עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
ספרות הנוער מתבגרת
ספרים / קרן לנדסמן
שבת, 10/03/2012, שעה 8:45
ביקורת על הספר החור שברעש
|
|
טרם גילוי הז'אנר על נפלאותיו, מדף הספרים שלי בגיל ההתבגרות הורכב משני סוגים של ספרים – הספרים שגיבוריהם היו ילדים שעוברים הרפתקאות מסמרות שׂער ולבסוף חייהם משתפרים לאין-ערוך, או ספרי ביוגרפיות על אנשים שהעדיפו למות בעד ארצנו. היו יוצאי דופן, כמובן, כמו ''המלך מתיא הראשון'' או סדרת נרניה, אבל רובם ענו על אחד משני קריטריונים אלה.
כאשר גיליתי את עולם המדע הבדיוני עמדו לרשותי כל הספרים של אסימוב, היינליין ושות', אבל אף אחד מהם לא היה ספר נוער. הגיבורים שלהם לא היו בגילי, הבעיות שלהם לא היו חלק מהעולם שלי, והקשרים החברתיים שלהם לא דמו לשלי. בכל דרך שלא נביט עליו – הרומן הבלתי ממומש של אלייג'ה ביילי וגלאדיה סולאריה לעולם לא יתאים למיחושי הבטן כשנתקלתי בתומר מ-ח'1 בטעות במסדרון.
מצד שני, גם הרומנים הרומנטים לנערות לא התאימו לשום דבר בעולם שלי. היו לי דברים אחרים על הראש חוץ מאותו תומר בלתי מושג, ונערה שכל מה שמעניין אותה הן מסיבות והחבר שאוהב או לא אוהב אותה לא הייתה קרובה בכלל אלי.
ואפילו הספרים המועטים מסדרת מרגנית שכן דיברו על בני נוער והיו שייכים איכשהו לעולם המושגים שלי תמיד נגמרו בטוב. מתחילת הסיפור ברור שהגיבור יעבור התנסויות קשות אך ישאר אופטימי וחזק נוכח המצוקה ולבסוף ינצח. שזה נחמד, אבל החיים לרוב לא נחמדים, בייחוד לא למתבגרים.
לפיכך נותרתי עם ספרים שנובעים מעולמם של מבוגרים, והנחתי שהעולם הספרותי אמור להשתייך לילדים שעוברים הרפתקאות או למבוגרים. לבני נוער אמתיים לא היתה כניסה לעולם זה.
לשמחתי המרובה המצב כבר לא כזה.
כריכת המהדורה האנגלית
מדף הספרים לבני נוער גדל מיום ליום, ואפילו נערות משונות כמוני, שמעדיפות לחלום על כוכבים רחוקים או על עולמות מכושפים, יכולות למצוא את מה שהן מחפשות. כמו הספרות הרגילה, גם במרכז רוב ספרי הנוער הז'אנריים ניצבים גיבור וחבורתו היוצאים להציל את העולם, כשמתחילת הסיפור ברור שהם ינצחו בסופו של דבר.
אבל חלק מספרים אלה מכילים עולמות מסוג אחר. עולמות בהם כלל לא ברור שהגיבור (או הגיבורה) ינצחו; עולמות שבהם החיים גרועים, המבוגרים טפשים ואכזריים, והגיבורים בעצמם שוגים אין-ספור פעמים. ואף שהעולמות האלה רחוקים מכדור הארץ שלנו, הם קרובים בהרבה לתחושות של גיל ההתבגרות מכול תיאור בספר ''מציאותי'' שקראתי.
''החור שברעש'' מתרחש בעולם שונה כזה. טוד יואיט הוא הנער האחרון בפרנטיסטאון, ההתיישבות האחרונה ששרדה בעולמחדש, כוכב הלכת היחיד שטוד מכיר ויכיר אי פעם. מלחמה בין בני אדם לילידי הכוכב, שנגמרה כשטוד היה תינוק, קבעה את מסלול חייו. במהלך המלחמה נעשה שימוש בחיידק שהרג את כל הנשים וגרם לטלפתיה תמידית בין כל הגברים ששרדו.
