 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
חיפה, חיפה – עיר עם עתיד
מאמרים / אהוד מימון
18/04/10
תגובות: 0
|
 |
בואו ניפגש לפני מאה שנים
מאמרים / אהרון האופטמן
יום שישי, 03/02/2006, שעה 0:00
מכונת זמן כחול-לבן
|
|
מאמר זה ראה אור בגליון מספר 27 של המימד העשירי, ינואר 2006
''לאמיתו של דבר יש ארבעה מימדים, שלושה מהם אנו מכנים שלושה מישורי מרחב, והרביעי הוא זמן. אך יש לנו נטיה לעשות הבחנה לא-מציאותית בין שלושת הראשונים לבין זה האחרון, כי ההכרה שלנו נעה ללא הפסק בכיוון אחד לאורך אותו מימד רביעי, מראשית חיינו ועד סופם.''
''אין כל הבדל בין הזמן לבין כל אחד משלושת מימדי המרחב, למעט העובדה שההכרה שלנו נעה לאורכו.''
''... מזה זמן מה אני עובד על הגיאומטריה הזאת של ארבעה מימדים. חלק מהתוצאות שלי מעוררות סקרנות...''
מדברי הנוסע בזמן, ''מכונת הזמן'', ה. ג'. וולס, 1895
ה. ג'. וולס, שזכאי אולי יותר מכל סופר אחר לתואר האב המכונן של המדע הבדיוני המודרני, הקדים בעשור את אלברט איינשטיין, שהשנה אנו חוגגים מאה שנים ל''שנת הפלא'' שלו, אשר התניעה את המהפכה הגדולה של הפיסיקה במאה ה-20. האם בפיתוח תורת היחסות הפרטית הושפע איינשטיין מרעיונותיו של וולס על הזמן? קשה לדעת. על כל פנים, תורת היחסות (הפרטית והכללית בעקבותיה) אכן איחדה את מושגי המרחב והזמן ליישות אחת, זמן-מרחב, ושינתה ללא הכר את תפישתנו את הזמן. לפני וולס ולפני איינשטיין התייחס המדע לזמן כאל נתון שאינו מחייב התעמקות מיוחדת במהותו, משהו שפשוט קיים וזהו זה. הפיסיקה שלפני המהפכה עסקה בהתנהגות של חומר ואנרגיה בתוך המרחב ובשינוייהם עם הזמן. איש לא חלם על ביצוע פעולות על הזמן עצמו, על שינוי הזמן, על כך שקצב חלוף הזמן יכול להיות שונה במקומות שונים. תורת היחסות הראתה לפתע פתאום שכל אלה אפשריים, ומעל לכל, פתחה פתח לתקווה שאולי נוכל אי פעם לפתח מכונת זמן אשר תוכל לנסוע קדימה ואחורה בזמן, כפי שפיתחנו מכונות הנעות בכל שאר כיווני המרחב.
תקווה זו יצרה כמובן קרקע פוריה לשפע של סיפורי מדע בדיוני. בחלקם שימשה מכונת הזמן כאמצעי בלבד, כתירוץ להעביר את גיבורי הסיפור לתקופה אחרת בעתיד או בעבר, ולהעביר לקוראים מסר או חומר למחשבה בנוגע לקורות העבר או לצפוי בעתיד. ה. ג'. וולס עצמו, אף כי כאמור ביסס את רעיון מכונת הזמן שלו על הנחה מדעית (או טרום-מדעית), התמקד בהמשך ספרו לא בהיבטים המדעיים או הטכניים של מסע בזמן, אלא בתיאור מעורר פלצות של השינוי העובר על האנושות בעתיד הרחוק. מטרתו, כמו מטרתם של כותבים רבים אחרים, היתה להתריע על המגמות החברתיות השליליות בהווה תוך שימוש בסיפור הבדיוני. סופרים אחרים התמקדו בעצם המסע בזמן, בהשלכותיו ובפרדוקסים המפורסמים הכרוכים בו. ואכן, הפרדוקסים הללו מהווים אתגר ומקור בלתי נדלה רעיונות יצירתיים.
