 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
החינמניה מס' 37
שונות / המערכת
12/07/14
תגובות: 0
הגשת אירועים לאייקון 2014
שונות / המערכת
23/06/14
תגובות: 0
תיקוצ'יקים ועולמות אחרים
שונות / המערכת
31/05/14
תגובות: 1
החינמניה מס' 36
שונות / המערכת
26/04/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 35
שונות / המערכת
08/03/14
תגובות: 0
פרס גפן 2014
שונות / המערכת
05/03/14
תגובות: 4
קול קורא להגשת סיפורים
שונות / המערכת
15/02/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 33
שונות / המערכת
03/11/13
תגובות: 0
קול קורא
שונות / המערכת
29/09/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 32
שונות / המערכת
07/09/13
תגובות: 2
דיווחים חיים מוורלדקון
שונות / המערכת
24/08/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 31
שונות / המערכת
21/07/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 30
שונות / המערכת
27/05/13
תגובות: 0
הרועה האחרון - סרט מסע פנטסטי
שונות / המערכת
02/04/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 29
שונות / המערכת
23/03/13
תגובות: 0
|
 |
כל היצורים, גדולים כקטנים
שונות / ניר יניב
יום ראשון, 15/07/2001, שעה 16:39
ניר הזועם בדרכים
מתהולל ביריד הספרים
|
|
טור אישי, הופיע בגליון מספר 11 של המימד העשירי, יוני 2001
א. מסיבה בלתי צפויה
במאורה באדמה גר לו... מישהו. אמת, לא היתה זו מאורה במובן המקובל של המלה - היא לא היתה חפורה בצלע גבעה ודלתה לא היתה עגולה. ועדיין, על חלונותיה המשקיפים אל עבר הנהר אשר בצפון וריח הטחב האופף אותה, התקרבה היא לאידאל המאורה ככל שיש ביכלתה של דירה בקומה השלישית בבית דירות בצפון אבן-גבירול לעשות כן.
בעת בה נפתח סיפורנו כבר היה דייר המאורה איש מיושב בדעתו, לא ילד, אם מבינים אתם את כוונתי. על כן אין להתפלא לנוכח התדהמה שאחזה בו ערב אחד כאשר, בעודו מעשן עט נובע וממולל בבהונותיו את השטיח, נשמעה נקישה תקיפה - רט-טט-טט - מישהו חבט בדלתו במקל!
שערו בנפשכם את גודל הפתעתו כאשר פתח את הדלת וראה על המפתן חבורה רועשת של גמדים וקוסם שעיר אחד.
''ז'אתה, נכון?'' אמר אחד הגמדים, חלף על פני בעל המאורה הנדהם והתייצב במרכז השטיח. ''מקום 'חמד יש'ך.''
הדייר המסכן פתח את פיו בתדהמה, אלא שלא הצליח לחשוב על כל דבר הראוי לאמרו ולכן הסתפק בנעיצת מבט חוקר בקוסם השעיר שעל מפתנו.
''מה אתה מסתכל עלי ככה?'' אמרתי, ממשמש בזקני. ''מכונת הגילוח שלי התקלקלה, זה הכל.''
''מה,'' אמר הדייר בחולשה, ''למה...''
'''נחנו צ'כים ת'ך בשביל איזה הרפתקה,'' הסביר הגמד שעל השטיח. חבריו כבר הספיקו להתפזר בכל רחבי המאורה, והעבירו את הזמן בחיטוט קל. צווחת עונג נשמעה משגילה אחד מהם את הספריה, וקול רשרוש הספרים ונפילתם נקטע רק כאשר גמד אחר, מעשי מעט יותר, הצליח לאתר את המקרר.
''הרפתקה?''
''מעלל כלשהו, לכל הפחות,'' אמרתי.
''משו 'חמד לעשות עם 'צמך במקום לשבת פה ככה סתם,'' אמר גמד חולף, לועס משהו.
''גם לא מסוכן במיוחד,'' הוספתי. צלילי גיטרה בקעו לפתע מאי שם, וקול גמדי זימר לו בעליצות –
מעבר הר וערפל,
בלב הליל האפל,
נשב, קודרים, לבד בצל,
ובגיטרה נסלסל!
'''נחנו צ'כים ת'עזרה ש'ך, ת'מבין,'' אמר הגמד שעל השטיח. ''שמענו עליך רק טובות.''
''טובות?...'' אמר הדייר והביט בי.
