 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
מעבר לים הצר עם ''כותבת הביקורות''
ספרים / קרן לנדסמן
שבת, 27/10/2012, שעה 17:55
ביקורת על הספר ריקוד עם דרקונים
|
|
החומה עומדת ליפול! דנאיריז מגיעה על שלושה דרקונים ומשתלטת על כס הברזל! אריה נוקמת בסרסיי!
כל אלה ועוד היו ניחושים שהסתובבו לקראת צאת הספר החמישי בסדרת ''שיר של אש ושל קרח''. שבע שנים לאחר הספר הרביעי, ''משתה לעורבים'', נחת ''ריקוד עם דרקונים'' בחנויות הספרים, וכעת הגיע הקץ לניחושים.
קשה לדבר על עלילת ספרי ''שיר של אש ושל קרח'' מבלי להרוס את חווית הקריאה, ולכן אתאר אותה רק בקווים כלליים: מלחמת חמשת המלכים מתישה את ווסטרוז; ממלכות נוספות בוחשות בקלחת; אצילים נרצחים; פשוטי עם מרוממים; חוזים מופרים; ומדי פעם אנשים טובים מצליחים לא למות.
''משתה לעורבים'' התרחש רובו במעלה מלך, ומיעוטו ברחבי ווסטרוז. ''ריקוד עם דרקונים'' משלים אותו ומתרחש בעיקר בצפון ובחומה, ומעבר לים הצר, בארצות החופשיות.
כמובטח, הספר החמישי מתרחש ברובו במקביל לאירועים בספר הרביעי וחלקו אף מתייחס אליהם, ושזירה זו של שני הספרים מבוצעת בצורה טובה. השזירה נעשית בצורות שונות – בשיחה שמסבירה שמועה מהספר הרביעי, בקלף עם ציווי מלכותי שמבסס משפט שנאמר בעבר, או במראה עיניים מרחוק – אך בכל המקרים התחושה היא אכן של אירועים המתרחשים במקביל. אבל יש בעיות אחדות עם ''ריקוד עם דרקונים'' שמעיקות מאד על הקריאה.
ראשית, האכזריות הבלתי נסבלת. בספרים הקודמים דמויות מתו בצורות שונות ומשונות, לעתים באכזריות. בכרך הראשון של הספר החמישי אין כמעט מקרי מוות אבל יש עינויים, והרבה. אחת מנקודות המבט היא של אדם המתלווה לראמזי שלג (הבן של רוז בולטון, למי שמדפדף בוויקיפדיה כרגע כדי להיזכר), וראמזי אוהב לענות אנשים. מאוד אוהב. הדמות המלווה אותו סבלה מנחת זרועו לפני שהספר התחיל, ועם תחילת הסיפור היא עדה להתעללויות נוספות. האכזריות הבלתי נתפסת של ראמזי שלג אמנם נעשית ברורה עם הזמן, אבל תחושת הקבס מהקריאה לא נעלמת. כאשר מדובר בכרך שלם שמתאר עינויים, זו כבר התעללות בקורא בעיניי.
שנית, יש עומס אדיר של תיאורים בסיפור. מצד אחד, הרחבת היריעה מספקת את תחושת הפליאה מיצירת האדירים שנחשפנו אליה עד היום בספרים של ''שיר של אש ושל קרח''. היכולת להעביר את ההיסטוריה של העולם כולו, המיתולוגיה והגאוגרפיה יוצרת תחושה אפית, שלא נתקלתי בה בספרים אחרים. מצד שני, נוצר גודש אדיר של מידע. אלה מאתנו שלא ניחנו בזיכרון אפי, או בקינדל שיכול לחפש עבורם את הרפרנסים הרלוונטים, מוצאים את עצמם נקברים תחת הררי המידע. על ההיסטוריה של ווסטרוז, הצפון ובני סטארק מתווספת כעת גם ההיסטוריה של וולנטיס, הארצות שמעבר לים הצר ועוד כמה חלקי סיפורים רק בשביל הכיף. יש שיאמרו שבזכות הפרטים הקטנים הללו הספרים בסדרת ''שיר של אש ושל קרח'' כל כך מוצלחים, לדעתי זו הנקודה שבה מרוב פרטים לא רואים את הסיפור.
