 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
ביבר הנייר
סיפורים / קן ליו
28/06/14
תגובות: 11
וויסקי בקנקן (חלק שלישי)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 1
וויסקי בקנקן (חלק שני)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
וויסקי בקנקן (חלק ראשון)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
הינדיק
סיפורים / הדס משגב
13/06/14
תגובות: 1
שמים שבורים
סיפורים / יואב וקרן לנדסמן
13/06/14
תגובות: 1
מתנת יום הולדת בחלקים
סיפורים / קרן לנדסמן
01/03/14
תגובות: 0
דמשק
סיפורים / דריל גרגורי
31/08/13
תגובות: 8
מיכאל
סיפורים / זיו קיטרו
03/05/13
תגובות: 0
עד בלי ירח
סיפורים / נגה פרנקל
03/05/13
תגובות: 3
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 5
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 1
יאגה
סיפורים / קרן לנדסמן
03/05/13
תגובות: 1
היום הגרוע ביותר בשנה
סיפורים / קרן לנדסמן
15/02/13
תגובות: 8
פיזור
סיפורים / חגי אברבוך
13/01/13
תגובות: 14
|
 |
טיפת-חלב
סיפורים / ריקה דולב
יום רביעי, 04/02/2004, שעה 10:00
יש דברים שישתנו בעתיד.
ויש דברים שלא.
|
|
''מתוקה שלי, את נראית כל כך בוגרת עם הסיכה הזאת,'' המתה יפעת וסידרה בפעם התשיעית את שולי האוברול סביב כפות הרגליים הקטנות.
נקווה שגם המכשפה ההיא תחשוב שהיא בוגרת, חשבה כשהיא מנסה להמשיך לחייך ברוגע אל מיכלי. התינוקת, שלא נראתה מוטרדת מהמתח של אמה, חייכה את חיוך שתי השיניים שלה והשמיעה מלמול מרוצה.
היא במצב רוח טוב, חשבה יפעת, זה טוב. זה יכול לעזור.
לאחר שהושיבה את מיכלי בסלקל, היא בחנה את דמותה שלה במראה. בסדר. לא מוזנחת, אבל לא מטופחת מדי. שלא יראה כאילו היא מטפחת את עצמה על חשבון הקטנה. היא נאנחה בשקט ולקחה נשימה עמוקה. ''זה רק ביקור בטיפת-חלב,'' אמרה לדמותה שבראי. ''תרגעי!''
בדיקת תיק: הכרטיס המגנטי של טיפת-חלב, טיטולים, מגבונים, בגדים להחלפה למקרה של פנצ'ר, מוצץ רזרבי, כדור בד ומכונית פלסטיק צבעונית אם יצטרכו להמתין. כדאי לקחת גם בקבוק, ליתר בטחון. היא ניגשה למקפיא והוציאה את אחד הבקבוקים שהכינה ביום שישי. הוא היה חמים למגע, כמו ברגע שבו הכניסה אותו לשם.
היא היתה מרוצה מהמקפיא שלה. היו לה שמונה יחידות בגודל A, שלוש B, שתי C ו-D אחת. ההורים עזרו לה ולאורן לקנות אותו מיד אחרי החתונה. זה היה אמור להספיק אפילו למשפחה בת חמש נפשות. בדיעבד, כנראה שהיתה יכולה להסתפק במשהו יותר צנוע.
צלצול הטלפון קטע את מחשבותיה.
''יפעתי, מה נשמע? איזה מזל שעוד לא יצאת לעבודה,'' נשמע קולה של עמית, עליז כתמיד, מצדו השני של הקו.
''באמת יש לך מזל. אם זה היה יום של עבודה כבר מזמן לא הייתי בבית. אני הולכת עם מיכלי לטיפת-חלב,'' אמרה יפעת, מחייכת בחיבה.
''אוי, מסכנה קטנה, שכחתי שהיא כבר בת תשעה חודשים. חיסון, הא?''
