עוד בקטגוריה זו:
החינמניה מס' 37
שונות / המערכת
12/07/14
תגובות: 1
הגשת אירועים לאייקון 2014
שונות / המערכת
23/06/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 36
שונות / המערכת
26/04/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 35
שונות / המערכת
08/03/14
תגובות: 0
פרס גפן 2014
שונות / המערכת
05/03/14
תגובות: 4
קול קורא להגשת סיפורים
שונות / המערכת
15/02/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 33
שונות / המערכת
03/11/13
תגובות: 0
קול קורא
שונות / המערכת
29/09/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 32
שונות / המערכת
07/09/13
תגובות: 2
דיווחים חיים מוורלדקון
שונות / המערכת
24/08/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 31
שונות / המערכת
21/07/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 30
שונות / המערכת
27/05/13
תגובות: 0
הרועה האחרון - סרט מסע פנטסטי
שונות / המערכת
02/04/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 29
שונות / המערכת
23/03/13
תגובות: 0
שולחים את דידי לוורלדקון!
שונות / המערכת
16/02/13
תגובות: 0
|
 |
תיקוצ'יקים ועולמות אחרים
שונות / איתי ליבנה
שבת, 31/05/2014, שעה 20:54
ריאיון עם הסופר פ' פול ווילסון
|
|
מראיין, איתי ליבנה.
פ' פול ווילסון, שנולד ב-1946, הוא מחברם של רבי מכר בינלאומיים אחדים. 8 מיליון העותקים של ספריו שנמכרו ממקמים אותו במקום ה-68 ברשימת רבי-המכר של כל הזמנים בין סופרי הפנטזיה והמדע הבדיוני. מקומו ברשימה גבוה, למשל, משל אורסון סקוט קארד.
בהתחשב בפופולריות הרבה שלו ובכישרונו הבולט, העובדה שאינו מוכר בארץ מפתיעה ומצערת. רק שניים מספריו של ווילסון תורגמו לעברית, וגם הם על ידי הוצאה לא מפורסמת שחסכה על איורי הכריכות – גזר דין מוות לכל ספר כמעט.
שאלה: מטרת הריאיון הזה היא להכיר אותך לאנשים בישראל, שייתכן שלא שמעו עליך מעולם. אני מניח שמקום טוב להתחיל הוא לשאול – איך היית מתאר את עצמך, ואת סוג הספרים שאתה כותב? מי יהיה מעונין לקרוא אותם?
ווילסון: הייתי אומר שפחות או יותר כל הספרים שאני כותב משתייכים לקטגוריית המותחנים – אני כותב מדע בדיוני, אני כותב אימה, אני כותב מותחנים רפואיים, ואני כותב כמה דברים שלא ניתנים לסיווג. אבל צורת הסיפור היא מה שאני מחשיב כפורמט של מותחן, כך שיש מספר נקודות מבט, לרוב הקורא יודע יותר מכל דמות, ויש קצב טוב והרבה מתח ודרמה. אפילו ספרי המדע הבדיוני המוקדמים שלי, במבט לאחור, כתובים בצורה הזו.
ואכן, בנוסף להיותו סופר פורה ביותר, ווילסון גם מאוד מגוון. בתחילת דרכו הוא התמקד בסדרה של ספרי מדע בדיוני פוליטיים בשם ''The LaNague Federation''. מאוחר יותר הוא פנה לז'אנר האימה – במהלך שנות ה-80, ווילסון היה אחד מהקולות המעצבים של הז'אנר. נוסף על כך בסדרות הארוכות שלו (שבהן נדון בקרוב) משולבים מותחנים רפואיים, מותחנים טכנולוגיים, ואפילו סיפורי אקשן פשוטים ומוכרים.
אך ''מותחן'' הוא תמיד תיאור מתאים לכל אחד מהספרים של ווילסון. הקצב של ספריו תמיד מהיר – סגנון הכתיבה קולח, הדמויות לרוב סימפתיות או מעניינות, העלילה מתקדמת בקצב טוב, והאקשן (כשהוא נוכח) רווי אדרנלין. באופן מפתיע, בהתחשב באופי הקודר של רבים מספריו, חבויות ברבים בהם פנינים קטנות של הומור שמוסיפות הנאה ועוזרות להפיג מעט את המתח.
