 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
משחקים על אמת
ספרים / קרן לנדסמן
שבת, 22/01/2011, שעה 12:07
ביקורת על ''משחקי הרעב'' של סוזן קולינס
|
|
קטניס אוורדין היא נערה בת שש עשרה שחיה את חייה כפי שתמיד חיה אותם – תוך גנבה, הפרת החוק והסתתרות מהרשויות. אין לה הרבה בררות – בעולם העתידי שבו היא נולדה ארצות הברית הפכה למדינה ששמה פָּנאֶם, והיא מחולקת לשנים עשר מחוזות הנשלטים על ידי ''הקפיטול''. על מנת לדכא מרידה אפשרית נמצאים בכל המחוזות נציגי ממשל, ציפורים מרגלות, ושלל המצאות אחרות שמטרתן לשלוט בכל היבט בחיי אזרחי פנאם.
דרך השליטה האכזרית ביותר שהקפיטול המציא היא משחקי הרעב. כמובן, אלה ממש לא משחקים. מדי שנה מוגרלים מכל מחוז שניים, נער ונערה, אשר נשלחים בידיים ריקות למקום מבודד. עשרים וארבעת בני הנוער הנבחרים צריכים להילחם זה בזה על אוכל, שתייה, מקומות מסתור וכלי נשק. אם הם מסרבים להילחם קברניטי המשחק משסים בהם טורפים ואיתני טבע. והכול מול מצלמות המתעדות ומשדרות כל רגע מהמשחקים. האחרון ששורד מוכרז כמנצח וגמולו – בית, עושר לו ולמחוז (לפחות לשנה זו) וחסינות לבני משפחתו מהשתתפות במשחקים. ניתן לטעון כי הנערים ששורדים יהפכו למנהיגי מרד עתידי, אולם ה''היסטוריה'' המתוארת בספר מראה כי אין זה כך. מי ששרד את המשחקים מחויב להכשיר את הנערים והנערות שיגשו בעתיד למשחקים מהמחוז שלו, והחשיפה החוזרת לנערים צעירים שמתים ללא אפשרות להצילם מדכאת את השורדים עד כדי כך שאפילו המחשבה על מרד לא עולה בדעתם.
הסיפור מתחיל כאשר אחותה הצעירה של קטניס עולה בגורל, וכדי להגן עליה קטניס מתנדבת להישלח למשחקים במקומה. ביחד איתה ממחוז שתים עשרה נשלח פיטה מלארק, בנו של האופה. היה ביניהם קשר רופף בילדותם, וקטניס מבלה חלק גדול מהספר בשכנוע עצמי כי קשר זה לא חשוב, כדי להכין את עצמה לשלב שבו הוא ייהרג, דבר שנראה בלתי נמנע בתחילת המשחקים. ככל שהזמן עובר הקשר ביניהם מתחזק, וכמובן משפיע על מהלך ה''משחק''.
''משחקי הרעב'' הוא ספר נוער כמו שספר נוער אמור להיות. בניגוד לספרים אחרים המשווקים לנוער, הספר הזה לא מייפה את גיל ההתבגרות, לא מבטיח פתרונות קלים, לא מתרכז ברומן בלתי מושג, ובעיקר לא גורם להרגשה שהבגרות היא מקום שרוצים להגיע אליו. עם הבגרות בספר מגיעות עם חובות נוספות, ומעט מאד זכויות, בדומה למציאות.
למעשה, הגישה של 'משחקי הרעב' מרעננת מאד. כאישה שהייתה בעבר מתבגרת, חורה לי לקרוא ספרי נוער הנכתבים מנקודת מבט נשית ומהללים את התאהבויות בני העשרה, או מרוכזים אך ורק בהרפתקאות הגיבור תוך הזנחת החלק הרגשי כאשר הם נכתבים מנקודת מבט גברית. הגיבורה של ''משחקי הרעב'' אמנם בת עשרה, אך היא לא מבלה את זמנה בהתאהבויות חסרות שחר, תהומות רגשיים עמוקים, כתיבת שירה גרועה או בריחה מהבית. היא גם לא נלחמת ביצורים קסומים או מגלה את ''האני הפנימי'' שלה. היא פשוט מתבגרת בסביבה בלתי אפשרית תוך כדי שמירה על הגינות מינימלית. היא מפתחת יחסים רגשיים, קרובים אבל אלה לא מונעים ממנה להיות ציידת מצוינת, להיות תככנית כשהדבר נדרש ממנה או להשתמש באלימות כאשר צריך. במילים אחרות – קטניס היא פשוט דמות מצוינת.
שאר הדמויות אף הן אמינות ומלאות. בין אם מדובר בהבלחה חד פעמית (כמו דמותו של 'הנער ממחוז שתיים') או ברוּ, אחת מהדמויות כובשות הלב ביותר שפגשתי בספרות – כל הדמויות מקבלות תשומת לב מוקפדת מצד הסופרת. אפילו דמותו של קייטו, הרע הראשי, שכל כך קל לכתוב כדמות חד-ממדית, היא אמינה, מלאה וכתובה נהדר. הוא משכנע מתחילת הסיפור ועד לסופו.
