ילדים רעים בבית אבות


על האגודה \| פעילויות \| הצטרפות \| צרו קשר \| כתבו לאתר \| English Site \| בפייסבוק

עוד בקטגוריה זו:

זומבים עליך, ישראל!
סרטים / נורית הוראק
04/03/13

תגובות: 2

מעגל בלי הרבה קסם
סרטים / עליזה בן מוחה
20/10/12

תגובות: 3

קפטן אמריקה ומלחמת העולם השנייה
סרטים / אנדרו ליפטאק
03/09/11

תגובות: 1

מקור לא ברור
סרטים / עליזה בן מוחה
30/07/11

תגובות: 4

כמעט הסוף (חלק ראשון)
סרטים / עליזה בן מוחה
12/06/11

תגובות: 0

חלום גנבים
סרטים / עליזה בן מוחה
29/12/10

תגובות: 13

טובים השניים?
סרטים / עליזה בן מוחה
14/08/10

תגובות: 5

מגע של קסם
סרטים / לילי דאי
14/05/10

תגובות: 2

המקום שאליו גיבורי אקשן הולכים למות

סרטים / לילי דאי
02/05/10

תגובות: 4

מה שיותר כחול יותר ממדים
סרטים / לילי דאי
31/01/10

תגובות: 5

על ממוצע ומעל הממוצע
סרטים / אֹרן רהט
24/10/09

תגובות: 8

לשקוע בסרט טוב
סרטים / רז גרינברג
28/04/08

תגובות: 1

דיקסילנד
סרטים / אהוד מימון
03/10/06

תגובות: 2

חייו ומותו של סופרמן
סרטים / רני גרף
25/07/06

תגובות: 22

הטרור כמשל
סרטים / רני גרף
03/04/06

תגובות: 15

ילדים רעים בבית אבות
סרטים / רז גרינברג
יום ראשון, 09/09/2001, שעה 16:22

הנאשמים: טים ברטון וסם ריימי. השופט: רז גרינברג. האשמה: אי עמידה בתנאי האיכות המחמירים של מבקר המדור

לראות ולא להאמין: את הגרסה החדשה של ''כוכב הקופים'' ואת הסרט
''רואה בקלפים'', שניהם כרגע על מסכי הקולנוע בארץ, ביימו שני אנשים שנחשבו פעם לילדים הרעים של ז'אנר סרטי המד''ב/פנטסיה. הם היו אלה שהמציאו מחדש את הז'אנר, הפכו כל מוסכמה (ויזואלית בעיקר) בו על פיה וקבעו סטנדרט חדש ורף גבוה יותר לכל הבמאים שבאו אחריהם.
מוזר, אם כן, ששני סרטיהם החדשים נראים כאילו בוימו בבית אבות.

מעריצי טים ברטון היו משוכנעים כי הפרסומות ל''כוכב הקופים'' בבימויו הן למעשה עבודה בעיניים. ''כוכב הקופים'' הצטייר שם כסתם עוד סרט אקשן סטנרדטי בו אין לבמאי כמו ברטון מה לחפש. אבל, חשבו המעריצים, הפרסומות נועדו רק למשוך את הקהל לאולמות, בעוד הסרט עצמו יהיה, כמתבקש, הרבה יותר ממה שמופיע בהן. הם צדקו וטעו. האקשן הוא אכן לא המרכיב העיקרי ב''כוכב הקופים'' - נראה כי ברטון ניסה לעשות ממנו משל או סאטירה חברתית. למרבה הצער הוא נכשל כשלון חרוץ.

