 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
צעד חשוב
ספרים / אהוד מימון
שבת, 02/01/2010, שעה 21:17
ביקורת על הספר ''עם שתי הרגליים עמוק בעננים''
|
|
אילו המסה ''על דברים שלא יעלו על הדעת'' של גיל הראבן הייתה המאמר הטוב היחיד בקובץ ''עם שתי הרגליים עמוק בעננים'', היא לבדה הייתה מצדיקה את הספר הזה. זו מסה משעשעת, מאירת עיניים ומרתקת העוסקת בספרות, בפנטסיה, בספרות הפנטסיה העברית ובהיעדרה של זו. פסקאות הסיום שלה הן מהטובות שיצא לי לקרוא אי פעם. למרבית השמחה זה אינו המאמר הטוב היחיד בקובץ.
חשיבותו של ''עם שתי הרגליים עמוק בעננים'' עולה על כל מאמר יחיד שהתפרסם בו, ואפילו על הסכום של כולם גם יחד, שכן הספר הזה הוא שלם הגדול מסכום חלקיו. חשיבותו נובעת מתוכנו, שבו אגע מיד, אך גם מעצם פרסומו. הספר הינו המדע הפופולרי של ספרות הפנטסיה העברית, אחד הספרים היחידים בשוק שמעזים להתייחס אל הפנטסיה העברית כאל עולם חי, מתפתח מעניין וראוי לדיון רציני ומעמיק מצדדים רבים. יתר על כן, אף שהספר נערך אקדמית על ידי ד''ר דניאלה גורביץ' ושרבים מכותביו אנשי אקדמיה, ואף שהוא הופק בשיתוף עם מכון הֶקשרים של אוניברסיטת בר-אילן, הרי הוא מתפרסם מחוץ לגבולות הצרים למדי של הפרסומים האקדמיים. הצירוף של מאפיינים אלה הופך אותו ליצירת תרבות ייחודית וראשונית ועשוי להעניק לו חשיבות עצומה בשינוי הדרך שבה הציבור מתייחס ליצירה הפנטסטית בארץ.
בזכות המגוון העצום של הנושאים הנדונים בו, אוסף המאמרים החדש הזה מציע מבט רענן על הפנטסיה העברית. מאמרים אלה נעים החל בניסיונו של רבי יוסף דילה ריינה להביא גאולה לעולם וכלה ביצירותיהם של האחים סטרוגצקי. בחינתה של הפנטסיה מנקודות מבט כה רבות מאפשרת לספר להציע מבט חדש על הפנטסיה מבחוץ, ובה בעת לפקוח את עיניהם של חובבים מושבעים, שלעתים נוטים להתגדר בדל''ת אמות של המוכר והידוע, לפנטסיה שלא הכירו קודם.
הרחבה זו של נקודת המבט בולטת במיוחד בשער הראשון של הספר, שכותרתו ''הפנטסיה מהי? הגדרות, קושיות, לבטים''. שער זה מכיל שני מאמרים העוסקים בהגדרת הפנטסיה וגבולותיה: מאמרה של ד''ר דניאלה גורביץ' הבוחנת את הספרות הפנטסטית בעין אקדמית-טקסונומית ומנסה לזהות בו סוגות ותת-סוגות ומאמרו של ד''ר עמנואל לוטם הסוקר את התפתחותה ההיסטורית של הפנטסיה. יחד הם יוצרים מסגרת מרתקת לדיונים שבאים אחריהם. לצדם נמצאת באותו שער גם המסה של גיל הראבן, שאותה כבר הזכרתי.
המאמרים בשערים הבאים מגוונים להפליא, הן בנושאים שבהם הם עוסקים והן בצורות הכתיבה שלהם. חלקם אישיים-חוויתיים ואחרים אקדמיים, חלקם עוסקים ביצירות בודדות ואחרים מנסים להקיף קורפוסים שלמים של יצירה. הם עוסקים בקולנוע, בתאטרון, בסיפורת, בשירה, בהיסטוריה ובדת. גם אם לא כל המאמרים יעניינו כל קורא במידה שווה, קשה לי להאמין שאדם המגלה עניין בנושא מנושאים אלה לא ימצא בספר מאמר אחד לפחות שירתק אותו.
