פשר ''סולאריס''


על האגודה \| פעילויות \| הצטרפות \| צרו קשר \| כתבו לאתר \| English Site \| בפייסבוק

עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14

תגובות: 0

סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14

תגובות: 0

קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14

תגובות: 3

לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14

תגובות: 0

במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13

תגובות: 0

לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13

תגובות: 0

החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13

תגובות: 0

משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13

תגובות: 1

לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13

תגובות: 3

דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13

תגובות: 1

כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13

תגובות: 1

לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13

תגובות: 2

דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13

תגובות: 7

בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13

תגובות: 5

להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13

תגובות: 0

פשר ''סולאריס''
ספרים / אברהם יוסף
שבת, 10/11/2001, שעה 23:31

מפתחות לנבכי יצירתו של סטניסלב לם

מאמר זה נערך והובא לדפוס על ידי אהרון האופטמן.
המלצה: רצוי מאד לקרוא את 'סולאריס' של סטניסלב לם לפני קריאת המאמר, משני טעמים:
א. המאמר יוצא מנקודת ההנחה כי הקורא מכיר את הספר, ועל כן חושף פרטים שונים מעלילתו.
ב. זהו ספר מצוין!

הקדמה – מאת אהרון האופטמן

נחשפתי לראשונה ליצירתו של לם כשהזדמן לי לראות באמצע שנות ה-‏70 באחד הסינמטקים של לונדון את הגרסה הקולנועית של 'סולאריס' של אנדריי טרקובסקי (לא היה לי מושג מה אני הולך לראות, אך בפרסומת נכתב ''התשובה הרוסית ל-'2001 – אודיסיאה בחלל''...) אחר כך, כשקראתי את הספר, הבנתי עד כמה הסרט (המרשים והמעניין כשלעצמו) עושה עוול ליצירה הספרותית, שעושרה הלשוני ועומקה הפילוסופי בלתי ניתנים, כנראה, לתרגום למדיום הקולנועי. הבנתי גם מדוע בריאן אלדיס כינה את הספר ''אחת היצירות הטובות של העשור'' (בספרות בכלל, לא רק במד''ב).
בשנת 1980 לקחתי על עצמי משימה יומרנית (היום לא הייתי מעז לעשות זאת), לתרגם את הספר לעברית. מכיוון שהידע שלי בפולנית היה די עלוב (עליתי לארץ בגיל 9), נעזרתי בתרגום האנגלי. די מהר התברר לי, לתדהמתי, כי התרגום האנגלי הינו רשלני להחריד, ובמקרים רבים הושמטו משפטים או פיסקאות שלמות (שהיו אכן קשות לתרגום). מסתבר שהאנגלים תרגמו לא מהמקור אלא מגירסה צרפתית, אף היא רחוקה משלמות.

לפני כשנתיים גיליתי עבודה אקדמית מעמיקה ביותר, על מכלול יצירתו של לם, פרי מחקרו של אברהם יוסף מאוניברסיטת בר-אילן. פרק אחד מעבודה מונומנטלית זו (הכוללת למעלה מ-‏200 עמודים), המתמקד ב'סולאריס', מובא להלן, ברשותו האדיבה של מר יוסף (הרשיתי לעצמי לקצרו במקצת ולערכו קלות, כדי להתאימו לפרסום באתר). שמחתי, כמובן, לגלות שהמחבר מרעיף שבחים על התרגום העברי.

גדולתו של 'סולאריס', לטעמי, הוא בריבוי הרבדים שבו: מתחת לרובד העלילתי המד''בי (נסיון מגע עם ישות חייזרית – אחת המוזרות והמעניינות ביותר שתוארו אי-פעם במד''ב, מתוארת להפליא ביד אמן), מסתתרים רבדים עמוקים ונסתרים: שאלות פילוסופיות, מסע אל נבכי הפסיכולוגיה האנושית, טבעו של המחקר המדעי (המתואר בקמצוץ הומור אירוני ''למי'' אופייני הבולט יותר בספריו האחרים), עושר לשוני בלתי רגיל, ועוד.