שאלה: אתה כותב במגוון רחב של תחומים – החל באימה וכלה במותחנים רפואיים. יש לז'אנר חשיבות בעינייך, או שאתה פשוט כותב את הסיפורים שאתה רוצה לספר?
ווילסון: אני פשוט כותב את הסיפורים. אני קורא ז'אנרים רבים, וכשאני כותב ספר חדש, אני פשוט יודע שזה הסיפור הבא שאני רוצה לכתוב, ולא כל כך מדאיג אותי שזה לא מה שכתבתי כבר בעבר. זה היה מחרפן את המוציאים לאור שלי – הייתי כותב שלושה ספרי מדע בדיוני, ואז ספר אימה או שניים, ואז מחליף לכתיבת משהו היסטורי, ואחר כך מותחן רפואי. מחלקות השיווק השתגעו מזה, אבל כשהתבייתי על Repairman Jack כולם היו מרוצים כי בסדרה זו יכולתי לכתוב סיפור על בית רדוף רוחות לצד מותחן טכנולוגי – כך שהיו הרבה סיפורים שיכולתי לכתוב, וכל עוד ג'ק היה בסיפור מחלקות השיווק ידעו מה לעשות אתם – ''זה יהיה סיפור על ג'ק''. מבחינתי, זה אפשר לי לקפץ בין סוגי סיפורים בתוך אותה הסדרה, ולכן גם אני הייתי מרוצה. למשך כ-20 ספרים, הסידור עבד בשביל כולם.
1984 הייתה שנה חשובה בחייו של ווילסון, כי בה יצא לאור הספר הראשון במה שהפכה עם השנים לסדרה הכוללת 22 ספרים ועוד סיפורים קצרים רבים. ''הקבר'' (The Tomb) הוא שילוב ייחודי. הוא מתחיל בהיכרות עם שכיר החרב העירוני והתמהוני מעט, ג'ק (הוא נוטה לשנות את שם המשפחה שלו מדי יום פחות או יותר, או שכך נדמה, אך הוא מקפיד על השם הפרטי). ג'ק הוא סוג מיוחד של תיקונצ'יק (Repairman) – הוא ''מתקן'' בעיות מורכבות בשביל אנשים, אבל לא בצנרת הביתית שלהם. אנשים שאין להם אפשרות אחרת פונים אליו, ותמורת המחיר הנכון, הוא מספק פתרון חד וחלק. ג'ק הוא דמות פיקחית וכיפית שעוסקת בעבודתה בשביל הריגוש (ובשירות הקוד המוסרי האפור למדי המנחה את חייו). למרות שקשה לנחש זאת מהפסקה הזו, ''הקבר'' הוא ספר אימה על משפחה בריטית החיה בניו יורק, שהופכת למטרתו של מטורף השולט בנחיל מפלצות.
ובכך טמון הייחוד האמתי. כולנו מכירים ספרי אימה, וכולנו מכירים ספרי פעולה, אבל נדיר לראות ספר המשלב את שני המרכיבים האלה יחד, ומצליח לשמור על האווירה של שניהם. בניגוד לגיבורי פעולה בעלי כוחות על טבעיים כמו הארי דרזדן ב''תיקי דרזדן'', ג'ק הוא גיבור פעולה רגיל, שמוצא את עצמו מתמודד עם כוחות שאינם מעולמנו. עובדה זו הופכת את האימה שהוא חש אל מול כוחות אלה למוחשית הרבה יותר, בעוד הוא מביס אותם באמצעות שילוב של אומץ ועורמה. האם זה יכול להיות סיפור אימה אם למפלצות יש סיוטים על הדמות הראשית?