טוד חי את כל חייו ברעש, בליל מחשבות, תקוות, חלומות ומשפטים המרכיבים את הדיבור הפנימי של כל אדם. לאיש בפרנטיסטאון אין רגע פרטי, פינה לעצמו, כולם יודעים מה כל אחד חושב, ואין דרך להסתתר. ואם לא די בכך, גם כל החיות מדברות כל הזמן, וניתן לשמוע את מחשבותיהן. קקופוניה נצחית שאין ממנה מנוס. די ברעש התמידי לגרום גם לאדם הנורמלי ביותר להשתגע, ורוב המבוגרים בפרנטיסטאון הם אנשים אכזריים שנהנים לבעוט בטוד או לצעוק עליו כביטוי לתסכול. למעשה, הגברים היחידים שהיו נחמדים אל טוד נעלמו עם השנים וכעת שני האנשים הנעימים היחידים בחייו הם הוריו המאמצים – זוג גברים החיים בחווה מרוחקת מהעיר ומגדלים אותו כבנם (עוד חידוש בספרות היום לעומת הספרות בעבר).
הסיפור מתחיל כאשר טוד מגלה יום אחד מקום שקט, חור ברעש. זהו שקט מוזר ועצוב, שהוא לא מצליח לתפוס, ובגללו חייו משתנים מן הקצה אל הקצה. הגילוי הראשוני הזה יוביל לכך שכל מה שהוא יודע על העולם ישתנה שוב ושוב, והוא עצמו, כמובן, ישתנה בעקבות הגילויים הללו.
מפאת החשש לספויילרים לא אפרט עוד, וממילא מה שמעניין בספר ''החור שברעש'' הוא לא מסע הגילוי של טוד אלא העולם והדמויות הראשיות.
העולם בנוי בצורה נהדרת, וזה ניכר למשל בתיאורי החיות. החיידק שגרם לגברים לשמוע כל הזמן זה את מחשבתו של זה השפיע גם על החיות, כאמור, והרגעים המשמחים ביותר בספר הם ההיתקלויות בחיות ובמחשבות שלהן – ממחשבותיו של הכלב של טוד ועד למחשבות של תניני ביצות ופרות. כל החיות מאופיינות בצורה נהדרת ומוסיפות עוד רבדים לעולם. הכלב של טוד, מאנצ'י, הוא אחת הדמויות האהובות עלי ביותר. הוא אוהב את בעליו ללא גבול, מגן עליו ודואג לו, והתמלול של מחשבותיו הופך אותו לאהוב עוד יותר.
בכתיבה, ביצירת האווירה ודמויות, נס עושה שימוש מצוין בתיאור המתמיד של דברי החיות והרעשים מהסביבה, המאפשר הזדהות רבה יותר עם טוד. זהו אחד הספרים ה''רועשים'' ביותר שקראתי. בין השאר, זה נובע מהשימוש יוצא הדופן בפונטים משתנים (ש''החור שברעש'' הוא אחד הספרים היחידים שבו נעשה שימוש נכון בכלי הזה, שבדרך כלל הוא מיותר ומפריע), אבל בעיקר מהתיאורים הרועמים. הכל רועש בספר – העלים, הדשא, הנהר, החיות, וכמובן, טוד עצמו שמודע כל הזמן לרעש שלו.
לכל אחת מהדמויות בספר מנגנוני התגוננות שונים מפני הרעש הבלתי פוסק, וכל ניסיון התגוננות כזה חושף את המתגונן בדרכים אחרות.
בתחילת הספר טוד עומד על סף הפיכתו לגבר (על פי הכללים של פרנטיסטאון), בוגר שיכול להחליט עבור עצמו ולבחור את חייו – וזו שאיפתו הגדולה ביותר, אך ככל שהעלילה מתפתחת, כך הולך ומתברר לו שאין מבוגר שמעצב חייו בעצמו. המאבק שלו לעצמאות מחשבתית ולשחרור מהציפיות שיש לעולם כולו עבורו מתואר בצורה נפלאה. זהו אחד מהסיפורים הבודדים שאני מכירה שניכר בהם שהסופר זוכר באמת ובתמים את תחושת גיל ההתבגרות, את חוסר האונים מול עולם המבוגרים המאובן ואת הצורך הבוער להתוות דרך משלך בתוכו.
גם התרגום של הספר מעולה. שגיאות הדיבור והשפה השונה של הדמויות השונות מועברות בצורה מצוינת, והתרגום עצמו ''שקוף'' ואינו גורם לקורא למעוד על צרימות של אנגלית במילים עבריות.
''החור שברעש'' הוא ספר נהדר, דיסטופיה מצוינת לכל אדם. אני רק מצטערת שכשהייתי זקוקה לספרים כאלה – הם לא היו בנמצא.
החור שברעש
The Knife of Never Letting Go
פטריק נס
עברית: מיכל אלפון
הוצאת כינרת זמורה-ביתן, 2011
461 עמודים
|
 |
|