''לא, רק בדיקת התפתחות. דחינו את החיסון. בשני החיסונים האחרונים היא היתה חולה, אז יוצא שכל חיסון דוחה את החיסון הבא אחריו. היא בפיגור של איזה חודשיים,'' אמרה מיכל, מרגישה דקירת אשמה קלה.
''נו, אז זה לא נורא. תשמעי, אני צריכה טובה. אני יכולה להשתמש במלונה שלך לסוף שבוע? אנחנו נוסעים לבית מלון בצפון וחשבתי להשאיר אצלך את קרמבו.''
''לא אכפת לי עקרונית, אבל אתמול נדלקה ביחידה D נורת אזהרה פעמיים. חשבתי להזמין היום טכנאי שיבדוק את זה,'' שיקרה יפעת.
''טוב,'', אמרה עמית. ''אני לא רוצה לסכן את המתוק שלי במלונה מקולקלת. אוף, אני לא יודעת מה לעשות. אמא שלי ביטלה את המלונה שלה אחרי שגולדי מתה. לאח שלי אין. ניסיתי אפילו אצל השכן שלי, הזקן הנחמד ההוא. הוא דווקא היה מוכן לעזור, הוא אפילו אמר שיש לו מקפיא 'ענק'. מזל שבאתי לבדוק. הבן-אדם משתמש במתקנים מהסוג העתיק, אלה שמקררים את האוכל. היית מאמינה? לא נתקלתי בכזה מאז שהייתי בגן חובה, אני חושבת, וגם זה רק אצל סבתא שלי. טוב שלא אמרתי לו שאני רוצה לשים חתול בפנים, הוא עוד היה חושב שאני מטורפת.''
''תגידי, למה שלא תכניסי את קרמבו ליחידה C? היא מספיק גדולה בשבילו.''
''ניסית פעם להכניס חתול בוגר ליחידה C? אני ניסיתי. הוא נאחז בדפנות וצרח כאילו אני מנסה לשחוט אותו,'' אמרה עמית. ''אני בכלל לא אזכיר איך נראו הידיים שלי אחרי זה.''
''תנסי אולי לשים לו קערה עם משהו שהוא נורא אוהב עמוק בפנים, ותטרקי אחריו את הדלת כשייכנס. הרי הוא אפילו לא יספיק לקחת ביס עד שתחזרי,'' אמרה יפעת.
''אני אנסה, אבל לא נראה לי שהוא ייפול בפח הזה,'' נאנחה עמית. ''נראה לי שאני אצטרך להשאיר אותו בפנסיון.''
''למה בעצם את לא קונה יחידה D, אם הוא כל כך סובל?'' שאלה יפעת.
''השתגעת? זה נורא יקר. האמת היא שאני לא מבינה למה את ממשיכה להחזיק אותה, עכשיו שאין לך כלב.''
''כן, אבל זה רק כי היה לי קשה לטפל לבד גם במיכלי וגם בכלב. חוץ מזה, הוא תמיד אהב יותר את אורן. אבל כשהיא תהיה בת שנה ומשהו ויתחיל להיות לי יותר קל, אני אביא כלב אחר. זה מאוד חשוב שילד יגדל עם כלב,'' אמרה מיכל. ''עכשיו כשאני חושבת על זה, מה בעצם את עושה עם קרמבו כשאת הולכת לעבודה?''
''השיטה הישנה והטובה, משאירה אותו עם ארגז חול ואוכל,'' אמרה עמית. ''אל תגידי לי, אני יודעת שהוא יחיה יותר שנים אם אני אשאיר אותו במלונה בכל פעם שאני יוצאת מהבית, אבל אני לא אוהבת את זה. זה גם משבש לו את כל המחזוריות של היום והלילה, וגם אני לא אוהבת את הגישה הזו שהוא צריך לחיות רק כשאני לידו, כאילו אני אלוהים או משהו.''
''העיקר את מדברת על השכן שלך, את שמרנית בדיוק כמוהו,'' אמרה יפעת. היא הציצה בשעונה ונחרדה. ''תשמעי, אני חייבת לזוז. הצוררת מטיפת-חלב שונאת מאחרים.''