הפרדוקס הפשוט ביותר, ''פרדוקס התאומים'', הקשור במסע בזמן אל העתיד, בעצם אינו ממש פרדוקס. לפי תורת היחסות, בכלי רכב המואץ למהירות גבוהה, או המושפע משדה כבידה חזק (למשל בקרבת חור שחור) מהלך הזמן מואט ביחס למקום שנותר במנוחה. אם אחד משני אחים תאומים יטוס בחללית במסע שמבחינתו יימשך מספר ימים או או חודשים, כשיחזור לכדור הארץ ימצא שאחיו התאום זקן ממנו בהרבה, או שיפגוש את ניני ניניו. יתכן אפילו שבשובו ימצא שעל כדור הארץ חלפו מיליוני שנים – אם מהירות טיסתו הייתה מספיק קרובה למהירות האור. זה לא מדע בדיוני, כי אם מדע עובדתי לחלוטין, שתקפותו הוכחה בניסויים ואין עליה עוררין. אבל פרדוקס של ממש אין כאן בעצם, כפי שאין זה פרדוקס מיוחד אם אחד התאומים יוקפא בחייו ויופשר כעבור 10 או 100 שנים. כלומר, אין קושי מדעי-תיאורטי או לוגי (להבדיל מטכנולוגי) ב''תנועה'' קדימה לנקודת זמן בעתיד, שתארך משכי זמן שונים מבחינתם של אנשים שונים. למעשה, כל מי שטס לחו''ל יוכל עקרונית לגלות עם נחיתתו שהוא הזדקן קצת פחות ממי שנשאר על האדמה – אם רק יהיה ברשותו שעון מדויק דיו. אף שאין ממש פרדוקס במסע ''פשוט'' כזה אל העתיד, השלכות מעניינות יש, ואלה מזמינות רעיונות ספרותיים יצירתיים. למשל, תאמינו או לא, השלכות משפטיות; אני נזכר בסיפור של אסימוב בשם ''יום הבחירות'', שבו ילד שב ממסע קצרצר (מבחינתו) בחלל, והנה לפי תאריך לידתו הוא זכאי להשתתף בבחירות לנשיאות ארה''ב...
מסע בזמן אל העבר, לעומת זאת, הוא סיפור אחר לחלוטין. כל חובבי המד''ב ודאי מכירים את ''פרדוקס הסבא'' (או הסבתא) על גרסאותיו המגוונות: את חוזרת בזמן ומונעת מסבך לפגוש את סבתך (הנוסח המוכר של הפרדוקס כולל הריגה של סבא/סבתא, אבל מדוע לא לעשות זאת בדרכי נועם?). אין פגישה, אביך או אמך אינם נולדים, כלומר גם את לא קיימת, ואין מי שיחזור בזמן למנוע מסבך לפגוש את סבתך, כלומר יש פגישה, את כן קיימת, כלומר... תסבוכת של ממש. מאות סיפורי מד''ב נכתבו סביב פרדוקס אמיתי זה, ובהם נסיונות שונים ומשונים ליישבו. אחת הדרכים הנפוצות להיחלץ מהתסבוכת היא תאור סדרת ארועים ''מעגלית'' בה הנוסע אחורה בזמן הוא זה שגורם לארוע שאכן קרה, והכל מסתדר. בעזרת כמה קפיצות מתוחכמות בזמן (ובתוספת ניתוח קטן לשינוי מין), אתה יכול להיות אפילו הסבתא של עצמך! (משהו כזה קורה בסיפור ''אתם המתים החיים'' של רוברט היינליין). האם פתרון כזה באמת מיישב את הפרדוקס? לא בטוח, כי הוא מעורר שאלות נכבדות בדבר סיבתיות, דטרמיניזם ורצון חופשי. כי אם ארוע בעבר נגרם עקב פעולה של נוסע בזמן שהגיע מן העתיד, מופר עקרון הסיבתיות: התוצאה התרחשה לפני סיבתה! כאן נפתחת תיבת פנדורה של שאלות פילוסופיות. אולי עקרון הסיבתיות אינו עקרון מדעי כלל? אולי הוא אשליה של התודעה המוגבלת שלנו? אבל זה לא הכל. בסיפורים מסוימים מישהו נוסע קדימה בזמן, לומד על טכנולוגיה עתידית שהוא עצמו ימציא (נניח, קורא מאמר של עצמו), חוזר לעבר ומפתח אותה. מבחינה לוגית, לכאורה הכל תקין. אבל מאין הגיע הידע על ההמצאה? אין מנוס אלא להניח שהוא פשוט ''היה שם''. האם כל הידע, ממש הכל, כל הארועים, כל ההיסטוריה , פשוט ''ישנם שם'', ואנחנו רק כלי משחק ברצף של ארועים קבוע מראש ובלתי ניתן לשינוי?
