 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
מחול שדים מרהיב
ספרים / אהוד מימון
שבת, 25/06/2011, שעה 18:05
ביקורת על פנדמוניום מאת דריל גרגורי
|
|
לפני כמה שנים חיפשתי יצירות מדע בדיוני שעוסקות בקניבליזם לצורך הכנת הרצאה, ונתקלתי בסיפור ''דמשק'' של דריל גרגורי, היצירה הראשונה שלו שקראתי ואחד הסיפורים הטובים שיצא לי לקרוא אי-פעם. ''דמשק'' אומנם עוסק בקניבליזם, אבל גם בהרבה יותר מזה. הסיפור עוסק בדת ובהתגלות (כפי שאפשר להבין משמו), בזהות ובתודעה, בבחירות ובמחיר שמשלמים עליהן, ביחסי יחיד וחברה וביחסים בין הורים וילדים. וכל זה בפחות מ-12 אלף מילים. אפשר לכן לשער שהתיאור של ''פנדמוניום'' כספר שעוסק באנשים רדופים על ידי שדים הוא רק אפס קצהו של העושר שיש בספר הזה.
פנדמוניום מתרחש בעולם דומה מאוד לשלנו, אלא שבעולם זה יש שדים שמפעם לפעם אוחזים בבני אדם. אלה אינם השדים הטיפוסיים שמוצאם בגיהינום ובפולקלור, אלא מעין ארכיטיפים של התנהגות שגורמים לאנשים לפעול בדפוסים קבועים ואז עוזבים אותם. ''האמת'' גורם לאנשים ללבוש מעיל ארוך ומגבעת, להתחמש בוג אקדחים ולנקום במי שמשקרים; ''המלאך הקטן'' אוחז בילדות בלודיניות מתוקות בנות עשר בערך ומביא באמצעותן מיתת נשיקה לחולים סופניים סובלים; ''הצייר'' גורם לאנשים לצייר אחת מכמה תמונות החוזרות על עצמן. דל פירס, גיבור הספר, סבל כשהיה בן חמש מדיבוק של ''הקונדסון'', מעין דני שובבני, וחייו נשתנו לחלוטין מאז. בעת התרחשות הסיפור, כעשרים שנה מאוחר יותר, הוא מנסה להחזיר לעצמו את חייו. זהו ניסיון אישי מאוד, שיוביל אותו למעמקי הזהות והנפש שלו עצמו. אך באופן בלתי נמנע הוא יוביל אותו גם למסע שבו ינסה לברר את טבעם ומקורם של השדים הרודפים את האנושות, ולחקירה של טבע האנושיות עצמה. החיפוש מוביל אותו בכל רחבי החברה – ממדען העוסק במדעי המוח דרך קבוצת יונגיאנים קיצונים ואל אנשים שמאמינים שהשדים הם חייזרים ו/או השלב הבא באבולוציה האנושית. במובנים מסוימים ''פנדמוניום'' הוא התגלמות הספרות הספקולטיבית במיטבה. גרגורי משכיל לתאר בספר עולם שלם השונה משלנו, ולתאר איך העולם השונה הזה נוצר כתוצאה מהשפעת הגורם הספקולטיבי, דרך סיפורו האישי של דל פירס.
גרגורי טווה ב''פנדמוניום'' עלילה מרתקת, אבל עיקר כוחו אינו בהכרח בעלילה ובחידות שלו. מי שמצפה לתשובה מוחלטת וחד-משמעית בסוף מסעו של דל עתיד להתאכזב, אבל גרגורי יוצר דמויות בלתי נשכחות באנושיות שלהן. האמירה שדמויות אמתיות לעולם אינן מושלמות היא קלישאה, אבל נדמה שגרגורי מצליח שוב ושוב להצדיק את האמת היסודית שבקלישאה הזו. כל אחת מהדמויות שלו נושאת עולם מלא מאחוריה, וכולן מעוצבות כך שאנו יכולים להבין את הדרך שבה הן פועלות ואפילו להזדהות אתן, גם אם אנחנו מנידים לעתים בראשנו ומצרים על כך שהן לא בוחרות בדרך אחרת, ''טובה'' יותר. הדמויות של ''פנדמוניום'' רדופות כל אחת בדרכה שלה, ולא רק על ידי השדים שלהן. זה נכון לא רק לדמויות הראשיות כמו דל או מרייט אוקונול, אלא אפילו לדמויות משנה כמו ברטרם והצורך הנואש שלו להבין את העולם סביבו המוביל אותו לאמונות המיוחדות שלו. אלתרמן דיבר על אנשים ה''טְבוּעִים אִיש בְּמוּם צִבְיוֹנוֹ'', כאלה הם הגיבורים של גרגורי. לכל אחד מהם ''שריטה'' משלו, אם לנקוט בסלנג מודרני, הדוחפת אותו קדימה ומביאה אותו לעשות מה שהוא עושה, וזה מה שעושה אותם אנושיים כל כך. תכונה זו מאפשרת לקורא להזדהות עם הדמויות ולעקוב אחריהן בנשימה עצורה גם בקריאה שנייה ושלישית. ואולי לכן התשובות הלא שלמות שגרגורי מביא בסוף ''פנדמוניום'' מתאימות כל כך לספר. סוף ברור, מוחלט ומובהר היה נוגד את חוסר השלמות האנושי של הדמויות.
