 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
הפחד והשוקולד
ספרים / נועה ניר
יום חמישי, 13/01/2005, שעה 10:00
האנתולוגיה '999 – סיפורי אימה ומתח שטרם פורסמו' מספקת כמה רגעים מרירים-מתוקים לפני השינה
|
|
ישנם סוגים שונים של קופסאות שוקולדים. סוג אחד הוא ה''בונבוניירות'' הידועות לשמצה, הכוללות ברוב המקרים פרלינים זהים המעלים עובש מבחוץ ומכילים ליקר ישן ודובדבן יבש מבפנים, השני כולל ממתקים בעטיפות נוצצות השונים זה מזה בגודל, בצבע העטיפה ולעתים גם בטעם המילוי, ואילו הסוג השלישי הוא המשובח מכולם – הוא מגיע לרוב בקופסת קרטון מוזהבת הנושאת שם מהאגדות ('גודייבה', 'ליאונידס' וכו'), ואשר מכילה מכמני אושר קטנים ומגוונים: מצופים, ממולאים, שחומים, לבנים, מרירים וחלביים. כיוון שאוהבי השוקולד נחלקים בהעדפותיהם (גם לגבי השוקולד וגם לגבי דברים אחרים, כמובן), כך גם יערב ממתק מסוים לחכם יותר מממתק אחר, תהיה הקפדה על אכילה מתונה ואיטית כדי להעריך כל שוקולד ושוקולד, ובסופו של דבר תזכר הקופסא לטובה כמעניקת מספר רגעי חסד מתוקים.
כך גם אוספי סיפורים קצרים. לאוהבי הז'אנר הם יערבו כמו קופסת ממתקים. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בסיפורים המוגדרים כ''אימה ומתח''. דגש על ''מוגדרים'', היות ונראה כי סיווג זה אכזב קשות אנשים מספר שציפו, כנראה, כי הסיפורים יפחידו, יבעתו, יצמררו ויבהילו אותם. או לפחות.....ימתחו. ועל כך סבתי היתה אומרת: ''נו שוין, אתם כבר ילדים גדולים''. כדי להנות באמת מהספר הזה יש להשכיב לישון את הציניות, להזכר בנוסטלגיה באוספי ''הסיפורים המפחידים/מצמררים/מותחים ביותר בעולם'' שהיו פופולריים בשנות השמונים, לחוות מחדש את פחדי הילדות לנוכח פרקי 'אזור הדמדומים', להכין כוס שוקו...
ולאחר כל משחקי האווירה הנ''ל ניתן לומר שיש למה לחכות. בתחילת הספר מובאת הקדמה אישית ונלהבת למדי מפי העורך, אל סאראנטוניו, על אודות הנסיבות אשר הצדיקו לדעתו עריכת ספר שכזה ועוד כהנה וכהנה הגיגים מייגעים המדגימים את כוחו של עורך ספר (ויהא זה כל ספר) לאלץ את ההוצאה לפרסם את דבריו ומחשבותיו. מומלץ, על כן, לדלג בקלילות על ההקדמה ולעבור אל הסיפורים עצמם.
בספר חמישה עשר סיפורים הנחלקים לסיפורים קודרים, מעניינים, משעשעים ואף סיפור אחד אשר אין לי שמצו של מושג מדוע הוגדר כסיפור מתח או אימה, ולכן אתחיל דווקא בו. הסיפור 'דברים צומחים' מאת ת.א.ד קליין מתאר סיטואציה ביתית של זוג הפותח פרק ב' בחייו ועובר אל הכפר. בעוד האשה עמלה על מירוק הבית, הבעל סוקר באובססיביות כתבי עת ישנים שננטשו בעליית הגג על ידי בעלי הבית הקודמים, ומתעמק בעיקר במדורי העצות לעיצוב הבית והבעיות הרפואיות. סיפור זה, בן כחמישה עמודים, מתואר על ידי העורך כ''תענוג צרוף''. על פניו, לא ממש ברור למה, אולם אם נצליח להתבונן באוסף הסיפורים לא כאוסף מקרי של רעיונות אלא כספר מגובש המציע התבוננות כוללת על המציאות, אזי נראה כי גם לסיפור זה יש מקום.