קריאת המחקר של אברהם יוסף גילתה לי רבדים נוספים, שלא הייתי מודע להם קודם. יוסף מתמקד ומתעמק בעיקר בהבנת המשמעויות התרבותיות, הפסיכולוגיות, והיהודיות (לם הוא יהודי, למי שלא יודע) של השמות שבוחר לם לדמויותיו.

באתר מיוחד המוקדש ל'סולאריס' נכתב: ''יש בסיס לטענה ש'סולאריס' הוא יצירת המד''ב החשובה ביותר שנכתבה אי-פעם. הוא מגשר על הפער בין מד''ב לספרות ה''גבוהה'', פער שאחרים ניסו לגשר עליו ונכשלו... זהו ספר על מטפיסיקה, חיים, פחד, והלא-נודע''. אני חותם על כל מילה.
באותו אתר ניתן גם לקרוא פרטים על התכניות לצלם גירסה קולנועית חדשה של הספר (בבימויו של סטיבן סודרברג והפקתו של ג'יימס קמרון).
סקירה טובה ומקיפה על ספרי לם פרי עטו של רמי שלהבת הופיעה לאחרונה באתר 'בלי פניקה'. מומלץ גם לנסות את האתר הפרטי של לם, בו יש שפע של חומר מעניין ביותר, באנגלית ובפולנית. לם, המתקרב לגיל 80, מרבה לכתוב באתר גם בענייני דיומא. במאמר שפרסם אחרי מתקפת הטרור של ה-‏11 לספטמבר יש כמה התבטאויות מאלפות (ליודעי פולנית בלבד – אוכל לנדב תרגום קצר אם תהיה התעניינות).

פשר 'סולאריס': מפתחות לנבכי יצירתו של סטניסלב לם
מאת אברהם יוסף
(גרסה ראשונה של מסה זו פורסמה, באנגלית, בכתב העת
האוניברסיטאי לענייני מדע בדיוני, Foundation מס' 46,
סתיו 1989, אנגליה)

ראשית – הערה לגבי תרגומי 'סולאריס': מי שיבקש לתקוף את פרשנותי שבמאמר זה בהתבסס על התרגומים הצרפתי והאנגלי של 'סולאריס', עליו לדעת שתרגומים אלה בלתי-מהימנים. התרגום הצרפתי נעשה מפולנית, אך הוא רשלני ומשנה את המקור בנקודות מפתח; התרגום האנגלי לא נעשה מפולנית, אלא משום מה מצרפתית, והוא מוסיף שיבושים על אלה שהיו מקודם. אישור לכך ניתן לי על ידי פרופסור Jerzy Jarzebski (חוקר פולני ידוע של יצירותיו של לם) שבפניו הצגתי את שינויי הנוסחים בתרגומים (הנוסח העברי הוצג בפניו, כמובן, בתרגום לאנגלית). הוא אישר לי שהתרגום העברי הוא הקרוב ביותר למקור הפולני.