סיפוריו של ג'ק מתפתחים לסדרה עצומה ורחבת יריעה. לא קראתי עדיין את כולם, ולכן אני נזהר מהבטחות נחרצות, אבל אלו שקראתי היו נהדרים ואני מתכוון להמשיך ולקרוא את כולם.
שאלה: אני מעריץ גדול של ג'ק! איך אתה מצליח לאזן את כל המרכיבים השונים של הסיפורים האלה? כפי שהזכרת, ג'ק צריך לככב במותחנים טכנולוגיים ובסיפורי אימה, ותמיד להישאר גיבור פעולה. מה אתה יכול לספר על כתיבת דמות שצריכה להתמודד עם כל סוגי המצבים האלו, ובכל זאת גם לשמור על הנאה מתמשכת של הקוראים?
ווילסון: ובכן, בעיקרון הדמות היא העוגן של הסיפור – ג'ק הוא העוגן של הסדרה, ושאר העולם משתנה סביבו. אז הוא תמיד נשאר אותו הדבר, והמצב משתנה. זה נותן לי ולקורא משהו להיאחז בו, אפילו אם הספר שאתה קורא עכשיו שונה מאוד מהקודם, ג'ק עדיין שם, ושאר הדברים שמתרחשים מסביבו פחות משנים.
שאלה: כשאני חושב על זה, ג'ק יודע להסתגל היטב למצב – זה מרכיב חשוב באישיות שלו.
ווילסון: ובכן, אתה חייב להיות, עם קריירה כמו שלו... אתה יודע, אתה מוצא את עצמך בהרבה מצבים מעניינים, כולם שונים זה מזה. הוא לא אוהב להסתכן – הוא לא טיפוס שישבור את הדלת, יירה במי שבפנים ויצא. הסגנון שלו הוא יותר לשכנע שני אנשים אחרים להרביץ זה לזה. הוא נכנס, הוא משיג את מה שהוא רצה, והרבה פעמים החבר'ה הרעים אפילו לא מבינים שהם הובסו. הוא אוהב לעבוד מהצללים, והוא לא אוהב עימותים – הוא לא מפחד מהם, אבל מעדיף להימנע מהם.
שאלה: נשמע הגיוני. במהלך המחקר שלי לקראת הריאיון, הבחנתי שהיה פער של 14 שנים בין ההוצאה לאור של ''הקבר'', הספר הראשון בסדרה של ג'ק, לבין ''ירושות'' (Legacies), השני בסדרה. מה משך אותך חזרה לג'ק אחרי הפסקה כה ממושכת?
ווילסון: ובכן, בהתחלה לא רציתי לכתוב סדרה. כלומר, ידעתי שיש לי דמות המתאימה לסדרה כבר כשכתבתי את ''הקבר'', אבל לא רציתי לכתוב סדרה – הספר ''המגע'' כבר היה מתוכנן לי בראש, והספר ''רוח שחורה'' כבר התחיל ללבוש צורה. אבל ידעתי שהקוראים עומדים לבקש עוד, אז השארתי את ג'ק גוסס בסוף של ''הקבר''. למען האמת בהתחלה חזרתי אליו כדי להיענות לבקשות לסיפורים קצרים, והתוצאה הייתה ''יום בחיים'', ''הראקוש האחרון'' וסיפורים אחרים.
בכל מקרה, במהלך שנות ה-90 כתבתי מותחנים רפואיים, אבל החלטתי שהם לא מוצאים חן בעיניי יותר כי הם יותר מדי נוסחתיים. הייתי מחויב על פי חוזה לכתוב עוד אחד אחרון, אבל מה שהיה לי הוא רעיון למותחן טכנולוגי שבו ג'ק יכול להיות הדמות הראשית המושלמת – לא מותחן רפואי. אז החלטתי שאני רוצה לכתוב את הסיפור הזה בכל מקרה, אבל מי ששוכרת את ג'ק תהיה רופאה, והרי אם יש רופא בסיפור אני יכול להגיד שהוא מותחן רפואי. כך נוצר ''ירושות'', והמוציאים לאור החליטו ללכת על זה כי הספר מצא חן בעיניהם.
