עוד בקטגוריה זו:
זומבים עליך, ישראל!
סרטים / נורית הוראק
04/03/13
תגובות: 2
מעגל בלי הרבה קסם
סרטים / עליזה בן מוחה
20/10/12
תגובות: 3
מקור לא ברור
סרטים / עליזה בן מוחה
30/07/11
תגובות: 4
כמעט הסוף (חלק ראשון)
סרטים / עליזה בן מוחה
12/06/11
תגובות: 0
חלום גנבים
סרטים / עליזה בן מוחה
29/12/10
תגובות: 13
טובים השניים?
סרטים / עליזה בן מוחה
14/08/10
תגובות: 5
מגע של קסם
סרטים / לילי דאי
14/05/10
תגובות: 2
המקום שאליו גיבורי אקשן הולכים למות
סרטים / לילי דאי
02/05/10
תגובות: 4
מה שיותר כחול יותר ממדים
סרטים / לילי דאי
31/01/10
תגובות: 5
על ממוצע ומעל הממוצע
סרטים / אֹרן רהט
24/10/09
תגובות: 8
לשקוע בסרט טוב
סרטים / רז גרינברג
28/04/08
תגובות: 1
דיקסילנד
סרטים / אהוד מימון
03/10/06
תגובות: 2
חייו ומותו של סופרמן
סרטים / רני גרף
25/07/06
תגובות: 22
הטרור כמשל
סרטים / רני גרף
03/04/06
תגובות: 15
מפלצות בע''מ
סרטים / רז גרינברג
06/02/06
תגובות: 4
|
 |
קפטן אמריקה ומלחמת העולם השנייה
סרטים / אנדרו ליפטאק
שבת, 03/09/2011, שעה 11:35
האיש, האגדה והמלחמה
|
|
תרגום: דוד מדר
החלק הטוב ביותר בסרט האחרון מבית מארוול, ''קפטן אמריקה'', הוא כתוביות הסיום: כרזות תעמולה זועקות, בצבעים הבוהקים של שנות הארבעים, מזנקות מהמסך במפגן התלת-ממד הטוב ביותר בכל הסרט, ומקפלות בתוכן את התמצית של כל מה שצריך לדעת על הסרט כולו. סרט כיפי, ססגוני, עם יותר מקצת תעמולה מרוחה פה ושם – או בקיצור, כל מה שאמריקה זוכרת באופן כללי על מלחמת העולם השנייה: מאבק קלסי נגד רוע נתעב, שבסופו החבר'ה הטובים מנצחים.
אישית, הרגשתי ש ''קפטן אמריקה'' כסרט גיבורי-על מעביר תמונה מעורבת. חלק אחד ממנו הוא מקדם מכירות של הסרט ''אוונג'רס'' שאמור לצאת ב-2012, בניצוחו של ג'וס ווידון, חלק אחר הוא סיפור המקור של גיבור-העל והחלק האחרון – סרט מלחמה. באופן כללי היה כיף: כריס אוונס פשוט נפלא בתפקיד הקפטן הלבוש באדום, לבן וכחול (צבעי הדגל האמריקאי), עם אחד מסיפורי המקור הטובים ביותר שעברו דרך מצלמת הקולנוע (ומעבדי המחשב, במקרה הזה...), שעומד בשורה אחת עם סרטי ''ספיידרמן'' ו''איירון מן'' המקוריים. ועם זאת, הסרט הזה קרוע בין משימות אחדות, וממש לא התקרב למלא את הציפיות שלי – וזה הפתיע אותי, לאור התשבחות שקצר הסרט מהרבה מקורות שאני סומך עליהם בדרך כלל.
אחת הנקודות החזקות והחלשות ביותר של הסרט היא הרקע שלו, מלחמת העולם השנייה. מלחמה זו היא מקום נהדר למקם סיפור מקור של גיבור-על, לאור טבעה הכמעט על-טבעי של המלחמה עצמה, שלא לדבר על זה שהבחירה הזו נאמנה למקורותיה של הדמות. מלחמת העולם השנייה קיבלה מעמד מיתולוגי בארצות הברית, מכיוון שאפשר לטעון שהיא הנקודה היחידה שבה הפגינה המדינה את הטוב המוחלט שלה ואת הרע המוחלט שלה (רע שאין ממנו מנוס – אני לא היסטוריון חדש!).
