 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
חיפה, חיפה – עיר עם עתיד
מאמרים / אהוד מימון
18/04/10
תגובות: 0
|
 |
מלחמות העתיד של ישראל
מאמרים / אלי אשד
שבת, 27/05/2000, שעה 1:32
ז'אנר 'מלחמות העתיד', מתחילתו ועד ימינו
|
|
במדינה בעלת היסטוריה מלחמתית כשלנו אין להתפלא על הופעתו הספרותית של נושא מלחמות העתיד. למרות היות היצירות בנושא מועטות יחסית, וברובן בלתי ידועות, הרי דומה שאין כמוהן כדי לשקף את התקוות ו-(בעיקר) הפחדים של החברה הישראלית בתקופה בה נוצרו. יש לזכור כי אין כמו המלחמה ורעיון המלחמה כדי ליצור סצנריו עתידני של עולם שהשתנה – פוליטית ובעיקר טכנולוגית. ז'אנר זה היה פופולארי מאד בספרות בתקופות מסוימות, ובעיקר בספרות המדע הבדיוני.
ראשית הז'אנר
ניתן לטעון שזכות היוצרים לז'אנר שייכת לספרות העברית – לתנ''ך, לכתבי הנביאים, ובעיקר לכתבי הנביא יחזקאל, שחזה מלחמה עתידנית אי אז באחרית הימים. מלחמה זו תחל כאשר עם בשם גוג שבארץ מגוג יפלוש בראש עמים רבים לישראל (שכבר בימי יחזקאל היתה כבושה בידי הבבלים) מתוך רשע ותאוות חמס לשמה. מלחמה זו תהיה אם כל המלחמות .לבסוף, על פי יחזקאל, יושמד גוג בארץ ישראל, ויושבי הארץ יבעירו אש במשך שבע שנים בכלי הנשק המרובים שיפלו בידיהם. מאוחר יותר הפכו גוג ומגוג לשמות מקבילים לאותו העם.
ספרות מאוחרת יותר עסקה בתיאור מפורט של מלחמת גוג ומגוג, והרחיבה את הסקיצה הכללית שאותה קבע יחזקאל. שיאו של ז'אנר זה היה ספר שנמצא בין מגילות מדבר יהודה, ואשר נקרא בידי הארכיאולוג יגאל ידין 'מלחמת בני אור בבני חושך'. עלילת הספר מזכירה את הסרט 'מלחמת הכוכבים'. מצד אחד הטובים – אנשי הכת שיצרה את הספר, ועמם אלוהים והמשיח. מולם – כוחות הרשע, שהם פחות או יותר כל שאר המין האנושי: הרומאים, העמים השכנים, וגם כל היהודים שלא היו שייכים לכת. מטרת בני האור פשוטה: להשמיד את כל היריבים במה שנקרא כיום רצח-עם.
הספר מזכיר את היצירות של תום קלאנסי בפירוט המדויק והכמעט אובססיבי של הציוד, כלי הנשק, המדים, הטקטיקות הצבאיות ועוד. מתואר בו כיצד, ביום הקרב, בני האור יתקפו שלוש פעמים וכמעט ינצחו, ובני החושך יתקפו שלוש פעמים וכמעט ינצחו, ולבסוף, בקרב השביעי, האל יתערב ובני חושך יובסו ויושמדו עד האחרון.לאחר מכן מתואר בפירוט כיבוש העולם. בשנה הראשונה ''בני האור'' יכבשו את מצרים, לאחר מכן את עיראק, טורקיה, איראן, אפגניסטן והודו. משם הם יתפצלו לצבאות שיכבשו את אפריקה, את אירופה, ואת כל העולם הידוע.
נראה שלספרים מסוג זה היו השפעה גדולה על המרד הגדול ברומאים ועל מרד בר כוכבא. התוצאה: הרבנים אסרו עליהם או השכיחו אותם.