הספר מכיל ביקורת לא מוסווית על עולם תכניות הריאליטי, שכן כל ה''משחקים'' משודרים בשידור חי, וקטניס מנצלת את המצלמות פעמים אחדות על מנת להשיג את מה שהיא צריכה. אין כל חדש בביקורת זו, ומבחינתי היה אפשר לוותר עליה, אולם היא לא מעיקה וניתן להתעלם ממנה ולהתרכז בסיפור עצמו.
חלק מהביקורות על הספר עסקו בכך שקטניס מצליחה לחמוק מכל המלכודות שהיא נכנסת אליהן. מעבר לזה, בכל פעם שהיא עומדת בפני משבר, מופיע פתרון חיצוני המחלץ אותה מהמצב הבלתי-אפשרי. בעיניי לא מדובר בפגם, להפך. זהו אחד מכללי הז'אנר שבו הספר נכתב, ואין סיבה לשבור אותו. גיבור בספרי נוער חייב לשמור על כללי המוסר המקובלים גם לנוכח מציאות שכופה עליו לשבור אותם. כמעט בכל ספר נוער ניתן למצוא ''פתרונות קסם'' מסוג זה. בסך הכול, בספרי נוער הסכנה צריכה להיות מוחשית אבל הגיבור גם צריך לנצח. אם הגיבור מת בסוף הקתרזיס בעייתי (ואי אפשר לכתוב המשכים).
נקודה נוספת שהועלתה היא שקטניס לא הורגת אף אחד במהלך הספר אלא בהגנה עצמית. הדבר נכון. חוקי ה''משחק'' נראים כמחייבים הריגה מכוונת. מצד שני – למה שהגיבורה בת השש עשרה תרצח מישהו? הדמות שלה מתנגדת ל''משחקים'', היא מתעבת את מה שהם מייצגים ומההתחלה עד הסוף עומדת על דעתה שלא לשתף איתם פעולה. דווקא ההימנעות מהריגה הופכת אותה לאמינה יותר בעיניי.
חשוב להתייחס לספר לא רק כספר נעורים או כביקורת כנגד תרבות הריאליטי. הספר נכתב בעתיד, ויש להתייחס אליו גם במישור של המדע הבדיוני שבו. למעשה, לדעתי זהו אחד מהפנים המעניינים ביותר שלו. הספר מתחיל בעולם פרימיטיבי, ובעמודים הראשונים נראה שמדובר בכלל על סיפור פנטסיה – נער ונערה צדים ביער פסטורלי בקשת שהם הכינו בעצמם, ללא שום רמז לטכנולוגיה. רק עם התקדמות הפרק הראשון אנו מגלים שלא מדובר בעולם נטול טכנולוגיה אלא במחוז שהטכנולוגיה הופשטה ממנו כעונש על חלקו במרידה עתיקה. במהלך הספר מתבררות עוד ועוד יכולות של החברה העתידית. עם הגילויים האלה זעמה של קטניס על העולם שבו היא חיה מקבל משנה תוקף: בחברה שיכולה לשלוט על מזג האוויר לא הגיוני שאנשים יגוועו ברעב; בחברה עשירה מספיק על מנת להרשות לעצמה שידור טלוויזיה רצוף בעזרת מצלמות מרחפות של תחרות ארוכה, אין שום סיבה שבני נוער יהרגו זה את זה כדי לשלוט ביתר שאת במחוזות שהתמרדו בעבר מרוחק. השימוש בחברה עתידנית מוצדק בהחלט ועשוי היטב.
התרגום של הספר יצירתי מאד. פה ושם נמצאים חידודי לשון שברור שהושקעו זמן ומחשבה רבה על מנת לתרגמם היטב. תרועות הידד למתרגמת.
הבעיה העיקרית עם הספר מבחינתי היא הכתיבה בזמן הווה. זה אחד מאילוצי הסיפור, קשה לכתוב בזמן עבר סיפור שבו הדמות הראשית נמצאת בסכנת חיים תמידית. אבל השימוש בהווה איננו טבעי בשפה העברית ופעמים רבות זה הפריע לי בקריאה. אולם העלילה סוחפת, הדמויות מצוינות, ולמרות הבעיה הזו לא הנחתי את הספר מהידיים.
לסיכום, ''משחקי הרעב'' הוא ספר טוב מאד, ומומלץ בחום לכל מי שחושבים שכל מה שבני נוער רוצים לקרוא הם הרפתקאות ו/או רומנים רומנטיים. בני נוער הם בני אדם למרות גילם, ויש להתייחס אליהם כמו אל כל אדם אחר – כאנשים שצריכים לקרוא ספרים מרתקים, מעוררי מחשבה וטורדי מנוחה.
משחקי הרעב
סוזן קולינס
תרגום: יעל אכמון
הוצאת כנרת, 2010
334 עמודים
ביקורת באתר ''בלי פאניקה''
גיהינום חדש: מה עומד מאחורי פריחת ספרות הדיסטופיה לצעירים? מאמר מאת לורה מילר
שירלי ג'קסון / ''ההגרלה'' - סיפור נוסף על הגרלות בבני אדם
סדרה 7: המתמודדים - סרט שבו מתמודדים בתוכנית ריאליטי נדרשים להרוג זה את זה
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
מסכימה לגמרי
אמבר יום שני, 24/01/2011, שעה 13:59
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
|
|
קטניס
דניאל יום חמישי, 12/09/2013, שעה 21:45
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