אז כך החזרתי את ג'ק לספר אחד, והמוציאים לאור שאלו אם אני אהיה מעוניין לכתוב עוד אחד, אז כתבתי את ''מזימות'' (Conspiracies) וכל כך נהניתי ממנו שהחלטתי ללכת עם כל העסק קצת רחוק יותר. משם חוזה אחד לספרים מרובים התגלגל לאחר, ולפני שהבנתי מה קורה מצאתי את עצמי כותב את מספר 15. אבל, הסדרה של ג'ק התחילה להשתלת על כל הכתיבה שלי, והחלטתי שאני חייב לסיים את זה, וזוג הספרים ''החשכה שבסוף'' (The Dark at the End) ו''עולם לילה'' (Nightworld) סגרו את הכול.
שאלה: באמת תמיד תהיתי בנוגע לספר השני – למרות שקודמו בסדרה כבר הכניס מפלצות ומעט קסם, בספר השני אין כל אזכור לעל-טבעי, וזה מוזר. אני לא חושב שאי-פעם נתקלתי במשהו כזה. אבל עכשיו אני מתחיל להבין למה זה קרה.
ווילסון: כן, וזה קבע את הטון לשאר הסדרה, שאתה לא יודע למה לצפות בספר הבא. זאת הייתה התבנית – לא מדובר כאן בסדרה טיפוסית, אלא ברצף של ספרים שבכולם ג'ק נמצא. הם כולם בונים לקראת ''עולם לילה'', אבל לא ידעתי מראש כמה ספרים אני אצטרך בשביל כדי להגיע לשם. זה היה יכול להיות 15, או 20, פשוט לא ידעתי.
הסדרה של ג'ק, ככל שהיא גדולה, היא רק חלק מסיפור גדול ושאפתני יותר, המתאר את ההיסטוריה של כדור הארץ. זוהי ''ההיסטוריה הסודית של העולם'', סדרה המקיפה כמעט כל ספר שווילסון אי-פעם כתב. התיאור הטוב ביותר של הסדרה מובא בידי וילסון עצמו באתר שלו:
''רוב היצירה שלי מתארת את החלקים בהיסטוריה שנותרו חבויים, מסתוריים ולא ידועים למרבית האנושות. חלק מההיסטוריה התגלה בסיפורים של ג'ק, חלק במחזור ''היריב'' (The Adversary) והשאר בחלקים קטנים של יצירות אחרות שלמראית עין אין ביניהן קשר. אפילו מיליוני המילים האלה יחד רק מגרדות את פני השטח של מה שהתרחש מאחורי הקלעים, נסתר מחיי היום-יום שלנו.''
המרכיב החשוב ביותר בהיסטוריה הנסתרת הזו הוא מחזור ''היריב'', סדרת ספרים המתלכדת עם סיפורי ג'ק בספר החותם את שתי הסדרות – ''עולם לילה''. בניגוד לסדרה של ג'ק, המתמקדת בדמות אחת שחיה בניו יורק של ימינו, מחזור ''היריב'' מקיף סיפור אפי שמתרחש בכל רחבי העולם – ספר אחד יכול לתאר דו-קרב בין אביר החמוש בחרב קסומה למכשף רב עוצמה בתקופה היסטורית באירופה, והספר שאחריו יעסוק ברופא משפחה שחי בעיר מונרו במאה ה-20 ומגלה כוחות ריפוי יוצאי דופן. כסיפור שמתחיל פשוטו כמשמעו לפני שחר ההיסטוריה וכולל כל כך הרבה אנשים שונים, מדובר בחלון ראווה אמתי לסתגלנות של ווילסון כסופר.