מלחמות העתיד והציונות
במשך הדורות נעלמו כמעט לחלוטין הספקולציות על מלחמות עתידניות בהן מעורב העם היהודי – ככל שעם ישראל התרחק מעניינים צבאיים בעת שהותו בגולה. רק עם הופעתה של הציונות, ששאפה כי גם ליהודים תהיה מדינה משלהם, החלו להופיע שוב סיפורים וספקולציות שעסקו באפשרות של מלחמות היהודים – בינם לבין עצמם ובינם לבין העמים הסובבים אותם. הופיעו סופרים שונים שחיברו אוטופיות על המדינה היהודית העתידית. רובם חשבו כי בין היהודים לבין שכניהם יהיו יחסי שלום ואחווה, הודות לפיתוח המדעי והכלכלי שהיהודים יביאו לאזור. היו גם אוטופיסטים כמו לוינסקי (הראשון לחבר יצירת מדע בדיוני בשפה העברית, בשנת 1895) שדיברו על כך שהיהודים, אם כי יהיו ניטרליים (אבל ישמרו על צבא ועל מבצרים כי אין יודע מה מוליד יום …) , יהיו יצרני נשק עבור עמים אחרים…
אוטופיסט אחר בשם אייזלר דווקא חשב שתהיה מלחמה בין מדינה יהודית שבראשה יעמוד מלך לבין שבטי המדבר, אולם הוא מתאר אותה כמו קרב תנכי המתנהל בחרבות וחניתות. המלחמה מסתיימת בשבי המלך הערבי, שהופך להיות ידיד המלך העברי.
אוטופיסט בשם הרב פרירה מנדס כתב בראשית המאה העשרים אוטופיה ציונית רצופה מלחמות, אסונות וטרור בינלאומי, על פיה מוקמת בארץ, לבסוף, מדינה יהודית. מדינה זו מותקפת על ידי רוסיה באמצעי מלחמה חדשניים כמו מכונות יריה חשמליות ופצצות המופעלות על ידי גזים, אך ההתקפה נבלמת. מוקמים גם סנהדרין ומוסדות לחקר השלום ולהשכנת השלום, והעולם כולו מקבל את הסמכות השיפוטית של הסנהדרין כממונה על השלום הבינלאומי .
סיפורים כאלה היו נדירים. רוב האוטופיסטים הציוניים נראו כלא מודעים לאפשרות של מלחמה עם הערבים ועסקו בנושאים אחרים. גם כאשר כתבו על כך זה היה כמי שכפאם השד. הם לא היו מודעים לסכנות הצפויות למדינה יהודית בלב מרחב מוסלמי, והם חזרו והדגישו שהמדינה תוקם לא בכוח הזרוע אלא על פי חוק והכרה בינלאומיים וזכותם התנכית של היהודים. ניתן לומר גי גישתם לנושא היתה פציפיסטית ונאיבית.
מלחמות העתיד בספרות העברית המודרנית
לאחר הקמת המדינה החלו להופיע פה ושם ספרי מדע בדיוני שדנו בנושא השלום והמלחמה בעתיד. גם גישתם של אלה היתה פציפיסטית ולרוב סוציאליסטית, ולרוב הם תארו כיצד העולם יאוחד בעתיד בידי מנהיגים יהודים סוציאליסטים רודפי שלום.
אבל היה יוצא דופן: ספר מוזר ביותר בשם 'למחר עליית בגין לשלטון' מאת ''ירובעל'' (שם בדוי של פעיל פנטי של מפלגת חרות בשם צבי לבנון), שיצא ב-1956 ותאר כיצד נשיא המדינה מסלק את ממשלת שרת מהשלטון בהאשמה שאינה ''לאומית'' מספיק וממנה את ראש מפלגת חרות מנחם בגין לראש הממשלה.
