 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
חיפה, חיפה – עיר עם עתיד
מאמרים / אהוד מימון
18/04/10
תגובות: 0
היום שאחרי מחר
מאמרים / רז גרינברג
20/12/09
תגובות: 7
|
 |
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
שבת, 25/08/2012, שעה 20:58
צלו של הקולוניאליזם במדע הבדיוני
|
|
ביוני השנה פרסמה הסופרת אלייט דה-בודארד את ''לוח הבינגו של האימפריאליזים התרבותי''. בעיקרון זה אמור להיות מעין סיכום של הדברים הפסולים שנאמרים ונעשים במדע הבדיוני המערבי ביחס לתרבויות לא מערביות (בעיקר כאלה שהיו בזמנו בשלטון מעצמות מערביות). הנה דוגמאות אחדות: ''יש לך שם אנגלי, ולכן אינך אותנטי!'' ''המדינה שלך הייתה במצב יותר גרוע אם המערב לא היה עוזר לכם.'' ''אנחנו יודעים איך לתקן את המדינה שלך יותר טוב ממך.'' אני מניח שנימת הדברים ברורה. אפתח בביקורת שיש לי על הלוח הזה – הוא לוקה באותה פטרונות שהוא מציג, רק מהכיוון ההפוך. הוא רווי בגישת ''אנחנו המדוכאים ולכן רק לנו יש זכות דיבור'' שהיא בעייתית בפני עצמה. אבל במידה ידועה הוא שיאו של תהליך שרודף את המדע הבדיוני בצורות שונות מזה זמן רב.
המדע הבדיוני נולד וצמח בתרבות האירופית ובתרבות האמריקאית שנולדה ממנה. עד לעשורים האחרונים, הוא נכתב כמעט אך ורק מנקודת מבט זו. ההשפעה הזו כה מעמיקה שיש כותבים צעירים בישראל כיום שנראה להם טבעי יותר לכתוב על ג'ון ומרי מאשר על יוחנן ומרים, ועולמות הפנטסיה שהם בררת המחדל עבורם מלאים יערות עבותים שלא נראו בארץ מעולם. זה מתחיל להשתנות בשנים האחרונות למרבה השמחה. יש פריחה של מדע בדיוני לא אירופי שניכרת גם בארץ. אנחנו רואים בארץ ספרים כמו ''הלב הקבור'' ו''שדים ברחוב אגריפס'' שמאמצים את המיתולגיה העברית כבסיס לפנטסיה שלהם; אנחנו רואים ספרים כמו ''ימי תל אביב האחרונים'' או ''הרצל אמר'' שממקמים את העולמות האפוקליפטיים או המקבילים שלהם בישראל; אנחנו רואים ספרים כמו ''דם כחול'' ו''ילדי בית הזכוכית'' שבהם ערפדים ובני-מים ששפת האם שלהם היא עברית.
אבל רוב הספרות הספקולטיבית עדיין נוצרת בהקשרים מערביים, ומדבריה של דה-בודארד נראה שהיא לא מצליחה להשתחרר מצלו של הקולוניאליזם – הן הקלאסי והן הניאו-קולוניאליזם של עשרות השנים האחרונות. הבעיה במידה מרובה מתגלית בשמות. הצרפתים קראו לזה Mission Civilisatrice, ''השליחות המתרבתת''; האנגלים ''נטל האדם הלבן''; האמריקאים ''ייעוד גלוי''. כל אלה הם שמות לרעיון אחד – שהתפשטות התרבות האירופית בעולם היא שליחות שאותם אירופים או אמריקאים נושאים בה למען העמים הכבושים. הרעיון הזה, על העליונות שהוא מגלם והעוולות שנעשו בשמו, רודפים את המדע הבדיוני עד כדי כך שנראה כאילו כל כתיבה על נושא הקולוניאליזם בז'אנר מהדהדת באשמה הקולוניאליסטית.
המקבילה המתבקשת מאליה למערכת יחסים טעונה זו הייתה מערכת היחסים בין בני אדם לחייזרים שתרבותם (או לפחות הטכנולוגיה שלהם) מפותחת פחות. הנושא קיבל משקל עם הזמן, ככל שכתיבת המדע הבדיוני הלכה והשתכללה, ככל שהיא שמה דגש יותר על נושאים חברתיים, וככל שהמודעות בתרבות המערבית בכללה לאשמת הקולוניאליזם הלכה וקיבלה משקל גדול יותר. לא מפתיע, לכן, שבשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 הדי היחסים הקולוניאליסטיים החלו להתבלט בכתיבת המדע הבדיוני.