פרט לספר האחרון המשותף, הסדרה של ג'ק ומחזור ''היריב'' חולקים גם את אותו אויב. בשתי הסדרות פועלים מאחורי הקלעים אותם כוחות – האחד מכונה ''השוֹנוּת'' (Otherness) והשני ''בעל הברית'' (The Ally). כפי שניתן לנחש, כוחות אלו מנוגדים זה לזה. למרות הניגוד ביניהם, הם אינם ''טובים'' או ''רעים'', וקשה גם לומר שהם ''לצדנו'' או ''נגדנו''. שניהם כוחות קוסמיים הנלחמים זה בזה בשדה קרב גדול יותר משאנו, בני האדם, מסוגלים לתפוס. ל''שוֹנוּת'' יש גם זיקה מסוימת לזרועות תמנון.
שאלה: רציתי לשאול בנוגע ל''שוֹנוּת'', הכוח הבערך-אבל-לא-בדיוק מרושע שהוא הכוח המניע של האויבים ברבים מהספרים שלך. אני חש בהשפעה חזקה של לאבקראפט כאן. אני צודק?
ווילסון: בהחלט. האימה הקוסמית של לאבקרפט השפיעה עלי מאוד כנער. זה לא שלאבקראפט התנער מן המיתולוגיות היהודיות והנוצריות, הוא פשוט התייחס אליהן כאילו מעולם לא התקיימו. האימה שלו הייתה זרה לחלוטין לתפיסת הקיום שגודלתי עליה – יש כוח מטיב, אבהי ומגונן שהוא אלוהים ויש שטן מרושע – לתפיסתו של לאבקראפט, כל היקום היה נגדנו. אתה יודע, אין לך חברים שם בחוץ. אתה לא יכול להרגיש נחת שמקורה בכך שיש מי שמשגיח עליך, וגרוע מכך, כולם מסוכנים לך. אתה חייב להציל את התחת שלך בעצמך.
מעולם לא שכחתי את הרושם הזה, וכשהתחלתי לכתוב את מחזור ''היריב'', השתמשתי בכך, יש ניגוד כמובן, אבל אף אחד מהצדדים לא באמת טוב עבורנו. אחד פחות נורא מהאחר, זה מה שקורה בשטח, אבל לאף אחד מהם לא באמת אכפת מאתנו, מלבד לנצל אותנו כאמצעי לנצח את האחר. והגמול שלהם על ניצחון בעולם שלנו הוא אפילו לא כל כך משמעותי, העולם הזה הוא רק אחד מהכלים על השולחן. כל השאר צמח מנקודת ההתחלה הזאת.
הדבר היחיד שעשיתי אחרת, הוא שלאבקראפט נתן שמות לכל היצורים שלו, והרעיון הזה לא מצא חן בעיניי. המוח האנושי עובד ככה שכשאתה יודע את השם של משהו, אתה יכול לתייק אותו ולתייג אותו, ומבחינה מסוימת אתה מרגיש בטוח יותר מפניו. אז החלטתי שפשוט יש כוחות ביקום, והשמות היחידים שיש להם הם השמות שאנחנו, בני האדם, נתנו להם. ''בעל הברית'' הוא רק כינוי שאנחנו המצאנו, וכך גם ''השוֹנוּת'' – היא לא מכנה את עצמה ''השוֹנוּת'' (שום דבר לא ייתן לעצמו שם כזה), זה רק שם שאנחנו המצאנו. כך שאין להם שמות, ואין להם פנים, אלא אלה פשוט ישויות. אני חושב שחוסר הפנים וחוסר השם הופכים אותם ליותר מאיימים, משהו שמזדחל מעט עמוק יותר מתחת לעור.
כלומר, תראה מה עוללו לקת'ולהו. יש צעצועים שלו. אני קניתי לנכד שלי כפכפים של קת'ולהו, אתה מבין? הוא הופשט מכל תחושה של איום, רק כי יש לו פנים ושם, ואני לא רציתי שמשהו כזה יקרה גם ליצורים שלי.