הסרט הזה טוב – אפילו נהדר – כשאנחנו פוגשים בסטיב רוג'רס הצנום נזרק מחדר הבדיקות הגופניות ומקבל את ההזדמנות להוכיח את עצמו בעזרת ניסוי רפואי כלשהו שהופך אותו לחייל-העל היחיד שארצות הברית מסוגלת ליצור. ג'ונסון מעניק לרוג'רס אופק התפתחות טוב, מכיוון שהוא לא נבחר בזכות כוחו הגופני אלא בגלל שבמעלותיו הרבות הוא התגלמות האופי האמריקאי המזוקק: טוב לב, חכם, בעל תושייה – כל התכונות שהולמות את האמריקאי האידאלי לכאורה שהימין הפוליטי המודרני היה מעלה על נס. זוהי מטרה ראויה להערצה, אין ספק: סטיב הוא בחור נחמד, והוא מציל את כל החוף המזרחי, אבל זוהי דרך פשוטה לשקף את המאבק של ארה''ב ובנות בריתה בכוחות הציר באירופה (יפן בקושי מוזכרת.) הסרט ממשיך עם הצבתו של רוג'ר ביחידת תעמולה, ורק כאשר הוא מגיע לחזית הוא מממש את מלוא יכולתו כחייל. ברגע שהוא מגיע לשם, הוא מקבל את אחת התחפושות / מדים המשגעים שאני אוהב.
חלק האקשן בסרט שעוסק במלחמה הוא זה שמדרדר את הסרט. הוא מלא בסצנות פעולה יגעות עם כל הצוות הייצוגי האמריקאי, ולא מצליח אף פעם להתגבש לאף סוג של סרט מלחמה: זהו אוסף של קטעי פעולה נגד אויב חסר פנים (פשוטו כמשמעו!) שממלא את תפקיד החיילים הגרמנים והנאצים בקווי החזית של המלחמה. חלק מהסיבה לכך היא ההעובדה שמדובר בסרט קומיקס שמתרחש ביקום ''ביזארו'' של ''מארוול'', אבל קשה לי להאמין שזו הסיבה שלא ראינו נאצים בסרטים: פלוגות האס.אס נראות כמו קריקטורה מגוחכת כל כך, עד שחיילי ההידרה יכולים בקושי להתעלות עליהן, ומוחמצת פה הזדמנות נפלאה לבנות סיפור של אמריקאים טובים נגד הרעים, אם זה מה שרוצים ליצור. סצנות הפעולה מותירות רושם כאילו הן נוצרו במנותק מהסרט, והוכנסו אליו על ידי התסריטאים מכיוון שלא היה להם כוח לקרוא את אחד הספרים של סטיבן אמברוז או כל אחד ממיליוני הכרכים האחרים שיצאו לאור בעשר השנים האחרונות בנושא מלחמת העולם השנייה. בגדול? הסרט גם די משעמם. הקפטן מכה אנשים עם המגן שלו, מדלג ברחבי אירופה כדי לחסל את החבר'ה הרעים של הידרה, וקופץ מעל כל מיני דברים על גבי האופנוע שלו.
במובן מסוים, זה נראה די דומה לאופן שבו ארצות הברית רואה ומבינה את מלחמת העולם השנייה: אנחנו יודעים את הפרטים הבסיסיים – ארצות הברית הותקפה, הפליגה אל מעבר לים לשדות קרב מרוחקים נגד אויב שהפגין חוסר אכפתיות אמתי לכבוד אנושי מכל סוג שהוא (לא שיש יותר מדי כבוד במלחמה מלכתחילה, אבל עדיין בהחלט אפשר לשרטט גבול בכל הנוגע לניסויים בבני אדם ורצח לשמו), ושניצחנו בה בזכות עוצמתם של חיילינו שנענו לצו המוסרי לנצח במלחמה. רוג'רס / קפטן אמריקה בהחלט עונה על התיאור הזה אחד לאחד.
הטענה שלי היא שתיאור זה פשוט מדי, ממש כמו הסרט ''קפטן אמריקה'' עצמו, ושהסרט הוא ביסודו שיקוף של ההבנה שלנו ושל הרצון הקולקטיבי שלנו להבין את המלחמה. בפני ארצות הברית ניצב משך שנים בשדה הקרב אויב שללא ספק עלה על החיילים שלנו בעוצמת הנשק ובמיומנות, ושאוחד בכוחה של תחושת חובה לאומנית חזקה שגבלה בכמה מקרים בפנאטיות. ארצות הברית ניצחה במלחמה בעיקר בזכות עתודות אספקה גדולות יותר עבור הצבא, כך שהצליחה לשפר לאט-לאט את המיומנות והציוד של החיילים, ובזכות זה שנצמדה לאסטרטגיה של תמרון מול כוחות הציר, ולא ניסתה פשוט להביס אותם ישירות בכל שלב על ידי האומץ, העוצמה והנכונות שלנו להילחם. גם בתיאור הזה יש הרבה מן הפשטנות, אבל המחקר של מלחמת העולם השנייה דומה לבצל מורכב, עם שכבות על גבי שכבות: זו הייתה באמת מלחמה גלובלית, בעלת אינספור פנים.