פתרון אחר הוא זה של התפצלויות זמן ועולמות מקבילים: אפשר לחזור בזמן, אך כל שינוי ולו הקל שבקלים בארועי העבר גורם להתפצלות של היקום: בענף אחד הסבתא נפגשה עם הסבא, ובענף אחר לא. שני הענפים קיימים במקביל. אם מקבלים את הפתרון הזה, אין מנוס אלא להניח את קיומם (לפחות בכוח) של אינסוף יקומים מקבילים – הנחה קשה לעיכול, לפחות עבור כותב שורות אלה.
אפשר כמובן לפתור בקלות את כל התסבוכת הזאת על-ידי קביעה שמסע בזמן אל העבר פשוט בלתי אפשרי. שסופרי המדע הבדיוני יתפרעו להם בפנטסיות על מסעות אחורה בזמן להנאתם ולהנאתנו כמה שרק ירצו – הטבע, מה לעשות, אוסר על מימוש הפנטסיות, כפי שהוא אוסר (לפי מיטב ידיעתנו נכון להיום) על תנועה מהירה מן האור או על הקטנת האנטרופיה הכוללת (מידת ''אי-הסדר'') במערכת סגורה.
אולם מדהים להווכח כי דוקא אנשי מדע הם השוללים ''איסור'' שכזה. מדענים מכובדים עסקו ועוסקים בסוגיית המסע בזמן, ורובם עושים זאת ללא ספק בהשפעת המדע הבדיוני ובהשראתו. קיומם של ''יקומים מקבילים'' או ''ריבוי עולמות'' הנו אחת הפרשנויות המקובלות (אך השנויות במחלוקת) של מכניקת הקואנטים. את המושג ''מכונת זמן'' ניתן למצוא כיום בכותרות של מאמרים בכתבי עת מדעיים וגם בספרי מדע, לא פחות מאשר ביצירות מד''ב. פיסיקאים יסבירו לכם שתורת היחסות הכללית של אינשטיין אינה שוללת מסע אחורה בזמן. להיפך, היא רומזת על היתכנותו. (הם יוסיפו להסבר מן הסתם הסתייגות שלפיה הבנתנו את חוקי הטבע רחוקה משלמות, ועדיין לא נמצאה הדרך לגשר בין תורת היחסות ותורת הקואנטים. כשהגישור המיוחל הזה יושג, ככל הנראה תפישתנו את מושג הזמן תשתנה – ועמה יכולתנו ליישב את הפרדוקסים הכרוכים במסע אל העבר).