לאחר שבגין מחסל את השיטה הסוציאליסטית בישראל ואת ההסתדרות הוא יוצא למלחמה כנגד ירדן וכובש אותה, וחוסיין נמלט לבן דודו בבגדד בזמן שהערבים מגורשים מישראל ומוחלפים ביהודי ערב. המעצמות מקבלות את כל זה כמובן מאליו, ומחזקות את קשריהן עם ישראל החזקה והמנצחת. ישראל חותמת חוזה שלום עם כל שכנותיה, המבינות כי עם מדינה חזקה שכזאת עדיף לא להסתבך …
הספר עורר שערוריה זוטא. אנשי מפלגות השמאל טענו כי הספר מהווה הוכחה לנטיות הפשיסטיות של חרות ושל בגין, מנהיגה. חרות, לעומת זאת, הכחישה כל קשר לספר וטענה שהוא פרובוקציה של השמאל. אסא כשר כתב על הספר כעבור שנים מאמר בשם 'עבד כי ימלוך', בו השווה את הבגין הערמומי והלוחמני שבסיפור לבנימין נתניהו.
למרות הסערה שעורר, היה הספר סנונית ראשונה לשינוי הערכי שחל בספרות העברית כלפי רעיון המלחמה – הגישה הפציפיסטית דעכה והלכה. זה החל בספרי הילדים דוקא – סדרת דנידין וספריו של רפאל סער, בהם ילדים בעלי אמצעים טכנולוגיים מדהימים גוברים על הערבים המטומטמים ומציבים אותם ככלי ריק.
נטיה זאת הגיעה לשיאה לאחר מלחמת ששת הימים. לאחר הנצחון המדהים של ישראל, ובין כל אלבומי הנצחון שפיארו את צה''ל, יצאו גם ספרי מלחמה עתידנית שהיו שונים מאד מכל מה שיצא בעבר. באופן לא מפתיע הזכירו אלה ספרים אירופאים שמלפני מלחמת העולם הראשונה, בהם הוצגה המלחמה כחוייה אדירה של נצחונות בלתי פוסקים עבור האומה של מחבר הספר, המסתיימת אחרי זמן קצר ביותר ותוך מינימום אבידות (ומקסימום אבידות ותבוסות לצד השני). ספר כזה היה 'המלחמה הבאה' של יצחק חייק, שיצא ב-1968 ותאר את מלחמת ארבעת הימים של 69. הספר, הנראה בדיוק כמו אלבום נצחון מלא מפות של אזורי הקרבות, מתאר כיצד שבע מדינות ערביות פלוס הצי הסובייטי תוקפות אותנו (הוא משתמש כל הזמן בגוף ראשון) אך צבאותיהם (כולל הצי הסובייטי) מושמדים, חוסין נשבה ( שבייתו של חוסיין היתה כנראה פנטזיה ישראלית נפוצה ….), ישראל כובשת את מצרים, סוריה וירדן (יש בספר צילומים של אריאל שרון על רקע הפירמידות ושל משה דיין בדמשק), ונאצר נהרג במטוסו תוך כדי בריחה לאלג'יר. ישראל משמידה 487 מטוסים ערביים, בזמן שאבידותיה הן רק 6 הרוגים ו6 נעדרים... לבסוף חותמת ישראל על הסכם שלום עם נציגי הערבים לדורי דורות.
הפנטזיה הזאת שיקפה את מצב הרוח בישראל באותה תקופה, בה דנו מאמרים רציניים בעיתונות במלחמה אפשרית בין ישראל וברית המועצות (הערבים כבר נראו כקטנים עלינו). מעניין שחייק עצמו פרסם ספר נוסף באותו סגנון, אם כי פסימי יותר, בשם 'קץ כדור הארץ' (1969), על מלחמה גרעינית בין ארה''ב ובריה''מ, במהלכה ישראל בולמת התקפה גרעינית סובייטית כנגדה כאמצעות מערכת הגנה אלקטרונית. למלחמה מצטרפים חייזרים מנוגה (שכמסתבר הם צאצאי היבשת האבודה אטלנטיס), המנצלים את שעת הכושר להשמיד את בני האדם (אם כי הנשק הישראלי מתגלה כאפקטיבי גם נגדם). בסופו של דבר גם מושמדים המין האנושי והחייזרים גם יחד, ושורד רק שבט נידח בהרי ההימליה, שמתחיל את כל ההתפתחות האנושית מחדש.
בשנות ה-70 וה-80 הופיעו ספרי ילדים ומבוגרים שתארו מגוון כלי נשק מדהימים המפותחים בידי מדענים ישראלים עבור הצבא ושירותי הביטחון – מקרני ליזר וטנקים מעופפים ועד פצצות אטום וספינות חלל, בהן משתמשת ישראל במלחמתה כנגד הערבים.
