 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
|
 |
הקלטים - מיתולוגיה פנטסטית
מאמרים / איה לידג'י
יום שישי, 07/06/2002, שעה 9:48
מיתולוגִית הבית שלנו במאמר מאלף על האלים הקלטים והשפעתם על הפנטסיה המודרנית
|
|
פנטסיה מודרנית
הקלטים בעולם העתיק היו אנאלפבתים, ללא כתב משלהם פרט לאותיות האוגהם. על כן נותרו מכל מפעלותיהם רק שרידים מעטים, וכיום אין אנו יודעים הרבה על תרבותם האמיתית - בידינו רק חלקים ושברים מהמיתולוגיה, מהאגדות ומההיסטוריה שלהם. המעט הידוע לנו, עם זאת, מעורר וממריץ את הדמיון ויוצר רעיונות חדשים. ספרי פנטסיה רבים מכילים מוטיבים, דמויות ויסודות מהמיתולוגיה הקלטית. סופרי פנטסיה רבים השתמשו במידע המועט הקיים בכדי ליצור אגדות קסומות על מפלצות, כשפים ומכשפים, אבירים ועולמות חדשים.
המאבינוגיון הוולשי שרד, ככל הנראה, כיוון שנכתב לאחר שהקלטים אימצו את הכתב הלטיני. עד היום הוא נותן השראה רבה לסופרים בכלל ולסופרי פנטסיה בפרט. המאבינוגיון מורכב מארבעה סיפורים עיקריים ומכמה אגדות משניות המחברות ביניהם. אחד הסיפורים, ''ילדי ליר'', מוכר לקהל הקוראים בגרסתו של הסופר ומספר הסיפורים הידוע הנס כריסטיאן אנדרסן, ששאל ממנו ורקם את ''אגדת הברבורים הפראיים''. מסופר שם, בדיוק מפליא וזהה לילדי ליר, על שבעת האחים שהפכו לברבורים בגלל קנאתה של אמם החורגת. אצל אנדרסן ניצלו האחים לאחר שאחותם תפרה להם כותנות מיוחדות, וזאת בניגוד לסיפור המקורי.
להלן כמה מיצירות הפנטסיה המודרנית המושפעות באופן בולט מהמיתולוגיה הקלטית.
סדרת פרידיין / אלכסנדר לויד
אלכסנדר לויד שאל יסודות מהמאבינוגיון הוולשי ויצר את סדרת ספרי פרידיין (באנגלית: Prydain, הספרים תורגמו לעברית כ''ספר השלושה'', ''היורה השחורה'', ''טירת ליר'', ''טרן הנודד'' ו''המלך העליון''), בהם גולל עלילה קסומה על טרן ואיילונווי ומאבקם במלך המקורנן להצלת פרידיין.
המילה פרידיין (יש לבטא Pridd-Aine) היא השם הוולשי של בריטניה (Britain) כמו גם ושם ספינתו של המלך ארתור.
לויד השתמש במיתוסים קיימים בכדי ליצור עולם חדש לגמרי, מקורי לחלוטין, שאינו מתבסס על בריטניה או על ווילס. עם זאת, חלקים מסוימים בעלילה וברעיונות בהם הוא משתמש לקוחים ישירות מן המיתולוגיה הקלטית. הקלחת בספר ''היורה השחורה'', המסוגלת להחיות את המתים ולהפכם לזומבים, מוזכרת בפואמה ''שלל אנווין'' שנכתבה במאה השישית על ידי הבארד טליסיין, שם מסופר על המלך ארתור ואנשיו היוצאים לכבוש אדמות חדשות וכן להשיב את הקלחת מאנווין. קלחת זו מופיעה גם בטרילוגית פיונאבאר של גאי גבריאל קיי בתור ''קלחת חאת' מייגול''.
