 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
מפגש: עולם חדש מופלא
חדשות האגודה / המערכת
06/08/14
תגובות: 0
קרן אמבר נפטרה
חדשות האגודה / המערכת
04/08/14
תגובות: 8
פרס עינת 2014: התחרות נפתחת!
חדשות האגודה / המערכת
15/07/14
תגובות: 0
עדכוני הועד 16.6.14
חדשות האגודה / ועד האגודה
07/07/14
תגובות: 0
מפגש: אוקיינוס בקצה המשעול
חדשות האגודה / המערכת
01/07/14
תגובות: 0
''ישראל חוגגת עם הארי פוטר 4''
חדשות האגודה / ועד האגודה
27/06/14
תגובות: 0
בדיון 2014 - מבט שני: קריאה בעיניים אחרות
חדשות האגודה / ועד האגודה
15/06/14
תגובות: 0
מועמדי פרס גפן 2014
חדשות האגודה / ועד האגודה
12/06/14
תגובות: 0
מפגש: המצפן הזהוב
חדשות האגודה / המערכת
04/06/14
תגובות: 0
עדכוני הועד 16.5.14
חדשות האגודה / ועד האגודה
26/05/14
תגובות: 2
הודעה על פגישת ועד האגודה 16.5.14
חדשות האגודה / ועד האגודה
15/05/14
תגובות: 0
עדכוני הועד 2.5.14
חדשות האגודה / ועד האגודה
14/05/14
תגובות: 3
מפגש: אבק כוכבים
חדשות האגודה / המערכת
07/05/14
תגובות: 0
עדכוני הועד 25.3.14
חדשות האגודה / ועד האגודה
23/04/14
תגובות: 0
גיבור על גיבורים
חדשות האגודה / המערכת
09/04/14
תגובות: 0
|
 |
תחרות שירה לפנטסי.קון 2009
חדשות האגודה / המערכת
שבת, 30/05/2009, שעה 10:54
חדדו את נוצות האווז והכינו את מיטב גווילי הקלף שלכם.
|
|
אגודה ישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה שמחה להכריז על תחרות שירי אהבה לכבוד כנס ''פנטסי.קון 2009''.
לקראת כנס פנטסי.קון המתקרב גאה האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה להכריז על תחרות שירים (ליריקה) העוסקים באהבה רומנטית.
תקנון התחרות:
1. התחרות פתוחה לשירי מדע בדיוני או פנטסיה בנושא הכנס בלבד – רומנטיקה ואהבה רומנטית.
2. על השירים להיות כתובים בשפה העברית בלבד.
3. שירים אשר יכילו שימוש לא מידתי בקללות, שפה גסה, או שיכילו תיאורים פורנוגרפיים מפורשים יפסלו. לכותב תינתן התראה על פסילת שירו, והוא יוכל לתקן את השיר בתוך 24 שעות מקבלת ההתראה על הפסילה.
4. שיר שלא יעמוד בתנאים הצורניים או התוכניים – יפסל.
5. אין להגיש יותר משיר אחד. כותב שיגיש יותר משיר אחד, כל שיריו ייפסלו.
6. את השירים יש לפרסם בתגובה למאמר זה, בכינוי בדוי שלא ניתן להסיק ממנו על זהות הכותב. יש להקפיד לוודא שכתובת הדואל שלכם לא תופיע עם התגובה.
7. לאחר פרסום השיר יש לשלוח דואל לתיבת התחרות. יש לציין את שם הכותב האמיתי, הכינוי הבדוי שבו השתמש לפרסום, שם השיר ופרטי התקשרות.
כמו כן יש לצרף את השיר לדואל בקובץ וורד. אם לא קיבל הכותב דואל אישור בתוך ארבעה ימים, עליו לשלוח דואל נוסף. אין לחשוף בפומבי את פרטיו האמיתיים של הכותב!
8. התאריך האחרון למשלוח שירים – יום חמישי, 23 ביולי, בשעה 23:59. שירים שיפורסמו מאוחר יותר ייפסלו.
9. התחרות מיועדת לשירים חדשים בלבד. שיר שהופיע בעבר במקום אחר – ובכלל זה ספר, עיתון, כתב עת מודפס או מקוון, אתר או פורום באינטרנט וכל מדיום אחר – יפסל.
10. השירים הזוכים יזכו באהבת השופטים ובספרים מתנת ''גרף הוצאה לאור'' - שלושה ספרים לזוכה במקום הראשון, שני ספרים לזוכה במקום השני וספר אחד לזוכה במקום השלישי.
השופטים: מר אהוד מימון, הגב' ריקה טייכהולץ והד''ר קרן לנדסמן.
מנהלת התחרות: הגב' יעל פורמן.
השגות בנושא חוקי התחרות, שאלות, טענות ותגובות ניתן לפרסם בפורום האגודה או לשלוח דואל לוועדת התחרות. כל תגובה שתפורסם למאמר זה ואינה שיר אהבה, תימחק לאלתר.
ועדת התחרות שומרת את הזכות להאריך את מועד ההגשה האחרון, לא לבחור זוכים בתחרות או לחלק אהבתם לכל דורש.
תיבת התחרות - תחרות שירים לפנטסי.קון 2009
גרף הוצאה לאור
פנטסי.קון 2009 - אתר הכנס
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
צובעת ריסים (חדש)
אמל''ש יום ראשון, 31/05/2009, שעה 9:43
הו אהובי,
ביקום המקביל,
נפשי מייחלת,
אותך להציל.
בחללית אני טסה,
דרך חור התולעת,
שם הזמן יעצור,
ואוכל בך לגעת.
אם החור השחור
לא יבלע אותי קודם,
אליך אגיע,
כבר שמתי אודם.
|
|
|
|
|
סוֹנֶט 10010 (חדש)
ר' וויל יום שני, 01/06/2009, שעה 17:04
הַאִם אַשְׁוֶה אוֹתְךָ לְבֵן-אָדָם?