הספר שמתחיל את מחזור ''היריב'' הוא לדעת רבים הטוב ביותר שווילסון כתב – ''המבצר'' (The Keep). בספר האימה ההיסטורי הזה, במהלך מלחמת העולם השנייה כוח של חיילים גרמנים ואיינזצקומנדו מהאס-אס מוצב במבצר ברומניה הנמצא על הגבול עם ברית המועצות. זמן קצר לאחר הגעתם למבצר, מפקד הכוח שולח מברק מסתורי ומצמרר למפקדיו – ''מבקש רשות לנסיגה מידית. משהו רוצח את החיילים שלי''. הפתיחה הזו היא לבסיס לסיפור שקנה המידה שלו הולך וגדל, , ומגיע הרבה יותר רחוק מכפי שאפשר היה לנחש מהנחת היסוד המבטיחה שלו. הספר נחשב לאחד החשובים בז'אנר האימה בשנות ה-80, והוא הסיבה לחלק נכבד מתהילתו של ווילסון בתחום.
שאלה: אני רוצה לדון אתך מעט ב''המבצר'', ספר נהדר שקראתי ואהבתי. כאן בישראל ייתכן שיהיה בו עניין מיוחד, כיוון שהסיפור מתרחש במהלך מלחמת העולם השנייה וכולל לא רק שתי דמויות של יהודים, אלא דמות של קצין צבא נאצי סימפתי למדי. תוכל לחלוק כמה תובנות בנוגע לכתיבה של דמויות כאלו בהתחשב בנסיבות? הרי מדובר בנושא מאוד טעון פוליטית.
ווילסון: אני מסוגל לשער שזה המצב. מה שאנשים רבים לא מבינים, ושגילית במחקר שעשיתי, הוא שהכוחות הגרמניים לא היו אחידים באידאולוגיה שלהם. וורמן (Woerman, הקצין הסימפתי) הוא חייל גרמני, שנלחם למען המולדת והגאווה הלאומית. לא הייתה לו שום זיקה להיטלר או למפלגה הנאצית. הוא, וחיילים כמוהו, רק רצו להחזיר לגרמניה את מה שאבד לה אחרי מלחמת העולם הראשונה, זה היה המניע שלהם. הם זלזלו בחיילי האס-אס, והחשיבו אותם חיילי צעצוע או חיילים פוליטיים. כך שבכל פעם שחיילים רגילים היו בקרבת החיילים הנאצים, הוואפן אס-אס, היה חיכוך, והם לא הסתדרו. כשאתה כותב ספר, אתה מנסה ליצור שכבות שונות של עימות, והשכבה הזו הייתה חלק מהעימות האנושי, שלאורך הספר הלכתי ופיתחתי אותו עד שהגעתי לעימות הקוסמי שהתרחש מאחורי הקלעים.
אני מרצה הרבה מול כיתות, ובכולן ''המבצר'' פופולרי במיוחד, ובגלל המקום והזמן שבהם הוא ממוקם זה סיפור שלא מתיישן. למשל, במותחנים הרפואיים שכתבתי בשנות ה-90, לאף אחד אין טלפון נייד, ופעמים רבות הסיפור כולו תלוי ביכולת או בחוסר היכולת של מישהו להתקשר. בימינו אתה פשוט שולף את הנייד ומתקשר – כך שהטכנולוגיה מיישנת את הסיפור, בעוד ש''המבצר'' לעולם לא מתיישן, וקוראים חדשים מגלים אותו כל הזמן.
אני תמיד מופתע שכל כך הרבה קוראים חדשים מכנים את וורמן ''הנאצי הטוב'', כי לתפיסתי זאת טעות בהבנה. הוא לא היה נאצי, הוא מעולם לא הצטרף למפלגה, וזאת הסיבה שתקעו אותו ואת החיילים שלו בטירה קטנה ברומניה, כי הוא לא שיתף פעולה עם המפלגה.
שאלה: אז לשינוי נושא חד – אתה אחד הסופרים היחידים בעולם שזכה בשני פרסי פרומתאוס (המוענק לספרי מדע בדיוני ליברטריאניים). האם התפיסות הפוליטיות שלך הן חלק ממה שמניע אותך לכתוב? או שהנוכחות שלהן בספרים היא פשוט תוצר לוואי של האופן בו אתה חושב?