שמות הדמויות בספריו של לויד לקוחים גם הם בעיקר מן המאבינוגיון. המלך המקורנן הוא לא אחר מאשר האל המקורנן הגאלי קרנונוס, שהיה המקורי והראשון באלים המקורננים בכל המיתולוגיות. גווידיון המופיע בספריו של לויד גם הוא דמות הרואית אגדתית, אחד המקורות העיקריים עליהם התבססו כותבים בכדי לבנות את דמותו של המלך ארתור. ארוון (Arawn) אדון אנווין, המופיע לראשונה בסופו של ''ספר השלושה'', נלקח בשלמותו מן הכתבים הוולשים, שם הוא מופיע בשם ובתפקיד זהים.
סדרת אמבר / רוג'ר זלאזני
ב''תשעה נסיכים לאמבר'' ובספרי ההמשך המרובים לו מתוודע הקורא אל משפחת המלוכה של אמבר – נסיכים על אנושיים הנמצאים במאבק תמידי באויביהם – בדרך כלל בני אותה משפחה עצמה. אמבר עצמה היא העיר הנצחית, האמיתית והמקורית, וכל העולמות הסובבים אותה (כולל זה שלנו) אינם אלא צללים שלה, מעין השתקפות לא מדויקת. בני אמבר ניחנו ביכולת לנוע בין הצללים אל העולמות החלופיים, חלקם אפילו העדיפו להעביר את זמנם בעולמנו אנו.
העלילה כאן מכילה בעיקר אלמנטים קלטיים, אם כי גם דמויות מיתיות נמצאות פה ושם: מרלין, בנו של קורווין, קרוי על שם המכשף המיתולוגי; הנסיך בלייז הוזכר ב''בלריס'' של ריצארד דה בורון כסופר דברי הימים של מרלין; דיירדרה קרויה על שמה של נערה שמתה מצער על מות אהובה; אוברון, אבי הנסיכים, הוא במקור מלך ארץ הפיות ומלכתו-אשתו היא מאב, שבמקורות אחרים היתה נשואה לאייליל מלך אירלנד. ובל נשכח את טיר נא נוגת, עיר הרפאים התאומה של אמבר, ואת רבמא אשר מתחת לגלי הים - מקור שתיהן הוא גן העדן הקלטי, טיר נא נ-אוג.
יכלתם של נסיכי אמבר לנוע בצללים גם היא רעיון קיים. השאמאנים הקלטיים התהדרו ביכלתם לעבור לממלכות אחרות למרות שחיו בעולם זה. הם אף היו מסוגלים לשנות את צורתם בעולמות אלה בכדי להקל על התקדמותם. על מנת להקל על המעבר, היו השאמאנים מעשנים או שותים צמחים מסוימים הגורמים לשינוי מצב התודעה.
טרילוגיית פיונאבאר / גאי גבריאל קיי
טרילוגיה זו (''עץ הקיץ'', ''האש הנודדת'' ו''הדרך האפלה מכל'') מגוללת את סיפורם של חמישה סטודנטים המגיעים להרצאה על אגדות ומיתוסים ומוזמנים לפיונאבאר, העולם המקורי בין כל העולמות. לא עובר זמן רב והם מגלים כי יש לכל אחד מהם יעוד בעולם זה, והם נרתמים למאבק בראקות' מוגרים שהשתחרר מכלאו לאחר אלף שנים. קיי משתמש בדמויות מיתולוגיות ושמותיהן, יצורים אגדתיים, חפצים קסומים, ורעיונות ופיסות עלילה הלקוחים ברובם מהאגדות הוולשיות, הקלטיות, הסאגה הארתוריאנית ואף המיתולוגיה הנורדית.