''אתה בדיוק האיש הדרוש לנו,'' אמרתי בתקיפות והזעפתי גבות.
''בדיוק!'' אמר הגמד שעל השטיח.
”צודק!'' אמר גמד אחר, בדרכו אל המקרר.
חלל המאורה נמלא בקולות אישור והסכמה, וכן נגינה, דפדוף, לעיסה וקריסה.
''הגעתם לכאן,'' אמר הדייר, ''כי אתם זקוקים לי לשם הרפתקה, מעלל, משהו נחמד לעשות וכולי, כן?''
''יש'ך ת'זה,'' אמר גמד השטיח.
''וזו,'' אמר הדייר, ''הסיבה היחידה להיותכם כאן, בביתי, על השטיח, בספריה ובתוך המקרר, כן?''
''ז'מה שאמרתי. בדיוק,'' אמר גמד השטיח, פנה אלי והוסיף, ''ת'בטוח שזה הבנאדם הנכון?''
''בטוח לחלוטין,'' אמרתי. ''אל תשים לב למראהו החיצוני. בעת צרה הוא עז כדרקון במצוקה.''
ואכן, מיד הגשים הדייר נבואה זו בזעקה, כשריקת קטר היוצא מתוך מנהרה. הגמדים זינקו על רגליהם ועלי, פרט לאחד מהם שנלכד במזווה ונאלץ לחמוק אל מחוץ לבית באישון ליל באין רואה.
''החוצה!'' אמר הדייר, מאדים כסלק.
''אבל ת'לא'מבין,'' אמר גמד השטיח.
''החוצה!''
יצאנו. הגמדים התפזרו לכל רוח (פרט לזה שנשאר תקוע במזווה), ואני נותרתי בדד, שקוע במחשבות על גילוח.
וכך נאלצתי ללכת לשבוע הספר לבדי.
ב. מאבק לא הוגן
מאות יצורים מופלאים, ססגוניים, רועשים, גדשו עד תום את הכיכר ההומה. דָפְדְפָנִים, על סודריהם ומשקפיהם, מעלעלים בנחת אגב שיחה לבבית; מַקְחָנִים נְפוֹצִים, בארנקים שלופים ושטרות מתנפנפים; צֶאֱצָאִים פְּעַלְתָּנִיים, לועסים כבדרך אגב סחורה מובחרת, או לפחות מזילים עליה מעט ריר; נַגָּנָאִים אוּרְבָּנִיים בעלי חליל, גיטרה, תוף מרים או מיקרופון (אלה האחרונים מסוכנים מאד לשפיות דעתו של המאזין); סִפְרוּתָנִים כַּבִּירִים, מרצים את משנתם באזני כל המזדמן בדרכם; חיות מחמד שונות ומגוונות – תֻּכִּים, כְּלָבִים, חָתּוּלִים, נְחָשִים, כּוֹבַעִים תְּבוּנִיים; פּוֹאֶטִיקַאִים שבריריים; בַּשְלָנִים כְרוֹנִיים אימתניים, שוחרים לטרף בינות ספרי מקצועם; טִבְעוֹנִיים (כנ''ל); יִדְעוֹנִיים, קָלְפָאִיים ומַגִידֵי עָתִידוֹת (כנ''ל); לַהֲגַנִים, מַסְבִּירָנִים, תַּחְקִירָאִים, פּוֹלִיטָאִיים, פְּרוֹזִיקָאִים, מוּסִיקָאִים, מְתּוּרְגְמָאִים. אלה האחרונים נדירים ביותר, ודרושה עין בוחנת על מנת לזהותם.
הבחנתי, לשמחתי, במְתּוּרְגְמָאִית כְּבוּדָה – זן נדיר עד מאד – בדיוק כאשר הותקפה מן הצד על ידי חוֹבַבְתּוֹן שָׂעִיר. בתחילה אמרתי לחוש לעזרתה, אלא שהסתבר כי אין כל צורך – מתורגמאיות כבודות יכולות להגן על עצמן ללא כל בעיות.
''למה צריך לחכות שנים עד שיוצא הספר השני בסדרה?'' שאג החובבתון השעיר.
''ראה,'' אמרה המתורגמאית הכבודה בנחת, ''איני יודעת על מה אתה מדבר.''
''על זה!'' נפנף החובבתון בספר שהחזיק בכפו המיוזעת, מהר מדי מכדי שיוכל בן אנוש פשוט להבחין בכותרת. ''למה אני צריך...''