ווילסון: יש לי תפיסת עולם ליברטריאנית, והעקרונות שלה מאוד פשוטים – הגוף שלך שייך לך, ומה שאתה עושה אתו הוא העניין שלך בלבד כל עוד אתה לא מפריע לאחרים לעשות מה שהם רוצים עם הגוף שלהם. במובן הזה לחוקים נגד שימוש בסמים, או זנות, או דברים אחרים בסגנון זה, פשוט אין מקום, כי הם מגבילים את השליטה שלך בחייך.
אני משתדל לא להטיף בספרים. תפיסת העולם שלי מתבטאת, קשה מאוד לכתוב בלי שתפיסת העולם שלך תתבטא, אבל אני לא מנסה לשכנע אותך, אתה יודע? לכן ג'ק היה מושלם מבחינתי, כי כשיצרתי את הדמות, ג'ייסון בורן (מרגל-העל שמככב בסדרת הספרים של רוברט לדלום) היה דמות מאוד פופולרית, ואני החלטתי ליצור דמות שתהיה ההפך ממנו. כל מה שג'ייסון בורן היה, ג'ק לא יהיה. כך שלג'ק אין קשרים בסי-איי-איי, הוא מעולם לא שילם מסים, אין לו זהות רשמית בשום מקום, והוא מעולם לא עבר הכשרה. הוא לא חייל הקומנדו הימי לשעבר, לא ריינג'ר לשעבר, הוא פשוט בחור מג'רזי שלמד איך לעשות כמה דברים ברחוב, ורק על זה הוא מסתמך. הוא לא יכול לבקש עזרה מחבר במשטרה, כי הוא לא מכיר אף שוטר, הוא מתמודד עם הכול בכוחות עצמו. כשעלה לי הרעיון הזה, הבנתי שתפיסת העולם שלו תהיה קצת אנרכיסטית. הרבה אנשים חושבים שאנרכיה משמעה ''ללא חוקים'', אבל זו טעות – משמעה של אנרכיה היא ''ללא מחוקקים''.
אזהרה! הפסקה הבאה מכילה ספוילרים רציניים מאוד לסדרה של ג'ק!
אז ג'ק נלחם כל חייו להיות עצמאי, לא להיות בובה על חוט, וזו למעשה האירוניה של הסדרה – מהיום הראשון החיים שלו עוצבו מרחוק על ידי כוחות אחרים, ורק לקראת סוף הסדרה הוא מבין שהוא הוצב שם בכוונה תחילה על ידי מישהו אחר.
סוף ספוילרים!
שאלה: בכל הספרים שלך שקראתי תמיד היו דמויות נשיות מרשימות, זה מצוין, וזה לא תמיד קורה, בוודאי שלא בז'אנר המותחנים. האם מדובר בבחירה מודעת, או שפשוט חלק מהדמויות הן נשים?
ווילסון: ובכן, זו כן בחירה מודעת... אני חושב שדמות נשית חזקה, אפילו אם היא דמות משנה, גורמת לגבר להיראות טוב. אם יש מישהי שהקורא מעריך, והיא אוהבת את הגיבור, זה אומר משהו טוב בנוגע לגיבור, בלי שתצטרך לומר אותו במפורש בתור הסופר. מדובר במקרה של ''הראה, אל תספר''. ואם הדמות הראשית היא אישה, חשוב שהיא תהיה החלטית, כי אחרת הסיפור לא יוכל להתקדם. אני חושב שהתכונות שיש לדמות ראשית טובה לא תלויות במין שלה. זה לא נראה לי מדויק להגיד שאני תמיד כותב דמויות נשיות חזקות, אבל אני כן מנסה לכתוב דמויות חזקות באופן כללי. והדמויות הן חצי מהסיפור – אם אכפת לך מהדמות, בין אם הדמות היא אישה או גבר, אתה רוצה לדעת מה קורה לה. אתה רוצה לדעת מה היא תעשה ומה יקרה, כך שהעלילה הופכת למשנית לדמויות. אם הדמות מרתקת אותך, אם היית רוצה לפגוש אותה, גם הספר ירתק אותך. ובלי קשר למין של הדמות, יש תכונות מסוימות שייגרמו לקורא לרצות להיתפס ולהצטרף להרפתקה.