קפטן אמריקה שייך לאבטיפוס של גיבור-על שמייצג אמונה משותפת שלנו כמדינה: זוהי עלילה נחמדה, ובמובן מסויים, קפטן אמריקה הוא אנחנו, או לכל הפחות – החלקים שאנחנו באמת מעוניינים לראות. המאבק המתחולל בינו לבין גולגולת אדומה מתואר בסרט באופן מרוסן להחריד: מבחינה עקרונית, ההבדלים היחידים בין שני הגברים נעוצים בטבע הפנימי שלהם – קפטן אמריקה הוא טוב, גולגולת אדומה הוא רע, והקרב אמנם מוצג עם איזושהי הבטחה אמתית, אלא שהוא לא מגיע בסופו של דבר לשום מקום בעל משמעות מלבד סצנות פעולה. לא שהסרט היה זקוק להרבה יותר מזה: הוא מתוכנן כסרט פעולה כיפי, ולכן זה פועל, אבל סרטי מארוול אחרים כמו ''איירון מן'' הצליחו באמת להראות שאפשר ליצור סרט עם דמות חזקה: ''איירון מן'' זכה להצלחה סוחפת בתור סיפור של בחינה עצמית ושל התפקיד במסגרת אופיה של האומה. ''קפטן אמריקה'' לא ממש עושה דבר כזה בשום שלב, למרות שבהקשר הזה הוא עושה עבודה הרבה יותר טובה מ''סופרמן'', סוג נוסף של גיבור לאומי.
ולבסוף, לי אישית נמאס מההצלבות (קרוס-אובר) של כל חבורת ה''אוונג'רס'', שזולגות כבר לכל סרט. לפני כן, היינו צריכים להסתפק בקדימונים שבתחילת הסרטים. עכשיו – הם נכנסים לסרטים עצמם, ולמרות שזה לא פוגע בהתרגשות שלי לקראת כל הסרטים שיצאו בשנה הבאה, מעצבן אותי לראות עד כמה מארוול מנסה למכור את הסחורה שלה בסרט: יש כאן בסרט קישורים ל''איירון מן'' ול''תור'', ועבור מישהו שלא ראה את כל הסרטים זה נראה פחות כמו קישור בין סיפורים ויותר כמו ניסיון לרושש את הצופים. הסרט גם מרמז די בבוטות שקו העלילה העיקרי הבא יעסוק בחייל החורף, עם (ספוילר!) מותו של באקי מאחורי הקלעים.
''קפטן אמריקה'' הוא סרט כיפי, אבל הוא ממש לא ''איירון מן''. המשחק משובח (כריס אוונס הוא קפטן אמריקה מעולה ולטומי לי ג'ונס יש כמה וכמה רגעים קומיים נהדרים במהלך הסרט, וגם לעוד כמה משחקני המשנה) בכמה וכמה נקודות, אבל הסרט לא מצליח לבנות עלילה שמנצלת היטב את הרקע מלחמת העולם השנייה, מלבד להפוך אותה לסדרה אחת ענקית של סצנות פעולה שכמעט ואינן מצליחות לקדם את הדמויות הלאה, או אפילו לעורר אכפתיות כלפיהן בקהל. עוגמת הנפש האמתית היא שראיתי אנשים שמצביעים עליו בתור הסרט הפטריוטי האולטימטיבי, וזה מרגיז אותי מכיוון שהוא לא יותר מסתם שובר קופות שגרתי, רק עטוף בדגל.
כמו כתוביות הסיום, הסרט הוא תעמולה, מיתוס שמגשים את עצמו שאנחנו מנציחים בעצמנו כדי להזכיר לנו עד כמה אנחנו נהדרים. זה מטריד אותי, מאוד. ואף-על-פי-כן, כיף לראות דמויי-נאצים חוטפים מכות בפרצוף ממגן צבוע באדום, לבן וכחול. זה אף פעם לא נמאס.
המאמר המקורי
|
 |
|