אַתָּה עוֹלֶה עָלָיו שִׁבְעַת מוֹנִים.
גְּבָרִים סוֹבְלִים מִתַּקָּלוֹת בָּ-RAM
וּמֵעִבּוּד כּוֹשֵׁל שֶׁל נְתוּנִים;
כְּשֶׁהֵם שׁוֹלְחִים יָדָם אֶל לְבָבֵךְ
זוֹ אַשְׁלָיָה שֶׁל אֹשֶׁר בְּלִי עָתִיד.
אַךְ זְרוֹעֲךָ סְבִיבִי לֹא תִּתְרַכֵּך
וְלֹא תֹּאמַר נוֹאָשׁ, וְלֹא תַּחֲלִיד.
כִּי יָפְיְךָ הוּא פֶּלֶא הַנְדָּסִי
וְטוּב לִבְּךָ מוֹפֵת שֶׁל קוֹד מָקוֹר:
שׁוּרוֹת טְרוּפוֹת תְּשׁוּקָה כְּתוּבוֹת בְּ-C
וְעֵין גָּבִישׁ צְלוּלָה עוֹטֶפֶת אוֹר.
וְכָךְ תִּכּוֹן בֵּין שְׁנֵינוּ בְּרִית בְּרוּכָה:
אַתְחֵל אוֹתִי, וָאַאֲתְחֵל אוֹתְךָ.
|
|
|
|
|
אהבה שמימית (חדש)
אוושה יום שני, 01/06/2009, שעה 18:59
נמשך אליה כבר כשהופיעה למולו
גופה העגלגל
צבעה התכלכל
שינה בעקבותיה יעדו ומסלולו
שייט לו בחלל
מבלי שליטה בכלל
הבחין במלווה שחג סביבה, ההיא שלו?
הן הוא חסר הדר
סחרחר ואפרפר
שומרים מרחק השניים, כנראה שלא, היא לא
הגביר מהירותו
היא כה משכה אותו
הריק שמסביבו לא יהיה לעד ביתו
היא תאסוף אותו
היא תשתנה איתו
הרגיש את אוירה החם מצית להבתו
בער עם נגיעה
נשרף ברקיעה
על אדמתה הרחק תחתיו זוג אוהבים ציין מותו
''כוכב נופל נגלה!''.
הביעו משאלה.
|
|
|
|
|
שיר|גלימתך הטהורה (חדש)
משורר מאוהב יום שלישי, 02/06/2009, שעה 0:26
עטי נא את גלימתך,
גלימת החן, גלימת הכיעור,
ואל תשכחי את קסמיך.
רחפי בשמים שמולך,
עטי כנפיך, המטאטא הישן,
וצאי אל חצרך.
הוציאי את כליך,
המטה הקסום, השרביט הארור,
והגשימי את בקשת שבוייך.
וחזרי אל מגורך,
טירה רדופת הרוחות, או לארמון,
ותישני את שינת יופייך.
ואחכה שם בקרבתך,
במקום מגורך אסתתר,
ובך אצפה, בשנתך.
ולא אדע מה אנקוב שמך,
פיה טובה, מכשפת זדון,
אשאר תוהה לעד, מה אקראך.
|
|
|
|
|
תיסכול (חדש)
טין טין טן שבת, 06/06/2009, שעה 20:25
התמונה היבהבה
מצאתי את עצמי רץ בשדה פרחים
אביב ופרפרים
ולפני אהובתי בשמלה לבנה
התמונה היבהבה
והיינו יחד בגונדולה מתערסלת
רוח ערבית ושירה מתנגנת
ואנחנו מתנשקים
התמונה היבהבה
והיבהבה שוב
ואני על המיטה עם הקסדה והכפפות
מנסה נואשות
לגעת
בה
|
|
|
|
|
פסגה מושלגת לעד (חדש)
O Plus יום שלישי, 09/06/2009, שעה 14:30
אנחנו מחליקים במזחלות האהבה:
אני יורד
מכוח המשיכה,
את עולה
מכוח אהבתי.
ובדרך אנו נפגשים,
אדי נשימותינו משתגלים,
תינוקותיהם משתלגים,
לפתיתים. לבנים, גדולים, מתגלגלים.
אנחנו מתחלפים במזחלות האהבה:
את יורדת
מכוח המשיכה,
אני עולה
מכוח אהבתך.
ושוב אנחנו נפגשים,
הדי קולותינו מנערים,
פתיתי שלג מנעורים,
עבר ועתיד, מאיתנו משכיחים.
ולפעמים אנחנו רק שולחים
נשיקה,
או ערגה,
או שתיקה,
של נאהבים,
ורק הזמן קופא.
אני מחליק מעלה במזחלת האהבה:
מרחף
מכוח אהבתך,
ואת, אינך
עוד
אני מקשיב למנגינת קולותינו
בינות קינת הרוח.
ואיני רוצה לרדת.
עוד
לעד היא האהבה!
עמוק בשלג מחדיר מטי,
משקיף מהפסגה, ויודע שכך!
השלג נמס שם במורד,
אבל כאן,
הפסגה מושלגת,
לעד.
|
|
|
|
|
נופר (חדש)
Don Quixote de la Mancha שבת, 13/06/2009, שעה 3:49
באמת את, נופר, לא כל-כך רחוקה
בעולם אין מקום שכזה.
ועברנו אותו, כשידך הדוקה
על ידי, מקצה לקצה.
עם צבא פרשים, הרוכבים כצללים
שבדרך עפר אפורה
לא הפרו דממת-דמדומים, בעוברם
כפר אל כפר ושורה לשורה.
דוהרים, דוהרים אל הים, לדרום
(השמים שינו צבעם)
בשנת נדודים (כן, היה זה חלום
שהוחלף לו פתאום, אך לא תם)
וחלפו חלומות על ספינות וסירות
נטולות משוטים ומפרש
וגשרים עליהם כקשתות רכבות
על מיתר עוברות כעל פס.