הופיעו גם תאורים של הטיס הישראלי הגיבור במרחבי הגלקסיה כשהוא נלחם בחייזרים דמויי ערבים, כמו בספרו של שמואל אחיטוב 'אנשים מכוכב אחר'.
דמות זאת של הלוחם הישראלי העתידני הגיבור הגיעה גם לספרות המד''ב האמריקנית. פיליפ חוזה פארמר תאר עוד בשנות ה-50 בספרו הקלאסי 'נאהבים', הידוע כמכניס נושא הסקס למדע הבדיוני, את ישראל כמעצמה העולמית הדומיננטית. הסופרים הווארד וולדרופ וג'ק סנדרס כתבו ב-1974 את הספר 'מלחמת ישראל טקסס 1999', בו שכיר חרב ישראלי עוזר למדינת טקסס העצמאית. הסופר היהודי יואל רוזנברג כתב סדרת ספרים שאחד מהם תורגם לעברית בהוצאת עם עובד תחת השם 'לא לשם תהילה' – על כוכב הלכת מצדה, שאנשיו צאצאי הישראלים והיפנים הם לוחמים שכירי חרב קשוחים עבור כוכבי לכת עשירים שונים.
בישראל, לעומת זאת, האוירה הלוחמנית לא האריכה ימים. אחרי מלחמת יום הכיפורים ומבצע שלום הגליל המלחמות כבר לא נראו כמשחק והאויב כבר לא נראה כמטומטם כל כך. גם הנצחון הישראלי כבר לא נראה בטוח כל כך. עמוס קינן חיבר ספר בשם 'שואה 2' (ב-1973) שיצא שוב כ'בלוק 23' (ב-1996), על מלחמות אינסופיות: מלחמת ארבעת הימים, במהלכה נכבשות לבנון ירדן ודרום סוריה, מלחמת היומיים, המביאה אותנו לדלתה של מצרים, ומלחמת היומיים השניה, המגיעה לכויית. לאחר מכן נכבשת תל אביב בידי אויב בלתי ברור, בזמן שישראל פולשת לטוברוק שבלוב. בספר 'הדרך לעין חרוד' ישראל נמצאת תחת משטר צבאי ומנהיגה בונה מנהרת זמן כדי לשלוח נשק לעבר ליהודים במרד הגדול לגרום לנצחון יהודי בכל הזמנים. (הסרט נעשה עם אלכסנדרה מוסוליני בתור חיילת ישראלית). הסופרת אורלי קסטל בלום מתארת, בספרה 'דולי סיטי', את ישראל כנמצאת במלחמה חסרת טעם עם אוסטרליה.
עם הופעת הסיכוי לשלום, הופיע ספר שהיה ההפך הגמור מספרי דנידין הקודמים. 'חבורת המדענים הצעירים במבצע עושים שלום' מאת חנה ורדימון (1992), בו ילדים המוצאים נוסחה ההופכת אותם לבלתי נראים נשלחים בברכת הצבא אל מנהיגי ערב (כולל מנהיג החמאס השיך יסין), לשכנע אותם לעשות שלום. דנידין בודאי היה משתולל מזעם...
אולם ספרים המתארים את ברכת השלום בעתיד הנם נדירים. נפוץ יותר כיום הוא הז'אנר האפוקליפטי של המלחמה העתידית.
ספרי הז'אנר האפוקליפטי, המזכירים לעתים ספרים הקדומים כמו 'מלחמת בני אור בבני חושך', חסרים את תחושת השאננות והביטחון בנצחון של התקופה הקודמת. במקום זאת יש בהם תחושה אמיתית של חרדה קיומית. בספרו של גדעון תלפז 'אבשלום והנזיר' (1989), למשל, ישראל תחת משטר צבאי עומדת על סף מלחמה עם הערבים ב-1999, כשהמשיח מופיע פתאום בתור נזיר. או ספרו של זאב בן יוסף 'שלום על ישראל' (1995), המתאר ישראל של המאה ה-21 החיה בשלום עם שכנתה פלסטין, אך זו חותרת תחתיה בשיתוף עם הנאצים שהשתלטו שוב על גרמניה. לבסוף נכבשת ישראל בדרכי מרמה והיהודים נשלחים להשמדה. היהודי האחרון שנשאר לפליטה משמיד את כל הפלסטינאים עם תותח חלקיקים שהמציא, סוף הסיפור.