העשור האחרון היה בעייתי עבור ברטון. אחרי שני סרטי ''באטמן'', בהם נתן לו ביים שוברי קופות בסגנון המיוחד שלו, הוא גילה לאכזבתו כי הצופים לא ירוצו לקולנוע למען הסגנון האמור כאשר מדובר בסרטים נטולי השם ''באטמן''. ''אד ווד'' ו''הפלישה ממאדים'' היו כשלנות מסחריים מהדהדים, ורק עם ''סליפי הולו'' הצליח ברטון לזכות מחדש באהדת הקהל והמבקרים (אולי בגלל שבניגוד ל''אד ווד'' ו''הפלישה ממאדים'', ל''סליפי הולו'' היה גם מבנה עלילתי ברור במקום תחושה של פריק-שואו מתמשך). בין לבין הסתבך ברטון בניסיון להרים את הסרט החדש בזיכיון של ''סופרמן'', שהיה יכול להחזיר אותו לתודעת ההמונים. הפרוייקט לא יצא אל הפועל ובמקומו הוחלט להפקיד בידיו של ברטון זכיון הוליוודי אחר - גרסה מחודשת של ''כוכב הקופים''. ברטון היה בחירה אידיאלית לתפקיד הזה - הוא הרי כבר עסק במקומו של הזר והשונה בחברה ב''המספריים של אדוארד'' ובצדדים החייתיים יותר של האדם ב''באטמן חוזר''. למרבה הצער, לא הרבה מהיכולת שהפגין בסרטים ההם מוצאת את דרכה אל ''כוכב הקופים''. גיבור הסרט הוא ליאו דייוידסון (מארק וולברג), אסטרונאוט המאמן קופים על סיפונה של תחנת חלל כדי שאלה יוכלו לטוס בחלליות. כאשר אחת החלליות האלה אובדת בחלל על טייסה יוצא דייוידסון בעקבותיה, בניגוד להוראת המפקד שלו, ומתרסק על כוכב בו האבולוציה (כך נראה) התרחשה במהופך - הקופים הם הגזע השליט בעוד שבני האדם הם פרימיטיבים המשמשים כעבדים. בסיועה של ארי, קופה ליברלית (הלנה בונהם-קרטר), מצליח דייוידסון להמלט משבי הקופים, ובסיועם של קבוצת עבדים אנושיים הוא יוצא אל מה שנראה לו כאופציה להמלט מהכוכב. העבדים האנושיים רואים בו את מי שינהיג את המהפכה שתשחרר אותם, והדבר מושך את תשומת ליבו של הגנרל ת'ייד (טים רות'), קוף מיליטנט וגזען (כלפי בני האדם) המרכז סביבו את צבא הקופים ויוצא בעקבות דייוידסון וחבורתו.

''כוכב הקופים'' המקורי מ-‏1968 היה משל חברתי נוקב (גם אם דידקטי עד כאב ראש) אודות אי-סובלנות חברתית, גזענות והסכנות שבפנאטיות דתית. התסריט לגרסה הנוכחית, שנכתב ע''י צוות מומחים לענייני קופים ובני אדם הננטשים במקומות מבודדים (הקרדיטים של צוות התסריטאים כוללים את ''Mighty Joe Young'', ''אפולו 13'', ''להתחיל מחדש'' ובקרוב גם הגרסה הקולנועית לסדרת הטלוויזיה ''האסיר'') מנסה לעסוק בנושאים נוספים - הנדסה גנטית וניסויים בבעלי חיים. נראה כי ברטון לא חש בנוח בטריטוריה הזו, וכי הוא התעקש לעסוק דוקא בנושאים בהם עסק הסרט המקורי. אין בזה שום דבר רע כשלעצמו, אך הטיפול של ברטון בנושאים אלה כאן יוסבר היטב במילים ''פיל'' ו''חנות חרסינה''. ''כוכב הקופים'' של ברטון הוא סרט עמוס עד גדותיו בסימבוליזציה בגרוש ובדיאלוגים מתלהמים לאמר ''תראו! יש פה סאטירה חברתית!'', כתחליף לעשיית סאטירה כזו בפועל. נראה כי ברטון של ''המספריים של אדוארד'' לקח חופש לפני בימוי ''כוכב הקופים''.
לתסריט יש בעיות אחרות, בעיקר ריבוי דמויות - הבלונדינית, הכושי וסוחר העבדים החכמולוג - שהוכנסו אליו ללא שום סיבה נראית לעין. בכלל, הדמויות בסרט לא מפותחות או מעניינות מספיק, וכל נסיונות השחקנים (המצוינים ברובם) לשפר את המצב עולים בתוהו. דוקא המרכיב המעניין ביותר בתסריט - הניצוצות הרומנטיים בין גיבור הסרט לקופה ארי - מוחזק על אש קטנה לאורך הסרט ולא מתקדם לשום מקום (השמועות אומרות שהאולפן הטיל וטו על פיתוח מרחיק-לכת מדי של קו העלילה הזה).
כרגיל אצל ברטון, גם כשהתסריט לא ממש עובד אי אפשר שלא להתרשם מהצד הויזואלי. הקופים נראים מרשימים מאד (עבודת איפור מדהימה של ריק ברמן), העיצוב של עיר הקופים, ביחד עם הצצות חטופות אל חיי היום-יום שלהם, מספקים לברטון כמה הזדמנויות להפגין את הגאונות החזותית האירונית שלו (אשר, למרבה הצער, לא באה לידי ביטוי בחלקים המשמעותיים יותר של הסרט). גם הפואנטה הסתומה של הסרט, שהוכנסה אליו בנסיון נואש לעשות ממנו טקסט מתוחכם ולאותת לסיום של הסרט המקורי (ונכשלה חרוצות בשתי המשימות) מפגינה את אותו הכשרון. פס הקול של דני אלפמן סביר (אם כי גם הוא רחוק מאד מהשיאים שידע המלחין הזה). סצנות האקשן אפקטיביות למדי. ''כוכב הקופים'' הוא לא סרט רע - הוא פשוט נמצא כמה דרגות מתחת למה שהבמאי שלו מסוגל לעשות באמת.