''ראה,'' אמרה המתורגמאית הכבודה בשלווה, ''אתה טועה, כמדומני. ספר זה יצא לאור, למיטב זכרוני, בשנת...''
''שלוש שנים להמתין!'' קירקר החובבתון בפחד, בעוד המתורגמאית הכבודה שולחת יד בוטחת על עבר ערימת הספרים שעל הדוכן הסמוך ודגה את ההמשך.
''ראה,'' אמרה המתורגמאית ללא כל סימן של התרגשות, ''כאן רשום התאריך. ההמשך יצא בתוך פחות משנה לאחר הספר הראשון.''
החובבתון התנשף והסמיק, אך לא יכול היה לעשות דבר כנגד עמידתה הבוטחת של המתורגמאית הכבודה. לפתע, בעודו עומד כך על מקומו, חלה בו מטמורפוזה נדירה כל-כך, עד כי יתכן כי ואני העד המהימן הראשון לה. הוא השתעל, הזיע, התנדנד, התכווץ, ובתוך שניות הפך מ חוֹבַבְתּוֹן שָׂעִיר למַעֲרִיצְתּוֹן שָׁבִיר.
''זו סדרה מדהימה,'' אמר המעריצתון בחיוך דביק של חנופה, ''פשוט מדהימה. גם התרגום מצוין. מתי יוצא הספר הבא?''
''ראה,'' אמרה המתורגמאית הכבודה בלא לאבד משווי משקלה, ''הספר נמצא בשלבי עריכה. וכעת, כך נראה לי, עלי ללכת.''
אמרה ונעלמה בחיוך בין הדוכנים, בעוד המעריצתון המיוסר בוהה במקום בו עמדה עד לפני רגע.
ג. מאבק לא הוגן ממש
מעצם טבעה, מתרכזת הפעילות בכיכר בדוכני הספרים - אותם כלובים צבעוניים ועתירי שלטים וססמאות המכילים בתוכם מגוון רב של יצורים ממשפכת המוֹכְרָאִיים: חֶנְוָנָאִים, זַבָּנָאִים, בְּקִיאָנִים (אלה נחלקים לשתי תת מחלקות נפרדות - בְּקִיאָנִים עֲגָלְגָּלִים ובְקִיאָנִים חָרוּטִיים. נתן לזהות את נקבת הבקיאן על פי צבאי ההסוואה האפרפרים ומשקפי הקרן שלה), נִלְבָּבִים קוֹפְצָנִיים (בצבעים עליזים), זַנְקָנִים (אלה מסוכנים במיוחד למבקר התמים - רצוי להצטייד מראש במקל ובמשחת נעליים בצבע חום), רְחִימָאִים עַצְבּוּבִיים (מסוכנים לא פחות), מִבְצָעאִיים והֲנָחוֹתַאִיים, קָשְׁקְשָׁאִים נְקֹדִים ובָרְבְּרָאִים בְּרֹדִים. כל אלה עומדים, מקפצים, רוכנים אל מול הררי ספרים ומנסים, כל אחד בדרכו היחודית, למשוך קונים. חלקם מפגינים צבעים ססגוניים שובי עין, אחרים יכבדו אותנו בסלסולי שירה או בזעקה צרודה, אחדים ינסו לצודנו באמצעות פניה אל האינטלקט, אל הרגש או אל תכונותינו התרומיות כקונים (שיטת פעולה המוגדרת בספרי הזואולוגיה כ-''חַנֻפָּאִיוּת''). השיא הבלתי מעורער, עם זאת, נרשם לזכותו של מין נדיר ביותר, אותו זכיתי לראות בפעולה. מדובר, כמובן, בעַכְסָן הַנַדְנֵדָן.
שיטת הפעולה של מין זה מעוררת הערצה. בעוד שאר המוכראיים מביטים אל החוץ ומנסים למשוך את הקונים באמצעות פניה חזיתית, הרי שהעכסן מציג לקהל דוקא את אחוריו, בהם הוא מכשכש במרץ בעודו מפנה את פניו אל עמיתיו לכלוב ומשמיע כלפיהם קריאות גנאי קולניות. הקרבן הממוצע מעיין בספרים בנחת, היות וכשכוש האחוריים אינו נראה כפעילות המתוכננת למשוך קונים, ואז, כאשר דעתו מוסחת, מסתובב אליו העכסן במפתיע ולוכדו ברשתו.