'סולאריס' הוא כוכב לכת החג מסביב לשתי שמשות ומכוסה באוקיינוס קולואידי הפועל כמוח ענק. האנושות אינה מצליחה ליצור קשר עם מוח זה; ואולי אין לשתי תרבויות אלה מה לומר זו לזו. האוקיינוס ממשיך לפעול כרגיל, כלומר הוא יוצר מעצמו עולמות ומשמיד אותם. אין הוא מתעלם מנוכחות האדם בסמוך לו: לעתים הוא בונה מעצמו קריקטורות של חפצים אנושיים, לעתים הוא בולע לתוכו חוקרים יחידים או צוותים שלמים; אך בכל אלה אין אפילו תחילתו של מגע.
פסיכולוג מוזעק לתחנת חלל המרחפת מעל לאוקיינוס, בתקווה להבין את מעמקי נפשה של הישות הענקית, אך עם הגעתו הוא מגלה מצב בלתי צפוי. הידיד שהזעיקו התאבד, שאר המדענים מסתגרים בחדריהם, ובתחנה ניתן לראות מעין רוחות רפאים.
הפסיכולוג יחשוף במהרה את האמת – וביחד אתו הקורא. לאוקיינוס יש יכולת לקרוא את רישומי המוח הכמוסים ביותר של המדענים בתחנה, והוא שולח להם יצורים סינתטיים שנבראו מרישומים אלה או בהתאם להם, המשקפים את הנטיות המיניות של המדענים. ליצורים יש שתי נטיות עיקריות: הם מרגישים צורך בלתי-ניתן לכיבוש להמצא תמיד בקרבתו של האדם שמתוך מוחו הועתקו והם נראים כבני אלמוות – אם מישהו מנסה להשמידם, הם משתחזרים במהרה. ניתן להערים עליהם ולשגרם לחלל בטיל – כך עושה גם הפסיכולוג, עם הגרסה הראשונה של ה''אורחת'' שלו – אך אז מגיעה מהדורה חדשה של היצור אל נמענה, ומעגל הקסמים מתחדש.
הפסיכולוג מקבל ביקור של העתק מדויק למדי של אהובת נעורים, נערה שהתאבדה בגללו. בתחילה הוא מנסה להפטר ממנה אך מהר מאד הוא נכנע, ובין השניים מתפתחת פרשת אהבים סוערת. הנערה אינה יודעת מאומה על מוצאה הסינתטי, אך לאחר זמן קצר היא מבחינה בהתרחשויות המוזרות שבתחנה ומבינה כי היא איננה יצור אנוש. היא מנסה להתאבד אך נכשלת: כוח השחזור שלה עדיין חזק. הגבר קרוע בין הרצון להפטר מנוכחות טורדנית זו לבין האהבה שהוא מרגיש כלפיה. אך, שלא כמו חברי הצוות האחרים, אין לו סיבה להתבייש: אהבתו היא טבעית, לפחות כך זה נראה, והוא יכול לטייל חופשי עם הנערה הסינתטית בתוך התחנה, ולהציג אותה כאשתו.
המצב שונה עבור שני המדענים האחרים. הם משתדלים למצוא פתרון טכנולוגי שישמיד את ה''אורחים'' הטורדניים ומצליחים בכך. אז, הנערה הסינתטית מסממת את אהובה, כך שלא יוכל לעמוד בדרכה, ונכנסת בעצמה למכונה שתשמיד אותה. המעגל נסגר. הפגישה השניה בין השניים הובילה לאותן התוצאות כמו הראשונה, לפני שנים.
(כאן אפשר לתת דוגמא קטנה על רשלנות התרגום האנגלי בהשוואה לעברי. כשהאריי הסינתטית מתאבדת, בפרק 13, היא משאירה למספר פתק, המתואר בגרסה העברית כך:
''מתחת היתה רשומה מילה מחוקה, שבקושי הצלחתי לקרוא אותה: האריי. היא חתמה את שמה, מחקה אותו, ונותר רק כתם ובתחילתו ספק ה' ספק ק'. חזרתי וקראתי את השורות שוב ושוב.''
מה שמשתמע מכאן הוא בעיית זהות חמורה: הנערה הסינתטית אינה יודעת מי היא. בגרסה האנגלית, שתורגמה מן המהדורה צרפתית הלקויה, הושמט חלק מהקטע וכתוב רק:

''There was one more word, which she had crossed out, but I could see that she had signed 'Rheya'.''

וכך נעלמה בעיית הזהות, בצרפתית ובאנגלית, בלי להשאיר כל עקבות!)

מהי זהותם המינית של ה''אורחים'' ב'סולאריס'? בפנינו מופיעות, מבעד לעיני המספר, ''נשים'' בלבד, ''אורחתו'', הנערה הסינתטית, ועוד ''אשה'', אורחת של ידידו גיבריאן שהתאבד, שבחדרו מתגורר המספר. אך המספר אינו רואה את ה''אורחים'' של שני חברי הצוות הנוספים, והמידע שהוא מקבל עליהם הוא דל ביותר; בתחילת הרומן, בפגישה הראשונה בין המספר לסנאוט, נתקף זה האחרון אימה בראותו שגבר מחפש אותו, וסלידה כאשר הוא מבין שהמספר – אותו חשב כנראה ל''אורח'' סינתטי – מחפש את גיבריאן המת. עוד חידה, אולי פחותה אך מסקרנת, היא בנסיון שלנו לנחש את טיב היחסים בין המספר לבין הנערה שהתאבדה בגללו, בנעוריו.