סיפורים אלה נפוצים כיום, במיוחד באינטרנט, ומשמשים לעתים ככלי הפעת עמדה פוליטית. יתכן גם כי הם מכוונים את צעדיהן של קבוצות משיחיות שונות, הרואות בהם ''נבואה שיש להגשימה''.
סיכום
ניתן, אם כך, לזהות בספרות הישראלית מסלול דומה לזה שאותו עבר הז'אנר המקביל בספרות האירופאית בתקופה שלפני ואחרי מלחמות העולם. מפציפיזם ושאיפה לשלום עולמי, דרך אופטימיות ואמונה ביכולת המלחמה לפתור את בעיות המדינה, וכלה באפוקליפסה קודרת והחשש מחורבן המדינה והעולם, ומאידך -נטיה אפוקליפטית מקבילה הרוצה להביא לחורבן זה כדי להביא להתגשמות הנבואות ולבוא המשיח. ניתן רק לקוות כי היחס הספרותי לחוסר התוחלת שבמלחמה ימצא לו אוזן קשבת אצל מנהיגינו ומנהיגי המדינות השכנות.
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
|
| |
 |
 |
|
ואני לתומי חשבתי (חדש)
pippin שבת, 27/05/2000, שעה 14:44
שישראל במדע הבדיוני מתחילה ונגמרת באסטרטג הראשי מ''המשחק של אנדר'' (שכזכור היה ישראלי).
כתבה מעניינת מאוד, אף פעם לא ידעתי שאני חי בעם כל כך לוחמני...
|
|
|
|
|
אוי ויי... (חדש)
עידו רייף שבת, 27/05/2000, שעה 15:48
כשחפרתי את ''לא לשם התהילה'' של זילברג בספריה העירונית לפני כמה שנים, חשבתי שמדובר באדיוט אחד שהתלהב קצת יותר מדי. לא תיארתי לעצמי שמדובר בז'אנר שלם.
בכל מקרה, הספר הזה הוא היחיד שקראתי מתוך הרשימה הזו, ואם הוא אפילו קצת טיפוסי, יש למד''ב המדיני הישראלי עוד הרבה מקום להתפתח, כיוון שהספר הוא גיבוב של תעמולה ימנית, פנטזיות פנאטיות, וסתם שטויות לא מבוססות. הוא אפילו לא כתוב טוב.
|
|
|
|
|
יואל זילברג הוא יהודי אמריקאי (חדש)
קונשטוק יום רביעי, 07/06/2000, שעה 16:49
בתשובה לעידו רייף
ככה שאי אפשר להאשים אותו באחריות למצבו העגום של המד''ב העברי
|
|
|
|
|
ישראלים בסיפורי מדע בידיוני (חדש)
אלי אשד יום ראשון, 28/05/2000, שעה 9:05
לוחם ישראל שרכש את ניסיונו ב''מילחמות בסיני '' מופיע גם בספר של ג'ו הלדמן ''מילחמה לנצח'' כמאמן של הלוחמים שיוצאים להילחם בחייזרים . ויש ספרים נוספים כאלה . בסיפרי מדע בידיוני שונים כאשר מופיעים שם ישראלים יש להם סטראוטיפ של לוחם קשוח. אם זאת ייתכן שהסטראוטיפ הזה השתנה בשנים האחרונות.
|
|
|
|
|
ארכיאולוג ישראלי בחלל החיצון (חדש)
קונשטוק יום רביעי, 07/06/2000, שעה 16:54
בתשובה לאלי אשד
מופיע בספר של סילברברג
''על פני מליארד שנים''
אם אינני טועה הספר נכתב בשנות ה שישים
המאוחרות
הדמות היא בהחלט לא דמות של לוחם קשוח(הוא בודהיסט)
|
|
|
|
|
הכל מהתחלה (חדש)
טל כהן יום ראשון, 28/05/2000, שעה 14:07
ראוי לציין את הספר ''הכל מהתחלה'', שפורסם בשנת 1996 או משהו כזה. אינני זוכר את שם המחבר כרגע אולם בכל מקרה זהו שם בדוי של טייס בחיל האויר.
