 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
הידרומניה
ספרים / יעל פורמן
יום חמישי, 05/03/2009, שעה 13:17
ביקורת על ספרו של אסף גברון
|
|
אישה הרה שבעלה נעלם באופן מסתורי נאלצת להתמודד לבדה עם עולם אכזר הנשלט בידי תאגידים דורסניים חסרי לב. בדרכה היא תפגוש גברים שהיא נמשכת אליהם ולא מסוגלים לעמוד בפני קסמה, וזקן חביב, חריג ואקסצנטרי. היא תחדש את הקשר עם משפחתה, תפעיל כפר שלם בפרויקט שאפתני שילמד אותה יותר על עצמה ויגביר את עוצמתה האישית. היא גם תתמודד עם רגשותיה המבולבלים, געגועיה וחרדתה לבעלה הנעדר, ותסתבך בפלילים. וכן, יהיה גם סקס.
חוץ מזה נגלה מה קרה לבעלה וכיצד תאוות בצע ונקמנות מובילות חבורת גברים קשוחים לאסון.
לאיזו סוגה שייך הספר הזה? מדע בדיוני. מדוע? כי הוא מתרחש בעתיד ויש לאנשים בו צ'יפים מגניבים מושתלים בתוך היד ומשקפי תקשורת על העיניים. אבל ברוחו הוא מיינסטרים.
מה בעצם הופך ספר למדע בדיוני או לפנטסיה? בעיני כותבת שורות אלה, הסיפור המסופר בספר מדע בדיוני או פנטסיה לא יכול להתרחש בעולם שלנו. בספר מדע בדיוני הסיפור נבנה מתוך האלמנטים של המדע הבדיוני והפנטסיה והם כשלעצמם משחקים תפקיד בעלילה ובעיצוב הדמויות. אם ננסה לנתק את הדמויות והסיפור מתוך עולם המדע הבדיוני או הפנטסטי שלהן, נקבל סיפור אחר ודמויות אחרות.
במקרה של הידרומניה, לא כך הדבר. המדע הבדיוני בספר הוא תפאורה בלבד. ניתן לשלוף את הסיפור והדמויות כמו שהם ולהעתיק אותם לתקופה שלנו, למעט שינויים קטנים ברמת האביזרים, והכל יהיה אותו הדבר.
הספר מתרחש בעתיד, לקראת יום הולדתה המאה ועשרים של מדינת ישראל. המצב בכי רע. אין כמעט מים, והמים שיש מזוהמים. מלחמות מים הן עניין תמידי, אנשים מהססים לפני שתית כוס מים, והכוח מרוכז בידי תאגידים בינלאומיים האחראים על אספקת המים וטיהורם.
אידו הוא מהנדס מים עצמאי ומוכשר המפתח מסנן משופר. מיה היא אשתו, ''נערת אוצר'' לשעבר ואשת עסקים מוכשרת. ביחד הם מקימים את חברת ''מי אידו'', חברה המוכרת מים מטוהרים בבקבוקים. אידו מפתח המצאה חדשה, הגִ'יגִ'י, מתקן מתוחכם לאגירת מי גשם שעשוי לשנות את העולם. בעקשנות אידאליסטית הוא מסרב למכור את המצאתו לתאגידים המושחתים. יום אחד הוא מקבל שיחת טלפון – איש עסקים עצמאי מעוניין בהמצאתו. הוא יוצא לפגישה ולא חוזר. מיה נשארת לבדה.
מצבה לא טוב: אין לה כסף; אין לה כמעט מים; היא בתחילת ההריון. כשהיא מקבלת הצעה מידיד קרוב להחליף את הצ'יפ המקרטע שלה בצ'יפ מתקדם שנלקח מגופתו של עורך דין עשיר חסר קרובים וחסר צוואה היא לא יכולה לעמוד בפיתוי. הצ'יפ שיש לכל אחד הוא הטלפון הנייד, התקשורת לעולם, המחשב האישי המובנה בתוך הגוף של העתיד. המעשה אמנם אינו חוקי, אך יאפשר לה גישה לרכושו ויפתור את בעיותיה הכלכליות.