השער השני בספר עוסק בפנטסיה ביצירה העברית העכשווית, השלישי בפנטסיה חוצת גבולות ובאופן שבו היא נוגעת ביהודים ובישראל והרביעי בפנטסיה במקורות היהודיים. מחזותיו של שמואל הספרי, השימוש הנוצרי בפנטסיה יהודית, הריאליזם המאגי של הספרות הדרום-אמריקאית והפנטסיה במשיחיות היהודית הם רק נושאים אחדים מתוך המגוון הרב שאותו מכיל הספר.
החיסרון הגדול של ''עם שתי הרגליים עמוק בעננים'' הוא במה שאין בו, דהינו התייחסות לספרות הפנטסיה העברית החדשה של 15 השנים האחרונות. יותר מפעם אחת מדובר בו על חסרונה של יצירה פנטסטית בספרות העברית המתחדשת ועל השינוי החל בתחום זה בשנים האחרונות, אך אין לכל אורך הספר ולו מאמר אחד העוסק בפנטסיה שנכתבה בארץ בשנים האחרונות.
כן, הספר כולל מאמר המנסה לגלות את הפנים הפנטסטיים של ''ספר הדקדוק הפנימי'' של גרוסמן וסקירה מרתקת של יצירותיה של נורית זרחי, אך למרבה הצער לצד אלה מופיעים רק אזכורים חולפים של יוצרים כגון שמעון אדף, אסף אשרי והגר ינאי ונעדרים ממנו לחלוטין לביא תדהר, ניר יניב, ורד טוכטרמן, גיא חסון, חגי אברבוך או עידו גנדל. לדוגמה, במרכז המאמר ''ערפדים עושים קידוש? על יהודים, ערפדים ודעות קדומות'' נמצאת הטענה שדימוי הערפדים במחצית השנייה של המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 קשור קשר ישיר לדימוי המקובל של היהודים באנטישמיות, וממנה מנסה הכותבת לעקוב אחרי שינוי הדימוי הזה עד לערפדים המודרניים של ימינו בסגנון לסטאט-אנג'ל-אדוארד. בעיניי יש טעם לפגם במאמר כזה אם הוא נמנע מלאזכר את הערפדים היהודיים של לביא תדהר או אלה של גל אמיר, ולו רק כדי להעיר על המרחק שעבר הדימוי הזה. עם זאת, זו דוגמה בדידה. יותר מהותית העובדה שאין ולו סקירה כללית המוקדשת כולה לאותה ספרות פנטסיה חדשה שהולידה את הספר מלכתחילה.
אך גם עם הפגם הזה, ''עם שתי הרגליים עמוק בעננים'' הוא אחד הספרים החשובים ביותר שיצאו בארץ בשנים האחרונות בכל הנוגע למדע הבדיוני ולפנטסיה.
עם שתי הרגליים עמוק בעננים: על פנטסיה בספרות העברית
עורכת: הגר ינאי
עורכת אקדמית: דניאלה גורביץ'
הוצאת גרף, 2009
325 עמודים
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
עדיין לא קראתי את הספר (חדש)
Boojie שבת, 02/01/2010, שעה 22:48
(עדיין לא הנחתי עליו את כפותיי הקטנות והחמדניות), אבל ממה ששמעתי עליו עד עכשיו (מהחשיפה היחצ''נית שהייתה לו, ראיונות ברדיו וכד'), הייתה לי תחושה מציקה - שהתחזקה בעקבות קריאת הביקורת - שהאנשים שהיו מעורבים בכתיבתו לא באמת מחוברים להתפתחות העכשווית בספרות הפנטסטית הישראלית, ולמשל נוטים להתעלם מכל נוכחותו, המסיבית למדי, של הסיפור הקצר בפנטזיה הישראלית בת ימינו, נוכחות שנובעת מדרך ההתפתחות שעובר הז'אנר בשנים האחרונות. זה מוזר בעיקר משום שבכל זאת, מעורבים בספר אנשים שהיו אמורים להכיר את המתרחש בז'אנר ולהיות מודעים למגמות העכשוויות. אולי לאחר שאקרא את הספר דעתי תשתנה, אבל כרגע נוצר בי הרושם שמדובר בספר שמתיימר לעסוק בפנטזיה העברית כשהוא מתבסס כמעט אך ורק על הפנטזיה שיצאה לאור בחיק המיין-סטרים, ולא על כזו שיוצאת כשהיא מזוהה במלואה עם הז'אנר על כל תת-התרבות שמתלווה אליו, התבססות שבעיניי היא לוקה בחסר ולא שלמה כפי שהייתה צריכה להיות.