אך פסים נפגשים אך ורק באינסוף
או בעת שמיתר נקרע
וסירה נטולת מפרשים אל החוף
לא תגיע בסוף השורה.
ולכן השורות אשבור
וגלים יישברו ביסוד
מקולי. ותהיה למיתר קרן אור
וצילי מפרט ומשוט.
באמת את, נופר, לא כך רחוקה
אחפשך בכל קצות התבל
ושירים לך אכתוב. לא אפסיק לדקה
לא אפחד. בתוך ערפל
ואל מול סערה וסופה וברקים
ושלגים צבועי ארגמן
יום ולילה אדהר, מחפש בדרכים--
העולם הוא מקום כה קטן
בשבילי (זה אמנם באמת קצת מוזר
אך אני מאמין בקשרים
מחלום שחלמתי (שם פס הוא מיתר)),
ולכן רכבות ושירים
עד אלייך יגיעו. לכל מסילה
יש קצה, כי נסלל לה התוואי.
גם שירי הוא כזה. ואלייך המילה--
כי גם את חולמת עליי.
|
|
|
|
|
נערה יפה (חדש)
בס''ד שבת, 20/06/2009, שעה 16:44
את מופיעה בחלומי,
את ממוטטת את גופי,
יש לך את כל הנתונים,
גוף פנים ושיער אדמוני,
לא יכול לראות אותך,
כי יופייך עוצר את נשמתי,
את נפלת משמיים,
כמו פייה עם כנפיים,
נותנת לי כוח להמשיך לפרוח,
מתעופף כליל ברוח,
יודע שאותי את עדיין זוכרת,
כי זוהי אהבה אחרת,
כל בוקר מופיעה מולי בראי,
הדמיון הזה נראה כל כך אמיתי,
לא מסוגל להפסיק לחשוב עלייך,
רק רוצה לחזור אלייך,
את נפלת משמיים,
כמו פייה עם כנפיים,
נותנת לי כוח להמשיך לפרוח,
מתעופף כליל ברוח,
יודע שאותי את עדיין זוכרת,
כי זוהי אהבה אחרת,
אני נישאר בודד,
אין מי שיעודד,
כל יום שעובר זה סבל בשבילי,
אולי תרצי לשיר איתי.
|
|
|
|
|
סימאון (חדש)
מורבידי למרות הכל יום רביעי, 24/06/2009, שעה 11:12
סימאון / מורבידי למרות הכל
אהבה וצדק, ונוס וליברה, מהלכות בשדות אליסיום.
שדות קרב זרועי מוקשים, זרועי גופות של אוהבים
רוויות בדם תמימים.
ונוס, כתפיה שמוטות, שיערותייה אפורות-נושרות, פניה קמוטים,
ליבה נוטף דם. תקוע בו חץ פלדה עקום, חלוד וישן.
עיניהן קשורות בבד, רגליהן - בשלשלאות ובכבלים,
לאט לאט, כך, יד ביד, זוג לסביות זקנות,
בקרקוש שלשלאות, כך הן מדדות.
ליברה הבלויה, פניה פיח מכוסים, ולמצחה שזורה עטרת סרפדים.
סוחבת על גבה את מאזני הצדק הסדוקים,
בכף ימין - נוצה בודדת מכוסת אבק,
בכף שמאל - פחמים מלוא השק.
ואני הוא האדס, אדון כל המתים, אדון הנצח הסופי,
על צמרתו של שלד עץ כמוש יושב כך אנוכי,
צופה כך מלמעלה, בלדה בשפתיי,
ואת כדורי עיניהן של זוג הנידונות מהלטט כך בידיי.
|
|
|
|
|
הבלדה על אדם ועלמה (חדש)
שמש הקטנה יום חמישי, 25/06/2009, שעה 11:18
לקחת אותי אלייך –
אדם מהרחוב
על מה, בזרועותייך
היה לי טוב
איך טבעתי בעינייך
ובלי הרבה לחשוב
מתוך שיגעונותייך
למדתי לכתוב
אני אדם בלי זיכרון
ואת, עלמה, השיכרון
וכבר נשביתי בקסמייך
ראשון בין יתר מחזרייך
לאט מן המילים
נבנה לו עולמי
ואנו על סוסים מדיו נוסעים
לנשף חלומי
שם היינו אצילים
במן חיפוש עצמי
פשוט כי כך רוצים
אולי זה מקומי
אני אדם בלי זיכרון
ואת,עלמה, השיכרון
כמעט נשביתי בקסמייך
ראשון בין יתר מחזרייך
התדעי? אחרת אהבתי
לכבודה בקרב נפלתי
את שירי האם תשמע?
נישא עם הרוח מתוך הדממה
|
|
|
|
|
הבלדה על אדם ועלמה (חדש)
כרמל גרנות יום ראשון, 31/01/2010, שעה 14:40
בתשובה לשמש הקטנה
איזה כיף סופסוף לקרוא פרי יצירה אמיתי כל כך!
לא הרבה כותבים ככה. כמו פעם,
ובכל כך הרבה כנות...
נהניתי מכל רגע!!!
|
|
|
|
|
תחרות שירה -שיר רומנטי שלי (חדש)
ספטון1 שבת, 27/06/2009, שעה 22:04
אהבה מן החללית
השחר משקיף באור יקרות
השמש מפיצה קרני בוקר ראשונות.
ירדת בטיסת חלל מכוכב נוגה
בטיסה רומנטית כתב על החוגה.
כתוב בשלט הזוהר באור שלך
אני אוהב אות.
