עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
צחוק בצד
ספרים / דידי חנוך
יום שני, 30/07/2001, שעה 0:12
'ספר האמיתות האולטימטיבי' מאת רוברט רנקין
|
|
סקירה זו הופיעה לראשונה באתר הממסד האפל של דידי חנוך
שני סופרים ביססו את הממלכה המאוחדת כבירת ההומור המד''בי והפנטסטי הבלתי מעורערת בעשרים השנים האחרונות. טרי פראצ'ט ודגלס אדמס מכרו כמויות עצומות של ספרים, פרצו את גבולות הז'אנר וניתצו אותם לרסיסים, ובאופן כללי הצליחו באופן פנומנלי למדי.
ויבוא רוברט רנקין, וירא כי טוב. ויאמר: ''גם אני מצחיק, אהיה גם אני לטרי פראצ'ט.''
ואכן, בגבולות בריטניה רוברט רנקין הוא מעין טרי פראצ'ט לעניים. פעם, בתקופה היסטורית רחוקה כלשהי (טוב – לפני כמה שנים), פראצ'ט גם מאד אהב את הכתיבה שלו. טרילוגיית ברנטפורד של רנקין (ובה חמישה ספרים, כמובן) באמת היתה מצחיקה, והשילוב המעניין בין פנטסיה אורבנית להומור בעיירה בריטית קטנה עבד טוב מאד. בבריטניה. מחוץ לבריטניה, התקשה רנקין למצוא קוראים שיבינו את ההתייחסויות התרבותיות שלו, וכשלונו בנסיון להפוך את ספריו לאוניברסליים היה מוחלט.
בשלב כלשהו נראה שרנקין החליט, בהיפוך של הצעד שפראצ'ט נקט במקביל, שהפתרון יהיה להפוך את ספריו לדחוסי גגים במידה כזאת שהקהל לא ישים לב לכך שכל ההתיחסויות התרבותיות שלו הן אולטרה בריטיות. זה עבד. באנגליה. שם הוא המשיך להיות פופולרי בהחלט. שאר העולם, לעומת זאת, סירב לשתף פעולה.
המקרה הספציפי שגורם לי לעסוק בעניין זה הוא ספרו הנדון של רנקין, 'ספר האמיתות האולטימטיבי', המספר על צעיר לונדוני וחברו הננס היוצאים למסע הרפתקאות בחיפוש אחר קטעים מספר האמיתות שהוזכר בשם הספר, פרי עטו של אחד, הוגו רון, גדול גאוני העולם, שאולי מת ואולי לא.
קורנליוס מרפי, גיבור הספר, הוא דמות ראשית ראויה. הוא משעשע, אירוני, וכפי שהוא עצמו משוכנע, אכן נראה שהוא ''קורץ מחומר של אפוסים''. רנקין יודע לשרטט דמויות, כפי שנעשה באופן משכנע מאד בספרי ברנטפורד.
אבל העלילה היא, אהמ, אידיוטית. על מנת להעלות את מד הטירוף, שלא לדבר על מד ה''איזה קטעים פה, וו וו'', רנקין משלב בסיס סביר לספר שיכול היה להיות מהנה מאד עם שטויות מוחלטות, שלמרבה הצער אינן מצחיקות. יש, אמנם, קטעים מצחיקים בספר, אך הם מעטים מדי, ומופיעים בדרך כלל במקומות בהם רנקין שוכח לדחוף את מד ההצחקה התיאורטי שלו עד 11.
אם אתם אנגלופילים, לכו על 'האנטיפיור', הספר הראשון בסדרת ברנטפורד. שם רנקין מתאמץ הרבה פחות ומצליח הרבה יותר. אם אתם לא אנגלופילים – פראצ'ט.
ספר האמיתות האולטימטיבי (The Book of Ultimate Truths)
מאת רוברט רנקין (Robert Rankin)
הוצאת Corgi Adult, שנת 1994
352 עמודים
ספר האמיתות האולטימטיבי
האנטיפיור
הממסד האפל
|
 |
|