שלישית, יש עודף של דמויות חדשות. אחרי שמחצית מנקודות המבט נטבחו בספרים קודמים, בספר החמישי מתווספות נקודות מבט חדשות. זה הגיוני, מקובל ואף הורגלנו לכך בספרים הקודמים בסדרה, אך הפעם, כדי לא לקלקל את חווית הקריאה, הדמויות החדשות (וחלק מהישנות) מקבלות תיאור במקום שם. למשל, ''כותבת הביקורות'' במקום ''קרן''. זה שעשוע נחמד עד הנקודה שבה הוא נעשה מעיק. אבל ניחא. הבעיה החמורה יותר היא מספר הדמויות החדשות, שחלקן מושלכות לקלחת רק כדי למות בצורה אכזרית רגע לאחר מכן. ההתעכבות על כל דמות, שולית ככל שתהיה, אמנם מפתחת את העולם ואת השוכנים בו, אבל מונעת מהעלילה להתקדם. והעלילה לא מתקדמת. בכלל. וזו הבעיה העיקרית בספר החמישי.
כמו ב''משתה לעורבים'' גם ב''ריקוד עם דרקונים'' עיקר ההתקדמות העלילתית מתרחש ברבע האחרון של הספר. אבל בניגוד לסיומם של הספרים הקודמים שהיה מותח, מרתק, מעניין וגרם לי לרצות לנסוע לביתו של גרר''מ ולדרוש שיסיים לכתוב את הספרים, הפעם בעיקר רציתי לנסוע אליו הביתה על מנת להשליך בפניו את הספר ולדרוש את הזמן שלי בחזרה.
הטוויסטים העלילתיים צפויים, התוצאות של בחירות הדמויות ברורות עוד מתחילת הסיפור, והכי גרוע – הסוף משעמם. פשוט כך. אם בתחילת הכרך הראשון של הספר קיויתי למשהו גדול, הופך עולמות ומרתק, בסיומו של הכרך השני נותרתי עם תחושת עייפות וחוסר סיפוק. אם בספרים הקודמים הרגשתי שפיתוח הדמויות והעולם מצדיק את ההתקדמות העלילתית של הספר, הפעם הרגשתי שהמטרה היתה רק ליצור הקדמה לספר השישי, שמי יודע מתי הוא יפורסם.
בעיניי ''ריקוד עם דרקונים'' הוא הספר החלש בכל הסדרה עד כה, לא משתווה בכלל ל''סופת חרבות'' או ''משחקי הכס'', וחלש אפילו מ''עימות המלכים'' או ''משתה לעורבים'', בהם לפחות הסוף היה מספק מבחינה ספרותית.
רגע לפני סוף הביקרות, מספר מלים על התרגום. סדרת ''שיר של אש ושל קרח'' היא אחת הסדרות שהתעללו בה מבחינה תרגומית. צפריר גרוסמן עשה עבודה טובה בתרגום של הסדרה, תוך שמירה על מונחים מקובלים כפי שתורגמו עד היום. הבעיה העיקרית היא היעדר העריכה של התרגום. ''גריס מי שתיה'' הופך ל''גריס דריקווטר'' באמצע הספר, למשל, טעות שעיניים חיצוניות היו יכולות לתקן.
לחובבי הסדרה שתוהים אם לקרוא או לא, ומסוגלים להתאפק עוד מספר שנים עד לצאת הספר השישי, אני ממליצה בחום להימנע מהקריאה. אין ספוילרים באמת, אין התקדמות אמתית, וחבל לבזבז ימים בקריאה של פרולוג לספר שעוד לא נכתב אפילו.
למי שלא מסוגל להתאפק – קראו. אבל אם לא תיהנו, אמרתי לכם.