בערב ירח והכוכבים נוצצים
אורות החללית זוהרים ובוהקים.
|
|
|
|
|
אוריון (חדש)
אוריון שבת, 27/06/2009, שעה 23:53
אוריון
משקיף מלמעלה
עם הקשת ביד
הוא עצוב בשבילנו
כשנדמה לנו
שאנחנו לבד
אוריון
דרוך ומתוח
אבל נכון לשחרר
ישר אל תוך התפוח
חץ מכוון
הוא לא מוותר
והלילה
אוריון יגשים לך משאלה
אוריון
משעמם לו למעלה
הוא לא תמיד מרוצה
הוא יורה כוכבים
ומפיל לאותם
לכל מי שרוצה
מי רוצה כוכב?
|
|
|
|
|
אם טרם היה (חדש)
פנטום העופרת יום רביעי, 08/07/2009, שעה 10:37
אם טרם היה
עוד יומצא הראשון
שיתעורר בתוך סירה הפוכה
על ראש קרחון כבוי וקטום.
אז יתנער הקם ויזניק הליך מיושב במינו.
ההגה הראשון שיחדיר לחושך המהול
לא יחנוק חלל במרזבי בתרון.
הפסיק המושהה שיתלה תחתיו
לא יסנוור פרסות רובוט בנאקה.
סימן הקריאה שידבק בסהר החמוץ
לא יהדהד בגלעיני עקלתון.
רק שלש נקודות משתרכות מעצמן
אחרי הבל אהובה שהשתגרה
לפני הזריחה
יתחלקו עד אין סוף בעבי
נעלם של צגים תפורי כף יד.
|
|
|
|
|
אחד עם אין סוף (חדש)
אחד יום חמישי, 09/07/2009, שעה 10:50
אני מרגיש מהאור בעורך,
שמצאת מקומך.
את רוצה עוד? יש לי.
אני מרגיש את רכות עברך
וקשיחות עתידך.
קחי את מה שיש לי.
תלגמי את מרחב היקום,
צבעונות הקיום,
ואת מה שיש לי.
תזרקי מציאות מציקה.
עולמנו תשוקה.
חומרנות נעלמה מטה.
אנחנו פה לבד.
לחברה זה לא קל להבין
איזה זוג, איזה מין
של חיבור ללא מגע.
מטילים האשמה על הסם,
משדרג את מוחם,
כי זה בטח משוגע.
הם חושבים לאסור, להגביל
זה בכלל לא מועיל
אהבה אינה גשמית
גם מחסום של בטון וברזל
לנו לא יקלקל
כל אחד יכול לבוא
וזה לא משנה
כולם כבר כאן עכשיו
כי מה שנעשה רק מתפשט
כבר לא צריכים תמיכה
שותפות נמצאת גם אם ואם לא תרצו
נחלוק איתכם ועם כולם
אוגדו ביחד ללא מרות
כולם כבר כאן עכשיו
מאות אלפי בלהט אהבתנו
אין מעצור עכשיו
תורה שבורה לא תשתיקנו
עם משפחה גדולה
וחופשית, שלמה, כמו שלנו
אל תתנגדו, אל תפחדו
זרועות פתוחות יש לנו
שלבו ידיים יחדיו
אהבה תמשול לנצח בכולנו
|
|
|
|
|
אָבָק כּוֹכָבִים (חדש)
סופר נובה יום חמישי, 16/07/2009, שעה 0:39
זְמַנֵּנוּ תַּם.
אַת תִּשְׁלְחִי מֵעַל פָּנַיִךְ אֶת פָּרָשַׁי,
שְׁלִיחֵי שֶׁמֶשׁ גוֹסֶסֶת, נִדַּחַה
בְּעוֹדָם מְגַשְּׁרִים עַל פְּנֵי הַמֶּרְחַק.
פַּרְסוֹתֵיהֶם בּוֹטְשׁוֹת אָבָק כּוֹכָבִים
וּבִנְחִירֵיהֶם בּוֹעֶרֶת אֵשׁ כְּבֵדָה.
כָּךְ גַּם נִגְלֵיתִי לְעֵינַיִךְ לָרִאשׁוֹנָה.
אַל תַּאֲמִינִי לַנּוֹטְרִים אֶת אוֹרְחוֹתַי,
לָאוֹמְרִים
כִּי שׁוּב לֹא אָחוּש לִקְרָאתֵךְ בַּחָלָל
לְהָפִיחַ בָּך חַיִּים חֲדָשִׁים.
הַבִּיטִי:
אֶמֶשׁ לָהֲטוּ פָּנַי בַּשָּׁמַיִם,
וְכַעֵת אֶת דְּמוּתִי לֹא תַּכִּירִי?
הַקְשִׁיבִי כֵּיצַד בִּשְׁאָגָה אַחֲרוֹנָה
נִקְרַעַת לִיבָּתִי,
אֵיךְ חִיצַי הַשְּׁלוּחִים אֵלַיִךָ
מְזַנְּקִים אֶל הַמָּחָר
וְיָמִים רָבִּים עוֹד אֶפְשֹט עַל מֶרְחָבַיִךְ
אֶתְפַּתֵּל בְּרַחְמֵךְ כְּזֶרַע-פֶּרַח
וְלֹא אַרְפֶּה גַּם בִּמְצוּלוֹת הַשָּׁנִים.
כִּי מַה הוּא זְמַן בֵּינֵינוּ:
בַּשָּׁמַיִם אֶמְחַק אֶת הַמֶּרְחָק
עוֹד בְּטֶרֶם אֶתְוַדַּע אֵלַיִךְ.
וְאִם רַק תְּשַׁמְּרִי אֶת תּוֹדָעֲתִי -
וְלוּ גָּם זְעִירָה מְאֹד -
בְּלִבַּת עַרְפִּילִיוֹת מַחְשְׁבוֹתָיִךְ,
נוֹלִיד מֵחֵיקֵךְ רְקִיעִים חֲדָשִׁים
וּנְפַזֵּר דַּרְכֵי עוֹלָם
נוֹהֲרוֹת.