גדולתו של גרגורי גם בעדינותו. אותם דיונים שהזכרתי, אותן חקירות, אינם מובאים כהרצאות או כמונולוגים פנימיים פומפוזיים או כדיאלוגים של בני פלוגתא חוצבי להבות (חוץ ממקרה אחד, ושם זה מתאים לסיטואציה). הם משולבים כחלק אינטגרלי של העלילה ועוזרים לקדם אותה ולהעמיק את הדמויות והמצבים. כך גם ההומור שלו, שארוג לתוך הכתיבה ומעלה חיוך על השפתיים ללא מאמץ וללא צורך לרמוז לקורא שהנה מגיעה בדיחה.
לחובבי מדע בדיוני ממתינים פינוקים מיוחדים בספר. הוא מכיל מחווה מקסימה, אוהבת ומענגת לפיליפ ק' דיק ודיון בטבעם של המדע הבדיוני והפנטסיה. הוא מכיל גם התייחסויות אחרות למדע הבדיוני שלא אפרט אותן כאן כדי לא לגזול מהקוראים את הנאת הגילוי.
התרגום לעברית מצוין ברובו, אך למרבה הצער המהדורה העברית סובלת מפגמים טכניים אחדים. אחד מהם קטן יחסית – במקומות אחדים התהפך סדר הספרות במספרים (כלומר כתוב 02 במקום 20); האחר חשוב יותר. בעמוד 252 אמור להתחיל אחד מפרקי ה''דמונולוגיה'' המשובצים בספר ומודפסים בגופן שונה, אך בשל תקלה הוא נצמד לסוף פרק 14 ומובא כהמשך ישיר לו. לדעתי ''פנדמוניום'' הוא ספר טוב כל כך שאין בכך כדי לפגוע בהנאה ממנו, אבל כדאי לקוראים לשים לב לכך. ייאמר לזכות אנשי הוצאת ''גרף'' שהוזהרתי מראש לגבי חלק מפגמים אלה כאשר קיבלתי את הספר לידיי (בדוכן שלהם בשבוע הספר) והם מתכוננים לתקן את הפגמים במהדורה הבאה.
דריל גרגורי הוא אחד מסופרי המדע הבדיוני הטובים ביותר שקראתי אי-פעם, ו''פנדמוניום'' הוא דוגמה נהדרת ליכולותיו. הספר משלב עלילה מרתקת עם דמויות אמינות ואמתיות הפועלות בעולם המנצל במלואה את היכולת של ספרות המדע הבדיוני לבחון אותנו ואת החברה שבה אנו חיים.
פנדמוניום
מאת דריל גרגורי
מאנגלית: דוד חנוך
הוצאת גרף, 2011
287 עמודים
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
אני קורא אותו עכשיו (חדש)
מיכאל ג יום ראשון, 26/06/2011, שעה 9:50
הוא אכן ספר מצוין ומותח, ויש לו רעיון מקורי שראיתי כמותו רק פעם אחת בעבר במד''ב (בצורה שונה למדי, כמובן). עברתי את החצי אז אני מרגיש בטוח לקרוא ביקורת, וזה בטח יעזור לי לדעת שפרק הוזז מהמקום, ואני אוכל לקרוא אותו בסדר הנכון.
אגב, אולי מישהו שקרא את המקור יודע: יש מקום קצת אחרי אמצע הספר בו מתוארים נשקים שנקראים פייזרים. האם הם נקראים פייזרים גם במקור? כי לפי התיאור הם טייזרים.
|
|
|
|
|
איפה באמת ראית את הרעיון הזה בעבר? (חדש)
Boojie יום ראשון, 26/06/2011, שעה 9:58
בתשובה למיכאל ג
כי מקריאת הביקורת, יש לי תחושה חזקה שקראתי פעם רעיון דומה בפורמט של סיפור קצר, עד כדי כך שזה עורר בי תהייה אם הספר הזה הוא הרחבה של סיפור קצר.
|
|
|
|
|
גולם^100 של אלפרד בסטר (חדש)
מיכאל ג יום ראשון, 26/06/2011, שעה 11:08
בתשובה לBoojie
ספר... מוזר ולא ממש טוב, אבל יש בו רעיון מעט דומה של התת-מודע הקולקטיבי ושדים שיוצאים ממנו (בעקבות טקס העלאת שדים שבוצע ע''י חבורת יכנעיות משועממות). יש בו רק מקרה אחד של שד כזה שממש משתלט על אדם, וזה קורה רק בסוף, ברוב הספר מדובר בשד לא ממש אנתרופומורפי שמגיח, עושה מעשי רצח מזוויעים, ונעלם בחזרה לעולם שלו. באופן לא ממש מפתיע לבסטר, עולם התת-מודע מתואר באמצעות כל מיני משחקי טיפוגרפיה ושרבוטים שונים ומשונים.