אבל, כפי שאמרתי, מתישהו אני אקרא אותו ואראה אם אכן הרושם שלי מוצדק, או שמא מדובר רק ברושם שנובע מפתיתי המידע היחצ''ניים שצברתי עד עכשיו.
|
|
|
|
|
זה נכון (חדש)
גרומיט יום ראשון, 03/01/2010, שעה 15:05
בתשובה לBoojie
יש מאמרים ששוברים את הקו הזה, אבל הרוב הגדול חוסים עמוק בחיק המיינסטרים. יתר על כן, התחושה, הדי קשה, שהספר הזה עורר בי בזמן קריאתו היא שהוא ספר על ''היעדר''. רוב הכותבים מחפשים בנרות רמזים לפנטסיה ומוצאים אותה בקושי רב. מנחם בן, למשל, לא ממש מפריד בין פנטסיה לבין שימוש רגיל במטאפורות יצירתיות בשירה, ונראה שלגביו הם אותו דבר. רק מעטים, למשל גיל הראבן במאמר המשובח שלה או עמנואל לוטם, מדברים על פנטסיה ''פרופר'', וגם יודעים איפה למצוא אותה. כך שיותר משזה ספר על פנטסיה עברית, סה ספר על אין-פנטסיה עברית. זה לא מונע ממנו להיות מעניין ברובו הגדול, אבל עדיין, מהבחינה הזאת לפחות הוא עורר בי תחושה של פספוס.
|
|
|
|
|
תגובתה של העורכת (חדש)
הגר ינאי יום ראשון, 03/01/2010, שעה 22:19
בתשובה לBoojie
יקירתי, ראשית כל אני מקווה שהמו''ל האהוב שלנו ישלח לך את הספר כדי שתוכלי להניח עליו את כפותיך הקטנות והחמדניות. הרעיון מאחורי הספר הוא לבנות את החוליה החסרה והנחוצה מאוד (לפחות לדעתי) של חיבור בין הז'אנרים האהובים עלינו לבין הממסד הספרותי והאקדמי. אי לכך הספר באמת מבקש להאחז במקומות ש''אדם מהישוב'' או ''קורא מהשורה'' או ''איש אקדמיה ותרבות'' יתעניין בהם, ולאו דווקא לקלוע לטעמם ולהבנתם הדקדקנית של אוהבי הז'אנר, שהם מבחינתי כבר קהל שבוי. הספר במפורש מנסה לסלול את הדרך למיין סטרים הספרותי והאקדמי, שתהיה לו גישה נוחה להתקרב לז'אנרים האלו. ההתעלמות ממקומות יותר נסיוניים ועכשויים בכתיבת הפנטסיה העברית לא נובעת מחוסר חיבה אליהם, ואני מקווה שגם לא מחוסר הבנה והתמצאות. זו פשוט לא מטרתו המוצהרת של הספר. אני מקווה שבסופו של דבר המפעל הזה ישרת את השגשוג הכללי של התחום בארץ, וגם את ההתקרבות הממסדית, אבל לתחושתי צריך לעשות את זה לאט ובזהירות, ולהתחיל במקומות שהממסד מסוגל להבין ולעכל.
|
|
|
|
|
אני מבין ומסכים במידה רבה (חדש)
kenny יום ראשון, 03/01/2010, שעה 22:46
בתשובה להגר ינאי
ובכל זאת, כפי שכתבתי בביקורת עצמה, ישנה הרגשה של החמצה. כאשר מזכירים שוב ושוב את התחייה של הכתיבה הפנטסית בארץ (והיא מוזכרת במספר מאמרים בספר) ולא מקדישים לה ולו סקירה התחושה היא שיצאנו וחצי תאוותנו בידנו. אוקיי, שמונים אחוז אם נקבל את המטרה המוצהרת לעיל.