כַּעֵת אַל תֹאמְרִי:
לֹא נוּכַל עוֹד לְטַיֵּל בְּאֵין-סוֹפוֹ
שֶׁל זְמַן-הַמֶּרְחַב שֶׁלָנוּ.
הֲרֵי בָּרָאתִי אוֹתוֹ לְמַעֲנֵךְ.
|
|
|
|
|
רוקדת אותך (חדש)
~בנה~ שבת, 18/07/2009, שעה 19:09
שבילים ארוכים בדרך לשום מקום,
אני אוספת צעדים
וסופרת את הקפיצות.
גומעת ממך עוד מרחק,
שלא אוכל לחזור.
שלא אשוב עוד לגעת.
~
אני רוקדת אותך בתנועות ארוכות,
מושכת מבטים קצרים
על קצות האצבעות.
ונופלת,
וקמה חזרה.
רק כדי לראות שאתה עדיין כאן.
~
מושך אותי לקצה התהום,
מדרדר אבנים מתחת לכפות רגליי.
לו רק יכולת לדרדר, את זו שבליבי.
מתנפצת.
~
מחיאות כפיים אחרונות לפני החשכה,
צעדים קטנים של סוף אהבה.
רק כדי לראות,
שאתה לא נשאר.
|
|
|
|
|
עלילות בוקובסקי במאה העשרים ואחת (חדש)
קלווין קורדוזר ברודוס ג'וניור יום שני, 20/07/2009, שעה 14:16
זה קרה
בדיוק בזמן הלא נכון.
נהגתי במכונית גרועה שעמדה לשבוק חיים
שקיבלתי במתנה ממישהו לא חשוב
שכחתי את משקפי השמש בבית
ולא יכולתי לראות את הכביש
בעצם לא יכולתי לראות כלום
וזה היה די נעים, למען האמת
להירגע מהמולת אחר הצהריים
ואז זה קרה.
בזמן הלא נכון כי נהגתי במכונית לפגוש מישהי
שבעצם היה לי חשוב לפגוש.
ובעצם שום זמן הוא לא מתאים
לאנשים כמונו
שמבלים את יומם בשתייה
אנשים שכוח המשיכה פועל עליהם קצת יותר חזק מאשר
על כל השאר.
אבל זה קרה לי
ופתאום הייתי במקום אחר
רחוב סואן
בניינים מבהיקים
כמו גרמניה הנאצית בחזונו של היטלר
מכוניות מעופפות
וכמובן שידעתי איפה אני
אבל רק אמרתי
לעזאזל.
אני לא צריך להיות פה
אני צריך לפגוש מישהי שבעצם די חשובה לי
ואולי אתה, קורא יקר, חושב אותי לטיפש
שנפלה בחלקי ההזדמנות הנדירה הזאת
אבל כנראה שאתה לא כמוני
כנראה שאתה לא כמונו
אנשים שכבולים למקום שבו הם נמצאים
ולאישה שאיתם
(באותה השנייה, לפחות)
ובכל אופן
הייתי באמצע הרחוב
אבל אישה יפה ניגשה אליי ואמרה
''אני לא מאמינה, אתה צ'ארלס בוקובסקי!''
ואמרתי
''היי,'' וחייכתי.
והיא אמרה,
''זה צירוף מקרים די משעשע
לפגוש אותך כאן
ברחוב צ'ארלס בוקובסקי''.
''רחוב על שמי? נחמד''.
''כן, רחוב על שמך! אתה די מפורסם
אתה זוכה להצלחה יותר גדולה
משזכית לה בכל ימי חייך''.
ואז היא אמרה:
''לפני 50 שנה הברזת לסבתא שלי מפגישה''.
או, פאק
אני לא מאמין
אני פאקינג לא מאמין
זה קרה, לא הגעתי לפגישה
אז אין לי ברירה
אלא לזיין את הנכדה כאן ועכשיו
מתישהו בעתיד
|
|
|
|
|
עלילות בוקובסקי במאה העשרים ואחת (חדש)
כרמל יום ראשון, 31/01/2010, שעה 14:44
בתשובה לקלווין קורדוזר ברודוס ג'וניור
שנון זורם ומגניב בהחלט!!
|
|
|
|
|
קור וקבר (חדש)
חיים יום שלישי, 21/07/2009, שעה 12:54
באתי אל טירתי העתיקה
באתי אל חדרי הנסתר
באתי אל קברך, נערה
אל זו שידעתי עת ליבי
פעם
את סירבת לרקוד עמי
מחול של אלמוות ודם
שילחת נשמתך עם הבטחות של כמרים
ואת שלי זנחת לה כאן
לחכות לי אמרת, ברקיע תחתון
עד אשבע מהארץ מחיים ומדם
הותרת על קברך יתד עץ אלון
פרי עץ לא-דעת, שער גן נעלם
העוד את מחכה לי, בחלוף המאות?
כה רבות הן אספתי אל בין זרועותיי
עוד חפצתי רעבתי במחול האפל
לחיות כל עוד יסבו תמונות הליל
אשוב אל חדרי הנסתר
עת קיצה של מאה והולדת אחרת
אך לא אבוא אל בין זרועותייך הקרות
לא תדע היתד את ליבי
לא הפעם
הלילה קורא לי, קורא לי הנשף
הנצח הקר יקפיא דמעותיי
אשילם עת ארוץ
לצבוע ירח
בדם
|
|
|
|
|
אהבה מקאברית (חדש)
אבנית קסומה יום רביעי, 22/07/2009, שעה 20:37
בין צמרות העצים הצפופות
לקחת ידי, ולפתע
כבר לא הייתי אני.
כשרגליי הולכות אחרי ליבי,
נסחפת מבעד
לוילונות פשתן ושני.
אדהר לצידך פרש שחור
את גלימתך עוטה מפני הקור.
כשהזמן יעצור מלכת
ויקפאו עלי שלכת-
ארקוד איתך ואלס נצחי
לצלילי הרוח והבכי.