המילה סולאריס היא לטינית, והוראתה ''סולארי''. כלומר, כוכב הלכת סולאריס מצהיר בגאוה על יחוסו. על פני כדור הארץ, ראו עובדי האלילים את השמש והירח כזכר ונקבה. לם המציא עולם עם שתי שמשות: האחת כחולה (זכר); השניה אדומה (נקבה). כוכב הלכת הוא בנם – מדובר בהזדווגויות קוסמיות, ובלידת אלים.
לם תיאר טייסי חלל, חסרי אונים בחליפותיהם הפנאומטיות, כבר ב'ענן מאגלן' (1955, לא תורגם במערב). בצעירותו עבד לם (במשך חודש) כרופא מילד, ובאותו רומן מוקדם מופיע תאור מוצלח במיוחד של לידה. בספר מאוחר יותר, ''שלום עלי אדמות'', מתואר האנטי-גיבור שלו, איון טיכי, בזמן הזיית סמים, ככלוא בתוך בטנה של אשה ענקית. אלה הם שניים מן המוטיבים העיקריים של רומן זה – הריון ולידה.
שמותיהן של שתי דמויות חשובות, הנערה הסינתטית (האריי) ואחד מחברי הצוות (סנאוט), שונו במהדורה האנגלית, למרות שבתרגום הצרפתי (ששימש ''מקור'' לאנגלי) הם הופיעו כמו בפולנית.
צרפתי, רומני, רוסי או ישראלי יכולים להתעלם ממשמעות השם סנאוט, אבל דובר אנגלית לא יסבול שם שנשמע כמו – ונכתב דומה מאד ל... אף של חזיר. לכן, מתרגמי הרומאן לאנגלית ''ייפו'' אותו ועשו ממנו סנאו (שלג), ובמקום ''האריי'' (Harey, הנשמע באנגלית כשם של גבר (הארי), כתבו Rheya, אנאגראמה המזכירה את האלה היוונית.
על פי מידע שקיבלתי מידידו וסוכנו הספרותי, שינויים אלה לא הפריעו ללם – אך אני מסופק אם כך הדבר. לדעתי, יש משמעות לשמות בלתי-אפשריים אלה. הם מסתירים דבר-מה, וניתן לחשוף דבר זה, כחלק ממבנה השמות ברומן.
שמו של המדען שהתאבד לפני הגעתו של המספר הוא גיבריאן – שם פרסי המיצג, לדעתי, את תרבויות המזרח התיכון הקדומות. ה''אורחת'' שלו, כושית ענקית, מתוארת כך:
''...מזכירה בצורתה אותם פסלים שמני-עכוז מתקופת האבן, המוצגים לעתים במוזיאונים לאנתרופולוגיה.'' (בפרק השלישי, ''האורחים'')
זאת העשתורת, אלת הפוריות של המזרח. ה''אורחת'' של המספר היא ''אפרודיטה, בת-האוקיינוס הצחורה'', או לפחות כך רואה אותה סנאוט השתוי (בפרק 12, ''החלומות'').
עוד חבר בצוות הוא סרטוריוס – בלטינית ''תולש עשבים'', ואולי שיבוש של דמות חשובה בהיסטוריה הרומית (וגם גיבור של טרגדיה מאת קורניי). המספר אינו רואה בברור את ''אורחו'' של זה, אבל בפרק הרביעי, ''סרטוריוס'', הוא מבחין בדבר-מה שמגיע לחזהו של המדען – וצוחק כמו ילד. בפרק השביעי, ''התייעצות'', המספר מדמיין לעצמו את ''סרטוריוס המלומד מלווה באיזה גמד מפגר...'' (זאת, מפני שסנאוט משתדל להסתיר את מחשבותיו בנוכחות ''אורחו'', בזמן שלסרטוריוס אין, כנראה, בעיות כאלה). בנוסף, ה''אורח'' של סרטוריוס חובש קובע קש. אין כאן, כמובן, הוכחה חד-משמעית, אבל כל הרמזים מצביעים על נער מפגר, כיאה לנציגה של תרבות יוון-רומי הקלאסית, עם מנהגיה לקיים יחסי מין עם נערים.