לדוגמה, האסטרופיסיקאי ריצ'רד גוט מאוניברסיטת פרינסטון פרסם בשנת 2001 ספר בשם ''מסע בזמן ביקום של איינשטיין'', הכולל התייחסויות רבות לסיפורי מד''ב. הוא מתאר את המסע בזמן אל העבר כדבר אפשרי מבחינה פיסיקלית, אך קשה מאד לביצוע מבחינה טכנולוגית. עוד לפני גוט העלו מדענים כמו קיפ ת'ורן מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה את אפשרות קיומם של ''חורי תולעת'' – קיצורי דרך משוערים בין מקומות שונים במרחב-זמן. (ת'ורן ותלמידיו פיתחו את התאוריה לפי בקשתו של האסטרונום קארל סייגן, שהיה זקוק לה בכתיבת ספרו הבדיוני ''קונטקט''). ריצ'רד גוט עצמו הציע בשנת 1991 מכונת זמן המבוססת על שני ''מיתרים קוסמיים'' –חוטים של חומר צפוף ביותר, שריד מחומר הדחוס עד אימה מימיו הראשונים של היקום. לפי התאוריה של גוט, אם מיתרים קוסמיים כאלה יחלפו זה על פני זה במהירות מספיק גדולה, חללית שתנוע סביבם תועבר אחורה בזמן. ''מכונות זמן'' כאלה (יש גרסאות אחרות שהציעו מדענים אחרים) כרוכות במניפולציות של מסות אדירות של חומר, או בשימוש בחורים שחורים, או בשיטות אחרות, אקזוטיות להפליא. למשל, שימוש בחומר אקזוטי שצפיפותו שלילית – מצב צבירה תאורטי שקיומו המציאותי אינו מוכר. אין לדעת כיום אם וכיצד ניתן לממש שיטות אקזוטיות שכאלה באופן מעשי. לשם דוגמה – כדי לחזור שנה אחת אחורה במכונת זמן המבוססת על רעיון המיתרים הקוסמיים של גוט, תידרש מסה אדירה, כמחצית המסה של הגלקסיה שלנו!
תורת היחסות הכללית מטפלת בתופעת הכבידה כעיקום של המרחב הארבעה-מימדי, מרחב-זמן. היא מעלה אפשרויות תיאורטיות של קיום אזורים בהם המרחב-זמן ''מתקפל על עצמו'' ויוצר מעין ''לולאה'', אם באופן טבעי ואם באופן מלאכותי (אם תפותח הטכנולוגיה המתאימה). תנועה ב''לולאה'' שכזו כוללת תנועה בזמן אל העבר.
רעיון חדש ומקורי בדבר לולאות זמן-מרחב שכאלה, המעורר עניין רב בעולם המדעי, הועלה לפני חודשים אחדים על ידי פרופסור עמוס אורי מהפקולטה לפיסיקה בטכניון בחיפה, במאמר שכותרתו ''סוג של פתרונות למכונות-זמן עם ליבת ריק קומפקטית''
(Physical Review Letters, 7.7.2005). החידוש העיקרי ברעיון של אורי הוא שבמודל מכונת הזמן שלו אין צורך בחומר אקזוטי. בראיון לבטאון ''הטכניון'' אומר עמוס אורי: ''בתהליך שאנו מדברים עליו שדה הכבידה מתחזק בהדרגה. כתוצאה מכך הולכים 'קווי הזמן' ומתכופפים, עד שבשלב מסוים נוצרות לולאות הזמן הסגורות. התוצאה היא שדה כבידה טבעתי – מעין אבוב או 'מעגל עם נפח' – שבתוכו נוצרות לולאות הזמן הסגורות שהן התנאי למבע אל העבר. האזור המרכזי הפעיל, שבו נוצרות לולאות הזמן הסגורות, הוא אזור של ריק, ואקום, ובאזור המקיף אותו ישנו חומר 'נורמלי', כלומר חומר שאינו אקזוטי.''