לצערי נראה לי שמחשבה על הספר הזה הביאה אותי לנחש את הסוף של פנדמוניום, אבל נחכה ונראה.
|
|
|
|
|
לגבי פייזרים (חדש)
kenny יום ראשון, 26/06/2011, שעה 16:50
בתשובה למיכאל ג
יש לי את המקור, אם תאמר לי באיזה פרק זה אני אבדוק.
|
|
|
|
|
לגבי פייזרים (חדש)
מיכאל ג יום ראשון, 26/06/2011, שעה 20:35
בתשובה לkenny
החצי השני של פרק 9 ותחילת פרק 10.
|
|
|
|
|
אכן טייזר (חדש)
kenny יום ראשון, 26/06/2011, שעה 21:27
בתשובה למיכאל ג
|
|
|
|
|
הפרק לא הוזז מהמקום (חדש)
רני יום ראשון, 26/06/2011, שעה 22:55
בתשובה למיכאל ג
הוא בדיוק במקום שהוא צריך להיות. פשוט הגופן לא השתנה ונשאר הגופן הרגיל של הספר ולכן זה נראה כהמשך של פרק 14, אלא אם שמים לב לכותרת (גם היא בגופן רגיל, במקום זה המיוחד לפרקי הדמונולוגיה).
|
|
|
|
|
סיימתי! (חדש)
מיכאל ג יום שלישי, 28/06/2011, שעה 21:33
בתשובה למיכאל ג
אין מה לדבר, ספר חזק, סיום חזק. מצאתי עוד קשר לספר של בסטר, בשניהם יש שימוש בפלינדרומים. אבל כולנו יודעים ששדים מדברים אחורה, לא?
|
|
|
|
|
דריל ארונופסקי מתכנן (חדש)
ניר יום חמישי, 04/08/2011, שעה 13:16
להפוך את הספר לסדרת טלויזיה.
ראו כאן:
|
|
|
|
|
מה שמעורר בי חשש (חדש)
kenny יום חמישי, 04/08/2011, שעה 18:25
בתשובה לניר
מעבר לזה אני לא בטוח שאפשר יהיה להעביר את המורכבות של הספר לטלוויזיה, הוא שכל הדגש יהיה על האנשים אחוזי הדיבוק והאפקטים שאפשר יהיה לעשות להם.
|
|
|
|
|
ועכשיו שסיימתי לקרוא, (חדש)
Boojie שבת, 04/02/2012, שעה 23:28
אחלה ספר, מצוין בהמון רמות. מאד אהבתי את הגילוי לגבי הדיבוק של דל.
אבל בדיוק מאותה סיבה שאהבתי את זה, זה גם הפריע לי. ומכאן והלאה באים הספוילרים.
דווקא מפני שגרגורי עשה עבודה כל כך טובה בלבנות את הקונספט של ''דמון'' שמתחיל את דרכו, למעשה, כארכיטיפ, אבל מצליח להתפתח ולגדול ממש כמו ילד אנושי שגדל ומתבגר במשך חייו, הציק לי התיאור המטופש למדי, לטעמי, של תחילת דרכו של אותו ארכיטיפ. כלומר, ככה סתם, איזה אדם עם כוחות, ברגעים של סף-מוות, התחבר לאיזו באר קוסמית של ארכיטיפים או משהו ויצר אותם יש מאין, בדרך שאין איש מבין? זה לא, כאילו, אחד הרעיונות הכי נדושים בעולם? בני האדם שבוראים את האלים יש מאין ובדרך גם מספקים להם, באיזושהי דרך מסתורית וחסרת כל הסבר, כוחות אדירים שגם הם מגיעים משום מקום?
זה הציק לי. דווקא כי כל הספר היה בנוי בצורה כל כך מפוארת ואמינה, הפריע לי שהבסיס כל כך... לא מושקע. עולם שכולו הגיוני, חכם, מובנה - והיסודות כל כך חסרי משמעות ופשר.
|
|
|
|
|
באמת ספר טוב (חדש)
יעל יום שלישי, 24/04/2012, שעה 23:51
שגיאות ההגהה הפריעו גם לי. גם הספרות שהתהפכו בחלק מהמקומות, והיו עוד לא מעט שגיאות פזורות לאורך הטקסט, הרבה יותר ממה שאני רגילה לראות אצל גרף (בדרך כלל אפס, או מאוד קרוב לזה).
באמת אהבתי. הצטערתי קצת שהצלחתי לנחש את הטוויסט הרבה לפני הגיבור, אבל זה עדיין היה טוויסט מאוד יפה.
מה שכן, לא ברור לי הסיווג שלו כמד''ב. זה ספר פנטסיה. בין השאר בגלל הסיבות שורד ציינה.
|
|
|
|
|
אולי כי זה לא ''קלאסי''? (חדש)
kenny יום רביעי, 25/04/2012, שעה 15:18
בתשובה ליעל
אול כי השדים שלו אינם יצירי גיהינום בעלי קרניים וזנב? אני לא בטוח. אבל לא מעט מהיצירות של גרגורי הן כאלה, קשות להגדרה. הפסקתי לנסות, אני פשוט מתענג.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