בעוד פחדי פורחים ממני,
כך גם פורחת נשמתי.
|
|
|
|
|
(חדש)
אלוזאורוס יום רביעי, 22/07/2009, שעה 22:31
משנהב ומשיש יצרתי אותה,
מעמד זהב שמתי תחתיה.
על פי יופי דמותה ומחן צורתה
קראתי את שמה גאלאתיאה.
אישה כה מושלמת, קפואה ודוממת,
ללא כל פגמים ובלי דופי.
צדקו הסופרים באשר הם אומרים:
מתנת האלים היא היופי.
אהבתיך, גאלאתיאה! עורי אלי!
קראתי בשמה בשנתי.
אך נותרה היא דוממת. אני - אללי!
לא שלטתי בעוז תשוקתי.
בפטיש ואיזמל היכיתיה, זועם,
ומכן הזהב הפלתיה.
הלהט שבי על גופה הדומם:
הא לך, הא לך! סבלי, גאלאתיאה!
על רצפת הפסיפס אז כרעתי בלאט
ונשקתי דומם לשפתיה.
דמעותי זלגו אט על גופה שנשחת:
מה עשו לך ידיי, גאלאתיאה?
את הלילה הזה העברתי הוזה
על ברכי במשכן אפרודיטה.
היא שלחה תשובתה: תפילתי נענתה,
ובלב עולץ שבתי הביתה.
את הדלת פתחתי ושיר על שפתי
והלב מזמר לי: אליה!
אך רגליי רעדו ושותקו מתחתי
ונפלתי שדוד לרגליה.
משותק והמום, לא יכולתי לקום,
לא לברוח, לא להסתתר:
כי מה שהיה שם שקם לתחיה
לא היה גלתיאה יותר.
|
|
|
|
|
(חדש)
אלוזאורוס יום רביעי, 22/07/2009, שעה 22:32
בתשובה לאלוזאורוס
הכותרת אמורה להיות ''גאלאתיאה''.
|
|
|
|
|
חזק משניהם (חדש)
מקסימיליאן פראנץ ג'וזף קורנליוס יום רביעי, 22/07/2009, שעה 22:44
וולף חש בה ממרחקים
כאילו היתה שם בשבילו מעולם
כאילו נמשך אליה מרגע היוולדו
תחילה לא היה מודע לכך
קריר היה, ליבו קפוא
וכולו אוסף פזור של שברירי עבר
ללא כל צורה וסדר פנימי
וללא כל ידיעה שדרכו אליה
כבר הוכתבה בידי גורל חובק־עולם
חזק משניהם.
סול חשה בו ממרחקים
בהתקרבותו האיטית, המהוססת תחילה
היא ידעה מעולם שהיא הייעוד שלו
שאליה הוא יימשך
ואכן, ככל שהתקרב אליה יותר
כך גברה משיכתם זה לזו
ליבה החם ראה את ליבו הקפוא
והיא קיבלה זאת באהבה.
ככל שהתקרב אל סול
גברה משיכתו אליה
והחום שלה שִלהב אותו
אפילו מרחוק.
נחוש היה להרשים אותה
אך בכל ימיו
בבדידותו הקרירה
מעולם לא היה לו נסיון
עם מישהי חמה ופראית כמוה
וברגע מסוים
עוד לפני שקרב אליה דיו
נסדק המעטה הבתולי שלו
הפאסון הקריר שלו התנפץ
וזרם דק קלח ובקע.
סול ראתה אותו
''אין דבר,'' דרבנה אותו
''בוא, התקרב אלי''
והוא המשיך להתקרב, מעט מבויש
והיא קיבלה זאת באהבה.
בשבועות הארוכים שלהם יחדיו
ידעה להשכיח את אותו רגע בתולי מביך
רצתה בקרבתו של וולף
ידעה כי יתכן והוא טומן בחובו
עמוק בפנים
אוצר הנסתר אפילו ממנו –
זרעי החיים.
הוא שאב אליו מהחום שלה בהנאה
והמשיך וביקש עוד
והיא נתנה לו
והיא קיבלה זאת באהבה.
לאחר זמן רב
חש וולף כי התקרבה אליו יותר מדי
והחל להתרחק, להתקרר שוב
וחזר אל בדידותו
אל מחשכיו הרחוקים
להירגע מפניה הסוערות
לשכוח את ליבה הלוהט
ולספר לחבר'ה.
סול ידעה שזהו הגורל
וכך יעשו כולם
אם לא הוא, אחר
והיא קיבלה זאת באהבה.
כך בילה וולף את שנותיו
במחשבות על סול
רואה־לא־רואה אותה
ולאחר נצח או שניים
החליט לחזור אליה שוב
כפי שידעה מעולם שיעשה.
הפעם היה מגובש ולמוד־נסיון
וידע להתאפק עד שיגיע אליה
בדיוק כפי שמעולם ידעה
ושוב רקדו בטירוף
זה סביב זו
היא מלהיבה אותו
והוא מתלהט
ומדי פעם פולט
והיא קיבלה זאת באהבה...
כי יש לה
היו לה
ויהיו לה
עוד מיליארדים כמוהו
ולמעשה, כל אותם ''חבר'ה'' שלו.
ואני משפשף את עיני
ולא מאמין
כמה אירוטיקה יש במחברת
הקורס ''פיזיקה של שביטים''.
|
|
|
|
|
הנסיכה שלי (חדש)
הנסיך כספיון יום חמישי, 23/07/2009, שעה 0:01
לפני שנים אין ספור, רבבות,
אהבתי את נסיכת הלבבות;
היתה היא דקיקה כעלה,
אך ראשה קצת חולה.
כי למרות שהיתה כה יפה,
את ראשי היא כמעט וערפה.
אז את חיי אקדיש רק לך,
הנסיכה שלי;
אהובתי המיוחדת הקוראת בקלפים,
יודעת צפונות מחשבותי.