מאכה ונמאין, שתי אלות המלחמה בפיונאבאר, הן שתיים מתוך שילוש אלות המלחמה הקלטיות; סרנן, אל היער, הוא שיבוש קל של קרנונוס, האל המקורנן (השינוי בין האות ס' לאות ק', נובע מההבדלים בין ההיגוי הקלטי לזה הקיים היום); מאנאנאן מק-ליר, אל הים העצום, קרוי לירנאן בפיונאבאר; הילד פין, ששמו הושאל מזה של פין מק'קוהל (Finn Mac Coul או Finn Mac Cumhail. יש לבטא: fin muh-kool), הלוחם והגיבור הקלטי; פוויל הילוד שנית הוא פוויל (Pwyll) מן המאבינוגיון, בעלה של רהינון, ואביו של פרידרי. האלה דאנה היא האלה האם המזוהה עם גזע האלים, הטואהה דה דאנן(Tuatha Dé Danann. יש לבטא: thoo'a-haw day dah'-nawn). המלך אייליל נקרא על שמו של מלך עליון של אירלנד בעל שם זהה.
נמצא שם אפילו את ארתור ואות'ר אביו, גוונביר ולנסלוט, שסיפורם הידוע נועד לחזור על עצמו שנית בטרילוגית פיונאבאר.
דמויות נוספות בטרילוגיה לא נלקחו מהמיתוסים הבריטיים אלא מהמיתולוגיה הנורדית. דמותו של ראקות' מוגרים היא בעלת קווי דמיון ברורים לזו של האל-ענק לוקי - שניהם חריגים בין בני מינם, שניהם הוענשו בכליאתם בשלשלאות בתוך הר. מוגרים נכבל בכדי למנוע ממנו לקיים את תכניותיו לשחרור כוחות הרשע, ואילו לוקי כעונש על גרימת מותו של הנסיך בלדור. פרניס, בנו הזאב של לוקי, כנראה שימש לקיי כהשראה לדמותו של גאלאדן איש האנדאין. גאלאדן אמנם אינו בנו של ראקות', אך יחסיהם דומים לאלה של אב ובן.
קיי משתמש גם בעלילות וברעיונות מיתולוגיים. פיונאבאר נתפסת כעולם האמיתי, המרכזי, ועולמנו הוא השתקפות שלה. הרי הרעיון כבר יושם בסדרת אמבר זלאזני, אך המקור הוא ביכולת המעבר בין עולמות של השאמאנים הקלטיים. סיפור הקרבתו של פול שייפר לעץ הקיץ מכיל קווי דמיון לסיפור הקרבתו של המלך ויקאר מסאגת המלך גאוטרק באדה העתיקה, אך בסיום מעט שונה. בסיפור המקורי, סטארקאד, החייל המועדף על המלך ויקאר, מציע למלכו לבצע הקרבה מדומה כדי לשכך את זעמו של אודין. ויקאר מובל אל עץ אורן, שם נקשר בחבלים מדומים העשויים ממעי חיה, וסטארקאד לוקח לו קנה סוף שישמש כחנית מדומה. אך ברגע בו מניף סטארקאד את קנה הסוף בכדי לדקור את המלך, הופכים החבלים המדומים לאמיתיים וקנה הסוף לחנית, וויקאר נדקר ומת.
טרילוגית הד / פטרישיה מק'קיליפ
השימוש במיתולוגיה בטרילוגית הד מורגש מעט פחות מאשר בדוגמאות הקודמות, והוא מתבטא בעיקר ברעיונות ובאלמנטים קלטיים: לימוד על ידי חידות, שינויי צורה, החשיבות הרבה הניתנת לבעלי חיים, שימוש בקסם דרך מוסיקה ונגינה, בעלי חיים מדברים. מק'קיליפ לא פסחה גם על השאלת שמות קלטיים ונורדיים בספריה, אך אלה מוכרים פחות מהדוגמאות שהובאו למעלה: שמו של דאנן שליט עיזיג לקוח משם העם האגדי טוההה דה דאנן, שפירושו בני האלה דאנה; הל, אחד משלושת הפלכים של אן, זהה לשם ממלכת השאול מהמיתולוגיה הנורדית; שמה של טריסטן, אחותו של בר כוכב, הושאל משמו של אביר השולחן העגול ואהובה של איזולדה.