מכאן נפרש הסיפור בשני מישורים. במישור האחד, הכתוב בזמן הווה, אנחנו עוקבים אחרי מיה המשתמשת במשאביו של עורך הדין המנוח, נעצרת בידי המשטרה, משוחררת, נוסעת למשפחתה בחרוד, פוגשת זקן חביב ואקסצנטרי ומגייסת את כל הכפר לפרוייקט אגירת מים לקראת המבול הצפוי – היחיד לחורף זה. במישור השני, הכתוב בזמן עבר, אנחנו מגלים בכל פעם טפח מתעלומת היעלמו של אידו. כיצד הגיע מהימים הראשונים בהם בנה מסנני מים על חופה של הכינרת אל אותה פגישה אומללה שבעקבותיה נעלם. לקראת סוף הספר כמובן מתחברים שני המישורים לכדי סיפור שלם.
גם מבחינה סגנונית הספר נחלק לשניים. החלק הכתוב בזמן הווה, העוקב בעיקר אחרי מיה, מובא כמעין רצף מחשבתי מבולבל. הוא כתוב בפסקאות ארוכות הכוללות דיאלוגים ללא מרווחי שורה ביניהם, מה שיוצר לעתים בלבול וחוסר הבנה לגבי דוברים. לעתים מיקומן של הדמויות משתנה באמצע פסקה. נוצרת תחושה של שברי שיחות, שברי סצינות, כאילו הקוראים מקבלים רק דגימות מהמתרחש. החלק הכתוב בזמן עבר מסודר הרבה יותר, ונותן תמונה מלאה וברורה יותר. אפילו העובדה שכל דובר מקבל שורה משלו בדיאלוגים מקלה על הקריאה.
רוב הספר מתעסק בנבכי נפשם של הגיבורים – רגשותיהם, אהבותיהם, אופיים, רצונותיהם, בגידותיהם. מערכות יחסים נבנות ומנותצות. חברויות חדשות נוצרות, משפחות מתאחדות, אנשים מגלים זה את זה ולומדים על עצמם דברים שלא ידעו. יש בו אפילו דמות חריגה ואקסצנטרית, שכל מטרתה בספר היא להיות חריגה ואקסצנטרית, ושניתן היה לשלוף אותה החוצה מבלי להשפיע כהוא זה על הסיפור. ויש חיבוטי נפש.
חובבי הדקויות עלולים שלא להיות מרוצים מהאופן בו מצויר עולם העתיד היבש. הכינרת מתוארת כמאגר מים חשוב עד כדי כך שמלחמה פורצת עליה, אך כפי שמתואר העולם היא הייתה אמורה להתייבש כמעט לחלוטין. חסרון המים נוראי, אך קו החוף אינו מרוצף במתקני התפלה – או לפחות אין תיאור של מתקנים שכאלה. בעתיד מי גשם אמנם עלולים להיות מזוהמים, אך כיצד יגיעו אליהם קוליפורמים? המצאתו המתקדמת של אידו, מתקן הג'יג'י המניע חלק חשוב מהעלילה, לא הייתה כה מהפכנית, ולא סביר שיחלפו ששים שנה עד שהיא תומצא. עובדים על דברים דומים כבר בימינו.
גם בתיאור תעלומת היעלמו של אידו נרשמה אכזבה קלה. במקום שיהיה תהליך של גילוי וחקירה, הסיפור פשוט מועבר במקטעים בחלק המסופר בזמן עבר. הסיפור אמנם מעניין ומותח, אך היה מעניין יותר אילו הגיבורה הייתה זו שחוקרת אותו ומגלה חלקים ממנו. במקום זאת היא מתעסקת במשפחתה, בגברים שונים שהיא עוגבת עליהם ובפרוייקט האגירה שלה, וסיפור התעלומה נמצא במישור שונה ממנה.