דוגמה תמציתית ומובהקת של החותם שהטביע הקולוניאליזם על תיאור יחסי בני אדם וחייזרים הוא ''הציווי הראשוני'' של צי החלל ב''מסע בין כוכבים'' (אוזכר לראשונה בעונה 2, 1968). בעיקרו הציווי אוסר על התערבות בהתפתחות תרבויות, בעיקר כאלה שטרם גילו את המסע הבין-כוכבי. בין אם בסדרה מצייתים לציווי או לא, עצם העובדה שזוהי פקודת הקבע מספר אחת של הצי חשובה. קרוב לא מאוד רחוק של הציווי הראשוני אפשר למצוא אצל פול אנדרסון, כאשר הוא מתאר את הסקר הגדול של הגלקסיה לאחר גילוי העל-מנוע. הסיסמה של שירות הסקר היא ''באנו בידידות'', והביטוי של גישה זו בסיפור ''כנפי ניצחון'' (1972*), הפותח את הקובץ ''ספר הארץ'', הוא התערבות מעטה ככל האפשר בתרבות המקומית.
בסיפור ''חלוקת הבשר'' (1969) מעמיד אנדרסון את גיבוריו בפני דילמה ערכית – האם אנשי הסקר רשאים להעניש את תושבי הכוכב שהם חוקרים על רצח של אחד החוקרים, שהוא הן מקובל בתרבות הילידים והן חיוני? אנדרסון מציג התלבטות שבדרך כלל לא הציקה לקולוניאליסטים, אלא רדפה את צאצאיהם – האם הם רשאים לכפות את אמות המוסר שלהם על ''הילידים''? הגיבורה של אנדרסון נוקטת בפתרון מודרני, כמדענית היא מבינה את האילוצים הביולוגיים שהובילו לפשע ומעדיפה למעשה את המוסר המקומי על המוסר ה''מערבי'' שלה. ססיל רודס כנראה מעולם לא היה נוקט בפתרון כזה.
לכאורה, גישה סלחנית לא מתערבת כזו לא מאפיינת את אנשי הליגה הפולסוטכנית של אנדרסון, סוחרי כדור הארץ שיוצאים לחלל לנצל אותו ככל האפשר. חוד החנית של כל התפשטות קולוניאלית. אבל למעשה גם בסיפורי הליגה אפשר לראות את ההד של אשמת הקלוניאליזם. סיפורים כמו ''עשיו'' (1970) או ''עונת הסליחה'' (1973) מלמדים שההתחשבות במקומיים היא הדרך העדיפה להפקת רווחים, ולא הדורסנות של האימפריאליזם הלא מרוסן. ב''עפרות כוכבים'' (1973) ניקולס ון רין, נסיך הסחר חסר המעצורים של אנדרסון, מוותר על רווח אפשרי כדי להניח לגזעים שהמערכת האימפריאליסטית דיכאה למצוא דרך להתקדם בגלקסיה.
גם בכתיבה ה''אנתרופולוגית'' של אורסולה לה-גווין במחזור הֵין** שלה קל לראות את עקבות האשמה הקולוניאליסטית. הנובלה ''העולם כיער'' (1976) היא דוגמה מובהקת לכתיבה כזו. העלילה היא סיפור כיבוש קולוניאליסטי קלאסי: המתיישבים – המיוצגים על ידי איש צבא בור, גס ואלים – מנסים לנצל את העולם החייזרי ולשנות אותו בלי להבין את טבעו וטבע תושביו. הבודדים שמנסים ללמוד את העולם ותושביו מושתקים על ידי המנגנון הצבאי המשרת את האינטרסים הכלכליים. הילידים מתקוממים ומנצחים את המתיישבים, אבל הם הושחתו לעד.
''העולם כיער'' מכיל גם ביטוי נוסף של אשמת הקולוניאליזם, בצורה פחות בולטת. ביטוי זה הוא הרעיון שבידי העמים הכבושים נמצאת חוכמה נסתרת כלשהי, שאינה ידועה לעמים המערביים. זהו רעיון שאופייני יותר לאחרית המאה העשרים ול''ניו-אייג''', ואכן הוא בולט יותר בספר אחר של לה-גווין, ''ההגדה'', שנכתב בשנת 2000. סיפור מודרני אחר שבו המאפיין הזה בולט, עד כדי כך שהוא מגיע לידי גיחוך, הוא ''הפגישה הממוזלת של גֵרַרד ון אוּסט ואוֹלוּדַרָה'' של כריסטופר קסטנשמיט (2010, היה מועמד להוגו ב-2011). הוא מכיל את כל האלמנטים המתבקשים – עבד שחור אציל ולא מובן שלו ידע רוחני אזוטרי שאותו הוא חולק עם אדם לבן עני ותמים, ויחד הם נוקמים בלבנים הקולוניאליסטים העשירים הרעים והמדכאים. אותו אדם לבן, כמובן, לא שייך לכובשים. הסיפור הזה ראוי לציון מכיוון שהוא לא מתרחש בכוכב לכת זר, אלא בברזיל הנמצאת תחת שליטה קולוניאליסטית.