זהו ספר מלחמות עתידיות, דומה יותר לספרים של טום קלאנסי מאשר לספרים שנזכרו כאן - מלחמה גרעינית, העולם משומד, מעטים שורדים וכו'.
אין לספר ''נקודה ישראלית'', למיטב זכרוני, למעט כמובן הסופר.
|
|
|
|
|
בנוסף לזאת (חדש)
דותן גולדווסר שבת, 03/06/2000, שעה 1:01
בתשובה לטל כהן
אל תשכחו את החייל הישראלי ב''עולם הנהר'' של פארמר שהפליא במכותיו כנגד הנאצים ושאר מרעין בישין...
|
|
|
|
|
הכל מהתחלה (חדש)
טל כהן יום שני, 12/06/2000, שעה 9:36
בתשובה לטל כהן
המחבר הוא רון אדם (שם בדוי).
|
|
|
|
|
הפטריה 1988 (חדש)
אלי אשד יום ראשון, 28/05/2000, שעה 15:28
ואם כבר עוסקים בסיפורי מילחמה גרעינית כדאי להזכיר שבשנת 1981 פירסם הסופר דוד ירון ספר בשם ''הפטריה ''1988 שבו העיראקים מנסים להטיל פצצת אטום על ישראל בשנת 1988 ביובל ה-40 למדינה. , למרבית המזל מאמציהם של גבורי הסיפור, סוכני המוסד מצליחים להסיט מעט את הפצצה ובמקום לפגוע בישראל היא פוגעת במדינה הפלסטינאית שירון היה אופטימי , או פסימי מספיק כדי להניח שכבר תיתקיים ב-1988. בפגיעה גרעינית זאת מסתיים הסיפור , ואם כי ירון פירסם לו מעין המשך בשם ''שיוט האימה '' שבו הפעם הלובים מנסים להשמיד את מצרים אין שום התייחסות ברורה לתוצאות של ההפצצה האטומית בגבולה של ישראל.. ורק כדי שלא יטענו שכל היצירות הישראליות הן לוחמניות כל כך . יש גם ספרים מסוג שונה ופציפיסטי יותר. ב-1992 יצא ספרו של הסופר שלמה לאופר '' הראשידה'' שבו משתלטת על ישראל יפיפייה כריזמטית מעין שילוב של פנינה רוזנבלום ולימור ליבנת . היא הופכת למנהיגה אבסולוטית ''הראשידה'' ומצליחה לבסוף לחתום על חוזה שלום עם מנהיג הערבים ואת זה היא משיגה בדרך הפשוטה ביותר היא מקסימה אותו ביופיה ולאחר שהשניים מקיימים יחסי מין המנהיג הערבי מגיע למסקנה שהיגיע הזמן לחתום על שלום עם אומה שיש לה מנהיגה כזאת. כנראה שגם זוהי דרך להשיג שלום.....
|
|
|
|
|
גם זו לטובה (חדש)
אורן ברקאי יום ראשון, 28/05/2000, שעה 22:52
בסדר - אז יש ז'אנר (הגדרה מצומצמת) של ספרות אפוקליפסה.
לא לשכוח גם את בן יוסף שכתב את ''אוטופיה כחול לבן''.
כמה לא מפתיע שגם בעם שלנו (כמו בעמים אחרים) כותבים על הנושא הזה.
בואו לא נשכח שליהדות יש גם דחף משיחי-אפוקליפטי שלא תמיד נשאר חבוי (ע''ע המחתרת היהודית).
