עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
קבורת חמור
ספרים / לילי דאי
שבת, 08/01/2011, שעה 14:09
ביקורת על ספרה של אודרי ניפינגר Her Fearful Symetry
|
|
אסור לשפוט ספר על פי כריכתו, אומר הפתגם האנגלי, אבל מה אם הכריכה מזכירה לך ספר אהוב, ובבחינה נוספת מתברר שבאמת מדובר בספר נוסף של סופרת אהובה? במקרה כזה האם לא מוצדק לקפוץ לכמה מסקנות? ובכן – מוצדק אולי, אבל מאוד מסוכן. כגודל הציפייה מספרה החדש של אודרי ניפנגר, מתברר, כך גודל האכזבה.
בספרה הקודם, ''אשתו של הנוסע בזמן'', ניפנגר פרצה את גבולות הז'אנר, כשספר המסע בזמן שלה הפך רב-מכר, מסוג הספרים שכל מיני קרובים רחוקים שלא ייגעו בז'אנר עם מקל ממלמלים שהוא קריאת חובה ויצירת מופת מודרנית. היא השתמשה בז'אנר בצורה לא קונבנציונלית. מחד, המסע בזמן היה פנטסטי ולא מוסבר ובעיקר שימש כמנוף למערכות יחסים, שימוש סליפסטרימי שכזה. מאידך הוא היה מורכב ומפורט והיא לא חסכה מן הקורא שמץ מהסיבוכיות שבערעור חץ הזמן, מה שעשה את הספר מרתק בעיני על-אף נטייתה הקלה למלודרמתיות יתר. אם נחזור לכריכה של ספרה החדש, ''Her Fearful Symmetry'', מקריאת הכתוב עליה לא ממש הצלחתי להבין אם מדובר באמת בספר ז'אנרי, או שרוח הרפאים המוזכרת בטקסט של הכריכה האחורית היא מטפורה בלבד. בכל מקרה, המעבר ממסע בזמן לרוחות רפאים הוא צעד משמעותי בכיוון המיינסטרים, אבל כשספר הוא טוב, האם זה משנה בעצם? לבסוף החלטתי שהדרך הטובה ביותר לפענח במה עוסק הספר היא לקרוא אותו. טעיתי.
אלספת' ואדווינה הן תאומות זהות שחתול שחור כלשהו עבר ביניהן – אנחנו לא יודעים מה היה החתול, שכן מדובר ב''סוד אפל מהעבר''. הספר מתייחס לנושא הסוד האפל באופן אירוני למחצה מאוד לא מוצלח, אבל ניחא. הן היו מאוד קרובות, נפער ביניהן קרע, והקשר ביניהן מחודש רק כאשר אלספת' כותבת לאחותה לספר לה שהיא גוססת מסרטן, ומורישה את הדירה שלה לבנותיה של אדווינה, זוג תאומות נוסף.
ולנטינה וג'וליה הן תאומות-מראה, מה שאומר שאבריה הפנימיים של ולנטינה מסודרים הפוך, פרט שלא נעשה בו שום שימוש מעניין לכל אורך הספר, ולא ברור למה הוא קיים בכלל. הן קרובות כל כך שהן ישנות באותה המיטה, וג'וליה השתלטנית מכתיבה את חייה של ולנטינה החלושה והחולנית (אותה היא מכנה ''עכברונת''), לקול מחאותיה החלושות של האחרונה. שתיהן מעצבנות באופן יוצא דופן, אך זה מסייע להן להשתלב היטב בסביבתן: חוץ ממרטין האובססיבי והמסוגר שגר בקומה מעל לדירה של אלספת', אין בספר אפילו דמות מוצלחת אחת, וזה כולל את בית הקברות העתיק הסמוך לדירה, שאמור בהחלט להיות דמות מרכזית בספר ושפשוט לא מעניין למרות העיסוק הנרחב של הסופרת והדמויות בו. הדמות החשובה ביותר שאינה תאומות (או לפחות חצי מזוג תאומות) היא רוברט, אהובה של אלספת', היסטוריון שמנסה ללא הצלחה לכתוב את התזה שלו על בית הקברות, שמסתובב בו בלילות ומתאר אותו לפרטי פרטיו שוב, ושוב, ושוב, ושוב. בסוף הספר מופיעים כמה עמודי תודות שמוקדשים בעיקר לצוות בית הקברות על סיועו בכתיבת ההיסטוריה והתיאורים הללו, אודרי ניפנגר בבירור מאוהבת במקום. אבל כמו הרבה אנשים, בבואה לתאר את מושא אהבתה היא פשוט לא מסוגלת לעשות את זה בצורה מעניינת. הוא מושלם-מדאים-מאמם, את אומרת? כמה מרתק.
אז מה היה לנו שם? שתי פקאצות מעצבנות, אהוב שבור לב, בית קברות עתיק, שכן מסתורי מהקומה העליונה... אני מפספסת משהו... אה, כן. אלספת'. הרוח. לא שהעיסוק בנושא רוחות הרפאים לא מעניין, הוא מעניין – היכולות של אלספת', ההשתנות שלה עם הזמן, התגובות שלה כשהאנשים סביבה ממשיכים בחייהם - לכל זה יש פוטנציאל בשפע. הבעיה היא שגם הרוח, כמו שאר הדמויות, פשוט מעצבנת. בשום רגע בספר לא היה לי אכפת מה יקרה לאף אחת מהן – יחיו, ימותו, ימצאו אהבת אמת, יאבדו אהבת אמת, מצדי שכולן יטבעו בתמזה. לדמויות בספרה הקודם של ניפנגר היה אופי, הייתה מורכבות כלשהי, ומעבר לנושא האהוב עלי – מסע בזמן – היה לי אכפת מה יקרה להן. אבל משום מה, למרות ששני הספרים כתובים יפה, עם תשומת לב לשפה, עם תשומת לב לדמויות ולאפיונן, למחשבותיהן, לאהבות, לאכזבות ולדילמות שלהן, מה שעבד בראשון משעמם עד מוות בשני. כל כך רוצים שהספר ייגמר כבר, שכשמגיע הסוף התלוש בעליל אין אפילו כוח להתאכזב ממנו. רק לשמוח.
Her Fearful Symmetry
Audrey Niffenegger
Vintage Press, 2010
496 Pages
|
 |
|