בסך הכל הספר טוב. העברית קולחת, השפה פיוטית, הסיפור מעניין, הדמויות עמוקות ומובחנות היטב האחת מהשניה, יש בו הגיון ועקביות, והסוף אליו מתחברים היטב כל החוטים שניתוו לאורך העלילה אינו צפוי. עם זאת המדע הבדיוני מתבטא בעיקר בתפאורה, והסגנון של החלק הכתוב בהווה מעיק.
האם לקרוא את הספר? כן. למרות הבעיות שתוארו, הידרומניה הוא ספר טוב ושינוי מרענן ממתקפת הספרים בהוצאה עצמית או רשלנית שידענו בשנים האחרונות. העתיד העגום המתואר בו עלול לקרות אם העולם ימשיך בכיוון אליו הוא צועד. חבל רק שהמדע הבדיוני לא נוכח יותר בבניית הסיפור עצמו. סביר שקוראי מיינסטרים יהנו ממנו יותר.
הידרומניה
מאת אסף גברון
הוצאת כינרת, זמורה-ביתן, דביר
219 עמודים
על הספר - באתר הרשמי של הסופר
דו''ח ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא משק המים 2001 - באתר הכנסת
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
אני די מסכים (חדש)
גרומיט יום חמישי, 12/03/2009, שעה 12:55
זולת דבר חשוב אחד - הספר הוא מדע בדיוני לכל עניין ועיקר. כשסיימתי אותו, התחושה העיקרית שנותרה בי, ואף ליוותה אותי כמה ימים, הייתה תחושת צמא מנטלית. מה שהספר השאיר בי לא היה תחושות ותובנות הנוגעות למצבן הרגשי של הדמויות, כנהוג בספרות המיינסטרים של ימינו, אלא סוג של מועקה קיומית ומחשבות על המציאות - כפי שאכן אמור לעשות מדע בדיוני טוב. כאילו, לעזאזל - אין מים!
הספר מעניין גם באופן שבו הוא מתבסס על המציאות הקיימת ולוקח אותה לכיוון שאינו בדיוק בבחינת ''מה שהיה הוא שיהיה''. השינוי, למרבה הצער, אינו בהכרח מסעיר או חדשני במיוחד - כבר נתקלנו בשלל ספרים שעסקו בהשתלטות התאגידים על מדינת הלאום או על ספרים אפוקליפטיים על ישראל המתפוררת, וגברון לא מציע שום דבר יוצא דופן בכיוון הזה. יחד עם זה, הוא גם לא מסתפק בלשנות פרמטר אחד של המציאות (חוסר המים) תוך הזנחת האינטראקציות שלו עם כל היתר, כפי שקורה אצל המון כותבי מיינסטרים שמאמינים שאם ספר הוא ''אלגוריה'' על המציאות, המציאות שהוא מציג אינה צריכה להיות שלמה. זו של גברון היא מציאות שלמה, מורכבת, ופחות או יותר עקבית, למעט כמה סתירות לוגיות מציקות שאת חלקן יעל הציגה.
אני גם מסכים עם יעל לגבי הבעייתיות בסתירות הללו, ובעיקר בכך שאין בספר התפלה. אפילו עכשיו, עם משבר מים חמור אך שאינו מתקרב לקרסולי מה שמתואר בספר, הכנסת כבר אישרה בניית מתקני התפלה לאורך החוף, שאמורים למיטב ידיעתי להיכנס לפעולה תוך שלוש שנים. במשבר חמור כפי שהספר מציע, אין ספק שטכנולוגיות המתקת מים, התפלתם ומיחזורם היו נכנסות לשימוש רחב ביותר, עם תאגידים בינלאומיים או בלעדיהם.
|
|
|
|
|
פשוט ספר טוב (חדש)
רביב יום חמישי, 09/04/2009, שעה 22:32
אני לא אוהב לנתח ספרים לעומק, ולא אתחיל כאן. בעיני ספר צריך להשאיר טעם טוב בפה (לא דווקא happy end) וגם חומר למחשבה.
וזה בדיוק מה שהספר הזה עושה.
הוא מעורר את המחשבה, הוא גורם להזדהות, והוא לא מתפלמס יתר על המידה.
אני נהניתי, אני משוכנע שגם אתם.
מד''ב ישראלי משובח.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