הסיפור של קסטנשמיט מעיד על מגמה מודרנית יותר שבה הכתיבה על קולוניאליזם כבר לא זקוקה למסווה כיבוש הגלקסיה, אלא עוסקת במושבות קולוניאליסטיות אמתיות. אפשר לראות את זה במידה מסוימת גם בסיפורים כמו ''האיש ששם קץ להיסטוריה: סרט דוקומנטרי'' (2011, מועמד להוגו השנה) של קן ליו. הסיפור הזה הוא כתב אשמה נגד הכיבוש היפני של סין בשנות ה-30 וה-40, כיבוש שהיה במידה מרובה ניסיון יפני להדביק במאוחר מאוד את המדינות המערביות במשחק האימפריאליסטי.
הספרות הספקוליטיבית הישראלית נגועה הרבה פחות ברעה החולה הזו, למרבה השמחה. אפשר למצוא אותה במידת מה ב''הדרך לעין חרוד'' של קינן, אבל סביר יותר להניח ששם היא נובעת מהאידאולוגיה הכנענית של קינן שהספר כולו חדור בה. הסיבות להיעדר זה ראויות לדיון משל עצמו – אולי זה מכיוון שיחסי כובש-נכבש בארץ אינם היסטוריה אלא אקטואליה, אולי מכיוון שהדיון בציונות כאימפראיליסטית די מוקצה מחמת מיאוס בארץ ואולי מכיוון שהכתיבה הספקולטיבית בארץ מודרנית יחסית והעולמות הספקוליטביים בכתיבה זו נוחים פחות לדיונים כאלה. ואולי פשוט הצלחנו להתגבר על דחף ההלקאה העצמית המסוים הזה.
ההתייחסות לקולוניאליזם במדע הבדיוני אופיינית לעיסוק של הז'אנר בהווה שבו הוא נכתב, בחברה שבה הוא נכתב. ההכאה על חטא היא טובה מכיוון שהיא מעידה על מודעות לעוולות. אבל הפן העגום של ''לוח הבינגו'' של דה-בודארד הוא שמתלווה לו נימה בוטה של תקינות פוליטית, שלפיה סופרים מערביים לא יכולים לכתוב סיפור על קולוניאליזם בלי לשאת על צווארם את קולר האשמה ההיסטורי. הזכות הזו שמורה כנראה רק למי שיכולים לזהות את עצמם עם המדוכאים.
* כאן ובהמשך המספרים בסוגריים מציינים את שנת הפרסום של היצירה.
** מכונה גם ''מחזור האֶקוּמֵן'' וכולל את ''המנושל'', ''העולם כיער'', ''צד שמאל של החושך'' ועוד.
ססיל רודס, הקולוסוס של אפריקה. איור מתוך כתב העת הסטירי הבריטי ''פאנץ''', 1892.
התמונה בראש המאמר - מפת האימפריה הבריטית, 1886.
לוח הבינגו של האימפריאליזים התרבותי
ססיל רודס
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
וכמובן שמלחמת העולמות של וולס (חדש)
מיכאל ג שבת, 25/08/2012, שעה 23:12
היה כבר הוא ביקורת על האימפריאליזם.
ואם הזכרת את הביטוי ''נטל האדם הלבן'' ואת אנדרסון שווה להזכיר את ספרו EARTHMAN'S BURDEN, ספר שמתרחש במושבה קולוניאליסטית בה אנשי כדור הארץ אחראים על כוכב של חייזרים בשם הוקה, שהם לכאורה פראים ילדותיים ולא מפותחים ומצריכים השגחה (כמו שנטען לגבי השחורים בזמנו) אך למעשה יש להם אינטלקט שפועל בצורה שונה ויותר ''יצירתית'' מזה האנושי.
|
|
|
|
|
(חדש)
kenny שבת, 25/08/2012, שעה 23:20
בתשובה למיכאל ג
תודה, לא מכיר את הספר הזה של אנדרסון, אבל סיפורי הוקה שלו באמת מתאימים מאוד לנושא. פשוט שכחתי אותם.