המאמר לא רע ויש מקום להרחיב את הפרסום שלו.
|
|
|
|
|
עם ישראל חי (חדש)
גלעד רוזנבאום יום חמישי, 01/06/2000, שעה 14:50
כשאנו מסתכלים על הספרות ה''מלחמתית'' של ארצנו הקטנטונת עלינו
לשים לב להסטוריה הארוכה של עמנו בארץ ובגולה.
ראשית הרשו לי להסב את תשומת ליבכם כי יחזקאל, שניבא את כל נבואותיו בבבל, ניסה רק לחזק את העם הגולה שהחל לאבד תקווה לגבי שובו אל ארץ הקודש והחל להתבולל בתוך העם הבבלי.
יש לשים לב שאנשיו של גוג הם העמים מסביב וכמו-כן מתבוללים יהודים בגולה (דבר דומה יש לנו עם המתיוונים בחנוכה והכפייה הדתית
הכי אכזרית שהייתה בארצינו עד היום).
אין לי בכלל תמיהה לגבי העובדה שהלוחם היהודי/ישראלי נחשב כלוחם חזק, אכזרי, חכם וכדומה... במהלך מלחמות ישראל הוכחנו לכל העולם שצה''ל הוא אחד מהצבאות החזקים בעולם (אחת הבעיות
היחידות של הצבא הוא גודלו וגודל המשאבים שלו שגורמים לו להיות
בעשירייה הראשונה ולא בתוך החמישייה הראשונה).
אנשי העלייה השניה והשלישית ומנהיגיהם חיים ויצמן וארלוזרוב ועוד
רבים וטובים (לא זבוטינסקי, בן-גוריון וממשיכי דרכם) ניסו ליצור שפה
משותפת עם הערבים שחיו כאן ובאזור ולכן לא ציפו למלחמות, ההיפך הוא הנכון הרצון היה להשתלב ולמצוא שפה ותרבות משותפת.
לאחר עליית בן-גוריון וההליכה לכיוון מאבק על מדינה (גם הבריטים לא בדיוק עזרו ) החלה הכתיבה ה''מלחמתית'' ואל נא תשכחו ברשימת
הספרים את חסמב''ה, דני-דין ומאבקיו בחוטפי מטוסים, מרגלים, אויבים כאלה ואחרים.
לסיום בנושא אחר אך קרוב מספיק: אהוד יערי ביחד עם הסטוריונים שונים כתבו שני ספרים האחד על מלחמת לבנון ''מלחמת שולל'' והשני
על האינטיפדה (שני האירועים ההסטורים ששינו לחלוטין את ההסתכלות על צה''ל), הספרים הם הסטורים-כלכליים-חברתיים אך
מעניינים ומעלים מספר שאלות חשובות מאוד.
|
|
|
|
|
גוג ומגוג והעתידנות (חדש)
גלעד צוקרמן יום ראשון, 09/07/2000, שעה 19:10
בפעם הראשונה בחיי שמעתי התיחסות אל הנבואה כאל עתידנות ומן הסתם לחושב כך קל מאד אם למזלו לא נתקע בתחום החשיבה הדתית. במיוחד בולט הדבר במלחמת גוג ומגוג שתאורה מהלך אימים על כלי הנשק שיבערו 7 שנים וכבר שמעתי פרוש
מודרני שכונת הנביא היא לכלי נשק אטומיים, גם בלי הזכרת שם לועזי זה על ידי הנביא. קל לאמר שהנבואה ''התממשה'' לפחות בחלקה במלחמת העולם השניה. אשר למגילת ''מלחמת בני אור בבני חושך'' לא ברור לי מהיכן לקוחים שמות הארצות שתכבשנה, עיראק אולי מכונה בבל ותורכיה אולי מכונה תוגרמה אבל השם ''אפגניסטאן'' נמצא בשמוש רק משנת 1901 והאם אירופה ןאפריקה נזכרות בשמותיהן. מה שברור לי הוא מדוע לא הוכנסו המגילות ודומיהן לתנ''ך. הרבנים אמרו שמאז שפסקה הנבואה נתנה לשוטים ו''העלימו'' כל יחס לעתיד פרט לכתוב בתנ''ך והתקוות לבוא המשיח... ואמרו ''תפח רוחם של מחשבי קצין'' וכדומה
|
|
|
|
|
the Centaury Device (חדש)
עמיר רגב יום רביעי, 26/07/2000, שעה 16:11
The Centaury Device, אופרת חלל מאת אמ. ג'ון הריסון מסוף שנות השישים, מתארת מלחמה בקנה מידה גלקטי כמעט בין האיפריה הישראלית לבין חבר המדינות הערבי, שהוא בכלל נשלט ע''י אידואוליגה קומוניסטית - מעין לוב, או משהו כזה. הגיבור הוא טייס חלל, גיטריסט רוק (מדובר באופרת חלל!!) וחצי אלפא-קנטאורי, ועובד בשביל אחד הצדדים (אני כבר לא זוכר מי, אבל נדמה לי שהישראלים) כדי להפעיל את המתקן הקנטאורי, נשק יום הדין.