את ''אורחו'' של סנאוט אין אנחנו רואים כלל, אף לא במעורפל, אך לפי רמזים שונים אפשר להבין שהוא מקיים יחסי מין עם ה''אורח'' שלו. המדענים בתחנת סולאריס נוהגים לשים את אורחיהם, כשלא ניתן לסבול אותם עוד, לתוך טיל ולשלוח אותם אל החלל. סנאוט מכנה זאת, בהומור מקברי, '''גירושין סילוניים''' (בפרק 6, ''האפוקריף הקטן''') וכשהוא עושה זאת (בפרק 8, ''המפלצות''), הוא מודיע, ''התגרשתי''. הוא מסתיר את זה בארון (בפרק העשירי, ''השיחה''). בפרק 6 הוא מדבר על פטישיזם. יכולתו להלך חופשי היא גדולה מזו של סרטוריוס, אותו מאלץ ''אורחו'' להשאר בחדר, וסנאוט אומר, בפרק העשירי: ''אתי זה... אחרת.''. (כך במהדורה העברית. בגרסה הצרפתית, ובאנגלית ההולכת בעקבותיה, כתוב באופן מוטעה: אתך, בלשון זכר). הוא מתנשף בכבדות בזמן התייעצות טלפונית (בפרק 7). נראה שאורחו של סנאוט, אולי ''מפלצת איומה, המוכנה לעשות הכל למענך'' (בפרק 10), מורכב אך מאברי מין, כמו בציורים פלמיים מסוימים – מכשיר אוננות נייד, כיאה לאורחו של נציג התרבות המתירנית, המודרנית, עם שפתה האנגלית.
שמו של האנטי-גיבור, שאינו מסוגל לעשות שימוש בידע הפסיכולוגי שלו, הוא קלווין, כשם הפיזיקאי האנגלי שהנהיג את סולם הטמפרטורות המתחיל מן האפס המוחלט. הוא היחיד מבין דמויות הרומן המוזכר בשני שמות – השם השני הוא קריס, וכך קוראת לו אהובתו הסינתטית; כך עושה גם סנאוט, רק פעם אחת, כשהוא באמת זקוק לו. קריס זה הוא, פשוט, קיצור של כריסטופר – היווני כריסטופורוס (הנושא את המשיח). נציגה של הנצרות המשיחית מוצג כאן כלא מסוגל למלא את יעודו, בשל היותו אפס מוחלט. מבין כל דמויות הרומן, קריס קלווין מתקרב ביותר לגאולה הארוטית, אך אינו מצליח להיגאל. המהדורה הראשונה של הנערה הסינתטית מספרת לו על פלוויס (במקור Pelvis). המספר המום, כי האריי האמיתית לא יכלה להכיר את פלוויס, כיוון שבמשך חייה הקצרים הוא לא היה על כדור הארץ, אלא בטיסת חלל ארוכה; היא גם לא יכלה לשמוע עליו, כיוון שהוא קיבל את הכינוי פלוויס (קיצור של פלה ויליס) לאחר שחזר לכדור הארץ – אחרי מותה של האריי. לכן, ''אורחתו'' של קלווין אינה האריי האמיתית, והידע שלה על פלוויס נשאב מרישומי מוחו של קלווין, יחד עם הנתונים על הנערה.
אך לם הרופא חייב לדעת את משמעות המילה הלטינית פלויס (אגן הירכיים), וכאשר האריי הסינתטית מזכירה את מקום המבושים, קריס קלווין נבהל. (קיימת אפשרות נוספת, הקשורה לדמותו של הפיסיקאי – האמיתי – לורד קלווין. מדען זה דגל בגישת הפאנספרמיה, לפיה החיים נוצרים באזורים מסוימים של היקום, שם התנאים מתאימים במיוחד לכך; משם מתפזרים החיים, בצורת נבגים, לשאר אזורי היקום. והנה, קלווין של הבדיה הספרותית מגיע למקום כזה, בו נוצרים חיים על פי מרשם בלתי-ידוע על פני כדור הארץ. אולם קלווין הספרותי אינו מסוגל להציל סוג זה של חיים, אלא מסתכל מן הצד ואפילו משתף פעולה עם עמיתיו כשהם משמידים את החיים הללו.)