מאמר כזה היה יכול לכל הפחות להפנות את מי שכבשנו מסילות ללבו או לפחות פקחנו את עיניו, אל היצירה החדשה הזו.
|
|
|
|
|
אני קצת מתקשה להבין את הטענה הזאת. (חדש)
Boojie יום שני, 04/01/2010, שעה 21:32
בתשובה להגר ינאי
יש ז'אנר ספרותי, ויש מצב קיים מסוים. להציע לאקדמיה מאמרים שמתייחסים לז'אנר הזה כפי שהתקיים עד לפני כך וכך שנים, בלי לומר אף מילה על המצב הקיים דה-פקטו - טוב, ממידת-מה של ניסיון שצברתי באקדמיה (אם כי, לאושרי הרב, לא בתחום הספרות), זה לא נשמע לי כמו דבר שהאקדמיה שואפת אליו. להפך, האקדמיה שאני מכירה (מודה, אולי בתחום הספרות יש רק מאובנים) שואפת להיות מעודכנת בזרמים ובטרנדים עכשוויים.
אני לא רואה איך מאמר שיתאר את ההתפתחויות העכשוויות בכתיבה הפנטסטית הישראלית ידחה את האקדמיה, ויותר מזה, אני לא רואה איך איש אקדמיה שמכבד את עצמו יכול לראות כשלם קובץ מאמרים שלא מכסה את המצב העכשווי.
אגב, יש לציין, אני לא מציעה להזמין אנשי אקדמיה ללבוש גלימות באייקון. אבל לתאר את ההתפתחות הענפה שיש לסיפור הקצר בז'אנר הפנטזיה בשנים האחרונות, כולל הסיבות שהובילו למצב הזה? לתאר את הניסיון ליצור פנטזיה גנרית וחיקויי הארי פוטר מתוך תקווה של מו''לים להגיע לרווחיות? לתאר את הזרמים העכשוויים בפנטזיה הישראלית - כולל הקינון הנרחב שלה במיינסטרים (סליפסטרים, ריאליזם מאגי ושאר מילות קוד רלוונטיות) והעוצמה שצוברת הפנטזיה היהודית? איך זה אנטי-אקדמי?
|
|
|
|
|
את החסר אני אשלים (חדש)
אורי מאיר יום ראשון, 03/01/2010, שעה 9:37
עובד על מאמרים ובכלל התייחסות למד''ב פנטזיה של הזמן האחרון בישראל.
עד הקיץ יהיה לי מאמר קצר על הסיפור ''והכל אמת לאמיתה'' מתוך ''היה יהיה'' האחרון, כולל השוואה שלו למיתוסים שונים...
|
|
|
|
|
(חדש)
דותן דימט יום ראשון, 03/01/2010, שעה 20:24
ספר הדיקדוק הפנימי אני לא מכיר, אבל ''עיין ערך אהבה'', מעבר לריאליזם המאגי / סליפסטרים / סימבוליזם שבו, מנהל דיאלוג ישיר עם ז'אנר דרך חסמב''ת הפאלפ הפולנית-יהודית שמככבת בו.
|
|
|
|
|
זו אחת הסיבות שזה מהספרים האהובים עלי (חדש)
גרומיט יום ראשון, 03/01/2010, שעה 20:45
בתשובה לדותן דימט
אם כי יותר משגרוסמן ביקש לכתוב שם פנטסיה, הוא ניסה להציג שם הלכה למעשה איך הפרוזה עצמה מתפוררת, ואיתה הריאליזם, עקב אי היכולת להסביר את השואה. גם אגדת הילדים-עם-כוחות-העל שם מתפוררת כשמומיק מתעקש להוסיף ל''ילדי הלב'' את ניצולי השואה המשוגעים של ילדותו עם כוחות העל העלובים שהוא בודה להם.
|
|
|
|
|
ומי שמעונין לקרוא את מאמרה של גיל הראבן (חדש)
רני יום חמישי, 14/01/2010, שעה 14:14
הנה הוא כאן, בגירסה מקוצרת מעט, שעלתה היום ב YNET.
|
|
|
|
|
ביקורת בידיעות ספרים (חדש)
שירח'אן יום שישי, 15/01/2010, שעה 21:31
במוסף של יום שישי מאת יאיר גרבוז.