הספר עצמו לא מוצלח במיוחד, אבל הסופר נמנה על אחד מהיותר מפורסמים של תקופת הניו-ווייב, דמות הגיבור מבוססת כפי הנראה על גיבור ניו-וייב אחר והרבה יותר מוצלח - ג'רי קורנליוס של מייקל מורקוק, ויש בספר סצינה אחת מדהימה ששווה לבדה קריאה של כל הספר - קרב חלל בין ספינות קנטאוריות ישנות המופעלות ע''י חבורה של אנרכיסטים, נגד צי החלל הערבי.
|
|
|
|
|
דוגמא נוספת לעתיד המלחמתי שלנו (חדש)
רז גרינברג יום חמישי, 09/11/2000, שעה 11:06
אומן המאנגה (קומיקס יפאני) מסמונה שירו, שהוא אחד מאומני הקומיקס המעטים בעולם שאת עבודתם ניתן להגדיר (לדעתי) כמד''ב ''קשה'' (למרות שאף אחת מהסדרות שיצר לא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות) אוהב מאד להתייחס לישראל בסדרות שלו - הבעיה היא שזה כמעט תמיד בהקשרים פוסט אפוקליפטיים...
בסדרת Appleseed (שהיא ה-''מגנום אופוס'' של שירו), שמתרחשת בעתיד שלאחר מלחמת עולם שלישית, ישראל מנהלת מאבק צבאי נגד כל שכנותיה, מאבק שהיא הולכת ומפסידה בו. שירו, שאוהב מאד טכנולוגיה עתידנית, תיאר בספר השלישי של הסדרה את חליפות הקרב המיוחדות שפותחו בישראל.
סדרה אחרת שלו, Ghost in the Shell (שעובדה גם לסרט הידוע), מתארת את קורותיה של יחידת משטרה מיוחדת ללוחמה בטרור בטוקיו העתידנית. באחד הפרקים של הסדרה מנהלת היחידה הזו (שנקראת ''מחלקה 9'') מרדף אחרי סוכן של המוסד ברחובות טוקיו. במהדורת ה-TPB שאספה את כל גיליונות הסדרה, שירו הוסיף הערות לגבי כל פרק. בהערה לגבי הפרק ההוא הוא כתב שבעולם העתידני של הסדרה המוסד איבד משהו מרוח הלחימה שלו, ונראה שהתחזית הזאת התגשמה מוקדם מן הצפוי...
|
|
|
|
|
תתעוררו (חדש)
מיצי יום שלישי, 28/11/2000, שעה 19:25
לכל אלו ש''לתומם חשבו'' שאנו חיים בעולם לא לוחמני - אנחנו חיים במלחמה בלתי פוסקת.
גם בלי להכנס לפוליטיקה עכשווית, בספרים רבים המרגל שמנסה לסחוט כל פיסת מידע - הוא ישראלי. כך ב''שמים בוערים בחצות'' (שכחתי של מי) שם גדעון הוא מרגל של מעצמת העל הישראלית ועוד רבים אחרים.
גם אצל סופרים חסרי קשר לישראל או יהדות אנחנו מצטיירים כלוחמנים
ואל תגידו שלא ידעתם...!
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