את פתרון התעלומה שברומן ניתן למצוא, אולי, בספר יקר המציאות 'האפוקריף הקטן'. המילה אפוקריף מובילה אותנו קרוב מאד למקרא. 'האפוקריף הקטן' הוא לקט של טקסטים ישנים, שנעשה בידי אחד רבינצר, לדעתי שיבוש של ''רבינר'' – המילה הגרמנית ל''רב''. פתרון התעלומה נמצא ביהדות. לם אינו תעמלן של היהדות, אלא מבקר קשה שלה. אותו רבינצר שב ומסתייג מן הרעיונות הכלולים בספרו (בפרק 6): כמו הנצרות, אם כי בדרך שונה, היהדות מתכחשת ליעודה. נקודה זו תוביל אותנו להבנת השם החשוב ביותר ברומאן, האריי, אהובתו של הגיבור. לדעתי מקור השם אינו אלא ''הרי את מקודשת לי'' – ראשית נוסחת ההקדשה בנשואין יהודיים, בתעתיק לועזי כמובן.
הייתכן שהאריי יהודיה, והתאבדה בשל חוסר היכולת שלה לחיות עם נוצרי?! קריאה כזאת אינה מתאימה ללם המתוחכם. המילה הרי איננה, ואינה יכולה להיות, שם יהודי, כפי שהדמות הנושאת אותו איננה יצור אנוש. הרי היא התחלה של נוסחת הקדשה, ולכן אני חושב שיש לנו כאן מקרה של היירוס גאמוס – נישואי הקודש בין האדם ונציגת האל – האוקיינוס.
לם אינו מאשר לעולם את השערות דמויותיו. האם האוקיינוס הוא האל? אין לם אומר זאת, אלא דמויותיו, והן מתכחשות מהר מאד להשערותיהן (בפרק 14, 'השכפלן הזקן'). האם הנסיונות ליצור ''מגע'' אתו דומים ל''ביאת המשיח או התגלות הקדושים'' (בפרק 11, 'ההוגים')? לם אינו אחראי לכך – זה מה שכתב אחד ה''הוגים''.
האם האוקיינוס מסוגל ליצור לא רק העתקים של רישומי המוח הכמוסים ביותר אלא גם כפילים של אנשי הצוות? סנאוט חושב כך (בפרק 6), ומיד מתכחש לדבריו. אנו מוצאים, אולי, כפיל כזה בפרק התשיעי, 'חמצן נוזלי' – כפילו של גיבריאן המת; אבל כאן קיים הסבר אחר, פשוט הרבה יותר: המספר חולם על ידידו, כשהוא שומע את קולו, העולה מתוך רשמקול שמפעילה הנערה הסינתטית.
נוכל לצאת ממבוך זה אם נלך בעקבות רמזים מסוימים. ''נפשה'' של האריי יכולה להשתנות, ו''היא'' הופכת לאנושית יותר ויותר; אבל גופה אינו משתנה, ויחסי המין בינה לבין המספר לא יולידו מאומה, כמובן. בפרק 12, 'החלומות', המספר מדווח לנו על סיוטיו בזמן מערכת היחסים המוזרה הזו. הוא רואה בחלום בריאה כפולה, גבר ואשה הבוראים זה את זה. בתור מסר טלפתי של האוקיינוס, זוהי הבטחה לאלמוות. מרישומי מוחו הופיעה האריי, אבל, בדרך דומה, יוכל אולי להופיע מרישומי מוחה של האריי קלווין חדש, הבנוי מאותו חומר (או, מוטב, מאותו העדר חומר) כמוה. שניהם יהוו זוג פורה, אדם וחוה חדשים, מחזור חדש בחיי האדם, גרסה משופרת של האנושות. שאר המדענים בתחנה אינם הולכים בדרך זו, כמובן. סנאוט וסרטוריוס פועלים, ואילו קלווין אינו מתנגד, או אפילו משתף פעולה. הם משערים שהאוקיינוס קורא ממוחותיהם את הרישומים ה''מגונים'' כשהם ישנים; לכן הם שולחים לו, מוצפן בקרני X חזקות, את האנצפלוגרם של קלווין, הטוב שביניהם, כשהוא ער, כך שזה מכיל מחשבות מתורבתות ומצונזרות של אדם בהכרה ולא את תת המודע הפראי של החלומות. האוקיינוס מבין את המסר. הוא תופש שהאדם הוא יצור חד-פעמי, וחדל מלשלוח לו ממלאי משאלות מחזוריים. זאת ההזדמנות, עבור סנאוט וסרטוריוס, להפטר מה''אורחים'', כולל האריי.
קריס קלווין אינו עושה שום מאמץ כדי לנצל את יכולתו הפסיכולוגית. לא רק שאין הוא מבין את התנהגותו של האוקיינוס, מטרתו המקורית, אלא שאין הוא מסוגל לסייע לחברי הצוות המתמוטטים, אף לא לעצמו.
נפעל עכשיו בדרך אסורה. ננסה לסייע לאנטי-גיבור הספרותי, ולהציע לו כמה אפשרויות חלופיות. מדוע אין קלווין מוצא איזו תעסוקה להאריי המסכנה? כל הידע שלה בתחום הבישול, שנשאב כמובן מרישומי מוחו של קלווין, מסתכם בפתיחת קופסאות שימורים (בפרק 7), אבל מהר מאד היא שוקעת, כאשה לא משוחררת, לתוך ספר בישול. מדוע קלווין לא יעשה ממנה טבחית ויתן לה מטרה בחיים? מדוע לא לבורנטית, או אחות רחמניה? מדוע, כאשר סנאוט וסרטוריוס מבקשים ממנו שינדב את רישומי מוחו ה''יפים'' (עובדה כי מהם נוצרה האריי), עבור האנצפלוגרם המיועד לאוקיינוס – מדוע אין קלווין מתנה זאת בשידור רישומי מוחה של האריי?
אנצפלוגרם כזה היה צריך לעניין אותו גם כמדען: כיצד נראים רישומי מוחו של יצור סינתטי! משונה הדבר, שהפסיכולוג שלנו אינו פותח קבוצת טיפול ליצורים סינתטיים, אם כי סביר להניח שסנאוט וסרטוריוס לא ישמחו לנדב את ''אורחיהם'' למטרה זו; אבל חוץ מאלה הוא יכול להשיג, בסביבתו הקרובה, את הכושית של גיבריאן, ''חיה'' עדיין לאחר מותו של הנמען שלה, וגם את המהדורה הראשונה של האריי הסינתטית, שנשלחה אל החלל בטיל, וממשיכה להקיף את הכוכב; אולי ניתן יהיה להחזירה (בפרק 10)? אבל קלווין אינו עושה דבר מכל אלה. האדם דוחה את כל האפשרויות שהוצעו לו (על ידי האל?) והופך בכך לנידח.
סוף הספר. המספר משחק משחקים ארוטיים עם גלי האוקיינוס. בהתאם לחוקי הטבע התקפים על פני סולאריס, כשאדם מושיט את ידו, צומח מן הגל מעין גבעול, העוטף את כפפת חליפת החלל בלי לגעת בה במעין שלפוחית. אחרי כמה משחקים, התופעה נפסקת, ותתחדש אחרי שעות מספר.
היד כאן היא סמל פאלי, והשלפוחית העוטפת היא סמל נקבי. המגע הוא רק למראית העין – למעשה אין, ולא יוכל להיות, כל מגע. האם יש כאן, ב'סולאריס', אשליה עצמית של המספר, המקווה כי כפי שתופעת המשחק הארוטי עם הגלים תתחדש, כך תתחדש גם אהבתו, בהתאם לחוקי הטבע או לרצונו הבלתי-מובן של האל? (תשובה מסוימת לשאלה זו ניתן למצוא בסרט הרוסי, שהנו יצירת מופת בזכות עצמו, המבוסס על הספר. הרומן הוא יהודי (חילוני), אך הסרט הוא נוצרי טיפוסי, ובסיומו ניתן לראות המחשה אמנותית מצוינת של הישועה הנוצרית, כאשר הבן כורע ברך בפני האב, והכל נראה ממעוף הציפור (רוח הקודש).