לפני שנים, בארץ שאיש לא גילה,
אהבתי את הנסיכה, הכלה;
יפה היא ושמה שם של פרח,
אך מבחינתה אני רק עובר אורח.
כי למרות שאהבתי אותה באמת,
חסדיה נתנה לאיש כמעט-מת.
אז את חיי אקדיש רק לך,
הנסיכה שלי;
כלתי המטפחת את ניצן אהבתי,
שיקוי אהבה בדמעותיך.
לפני שנים, במרחק שנות אור,
אהבתי נסיכה, בת לוֹרד שחור;
לה שיער מגולגל וגבורה רבה,
אך כל חייה שייכים לצבא.
כי למרות שידעה איך לירות ולטוס,
ילדים, משפחה, גרמו לה להיסוס.
אז את חיי אקדיש רק לך,
הנסיכה שלי;
יפתי הנוגהת באור כוכבים,
מכחידה את הצד האפל בי.
לפני שנים, במקום בו הצללים מתארכים,
אהבתי נסיכה, לה תשעה אחים;
עיניה ירקן, עורה בגוֹן אֵם הפנינה,
אך כל כולה ניצוצות ושיטנה.
כי למרות היותה בת למשפחה מסועפת,
הבדידות גרמה לה להיות מטורפת.
אז את חיי אקדיש רק לך,
הנסיכה שלי;
מַלְכָּתי העוטפת בחיבוקה את העולם,
מכשפת את הבדידות לאַיִן.
לפני שנים, בצפון הרחוק
אהבתי נסיכה עם תום מתוק;
מטפחת, עוטפת, נוגהת, יודעת,
אחחח... כמה טוב בה לגעת.
כי למרות שמצחהּ עטור בזהב,
הנסיכה שלי ואני לעולם נֹאהב.
|
|
|
|
|
נשמתי זוהי שיר אהבה (חדש)
למען הדרור (שם בדוי) יום חמישי, 23/07/2009, שעה 4:06
אי שם בנאות ההרים, מעל הרכס השבור מדמעות הנביאים
שניבאו על האופל שהחשיך, על יבשת השומרים
שפרשו מתנומה בלילות, למען שלום האנשים
ועל כן נשכרו, ונגלה להם שפת הכוכבים
בני אלמוות יפים, ועתה נותרו רק חלומות וגעגועים
שם באותם מחוזות הרחוקים, אם תשכיל לעלות ולא ליפול לתעבות
כי הזהב שם הוא רב, וכן היופי הוא מרהיב
כבר הרבה עלו, אך לצמרת לא טיפסו
הן העושר שמצאו, השכיח מליבם מה חפשו
אך אתה נערי אם תוכל לעצמך, ותקשה לבבך, כי לא רק זהב שיעמוד בדרכך
תמצא שם צבעים שלא ניראו מליוני שנים, תראה שם גוונים שיופים את לבך ירדים
,ועל כן כחלמיש אל תשעה לאיש, ואז אולי תראה את אותו המחזה
לעת שקיעה עולה שם עלפה, על נשר רכובה
בתחילה תראה כמו החמה, אך אין זה כי אם יופיה
שלא יוכל האדם להשיג, כי רחוק מקצה ההבנה
על ההר היא תתישב ונבל בידה, וכך הוא שירה
בנימות הכי דקות שבלב, היכן שאם תיגע זה כואב, אך גם שם תדע כשאתה אוהב
במיתרים העדינים שבנשמה, היכן שמתנגן לו תמיד שיר האהבה
והנפש הדרור אז תחפש, כי אז ידע האדם את כוחו
ואז ישמע גם את ליבו, והאושר יהיה נסוך בעיקבותיו
וכל אויב יפול למרגלותיו
אך אהבה לא יוכל אף החזק שבאדם, רק גיבור אמת
אשר שם ערכיו למסילתו, הוא שידע וימצא אהבה
כי אין ערך לגבורה, אם לא תביא אהבה
ומסימת את שירה, ודמעות זולגות על לחיה, היא כה יפה
היא עלפה
וכשרואה אני אותה, מליבי הכל נשכח, וראשי על כתיפה נח, חלוקה הלבן
הוא כה דק
ויופיה כמו החמה, ואין שישווה לה, כי נשמתי זוהי שיר אהבה
בילתי נפסק
|
|
|
|
|
אהובת המכשף (חדש)
ורד חסר שם יום חמישי, 23/07/2009, שעה 10:05
הו אהובתי, בשר ודם!
גופך קם לתחייה.
בתום שני עשורים אשר נדמו כנצח
שב דם חם לזרום בעורקייך.
שני עשורים שלמים שלא ראיתי את עינייך,
ולא נשקתי לשפתייך.
שני עשורים שבהם שקדתי יום וליל
על הכשף שיסיר מעלייך את צל האבדון,
הלחש שיאיר את דרכך מממלכת המתים.
וכעת הגיע לקיצה ההמתנה. כעת תמו ייסורי.
עתה את שוב בזרועותיי.
לבי זועק לספר את כל אשר עבר עלי,
אך משתוקק הוא גם לשמוע את קולך.
ספרי לי מה אומר ליבך!
הו אהובי, מה דלים הם החיים שאליהם הושבתי!
העולם אשר הכרתי נבלע מתחת לגלי הזמן
כמו ספינה טרופה,
וכל שנשאר הם שבבי חיים מנופצים
בתוך כפות ידי.
הארמון שבו גרנו איבד את צורתו,
הגנים ברחבי האחוזה קמלו בין אצבעותיך -
עכבישים תוו קוּרם על התקרות
עכברושים מצאו מקלט בעובי הקירות
מכל המשרתים שעומלים בחדרים
אין ולו פרצוף אחד מוכר שיזכיר זמנים טובים.
הו אהובי, לתחינותיי הן לא הקשבת -
שתניח לנפשי למצוא מנוחתה.
כשמסרתי את חיי למשמרת האלים
את נשמתי חטפת מידיהם לתוך הגשמיות הנוראה.