הביקורת בניחוח אקדמי משהו, התמונה של האחו עם הכלניות טובה יותר מחידודי הלשון ה ''גרבוזיים''
|
|
|
|
|
ראיתי גם במוסף הספרים של מעריב, כמדומתני (חדש)
Boojie יום שישי, 15/01/2010, שעה 21:58
בתשובה לשירח'אן
(בכלופן, ראיתי עוד ביקורת, הזיכרון שלי לא מדייק לגבי איפה בדיוק היא הייתה) - ושתי הביקורות הדגישו לי בדיוק את התמיהה שהעליתי יותר למעלה: בגלל הספר, מבקרים מתייחסים לפנטזיה העברית העכשווית כאל ''אין דבר כזה'', כי הרי אסופה אקדמית אמרה להם שאין, שלכל היותר יש הבלחים במיינסטרים או דברים שהיו לפני שנים אי-שם, והם, מה לעשות, מאמינים.
מצער, מצער לראות שאנשים ש*יודעים* שזה לא המצב, במיוחד הגר ינאי, זוכת פרס גפן פעמיים ברציפות, לא מרגישים שיש טעם לפגם שזה המידע שהם מפיצים בקרב הציבור שעשוי להתעניין. אחרי שנים של מאמץ לשכנע את המבקרים שיש דבר כזה, אחרי צמיחה אדירה הן בסיפור הקצר והן ברומנים באורך מלא (סימנטוב? עולם הסוף? ספריה של הגר ינאי עצמה?) במחי ספר אחד לא מדויק ולא עדכני אנחנו מקבלים מכה לפרצוף של ''ברור שאין דבר כזה, הרי אנשים שיודעים כתבו ככה בספר''.
|
|
|
|
|
אני חושב שאם היית קוראת את הספר עצמו (חדש)
רני שבת, 16/01/2010, שעה 1:33
בתשובה לBoojie
היית מגלה שזה לא המקרה. היית מגלה שהספר מתייחס להיסטוריה הספרותית של מדינת ישראל מאז קמה, ולא רק לכמה השנים האחרונות. היית אולי מגלה שהספר מתייחס למגמות רווחות בהיסטוריה הספרותית של ישראל בהן לפנטסטי ולספקולטיבי לא היה המקום שהיינו רוצים שיהיה בו.
השינוי המרענן והמבורך של השנים האחרונות הוא נפלא, אבל עדיין אינו מספיק והספר מנתח את המגמות ששלטו (ועדיין שולטות) במיינסטרים הישראלי. זו היתה מטרתו מלכתחילה. וזה עוד לפני שנזכיר את המאמרים שדווקא מזכירים את הכותבים הוותיקים יותר בתחום (למשל: מאמרה של נועה מנהיים על נורית זרחי או מאמרו של שמוליק דובדבני על יצירות קולנועיות שמשלבות בתוכן אלמנטים פנטסטיים, ועוד).
בוג'י, תסלחי לי על ההערה, אבל אני באמת חושב שביקורת (טובה או רעה, משבחת או קטלנית) צריכה לבוא ממקום של ידע, או במקרה הזה: לפחות אחרי קריאה של הספר.
|
|
|
|
|
אני חושבת שגם בלי לקרוא את הספר, (חדש)
Boojie שבת, 16/01/2010, שעה 1:45
בתשובה לרני
אני יכולה לבקר את מה שהוא גורם למבקרים (ובאופן כללי לאנשים שמחוץ לסצנה) להגיד. אם אני רואה ששני מבקרים שונים שלא מתמצאים בתחום קראו את הספר ומה שהם מסיקים ממנו זה ''אין כתיבה פנטסטית בסיפורת העברית'' - התמונה הזאת לא נכונה, והיא תמשיך להיות לא נכונה גם אם אני אקרא את הספר חמש פעמים בעצמי.