האם ניתן לדבר על ''מפתחות'' ליצירה?

כל נסיון לתת ''תרגום מילוני'' ליצירת אמנות נועד מראש לכשלון. היצירה האמנותית מהווה מבנה שיצר האמן, במטרה להתמודד עם המורכבות האינסופית של העולם, ובו בזמן תבנית בה יוצק הצופה או הקורא את מורכבותו הוא. ניתן להציע, בשל כך, מספר מבנים/תבניות התקפים באותה מידה, גם אם סותרים אלה את אלה. בניתוח ל'סולאריס', לדוגמה, עשיתי שימוש בהעדפותיהם המיניות של אנשי צוות תחנת החלל, כפי שעשה, לדברי המחבר המשתמע, גם האוקיינוס; אבל כתוצאה מכך הוצגה מערכת של תרבויות, כל אחת על יתרונותיה וחסרונותיה, ובכך נעשתה דרך הפוכה מזו שצוינה לעיל, היינו, מן התחום הנמוך של פעולות הגוף, המתוארות בהרחבה ברומן, היתה העפלה לתחום הגבוה של התרבות, פעולת עידון הנחשבת למשובחת, מאפלטון ועד פרויד.
אין בעבודתי יומרה לתת לקורא המחקר ''מפתח גנבים'' באמצעותו יבין בנקל את יצירותיו של לם, אולם יש כאן שיטה המאפשרת גישה לטקסט הספרותי וההגותי של סופר גדול זה, תוך אמפתיה ונסיון להבין את מניעיו.