שקלתי אם להתייחס לוולס (אפשר גם לדבר על ''האי של ד''ר מורו'') ואולי לוורן (הדמות של הקפטן ההודי ב''20,000 ליגות''), אבל בחרתי להתחיל מתקופה פוסט-קולוניאליסטית יותר מובהקת.
|
|
|
|
|
גם הסיפור ''בואו למסיבה'' (נדמה לי שזה השם שלו) (חדש)
יעל יום ראשון, 26/08/2012, שעה 11:27
שמספר על כוכב לכת עם שני גזעים, אחד דמוי נמר והשני יותר הומנואיד עם ארבעה מגדרים מיניים. בני האדם מגיעים לכוכב, מבינים מה שמבינים ועושים סדר שנראה הגיוני לעיניים אנושיות.
ובסיפור עצמו מסתבר שה''סדר'' הזה היה מאוד לא נכון, וההשלכות חמורות.
|
|
|
|
|
הממ... (חדש)
kenny יום ראשון, 26/08/2012, שעה 21:36
בתשובה לsubatoi
עשית לי חשק לנתח את הסדרה הזו כסיפור של מלחמה אנטי-קולוניאליסטית של בני האדם.
|
|
|
|
|
הממ... (חדש)
subatoi יום ראשון, 26/08/2012, שעה 22:08
בתשובה לkenny
במובן של מרידה, נקמה וחיסול הכובשים לשעבר? נשמע מעניין. יש לך הגיגים ראשונים לחלוק?
|
|
|
|
|
ממש לא משהו מגובש (חדש)
kenny יום ראשון, 26/08/2012, שעה 23:07
בתשובה לsubatoi
אני ראיתי את הסדרה באופן לא סדיר, לפני הרבה זמן.
אבל אני מניח שאפשר לראות את ה''אלים'' (אין לי מושג אפילו איך קראו לגזע ההוא) ככובשים משעבדים, ואת בני האדם כנלחמים נגד מעצמה קולוניאלית לשעבר. ותמיד אפשר לשחק בפוליטקלי קורקט ופוסט מודרניזם, ולטעון שיש סיבה לכך שהטובים הם ''אסגארד'', נקראים על שם מיתולוגיה אירופית, בעוד שה''רעים'' הם אלים מצריים.
|
|
|
|
|
התחלה טובה. כשאני חושב על זה (קצת) (חדש)
subatoi יום שני, 27/08/2012, שעה 0:05
בתשובה לkenny
בני האדם לא ידעו בהתחלה שמשעבדים אותם ועיניהם נפקחו אחרי שנים רבות.
מצד שני, אח''כ הם נגררים ''לעזור'' קצת יותר מדי לעמים אחרים (וכאן בא הציטוט ההוא של ג'ק), מה שעשוי להראות שהכוח, בסופו של דבר, משחית.
אני מכיר כמה אנשים שישמחו לנסות לעזור ולפתח את זה בעזרת הזכרון הטוב שלהם.
|
|
|
|
|
אני תמיד שמח למאמרים לאתר (חדש)
kenny יום שני, 27/08/2012, שעה 21:27
בתשובה לsubatoi
|
|
|
|
|
(חדש)
עדו יום שישי, 31/08/2012, שעה 20:28
למעשה ז'ול וורן הוא אחד מכותבי המדע הבדיוני הראשונים בעולם והסיפורים שלו כולם יוצאים מנקודת ההנחה שהעולם הוא מגרש המשחקים של האיש הלבן בעל העליונות הטכנולוגית וגם המוסרית ולכן זכותו של קפטן נמו ללכת בחליפת הצלילה שלו על קרקעית האוקינוס ולירות כך סתם בכלב ים למשל או להשמיד עם הצוללת שלו לוויתנים שלא נראים לו נחמדים מספיק.
|
|
|
|
|
בכוונה נמנעתי ממנו (חדש)
kenny יום שישי, 31/08/2012, שעה 23:13
בתשובה לעדו
כפי שכתבתי למיכאל לעיל, בכוונה לא כתבתי על ורן וולס, אלא התייחסתי לעידן הפוסט-קולוניאלי. כי מה שעניין אותי יותר הייתה ההשפעה של הקולוניאליזם על הכתיבה של המדע הבדיוני *אחרי* שהוא התחיל לדעוך.
והדיון של ''הראשון בעולם'', הוא דיון שאי-אפשר לצאת מנו. מרי שלי לא הקדימה אותו? ולוקיינוס מסמוסטה? ומה עם מי שטוענים ש''ספרות ההיכלות'' היא ספרות מדע בדיוני?
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