שאלה: בסדר, אז נאמר שמישהו קרא את הריאיון עכשיו, והוא סקרן ורוצה להתחיל לקרוא את הספרים שלך. איפה היית ממליץ להתחיל? מהי נקודות כניסה מוצלחות לכתיבה שלך?
ווילסון: ובכן, ''המבצר'' הוא הכניסה לספרים שלי, והאופציה האחרת היא ''הקבר'', שהוא הראשון בסדרה של ג'ק. בשניהם יש אלמנטים על-טבעיים. אם זה לא מוצא חן בעיני מישהו הייתי בוחר את ''הנבחרים'' (The Select), שהוא סיפור שלחלוטין מקורקע במציאות, או את ''ירושות'', הספר השני בסדרה של ג'ק, שגם בו אין מרכיבים על-טבעיים, ואולי אחרי היכרות עם הדמות יהיה קל יותר להמשיך משם.
למי שמעוניין במדע בדיוני, כל יצירות המדע הבדיוני שלי מקובצות בספר אלקטרוני יחיד ששמו ''The LaNague Chronicles'', יש בו חמישה ספרים וכמה סיפורים קצרים, והוא במחיר מוזל. מדובר בספרים הראשונים שכתבתי, והם הכי פחות מהוקצעים. כתבתי אותם לפני הרבה שנים.
שאלה: אם מישהו רוצה לברר עוד מידע, יש אתר רשמי, חשבון טוויטר, אתרי מעריצים או משהו אחר בסגנון?
ווילסון: יש אתר המוקדש לג'ק שבו יש חלק שאלות נפוצות מצוין שכמה מהקוראים שלי כתבו. יש גם אתר שמעריץ אובססיבי בנה. הוא מתאר את כל הספרים שלי, כולל סיכום של כל אחד מהם, פירוט על הדמויות... הבחור השקיע כמויות עצומות של זמן באתר הזה, ואני משתמש בו בעצמי לפעמים אם שכחתי פרט בנוגע לאחד הספרים שלי...
שאלה: רק עוד שאלה אחת אחרונה לפני שנסיים – יש איזה פרויקט חדש שאתה עובד עליו, או משהו מלהיב במיוחד שעשית לאחרונה?
ווילסון: כתבתי כ 70,000 מילים במותחן חדש, שאינו שייך לאף סדרה. הוא מבוסס על רעיון גדול ומעניין, ואני לא אוהב לדבר על עבודה לא מוגמרת אבל אני יכול להגיד שאני נהנה מהספר הזה. אני גם עובד על כמה ספרי נוער. אה, אגב, חלק מהספר החדש מתרחש בישראל! הדמויות מגיעות לנגב כדי למצוא רמז... אף פעם לא הייתי בישראל, אבל קראתי הרבה על המקום, אז אני חושב שהייצוג יהיה מציאותי. אבל מעבר לכך הספר ייקח את הדמויות לסיור בכל העולם המערבי ובמזרח התיכון. ג'ק היה תקוע בניו יורק כל הזמן, אז עכשיו אני פשוט עומד להתפזר. הייתי בניו מקסיקו עם הדמויות האלו, ועכשיו הן מגיעות לישראל, ולצרפת, ובקיצור... אני נהנה.
בכך מסתיים הריאיון, כשפול ווילסון עדיין מתנסה בדברים חדשים, ואפילו יותר חשוב מכך, עדיין נהנה, אחרי קריירה אינטנסיבית של 40 שנה ככותב מקצועי. אני מקווה שהריאיון היה מעניין ומהנה, ושחלק מכם ימשיכו מכאן להיכרות רצינית יותר עם ספריו של ווילסון.
המערכת מודה מעומק הלב לאיתי לבנה, שיזם את הריאיון המקורי.
הריאיון המקורי (באנגלית)
אתר המוקדש לג'ק
|
 |
|