אין לי מושג מה התכוונתם שיהיה בספר או מה התכוונתם שהוא ישיג. מה שהוא השיג במציאות, זה שאנשים שלא מתמצאים בתחום יגידו, ''אה, אין בכלל דבר כזה בארץ''. ברכותיי.
|
|
|
|
|
על מה שאחרים מסיקים אין לי שליטה (חדש)
רני שבת, 16/01/2010, שעה 2:40
בתשובה לBoojie
למעשה, לאף אחד אין שליטה על מה שקוראים מסיקים או לא מסיקים ממה שסופר מסוים כותב. אבל מעבר לזה: הטענה של שני המבקרים הללו היא הרבה יותר מורכבת מ''אין דבר כזה''. (אגב, לפחות בצמוד לביקורת של אריק גלסנר ב''מעריב'' מוזכרים שלושה ספרי פנטסיה ישראלים מהשנים האחרונות, כך שגם המבקר הנ''ל, בביקורתו המשבחת על הספר, דווקא הכיר בכך שיש ספרות כזו בארץ בשנים האחרונות, מה שדי מרמז על כך שאולי טענתו היתה מעט יותר מורכבת ממה שאת חושבת שהוא הבין).
יותר מכך: במסגרת המיינסטרים הספרותי הישראלי יש הבלחות בודדות בלבד של אלמנטים פנטסטיים והספר הזה לא בא לומר ''דווקא יש'', אלא לדון בסוגיה ולבחון מדוע ההבלחות הללו - דווקא במדינה שהוקמה על בסיס פנטסטי (ראי מאמרה של גיל הראבן בספר) - הן כה מעטות. אני סבור שאת המטרה הזו, שהיתה מטרתו המוצהרת של הספר, הוא השיג.
האם בשנים האחרונות יש יותר הבלחות? בוודאי. וזה נהדר. אבל עדיין, למרות שיש יותר (ואני בהחלט מקווה שהדור החדש של הכותבים והעורכים בהוצאות הספרים המקצועיות בארץ ישנה זאת בעתיד) בשלב זה אלו עדיין הבלחות, גם אם רבות יותר.
ולסיום אחזור ואומר: ממש קשה להביא טיעוני נגד או להתייחס לביקורת של מישהו שלא קרא את הספר, ומטעמים שחשבתי שהם מובנים מאליהם.
|
|
|
|
|
אתה מוזמן לשלוח לי את הספר אם בא לך, (חדש)
Boojie שבת, 16/01/2010, שעה 3:03
בתשובה לרני
ואני אשמח להתדיין איתך שוב בנושא אחרי שאקרא אותו.
למרבה הצער, נראה שאנשים שכן קראו אותו, חושבים שמועבר בו מסר דומה מאד לזה שאני חושבת שמועבר בו. אני לא יודעת מה אפשר להסיק מזה, אבל משהו בטח אפשר.
אגב, במאמר מוסגר, אני לא מסכימה איתך לגבי ''הבלחות בודדות'' - אני לא חושבת שבמיינסטרים הישראלי יש פחות הבלחות של פנטזיה, או ריאליזם מאגי, או סוריאליזם, או אזכורים מיתולוגיים, או כל צורה אחרת שתרצה לנסח את זה, מאשר בספרות העולם - אפילו אדם כמוני, שקורא יחסית מעט מיינסטרים (והרוב היה לפני המון זמן, לבגרות) יידע לאזכר סופרים כמו מאיר שלו ושלל מיינסטרימאים אחרים שכוללים בטקסטים שלהם מאגיה למיניה באופן סטנדרטי, ואין פוצה פה ומצפצף. מגידות עתידות, מכשפות, קללות למיניהן, מלאכים ושדים ושאר ירקות פולקלוריים מעין אלה בהחלט לא נעדרים מהמיינסטרים שלנו.
הבעיה שלנו היא לא בהיעדרם של האלמנטים הפנטסטיים במיינסטרים. הבעיה שלנו היא בהיעדרה של פנטזיה כז'אנר בפני עצמו - כפי שאני אוהבת להגדיר את זה, ספקולציה שהסופר מחויב אליה, ולא סתם זורק אותה כתבלין נוסף לעלילה - ולמרבה השמחה בשנים האחרונות נוצר בהדרגה טרנד שמתחיל, לאט לאט, לפצות על ההיעדר הזה ולפתח את השפה הזאת כראוי גם אצלנו. טרנד שראוי להתייחסות ובהחלט לא ראוי להתעלמות.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
