עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
מראה במים
ספרים / חמוטל ילין
יום ראשון, 27/03/2011, שעה 16:22
ביקורת על ילדי בית הזכוכית מאת יעל פורמן
|
|
ספר הילדים החדש של יעל פורמן, ''ילדי בית הזכוכית'', מתרחש בישראל בעתיד בלתי מוגדר, שבו קיים מזה שלושים וחמש שנים מין ביולוגי חדש שהונדס במיוחד על ידי מדענים – בני מים, יצורים שחציים העליון אנושי וחציים התחתון דמוי דג.
גיבורת הספר, שְקֵדִי אורלב בת התשע, גדלה בבית שאותו בנה אביה כשהייתה בת שנתיים, שקירותיו הם אקווריום ענק ובהם גרים כמה בני מים. שקדי אוהבת מאוד את בני המים ''שלה'' – היא מתקשרת אתם בשפת הסימנים, שוחה אתם באקווריום ועוזרת להם לטפל בילדיהם הקטנים – וגם בני המים אוהבים מאוד את שקדי, ובמיוחד אוהבת אותה חברתה הטובה ביותר, כֵּילָה, שמציירת לשקדי ציורים בטושים מיוחדים עמידים למים והולכת לישון תמיד בחלק של האקווריום הצמוד למיטתה.
אך כבר בתחילת הספר נזרעים זרעי הפורענות שיתפתחו מאוחר יותר – בין המבקרים הרבים הפוקדים את ביתם המיוחד של בני משפחת אורלב נמצא גם אדם בשם אורי, שיוצא בגלוי כנגד אביה וטוען שבני המים כלל לא היו צריכים להתקיים. שקדי רואה בו אדם רע ומפחיד הזומם לגזול ממנה את חברתה הטובה ביותר, אך ככל שעלילת הספר מתקדמת מגלים הן הקוראים והן שקדי כי אורי וחבריו אינם ''הרעים'' בסיפור ונחשפים לסיפור היווצרותם של בני המים וליחס המזעזע שלו הם זוכים במקומות אחרים.
כאן בדיוק טמון ייחודו של ''ילדי בית הזכוכית''. כמו האקווריום של משפחת אורלב, כך גם הספר הוא בעל דופן כפולה. מצד אחד זהו ספר ילדים לכל דבר, המתאים לקהל היעד שלו מבחינת האירועים, הדמויות, תחומי העניין ואופן הכתיבה (זאת, יש לציין, מבלי להתיילד ומבלי להנמיך את השפה), אך הוא מעלה שאלות המעניינות לא פחות (אם לא מעניינות יותר) קהל מבוגר יותר. כמיטב המסורת של ספרות המדע הבדיוני החברתי, פורמן משתמשת בעולם שהמציאה כדי לבחון נושאים הרלוונטיים לחיים בעולמנו כיום. כך למשל, באמצעות הדמיון והשוני בין בני המים לבני האדם נבחנים מחדש מושגים כמעט מובנים מאליהם בעינינו כמו צילום, משקל, אוויר, עצים ואפילו יחס החברה לעירום. אולם פורמן אינה מסתפקת בכך ועוסקת גם בסוגיות כבדות משקל כגון זכויות בעלי חיים, היחס לאחר, היבטים מוסריים של הנדסה גנטית, שאלות של זהות ושל תודעה וכן במשמעויות העמוקות יותר של חברוּת ושל אהבה.
זאת ועוד. במכוון או שלא במכוון קטעים מסוימים בספר זה הזכירו לי תיאורים ספרותיים והיסטוריים של יחס הלבנים לעבדים השחורים בארצות-הברית במאה התשע עשרה – אי-ההכרה באינטליגנציה וברגשות של בני המים, היחס הרכושני והפטרוני כלפיהם, ההפרדה האכזרית בין בני משפחה (כולל הפרדה בין הורים לילדיהם הקטנים) עבור בצע כסף ועוד. תיאורי התנאים המחפירים שבהם חיים חלק מבני המים הם החלקים המרגשים והמטרידים ביותר בספר, ובעיניי היה זה צעד אמיץ ויוצא דופן מצדה של פורמן לכלול אותם בספר המיועד לקוראים צעירים.
קיומו של הרובד העמוק בספר הוא אחד היתרונות העיקריים שלו אך זוהי גם חולשתו הגדולה. לקראת סוף הספר נראה כאילו הרצון להעביר את המסר השתלט על הסיפור עצמו. סיפורה הפרטי של שקדי הופך כמעט באבחת יד למניפסט אידאולוגי. הסיום מעט דביק וההתקדמות לעברו מהירה מדי, בעיקר לנוכח קצב ההתפתחות האטי וההדרגתי המאפיין את שני השלישים הראשונים של הספר. כמו כן, לתחושתי הגיבורה מגיעה לתובנות בוגרות ומאולצות מדי בקלות רבה מדי.
אך למרות הבעייתיות המסוימת של סוף הספר, מדובר ביצירה מוצלחת, מעניינת, מקורית, מרגשת, מלאת דמיון ומעוררת מחשבה, שיש לקוות שהיא רק סנונית ראשונה המבשרת הן את המשך פעילותה של פורמן והן את המשך הופעתם של ספרי ילדים המשתייכים לז'אנר המדע הבדיוני החברתי.
ילדי בית הזכוכית
יעל פורמן
איורים: ינון זינגר
הוצאת מודן, 2011
111 עמודים
|
 |
|