כל הסיפורים בספר מעלים פחדים בסיסיים מאד. נכון הוא שספרות האימה בכללה בנויה על הצפת פחדים קמאיים הבאים לידי ביטוי בצורות שונות, וממבט זה יתכן כי הספר מרוויח ביושר את סווגו כספרות אימה: מפלצות (זומבים, ערפדים), חושך (אפילה, קדרות), פחד (קלאוסטרופוביה, פחד-מרחבים, פחד מהלא נודע), מין (פורנוגרפיה, סטיות), פסיכוזות (קניבליזם, הזיות, פוסט טראומות) ועוד ועוד – הספר משופע בכל מה שמאיים עלינו ומהווה סוג של לקסיקון לפחדים אשר מקורם גם בטבעי וגם בעל טבעי. בכך, הוא מציף אצל הקורא מגוון תחושות, ובהקשר הזה, סיפור כמו 'דברים צומחים' – העוסק בפחד האנושי מתופעות טבעיות בלתי מובנות המתרחשות בתוך הבית ובתוך הגוף – יכול למצוא את מקומו.
נושא שני, המשותף כמעט לכל הסיפורים, הוא האמריקאיות הבולטת שלהם. תחושתי היתה כי הספר הוא בעצם מורה נבוכים לתרבות אמריקאית תחת הכסות של מתח ואימה. הוא רווי בהצגת אתרים אמריקאיים טיפוסיים (המוצגים גם בקולנוע ככרים פוריים להתרחשויות לא נורמטיביות) כמו עיירות נידחות ונטושות, פרברים אחידים, מכירות חצר תמימות-כביכול, מזללות, נופים קודרים, מיסיסיפי, בניינים מוזנחים ברובעי עוני ובתים פרטיים צופני סוד. יצוגים כאלו ראינו גם בפרקי 'אזור הדמדומים' וב'תיקים באפילה', וגם שם הם הוו מפתחות להבנת החברה האמריקאית ולביקורת עליה.
דווקא מה'כוכבים' הגדולים התאכזבתי. סיפוריהם של גיימן וקינג נבלעו בין הסיפורים האחרים וסיפורו של פאוורס דרש שתי קריאות על מנת להתחקות אחר זרם התודעה המתואר בו. שאר הסיפורים הסתפקו ביצירת אוירה של קדרות או טירוף, או אפילו הגדילו לכלל אירוניה משעשעת כמו 'הצל, האפילה', הסיפור הסוגר את הקובץ, או 'בלוז נערות השפמנון', אשר זכה אצלי בתואר 'הסיפור המקסים בקובץ'. סיפורים אחרים הראויים לציון הם 'חורבות קונטרקר', שהצליח להשרות עלי אווירת קדרות אמיתית למרות שלא סגר את כל חוטי העלילה שנמתחו בו, 'הינשוף והחתלתולה', שהפתיע ברגישות האנושית שלו, ו 'שמחת הסוררות' הנושק לפנטזיה.
בראשית כל סיפור מובאת הקדמה קצרצרה אשר בה ממשיך העורך לספר לנו על כמה הסופר הבא הוא נהדר, כמה נפלא שמישהו המציא את הדואר האלקטרוני וכמה זמן לקח לו לשכנע את הסופר לכתוב לו סיפור במיוחד לאוסף הזה. אפשר לדלג על ההקדמות הללו ואפשר גם לקרוא אותן בחיוך ולהבין עד כמה הפרויקט הזה היה חשוב לאותו אל סאראנטוניו.
לסיכום – הסיפורים מהנים. חלקם מאד וחלקם פחות, כמו בכל אוסף סיפורים אחר. הם אולי לא מפחידים במשמעות הפשוטה של המילה, אולם אם מניחים להם לגעת – הם מצליחים לעורר תחושות של חוסר נחת אל מול המציאות. במיוחד אם תקראו אותם לפני השינה.
ואם נרצה לסיים בהתחכמות, אזי נאמר כי אולי אין לפנינו רב-מכר, אולם אין ספק שלא מדובר פה ברב-נחר. הספר עומד איתן בין חבריו המד''בים וזוכה למבטי חיבה כנים.
אין מה לעשות, ככה זה עם ערפדים – הם אוהבים לקרוא על עצמם.
999 – סיפורי אימה ומתח שטרם פורסמו
אנתולוגיה בעריכת אל סאראנטוניו
תרגום: בועז וייס
הוצאת ספרית מעריב, 2004
999 – סיפור לדוגמה
999 – ביקורת
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
