עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
מקום של קסם בעיר
ספרים / רמי שלהבת
שבת, 30/06/2012, שעה 21:22
ביקורת על מקום לעוף בו של צ'רלס דה-לינט
|
|
לא תהיה זו הגזמה לומר שצ'רלס דה-לינט הוא אחד מסופרי הפנטסיה החשובים שפועלים בימינו. קשה גם להגזים בתרומתו להחייאת ז'אנר הפנטסיה האורבנית, שחסה במשך שנים ארוכות בצל האפוסים הפנטסטיים הגדולים של טולקין וחקייניו. יחד עם ניל גיימן וכמה סופרים נוספים, ספריו וסיפוריו הוכיחו את מה שכיום נראה לנו מובן מאליו, אך לא היה כזה בשנות השמונים והתשעים – שפנטסיה וקסם לא חייבים להתרחש בעולמות פלאיים ולשלב בתוכם דווקא מסעות אפיים חובקי עולם במאבק נגד הרוע. לפעמים הם יכולים להתקיים מתחת לאף שלנו, בחצר האחורית של החברה המערבית המודרנית.
במרכז היצירה של דה-לינט עומדים הספרים והסיפורים הקצרים שכתב על העיר הבדויה ניופורד – עיר אמריקאית רגילה לכאורה, שמתחת לפני השטח רוחש בה הפלאי והבלתי מוכר. זה גם מקומה של עלילת ''מקום לעוף בו'', ספרו הראשון שמתורגם לעברית (במקביל ל''נער, דרקון'', שניהם בהוצאת יניב), ושמציג אותו לקוראי העברית באיחור ניכר מאוד.
''מקום לעוף בו'' הוא ספר עתיר דמויות וקווי עלילה. במוקד העלילות הללו נמצא האנק, נהג מונית פיראטית, אאוטסיידר מושבע אך אדם טוב ונבון, שנחלץ במהלך נסיעה שגרתית להציל אישה מתוקף אלמוני. אך התוקף יורה בו, והאירועים שקורים בעקבות זאת משנים באופן יסודי את חייו של האנק ואת תפיסת המציאות שלו. במהלך העלילה הוא מוצא משפחה חדשה ולומד להכיר את הכוחות והסיפורים שמניעים את העולם מאחורי הקלעים.
האישה שהאנק מנסה להציל היא לילי, צלמת עיתונות שחוקרת שמועות על ''אנשי החיות'' – האנשים הראשונים שהתקיימו כשהעולם רק התחיל, לפני בוא האדם. אנשי החיות הללו נושאים בתוכם תכונות חייתיות, כולל היכולת לשנות את צורתם, אך בעיקר הם נושאים איתם סודות וסיפורים. החיפוש אחריהם מוביל את השניים להכיר את נערות העורב, ואת משפחת העורבאים הענפה כולה, את הקוקיות האכזריות, כלבאים משלל מינים, ואפילו נערת קרפד אחת שמגיחה לרגע מתוך סיפור. והחיפוש גם מוביל אותם לגלות שבדמם של רבים מהאנשים הרגילים עוד זורם דם של אנשי חיות, שעושה אותם מיוחדים גם אם הם אינם מודעים לכך.
דמות מרכזית נוספת היא זו של ג'ק דו, איש-קָאָק (סוג של עורב), שהיה מראשוני אנשי החיות בעולם והפך עם השנים למספר סיפורים – זה ששומר את המסורות הקדומות ומעביר אותן מדור לדור – לאנשי החיות האחרים, וגם לבני אדם שמוכנים להקשיב. סיפוריו, כמו גם השגיאות שעשה בעברו, הם המנוע העיקרי של העלילה.
מעל לכל מדובר בספר על סיפורים ועל משפחות – המשפחות שאדם נולד לתוכן והמשפחות שבחר לעצמו ברבות השנים. האנק עצמו בא ממשפחה הרוסה, אבל אימץ לעצמו משפחה של אנשים דחויים כמוהו, החיים בשולי החברה במגרש גרוטאות אי-שם בניופורד, אוהבים ודואגים זה לזה. הן הסיפורים והן המשפחות אינם טובים או רעים בפני עצמם, אלא הם פשוט קיימים, והאדם נדרש להתמודד איתם בדרכו ולמצוא את החסד שבבסיס הדברים.
החסד הזה הוא גם מהות הקסם שנמצא בלב הספר, ורוב האנשים עיוורים לו. כך אומר דה-לינט מפיה של לילי: ''לאנשים יש כישרון מולד להכחשה, משהו גנטי שמאפשר לנו להחזיק בהשקפה הבטוחה שלנו על מה זה עולם נורמלי, ולא משנה מה קורה. אנחנו יכולים לשכוח חוויות משמעותיות, מוזרות, כאילו הן בכלל לא קרו, כי אם לא היינו יכולים לעשות את זה, לא היינו יכולים לתפקד באופן יעיל בעולם שרובנו מסכימים שהוא אמיתי... במקום זה אנחנו שוכחים.'' (עמ' 553-552)
התובנה הזאת היא הבסיס של הפנטסיה האורבנית כולה – יש קסם בעולם הסובב אותנו, ורובנו מפחדים להישיר אליו מבט ולהכיר בקיומו. מי שנחשף אליו ומסיבה כלשהי לא היה מסוגל להתעלם מקיומו, ישתנה בהכרח. במובן מסוים זו תפיסה דתית מאוד: היא מבטיחה ישועה למי שרק יהיה מוכן לפקוח את עיניו ולהאמין שיש משהו מעבר למה שעינינו רואות.
אצל דה-לינט, לפחות בספר הזה, ניכר במשהו הזה שמעבר הד ישיר ומיידי לתפיסות גאוליות נוצריות ולאמונה בגן העדן. בפנטסיה האורבנית באופן כללי זה לא חייב להיות כך. המשהו הזה יכול להיות גרסה כלשהי של אלוהים, אבל באותו מידה הקסם שמעבר לתפיסה שלנו יכול לבטא כמיהה לכל אמת ראשונית ותמימה יותר. משהו שאבד בחברה המודרנית המנוכרת והצינית. במילים אחרות – קשרי משפחה וסיפורים, שני הדברים שנמצאים בלבו של ''מקום לעוף בו''. ומי שניחן בשניהם, אולי, רק אולי, ימצא לעצמו את המקום לעוף עם העורבים.
מקום לעוף בו
צ'רלס דה-לינט
מאנגלית: חמוטל ילין
הוצאת יניב, 2012
575 עמודים
נער, דרקון - פרק לדוגמה
דידי חנוך על ''מקום לעוף בו'' באתר האגודה
דידי חנוך על ''מקום לעוף בו'' באתר הוצאת ''גרף''
|
 |
|