להוציא את ''סופרמן'', הזכיון החם ביותר לעיבוד קולנועי של קומיקס הוא ''ספיידרמן'', שהתגלגל במשך שנים בין בתי המשפט לפני שנחת בידיו של הבמאי סם ריימי, שהחל בצילומים בשנה האחרונה (הסרט יצא בקיץ הבא). כמו ברטון, גם ריימי הוא במאי עם מגע ויזואלי מוקצן, בעזרתו הוא מטפל בז'אנרים הנחשבים לנחותים (סרטי אימה טראשיים, סרטי קומיקס, מערבונים סוג ב'). למרות שהוא חסר את התחכום האינטלקטואלי של ברטון, מגיע ריימי רחוק הרבה יותר ממנו בכל הנוגע לסגנון. ''דארקמן'' בבימויו היה ההמשך הטבעי של ''באטמן'' של ברטון (הרבה יותר, לטעמי, מאשר ''באטמן חוזר''). אך בניגוד לברטון, כל הנסיונות של ריימי לפרוץ אל הקהל ההוליוודי הרחב יותר נכשלו כשלון חרוץ - בין אם מדובר ב''דארקמן'' האמור ובמערבון ''המהירים והמתים'', או בדרמות יבשושיות מהסוג של ''תוכנית פשוטה''. מעט לפני שקיבל על עצמו את בימוי ''ספיידרמן'', החליט ריימי להוכיח לקהל שהוא עדיין מסוגל לביים סרט אימה דל תקציב, מהסוג שהביא לו תהילה בתחילת הקריירה שלו (אם מתעלמים, כמובן, מסדרות הטלויזיה ''הרקולס'' ו''זינה'' בהפקתו, שהביאו לו דור חדש של מעריצים). התוצאה: ''רואה בקלפים'' (במקור: ''The Gift'').