אף כי המודל של אורי אינו מצריך ''חומר אקזוטי'', הוא עדיין מחייב שימוש במסות גדולות מאד שבלעדיהן אין מה לדבר על כיפוף משמעותי של המרחב-זמן. ''יתכן שציביליזציה יותר מתקדמת תוכל לעשות זאת,'' אומר אורי. בכל מקרה, גם אם הטכנולוגיה המתאימה תפותח, וגם אם חללית תשרוד את המסע בלולאת הזמן, היא תוכל להגיע לעבר אך לא אל זמן שלפני בניית מכונת הזמן. כך שגם אם המסע אחורה בזמן הינו אפשרי, בכל זאת יש לו גבולות. עם זאת, פרופ' אורי מעלה השערה מעניינת שייתכן שתהליכים אסטרו-פיזיקליים טבעיים עשויים ליצור את ''לולאות הזמן''. כך שאם ''לולאות זמן'' שכאלה קיימות בטבע מזה מיליארדי שנים – אין מניעה עקרונית לנסוע אל העבר הרחוק. לא נותר לנו אלא לחפש את לולאות הזמן הטבעיות, שאולי ממתינות לנו אי שם ביקום...
המימד העשירי
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
לכותב המאמר (חדש)
ליאל יום שישי, 19/05/2006, שעה 0:07
בקשר לפרדוקס של דטרמיניזם, כלומר המסע לעתיד, היסטוריה קבועה מראש וכולי. הפתרון המאוד פשוט לפרודקס הוא שהאדם שיוצא למסע בעתיד לא נמצא בעולם בכל התקופה שעוברת, עד הנקודה אליה הוא מגיע בעתיד. כך הוא לא יוכל לקרוא מאמר של עצמו.
בנוסף רציתי לבקש אם ניתן לפרסם קישור למאמר של עמוס אורי ''סוג של פתרונות למכונות-זמן עם ליבת ריק קומפקטית''. וקישור לאיפה ניתן להשיג את הספר ''מסע ביקום של איינשטיין''
|
|
|
|
|
בעיה (חדש)
אהרון ה. יום שני, 25/12/2006, שעה 15:23
בתשובה לליאל
יש בעיה פעוטה עם יישוב הפרדוקס שמציע ליאל.
לפי ליאל, האדם הנוסע בזמן לעתיד ''לא נמצא בעולם בכל התקופה העוברת''. לא נמצא בעולם? אז איפה הוא כן נמצא? מחוץ לעולם? איפה זה בדיוק?
אבל נניח שהוא אכן ''לא נמצא''. ואז הוא חוזר אל הזמן שבו יצא למסעו (נניח אל דקה אחת מאוחר יותר מזמן יציאתו למסע). אז מאותו רגע והלאה הוא כן נמצא. המממ. אז הוא נמצא או לא נמצא? פרדוקס, לא?
|
|
|
|
|
תגובה לשתיים הנ''ל (חדש)
אורי ר. (למי שמזה מפנימיה בי-ם) יום שלישי, 17/04/2007, שעה 21:07
מה שליאל אומר נכון לגמרי, רק אם האדם המסויים הזה עושה את אותו המסע שוב, רק הפוך(חוזר לתקופתו המקורית), ורק כך הוא יוכל יכתוב את המאמר כך שה'אני מהעתיד/העבר' יוכל לקרוא אותו.
בלי קשר לזה, אני ''מעריץ'' של התאורייה שעונה ל'פרדוקס הסבא' ע''י כך ש הוא לא יוכל להרוג את הסבא (או להפרידו מהסבתא) מפני שזה כבר קרה (שהוא לא הפריד), אפילו אם (ולדעתי לא) התאורייה הזאת אומרת שאין לנו רצון חופשי.
ובקשר לתאוריית היקומים, מה שיקרה הוא שתסע ליקום השני ותחזור בזמן וממילא גם שם לא תוכל להרוג משהו, אם בהווה לא ברור שהוא כבר מת, רק שביקום החדש יכול להיות שכבר אתה קיים, ולכן יש שניים ממך (בסרט דה-ז'הוו, שהיתה נסיעה כזאת {לדעתי}, הם פשוט הרגו את אחד מהעתקים).
בקיצור, לדעתי לא ניתן לשנות את העבר כלל, ולמי שיש שאלות, טענות, מענות, הערות והארות, מוזמן להציג אותם.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
