלי כדי לראות מה אוכל ללמדך על פרן שליטול לא יודע?'' שאל רובינטון.
''אוה, אדוני,'' אמר ג’אקסום והביט שוב באפוטרופסו, ''באמת אוכל לעשות את כל זה?'' הקלה ועונג טהורים נשמעו בקולו.

הדרקון הלבן (The White Dragon)
מאת אן מקקאפרי (Anne McCaffrey)
תרגום: ענבל שגיב נקדימון
הוצאת אופוס, 2002
450 עמודים

סדרת הדרקונים של פרן:

מעוף הדרקון (ספר ראשון)
מסע הדרקון (ספר שני)
הדרקון הלבן (ספר שלישי)

מעוף הדרקון – פרק א'

חזרה לעמוד הראשי כתוב תגובה

למה הסגנון גבוה כל כך? (חדש)
Boojie יום שני, 02/09/2002, שעה 3:42
אני קראתי את הספר הזה, וככל הזכור לי סגנון הדיבור המקובל אצל מקאפרי הוא בדרך כלל יומיומי לחלוטין. יש סיבה מיוחדת למה ג'אקסום, שאמנם עובר אימונים להיות לורד, אבל עדיין נוטה מאד לפרחחות, מדבר פתאום בשפה כל כך גבוהה? כנ''ל לגבי נ'טון, שצורת הדיבור שלו, כפי שהיא זכורה לי מהספרים באנגלית, היתה יומיומית לחלוטין.
הייתכן שהסגנון במקור היה גבוה מהזכור לי, או שהיתה החלטה להעלות את המישלב במכוון?