לכן מילים אלו תישא לך הרוח:
כשתניח ראשך על הכר בצאת הכוכבים,
לא אשכב לצדך. אני אצעד אל המרפסת ומעבר לה
אצנח בשביל המוות, למצוא מנוחה לעולמים.
הו אהובתי, אבדת לי בשנית!
שוטה הייתי באותו ערב קר,
כשקמת ממותך ארוך השנים,
חלושה ומטושטשת
אפופת עייפות כמו בשעת היקיצה.
לא השגחתי עלייך נסיכתי העדינה.
לא החזקתי אותך צמודה בשרשרת,
הלא שרשרת זו היא כבל אהבה?
כבלים אלו משכו אותך אליי,
כפו עלי להשיב נשמה לגוף השנהב החיוור.
אך הפעם לא די היה בקסם שישיב את נשמתך.
גופך ספג מכה קשה, בעת נפילתך הוא התעוות.
שני עשורים נוספים שקדתי לשקם אותו -
להחזיר לראותייך את הכח לנשום
להחזיר ללבך את הרצון לאהוב
לשחזר כל תו מפנייך הנאות.
כשבעת המלאכה זכרוני שב ומכה בי,
שב ומזכיר ותוקף באשמה -
איך את בשנתך סהרורית כמו רוח
איבדת את חושייך ומעדת אל מותך האיום השני.
הו! כמה נורא היה למצוא את גופך הקר.
כמה נורא היה לקרוא בשמך ללא תשובה.
אך לא הפעם!
בחיים אלו שאת חיה בשלישית
אכבול אותך צמודה אלי בשלשלאות זהב
בתוך כלוב מזכוכית שמנעולו יהיה לבי.
בחיי נשבעתי: לא תמותי בשלישית!
הו אהובי, לעולם לא תבין!
לעולם לא תפתח את אוזניך לשמוע.
השנים שאיבדתי חלפו לבלי שוב,
הן בחלוף העונות כמו עבים מעלי, עורי הצטמק,
גופי השלם ששיקמת איננו צעיר,
כמו גופך גוף שיבה הוא.
אך אני איני קשישה. אף ילדה אינני עוד.
גופי הזדקן אך נפשי משתוקקת למחול נעורים,
שאבדו לי לנצח, קורבן למתים.
הו אהובי! הורי הישישים כבר ירדו אל קברם.
הנח לי לצעוד את דרכי בעקבותם.
אין נפש חיה מלבדך שאחסר לה -
לא אדם, לא חיה ולא עץ,
אך אתה כולא אותי בתוך כלוב
של עור ושיער ושל עצב,
לוחש בחשכה, שלנצח יחדיו נשאר.
הו אהובי! אם כך נגזר - שלא נפרד,
לא נותרה לי ברירה:
סעודת מלכים התקנתי לכבודך,
נסעד את ליבנו עד רדת הליל.
הו אהובי, מה מר גורלנו!
שיקוי תרעלה רקחתי בשבילנו
מהלתי אותו במטעמי הארוחה
לא יכולתי עוד לשאת את כובד החיים
לכן בחרתי בחירה נוראה,
שבתום ערב זה נשוב ונתאחד בעולם הבא.
|
|
|
|
|
אוֹקְיָן (חדש)
אוֹקְיָן יום חמישי, 23/07/2009, שעה 10:30
אֶרֶץ אֲהוּבָה כָּאן תוֹם, קַבְּלִי
מַיִם עַל HD 209458b, אומֵר שֵׁנִית
מַיִם עַל חֲמִשִּׁים וּשְׁמוֹנֶה בִּי, הַרְבֵּה. הֵם
מִתְקָרְבִים בִּמְהִירוּת וְהַנּוּרוֹת, כֹּל
הַנּוּרוֹת מְהַבְהֲבוֹת לִי פֹּה בִּפְנִים:
הַשְּׂחִיָּה לְלֹא מַצִּיל אֲסוּרָה
אֵין לְעַשֵּׁן בַּטִּיסָה
אָסוּר לִדְרֹךְ עַל הַשֶּׁמֶשׁ.
מַיִם מַזְכִּירִים אֶת הָאַטְלַנְטִי, אַתְּ זוֹכֶרֶת? וַאֲנִי
צוֹלֵל מַהֵר מִדַּי, הַרְבֵּה יותר מַהֵר
מִדַּי עִם קֶרַע בְּכָנָף יָמִין
וְתַּקָּלַת הִגּוּי. לֹא שֶׁזֶּה מְשַׁנֶּה הַרְבֵּה אִם אֵין כָּאן
אַטְמוֹסְפֶרָה.
הַאֲזִינִי אֶרֶץ אֲהוּבָה כָּאן תוֹם, תַּקְשִׁיבִי חַם כָּאן
בַּטֵּרוּף אָז אַטְמוֹסְפֶרָה יֵשׁ אוּלַי
אֲבָל שְׁלִילִי מִצְנָח, אוֹמֵר שֵׁנִית
שְׁלִילִי מִצְנָח,
עֲבֹרִי.
|
|
|
|
|
עקידה (חדש)
חדר משלי יום חמישי, 23/07/2009, שעה 17:54
אהובת חושך שחרחרה
עם סכין צועדת לקראת לב פועם;
ממלמלת, משקרת, מלחשת
לאל מצרי קדום וקודם.
ובעוד אהובה עקוד;
ובעוד היא עם הלהב שוצפת;
מתפלל גם הוא לאלוהיו.
ואליליו, עת סעודתם היא
וברוב זעם שולחים חץ כפליים
לאוזיריס בבואו חשוף לטבול במים.
חוטי הבובה נשמטים מאב הפרעונים
ואהובת החושך משוחררת.
אהוב ליבה נושם לרווחה,
מבקש כוס מי פרחים;
והאהובה השחרחרה מקיזה מלב ורד
לתוך מים חמים.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