גיבורת הסרט היא אן וילסון (קייט בלאנשט), אלמנה בדרום ארצות הברית המנסה להתפרנס מהיכולת המיוחדת שלה - לראות את עתידם של אנשים בקלפים (מאוחר יותר מסתבר כי יש לה חוש שישי של ממש - אחרת לא ברור איך היא מסוגלת גם לראות בעיני רוחה ופירוט מרשים זירות רצח ורוחות רפאים). שני לקוחות בעייתיים שלה - באדי (ג'יאובני ריביסי), צעיר בעל דחפים אלימים וואלרי (הילארי סוואנק), אשה מוכה - מסבכים אותה בצרות. מגדל הקלפים שהיא בונה סביבה (תרתי משמע) מתמוטט כאשר המשטרה מבקשת את עזרתה בפענוח הרצח של ג'סיקה (קייטי הולמס), בתו של אחד מעשירי העיר, בעקבותיו היא מוציאה את כל השלדים המקומיים מהארון.
''רואה בקלפים'' הוא בעצם שני סרטים שונים. האחד הוא מותחן אימה על-טבעי מסוגו של ''החוש השישי''; השני הוא דרמה משפחתית אודות החיים בדרום ארה''ב. בין שני הסרטים האלה אין שום נקודת חיבור ראויה - ודאי לא במישור הסגנוני: את מותחן האימה ביים ריימי בתנועות מצלמה מסוגננות ובצבעים אפלים ומרשימים, ואת הדרמה המשפחתית הוא ביים באופן אדיש ומנומנם המזכיר, יותר מכל דבר אחר, דרמת תלבושות ויקטוריאנית. האם יתכן שריימי פשוט עייף מכדי לביים סרט שלם באופן קצבי ומדויק, ולכן נזקק למנוחה בין קטעי האימה בסרט, או שמא השהות הממושכת מדי במיינסטרים ההוליוודי השפיעה עליו לרעה? לא ברור.
פיצול האישיות בו לוקה הסרט הופך לקטסטרופלי ממש כשהדברים אמורים בצוות השחקנים. אלה מתפקדים היטב בתוך הדרמה המשפחתית, למרות אי-אלו חריקות קטנות (שחקנית אוסטרלית המזייפת מבטא דרומי נוטה להשמע כמו, אמממ... שחקנית אוסטרלית עם מבטא דרומי מזוייף?) אבל לא ממש מבינים מה הם צריכים לעשות בתוך סרט האימה דל-התקציב ש''רואה בקלפים'' היה אמור להיות, ומפגינים הופעה סהרורית ותמוהה.

אפשר אולי לגשר על הפער בין סרט דל תקציב לשחקנים של מיליוני דולארים, אך קשה יותר לעשות זאת כשהתסריט לא שווה יותר מעשרה סנט. ''רואה בקלפים'' הוא סרט עם דמויות סטריאוטיפיות להחריד, עלילה צפויה (את הפתרון לתעלומת הרצח אפשר לנחש לפחות חצי שעה לפני תום הסרט) והמרכיב הפנטסטי שלו הנו נטול כל הגיון פנימי שהוא. סצנות האימה אפקטיביות בעיקר בזכות הבימוי של ריימי ופחות בגלל הצורה המלאכותית בה הן הושתלו בתוך הסיפור.
הדברים הטובים בסרט: צילומים יפים של ג'יימי אנדרסון, שחקני משנה המבליחים להופעות קצרות ומצויינות (שימו לב במיוחד לגארי קול מסדרת הטלויזיה ''קרוסייד'' ולג'יי קיי סימונס, אותו תראו גם ב''ספיידרמן''), פסקול לא רע של כריסטופר יאנג. כמו ''כוכב הקופים'', גם ''רואה בקלפים'' הוא לא סרט רע - הוא נראה כאילו לבמאי שלו כבר נגמר הכח. בהתחשב בעובדה שאותו במאי אמור לביים את אחד מסרטי המד''ב הגדולים של השנה הקרובה, סרט לו המעריצים מחכים כבר שנים, אלה בהחלט לא חדשות טובות.

כוכב הקופים האתר הרשמי של הסרט
כוכב הקופים אתר רשמי בישראל
כוכב הקופים אתר מעריצים של סדרת הסרטים המקורית
רואה בקלפים האתר הרשמי
סם ריימי אתר מעריצים

חזרה לעמוד הראשי כתוב תגובה

רק הערה אחת (חדש)
עפר סקר יום ראשון, 09/09/2001, שעה 18:34
''באטמן חוזר'' הוא סרט נפלא, והוא לא רק המשך ישיר לבאטמן הראשון - הוא גם עולה עליו.

בסך הכל, דברי טעם וריח. מסכים עם הכל.