אודה ולא אבוש כי גם אני נפלתי בפח. על מנת להדגים את הסכנה ולהזהיר עוברי אורח אחרים מפניה, הנני להביא כאן את הדיאלוג המלא:
עַכְסָן: (אחוריו מופנים כלפי חוץ, מסביר לחנוָנאי החולק עמו את הכלוב. תשובות החנוָנאי נבלעות בהמולה) ''...לא מסחרי? מה זאת אומרת לא מסחרי? אני מכיר את הספר הזה והוא...''
קָרְבָּן: (מעיין בספרים)
עַכְסָן: ''...אני יודע בדיוק על מה אני מדבר! אני עומד כאן כבר כמה שעות ומכרתי...''
קָרְבָּן: (מעלעל בספר זה או אחר)
עַכְסָן: ''...אין לך מושג על מה אתה מדבר! שטויות! נו, באמת...''
קָרְבָּן: ''סליחה?...''
עַכְסָן: (לא מתייחס) ''...והספר ההוא יצא כבר לפני שנתיים, ומי בדיוק קנה אותו, אה? בח-ייך...''
קָרְבָּן: (מחליט, בתבונה, לא להפריע לעכסן הנרגז, מניח את הספר...)
עַכְסָן: (מסתובב במפתיע) ''אהא! ספר מצוין! תרגום מעודכן! חבל על הזמן!''
קָרְבָּן: ''כן, רציתי לדעת...''
עַכְסָן: (מפנה אליו את אחוריו שוב, שואג כלפי החנוָנאי המסכן) ''לא, אני אומר לך! אל תתווכח איתי! ברור לגמרי שאין לך שום מושג...''
קָרְבָּן: (בוהה במבוכה בספר ובעכסן לסירוגין, פונה ללכת)
עַכְסָן: (מסתובב שוב ובתנועה חלקה אחת גורף את הספר ומניח אותו בשקית ניילון) ''חמישים שקלים!''
קָרְבָּן: ''מה?!''
עַכְסָן: ''ספר משובח, לא נמרח, לא נשכח, 50 ש''ח!''
חֶנְוָנָאִי: (המתגלה, במאוחר, כתמים פחות ממראהו החיצוני, לוקח את כרטיס האשראי של הקרבן)
קָרְבָּן: ''אני רק רציתי...''
עַכְסָן: (מניח את השקית בידי הלקוח) ''מזל טוב!''
קָרְבָּן: ''אבל...''
עַכְסָן: (חוזר להציג את אחוריו לקהל, שואג כלפי החנוָנאי) ''אתה רואה? זה ספר מסחרי!''
ד. מאבק לא הוגן במיוחד
בין שאר היצורים התבלט גם החַסִידָאִי המְצַהֵל, שהסצנה בכיכובו מזכירה, יותר מכל דבר אחר, את אוֹבִּי-וָאן קנוֹבִּי בעיר המאובקת מוס אייסלי, מנסה להבריח רובוט קטן מבעד לחיילי האימפריה.
''קנו את דברי הרבי!'' שאג החסידאי בעודי חולף על פניו, מלווה בידידה, ''דברי אלוהים חיים!''
לא הגבנו. החסידאי התייצב בדרכנו, בחיוך רחב ומזמין. ''אתה חייבים לקנות את ספרו של הרבי. חייבים!''
דממה. נעצתי בו מבט עבות.
''אנחנו,'' אמרתי בשקט, ''לא חייבים לקנות את ספרו של הרבי.''
היסוס.
''אתם,'' אמר החסידאי, ''לא חייבים לקנות את ספרו של הרבי.''
''אנחנו,'' הסברתי, ''בסדר גמור גם ככה.''
''אתם,'' חזר החסידאי במבע זגוגי, ''בסדר גמור גם ככה.''
''אנחנו חפשיים ללכת.''
''אתם חפשיים ללכת!''
''שלום.''
''שלום!''
הלכנו.
ה. השלב האחרון
חזרתי הביתה ומצאתי, להפתעתי, גמד תקוע במזווה. חילצתי אותו, הברשתי אותו מעט ושלחתיו לדרכו. לאחר מכן הסרתי את כובעי המחודד וביליתי זמן מה בגילוח. לבסוף התייצבתי, שוב, על מפתן מאורתו של ידידי.
''אולי,'' שאלתי משפתח את הדלת, ''היית רוצה להשתתף באיזו הַרְפָּתְקָה שאני מארגן?''
