 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
לשון ברוטב
ספרים / אהוד מימון
יום שני, 22/05/2006, שעה 11:38
על ספר הביכורים של ניר יניב, אוסף הסיפורים 'כְּתוֹב כשד משחת'
|
|
גילוי נאות – כותב הביקורת וניר יניב חברים שניהם במערכת כתב העת 'המימד העשירי'. כיוון שניר יניב הוא עורך אתר האגודה, ביקורת זו נערכה והובאה לפרסום על ידי רמי שלהבת, עורך כתב העת המקוון 'בלי פאניקה'.
המכירים את כתיבתו של ניר יניב, וסביר להניח שבכך נכללים רוב קוראי אתר זה, אמורים לדעת מה החשיבות שהוא מייחס לשפה העברית ולשימוש בה. יחס זה ניכר היטב בסיפורים המקובצים בספרו הראשון, ‘כתוב כשד משחת’. בעת קריאת הסיפורים קשה להתעלם מכך שהכותב שולט בשפה העברית על בוריה, מכיר את מכמניה הנסתרים ומשכיל לעשות בהם שימוש בכתיבתו. החל בשפה המושחתת והמסורסת של העולם שבו מוצא את עצמו אליעז חכמוני, גיבור 'מחיה השפה העברית', המשך בשפה היום-יומית של 'צמחוקר' ו'שיבת הצמחוקר' ובשפתו של גיבור 'דפוק וזרוק' המשתנה בהתאם לנסיבות, וכלה בשפתו המצוחצחת של אליעז חכמוני עצמו – הסיפורים מעידים על יכולתו של הכותב לנצל את השפה לתיאור העולמות שהוא יוצר ולהבעת רגשות הדמויות. בשער האחרון של הספר, 'פופ', נדמה כאילו עיקר מהותם של הסיפורים המחורזים הכלולים בו הוא הפגנת יכולת לשונית זו – הדגמה של שליטה במצלול, בחרוז ובמקצב.
גם הסיפורים הכלולים בשער הראשון מארבעת חלקי הספר ('ג'אז') מפגינים אותה יכולת לשונית וחוש הומור. שער זה מותיר רושם של סיפורים מצחיקים, קלילים, הכתובים בשפה קולחת ורבת המצאות. לעתים הדבר יכול להיות בעוכריהם – בקריאת 'מחיה השפה העברית', למשל, היתה לי תחושה שהמסר של הסיפור והדיון שהוא מבקש לעורר הולכים לאיבוד מאחורי הברק הלשוני והסיטואציות המשעשעות המתוארות בו. אולי אין זה מקרה שהסיפורים שהכי התחבבו עלי בשער זה – 'צמחוקר', 'הפודל שחזר מן הכפור' ו'אמת בפרסום' – כתובים בלשון פשוטה יחסית וההומור שבהם משרת את הסיפור ולא מאפיל עליו.
אך אף על פי ש'ג'אז' הוא השער שתופס את עיקר נפח הספר, הוא אינו לבו. עיקרו מצוי בשערים 'בלוז' ו'רוק', המכילים את הסיפורים הטובים ביותר בו. הסיפורים בשערים אלה אולי חסרים את פעלולי הלשון וההומור הגלוי של הסיפורים ב'ג'אז', אך הרגש בהם הרבה יותר מפותח. למשל, בצמד הסיפורים הפותחים את השער השני, 'פסטיבל הפסנתר' ו'בלוז לאחאב', עולים ובוקעים באופן שאינו משתמע לשתי פנים אהבתו של המחבר למוזיקה והצורך שלו ליצור. 'בלוז לאחאב' הוא לדעתי אחד הסיפורים הטובים בספר, אם לא הטוב שבהם, ביכולתו לגלות את רגשות הכותב, ובה בעת לעורר את הקורא למחשבה ולרגש, וכל זאת בנימה מינורית, כראוי לבלוז טוב. הסיפור מייצג היטב את אופיו של שער זה, שבו סיפורים הכתובים באופן 'רגוע' יחסית, אך נושאים בחובם מטען רגשי רב.
בעוד הסיפורים של 'בלוז' מינוריים ברובם ועלולים להעכיר את שלוות קוראיהם, סיפורי 'רוק' הם רועשים ומזעזעים לעתים. בסיפורים כמו 'רמצנים' או 'דפוק וזרוק' הזעזוע גלוי ובולט, אבל ההשפעה של 'מין שלווה' ו'משואה' עמוקה יותר ונותרה איתי זמן רב יותר לאחר שסיימתי את קריאתם. בקריאה רציפה של הסיפורים בשער זה, האלימות המוצגת בהם מצטברת ועלולה להכאיב כמעט, ולכן יש מעין הקלה בקלילותו של 'פופ' הסוגר את הספר.
אף על פי שמסיפורי 'בלוז' ו'רוק' נעדרת הווירטואוזיות הלשונית של חלק מסיפורי 'ג'אז', הרי שהשימוש בשפה בסיפורים אלה מרשים מבחינות מסוימות אפילו יותר ביכולתו לשרת את הסיפור. בלבו של הסיפור 'מחול החרבות', למשל (סיפור מצוין שהיה לטעמי טוב יותר ללא המשפטים האחרונים בו) מצויים המשפטים הבאים: ''מחוג הדקות לא נע. הזמזום גבר והפך לאנקה, חריקה, מועקה'' (ע' 209). הם אוצרים בתוכם את כל המתח ההולך ונבנה בסיפור, את הלחץ, את השרירים והעצבים הדרוכים של הדמויות בסיפור. החריזה של ''אנקה, חריקה, מועקה'' מצליחה להעתיק את המאמץ המכני של השעון אל העולם האנושי כמעט באופן לא מורגש, אך מרשים מאד. בכך טמון עיקר כוחה של שפה בכתיבת סיפורת.
קשה מאד להעריך הערכה כללית כשמדובר בספרי סיפורים. השוני הניכר בין סיפורים שונים מקשה על כך תמיד, ובספר המכיל סיפורים השונים זה מזה כפי ששונים 'פצקרשת' ו'המפציץ המזמר', מציאת המאחד קשה אף יותר. 'כתוב כשד משחת' הוא ספר טוב, הסיפורים בו נעים בין משעשעים וקלילים עד לקשים ומטרידים, אך כולם כתובים היטב. בסיפורים הטובים פחות, המסר והרגש (ולעתים גם הפואנטה) טובעים תחת משקל השפה וההומור. הסיפורים הטובים יותר, לעומת זאת, מרגשים ועושים שימוש מעולה בשפה.
כתוב כשד משחת
מאת ניר יניב
הוצאת אודיסיאה, 2006
238 עמודים
כתוב כשד משחת – אתר הספר
כתוב כשד משחת – פרק לדוגמה
צמחוקר - כפי שפורסם ב'בלי פאניקה'
אמת בפרסום - כפי שפורסם ב-nrg
המימד העשירי
בלי פאניקה
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
שאלה
אבישי יום שלישי, 23/05/2006, שעה 20:22
(4 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
|
|
צודק.
שלמקו GRAS יום שישי, 26/05/2006, שעה 11:29
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