''טוב, רוצי לך. אני כבר אסתדר איכשהו. ביי חומד.''
''ביי,'' אמרה יפעת וסגרה את הטלפון. ''כמה פעמים שיקרתי לחברה הכי טובה שלי בשיחה אחת?'' שאלה את המכשיר הדומם. היא לקחה את מיכלי ואת התיק ומיהרה לצאת מהבית.
יפעת נשאה את מיכלי כשהתיק הגדול תלוי על כתפה. בדיקה מהירה של השעון הראתה שהיא הגיעה דקה לפני הזמן. היא העיפה מבט בוחן אחרון בתינוקת שבזרועותיה והקישה על הדלת הנושאת את השלט ''בוחנת התפתחותית – שרון רגב''.
כשעה לאחר מכן, מיכלי שוב בחיקה, היא ישבה מכווצת תחת מבטה החמור של שרון.
''אין לי דרך נעימה להגיד את זה,'' אמרה שרון. ''המצב לא טוב.''
יפעת נעצה בה מבט מתחנן, שותקת.
''אם זה היה עד חמש עשרה אחוז, בכלל לא הייתי מזכירה את הנושא - זה נחשב בתחום הסטייה הסטטיסטית המותרת. עד עשרים אחוז אני עדיין יכולה להפעיל שיקול דעת עצמאי ולהחליט לתת לך הזדמנות נוספת. אבל כאן אנחנו מדברות על פיגור התפתחותי של יותר מעשרים וארבעה אחוז!''
שרון סובבה אליה את מסך המחשב והראתה לה את גרף ההתפתחות. ''תסתכלי. היא בפיגור בכל תחום אפשרי: גובה, משקל, התפתחות מוטורית והתפתחות קוגניטיבית. אני מצטערת, אבל אין לי שום דרך להעלים עין מזה.''
''אני באמת השתדלתי אחרי הביקור הקודם,'' אמרה יפעת. ''את לא רואה איך היא התפתחה יפה? היא אפילו מוחאת כפיים.''
''יפעת, אני יודעת כמה זה קשה לגדל ילדה לבד,'' קולה של שרון נשמע רך יותר, ''אבל מדובר פה ביותר מאשר שימוש בזמן מקלחת. אלא אם כן את מתקלחת במשך שש שעות בכל יום.''
''אולי פעם או פעמיים יצאתי לקניות כשהיא נרדמה ולא רציתי להעיר אותה,'' מלמלה יפעת, נזכרת באשמה בפעם ההיא שיצאה לקניות, פגשה את עינת וחזרה בשעות הערב המאוחרות. ואז, כשמיכלי היתה חולה והיא כמעט התמוטטה מחוסר שינה. היה גם הפרויקט הדחוף ההוא בדיוק כשלמיכלי צמחו השיניים והיא לא נתנה לה רגע מנוחה. היא ניערה את ראשה, מנסה לגרש את שטף המקרים שצצו בזיכרונה ונראו לפתע כה רבים. ''מה עכשיו?'' שאלה, מובסת.
''אנחנו נצטרך לקחת אותה,'' אמרה שרון בעדינות. ''זה רק עד שמיכלי תהיה בת שלוש, אז תוכלי לקבל אותה חזרה.''
יפעת הנהנה ללא מילים, דמעות חונקות את גרונה. בזמן שקמה, שרון לחצה על כפתור במכשיר האינטרקום שמולה.
''אני צריכה טכנאי לגברת יפעת שכטר,'' היא אמרה, מעיפה מבט פרידה ביפעת ומיכלי היוצאות. ''פירוק יחידת שימור זמן D.”
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
יפה. יפה מאד.
Boojie יום רביעי, 04/02/2004, שעה 15:05
(15 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
|
|
אהבתי
אלמוני יום חמישי, 05/02/2004, שעה 12:57
|
|
|
|
|
|
|
|
אכן לחץ חברתי
אדם קלין אורון יום ראשון, 08/02/2004, שעה 10:13
(8 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