ניר הזועם בדרכים - אנתולוגיה
המימד העשירי
פנטסיה 2001 - הטור הקודם
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
אחחחח... היסטרי כרגיל. :-) (חדש)
Boojie יום ראשון, 15/07/2001, שעה 17:10
וכמובן, לוקה משהו מבחינת דיוק היסטורי, כרגיל. אבל את זה לא נזקוף לחובתך. כרגיל.
|
|
|
|
|
נו, זה מה שקורה לאנשים... (חדש)
הממסד האפל יום ראשון, 15/07/2001, שעה 17:18
שחושבים שחנוונאים מסויימים הם תמימים.
משובח.
|
|
|
|
|
כן, אבל... (חדש)
רז גרינברג יום ראשון, 15/07/2001, שעה 17:32
בתשובה להממסד האפל
היתה תקופה בה כותב המאמר נהג תחת הכותרת ''ניר הזועם בדרכים'' לשסע לגזרים פרות קדושות של המד''ב והפנטסיה כגון קלארק, ניבן, הארי פוטר ומסע בין כוכבים. מאז הוא החליט להפנות את מרצו לדברים אחרים כגון חנות הספרים של שרדינגר ושבוע הספר, והפרות הקדושות מלחכות להן בשלווה עשב באחו, כאילו לא היו דברים מעולם.
שערוריה! לא יעלה על הדעת!
לכן בקשתי היא שהזועם ישחיז את סכיניו ויחזור להעמיד את אותן פרות קדושות במקומן הראוי, שכן מאוד מתחשק לי סטייק...
|
|
|
|
|
הזועם, מסתבר, (חדש)
העורך יום ראשון, 15/07/2001, שעה 19:12
בתשובה לרז גרינברג
אינו נכנע לתכתיבים אלו ואחרים בכל הנוגע לנושאי הכתיבה שלו. ובאמת, מי יכול להאשים כותב מוכשר כמותו על כי בחר בנושא הכתיבה המעניין ביותר - הוא עצמו?
|
|
|
|
|
לא, לא, (חדש)
העורך יום ראשון, 15/07/2001, שעה 21:56
בתשובה לSabre Runner
זה היה גמד אחר...
|
|
|
|
|
...Just for the record (חדש)
Sabre Runner יום שני, 16/07/2001, שעה 7:14
בתשובה להעורך
כמה גמדים היו שם??
עזוב, אני בחיים לא אבין את זה.
|
|
|
|
|
הרבה. (חדש)
העורך יום שני, 16/07/2001, שעה 10:02
בתשובה לSabre Runner
שנאמר: אל תחקור במופלא ממך... ;-)
|
|
|
|
|
אהא... עכשיו נפל לי האסימון (חדש)
רעיה יום שלישי, 17/07/2001, שעה 16:03
בתשובה להעורך
זה מההוביט....
|
|
|
|
|
אך, כמה נחמד לדעת שלא (חדש)
אמבר יום שני, 16/07/2001, שעה 23:00
הפסדתי כלום בזה שלא הלכתי לשבוע הספר
|
|
|
|
|
דבר אחד שכח הכותב (חדש)
שלמקו יום שלישי, 17/07/2001, שעה 12:16
או שמא זן זה היה קיים רק בחיפה:
הכריזאי הקולני, זה שכל הזמן נשמע (ולא נראה) צועק ''כעת הגיעו העותקים האחרונים של סטלינגראד''
|
|
|
|
|
מעניין... (חדש)
העורך יום שלישי, 17/07/2001, שעה 12:35
בתשובה לשלמקו
כנראה מדובר באחד מתתי המינים הרבים של ''קשקשן נקוד'', אלא שלא נתן להגיע לרשימה מלאה ושלמה של כל תתי המינים האפשריים בחיבור מעין זה, שהנו מוגבל בארכו.
על כל פנים - עולם הזואולוגיה מודה לך, וכן הזועם, מיד לאחר שיחזור מציד הברונטוזאורים השנתי שלו.
|
|
|
|
|
מה, הוא הלך ולא הזמין אותי? (חדש)
שלמקו יום שלישי, 17/07/2001, שעה 12:45
בתשובה להעורך
|
|
|
|
|
אוף, כן, זה היה כל כך מעצבן!!! (חדש)
Boojie יום שלישי, 17/07/2001, שעה 16:30
בתשובה לשלמקו
|
|
|
|
|
היי! (חדש)
בת 12 שבת, 09/02/2008, שעה 20:23
ימצאתי מלכודת לאותם ''יצורים ערמומיים''!
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