סטניסלב לם

אתר מיוחד המוקדש ל'סולאריס'
האתר הפרטי של לם

חזרה לעמוד הראשי כתוב תגובה

מעניין! (חדש)
גרומיט יום ראשון, 11/11/2001, שעה 0:56
לא עם כל הפרשנויות אני מסכים, וחלקן אולי חסרות משמעות, אבל בהחלט מעניין.

נקודה שבה הניתוח הנ''ל לא הרחיב מספיק לטעמי היא חוסר התקשורת ששורה על הספר בכל רבדיו. בני האדם לא מצליחים לתקשר עם סולאריס, לא מצליחים לתקשר בינם לבין עצמם, ובחלקים נרחבים מהספר לא מצליחים אפילו להבין את מה שמתרחש בתוך נפשם.

הדמויות שסולאריס שלף מנפשותיהם ממחישות את העניין עוד יותר - נראה שאצל שלושת המדענים (או ארבעתם אם נכלול גם את גבורקיאן), הדמויות הנ''ל נובעות מהמקומות המודחקים והכואבים ביותר בנפשותיהם. האנשתם ע''י סולאריס, כמשוער, היא בעצמה נסיון כלשהו של האוקיאנוס לתקשר עם התחנה. הנסיון הזה נכשל לחלוטין, כמובן ויוצר רק תסכול וכאב.

גם הנסיונות של אנשי התחנה לתקשר עם אותן דמויות מלאכותיות הוא נסיון כושל וכואב. יחסם אל אותן יצורים נע בין הכחשה, דרך התעלמות, וכלה בקבלה ואהבה. בכל המקרים (כולל האחרון) לא נוצרת מזה הבנה אמיתית, ותעיד על כך המצוקה הרבה של האריי בחייה עם קריס.

ברובד נוסף, שגם הוזכר במידה כלשהי בניתוח למעלה, היחסים בין קריס והאריי ובין קריס וסולאריס בסצנת הסיום ממחישים את חוסר יכולתם של גברים ונשים להבין זה את זה. לכל היותר הם מצליחים אחרי כל התסכולים ללמוד לחיות זה לצד זו, זו לצד זה. זה אולי מסביר גם למה יש כל כך מעט דמויות נשיות בספריו של לם.

סולאריס הוא ספר רווי מועקה ותסכול, ועלילתו ספוגה כל-כולה בחוסר יכולת להבין. מכל ספרי לם שקראתי, זה הספר העשיר ביותר בעיסוק הפסיכולוגי שלו בבני האדם. זה גם הספר הקודר ביותר מכולם, מה שלא מפליא לאור הפסימיות התהומית של לם בכל הנוגע לציפיות שלו מבני-אדם.