ריקוד עם דרקונים
כרך א: חלומות ואבק (606 עמ')
כרך ב: לאחר המשתה (568 עמ')
ג'ורג' ר' ר' מרטין
מאנגלית: צפריר גרוסמן
אופוס, 2012
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
נשמע זוועה (חדש)
דניאל קלטי שבת, 27/10/2012, שעה 22:08
איזה מזל, שוויתרתי סופית, על כל הסדרה המפוקפקת הזאת, כבר בתחילת הספר השלישי!!
אין, לו היה לבנאדם איזשהו שכל, היה מחליט מראש על טרילוגיה, כותב הכל בשלושה ספרים בסה''כ ודי. אבל, משהחליט - בכל מחיר! - למתוח העלילה, בכח, על-פני שבעה(!) ספרים תמימים... ככה זה גם נראה.
רק טבעי הדבר, שיתדרדר על לכדי תיאור מפורט של עינויים...
ההמלצה שלי: לזרוק, את כל יצירותיו העלובות, היישר לפח-האשפה. שם מקומן.
|
|
|
|
|
רוע (חדש)
דרצ'י יום ראשון, 28/10/2012, שעה 1:00
מה שמפריע לי עם הסידרה הזו זה בעיקר הרוע.
שום דבר טוב לא קורה שם. יש שם מציאות מדכאת בלי שום רסיס של תקווה.
חבל לי. אם היו קצת יותר קרני אור אז בטח הייתי יכול להנות ממנה, עם כל הפיתולים העלילתיים והדמויות המגניבות. אבל האושר לא נראה באופק, ואם יש דמות טובה שלא נרצחת, היא בדרך כלל תהפוך לרעה.
אגב, איך אני יוצר קשר עם דני?
|
|
|
|
|
כל מלה בסלע (חדש)
יוסף יום שלישי, 30/10/2012, שעה 15:51
אם את 4 שרדתי למרות שרוב הדמויות בו נלקחו מקבוצת האינטריגות המשעממות ולא מקבוצת החרבות המתנופפות, בסוף 5 התחושה היתה שהתקדמנו עוד צעד בדרך אינסופית. והיה מעט מדי מאריה סטארק, שאיכשהו החזיקה את 4 יחד עם בריין.
|
|
|
|
|
כל כך מדוייק (חדש)
שמואל יום ראשון, 23/12/2012, שעה 9:15
מבחינה עלילתית היה אפשר לתמצת את הספר לרבע מאורכו. פשוט לא קורה שם כלום!! ומכאן תחושת התסכול ובזבוז הזמן שתיארת. מעניין מתי לחובבי הסידרה ימאס בסוף ויגידו לאדון מרטין, שנהנה להתעלל בקוראים שלו כמעט כמו שראמזי נהנה להתעלל בסרחן, עזוב אותנו בשקט!
|
|
|
|
|
(חדש)
רוני יום שני, 07/01/2013, שעה 1:26
אני נשברתי במשתה לעורבים. מהסיבות שהביקורת כה הטיבה לתאר.
קרה למרטין מה שקורה לפעמים לסופרים הוא התאהב בכתיבה של עצמו.אין לי ספק שהוא נהנה לכתוב את זה אבל לטעמי זה לא קריא
|
|
|
|
|
מסוקרן (חדש)
הדיוט שבת, 26/01/2013, שעה 15:33
הוא מתכנן להוציא 7 ספרים בסדרה?
עדיין לא התחלתי לקרוא את סדרת הספרים הזו שאני שומע עליה כה רבות בעיקר בגלל חולית...
קראתי את חולית שלעניות דעתי הלכה והשתפרה מספר לספר (פרט לקיסר האל) סיימתי את 5 הספרים והמשכתי לקרוא בבית הלשכה אך לדאבוני נהנתי כ''כ מהספר שפתח תיאבון לעוד חמישולוגיה שמעולם לא נכתבה עקב פטירתו של מר הרברט... בקיצור טראומה.
לכן אני ממתין בסבלנות עד שמר מרטין יסיים לכתוב את יצירתו ואז אוכל לקבל החלטה שקולה האם וכמה לקרוא מתוך הסדרה (לא מעט סבלנות כמו שזה נראה בינתיים, למרות שהספרים לא הולכים לשומקום)
מנסיונכם עד כה- מה שווה לקרוא בה?
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