קיימים, כמובן, עוד סופרים רבים שהושפעו ממיתולוגיות אלה, אם יותר אם פחות: טולקין הוא, כמובן, הדוגמה המפורסמת ביותר. רוב שמות הגמדים בספר ''ההוביט'', למשל, לקוחים מן האדה העתיקה (Elder Edda); ב''מלכת השלג'' של ג'ואן וינג' מתפצלת דמות מיתולוגית אחת לשניים: אריאנרהוד, אלת הירח הקלטית, הופכת לאריאנרהוד ו''ירח''; ב''דרקוני להבת קיץ'' של ''רשומות רומח הדרקון'' מסופר על פאלין הצופה בשני אחיו מתים בקרב, בדיוק כפי שקרה למרלין הקוסם ב''ויטה מרלינוס'' (חייו של מרלין) של ג'ופרי ממונמאות'. יש, כמובן, עוד דוגמאות רבות וטובות.
פנטסיה עתיקה
המיתולוגיה הקלטית המוכרת לנו כיום היא תוצאה של שינויים וגלגולים רבים. הכתבים והסיפורים שעלו על הכתב ושרדו נכתבו לאחר שהקלטים אימצו את האלפבית הרומי והושפעו מן התרבות והמנטליות של רומא. המיתוסים הקיימים כיום הם נוצריים יותר מאשר קלטיים, ולאלים הקלטיים המוזכרים בסיפורים אלה יש מקבילים רומיים או יוונים. רוב הסיפורים עברו מאות ואלפי שנים של שרידה בעל פה לפני שהועלו על הכתב, ומה שנשאר כיום הוא מעין שכתוב התרבות המילולית או כתיבה מחודשת בהשראת הסיפורים העתיקים. לחילופין נתן לקרוא לכך ''ספרות פנטסיה עתיקה''.
דוגמה אחת ל''פנטסיה עתיקה'' היא הקשר בין אנווין ואבאלון. אנווין היתה העולם התחתון העתיק יותר מבין השתיים, ועליה כתב טלייסין את הפואמה המפורסמת שלו ''שלל אנווין'' (אם כי הפואמה נכתבה גם היא בתקופה מאוחרת יחסית). בתקופה מאוחרת עוד יותר השתמש ג'ופרי ממונמאות' בעלילה זו ורקם סיפור משלו, שונה מעט, על אינסולה אפלוניס, בה התרחשו מעלליו של המלך ארתור (שחי בתקופה מאוחרת יותר מהזמן בו נרקמה המיתולוגיה עצמה). פירוש השם ''אינסולה אפלוניס'' הוא ''אי התפוחים'', כפי הנראה רמיזה לגן עדן, דבר המראה כי הסיפור שוכתב עקב השפעות נוצריות ואנטי פגאניות. ''אבאלון'' הנו שיבוש וקיצור של ''אינסולה אפלוניס'', וכך הפך אנווין, השאול הקלטי, בעזרת מעט דמיון, לגן עדן עלי אדמות.
סיפורו של טלייסין עבר גם הוא שיפורים רבים עד לגרסה המוכרת יותר כיום, ואף הוא מכיל אלמנטים דתיים רבים. הדרך בה קיבל טלייסין את מתת החכמה שנועדה לאחר מזכירה מאד את סיפור גניבת הבכורה מן התנ''ך. השיטה בה הצילה קרידין (Ceridwen. יש לבטא: Ke-ree-de-in) את טלייסין התינוק מזעמו של בנה – היא שילחה אותו על מי הנהר בתיבה – מזכיר לנו, כמובן, את סיפורו של משה.
סיפורו של אות'ר שאהב את איגריין ושלח את בעלה למות בקרב הוא בעל אלמנטים זהים לזה של דוד ובת שבע, כמו גם לסיפור קלטי מוקדם יותר, על דיירדרה וקונכובר.
בעיון בסיפורים, בשמות ובכתבים הקיימים כיום, בולטים מאד לעין גם השמות הלטיניים קרנונוס, טארניס, בלנוס. אלה מהווים הוכחה נוספת לשכתוב המיתולוגיה. הסיפורים ומוסר ההשכל שלהם מושפעים מאד מהנצרות - אפילו חג המולד הקלטי זהה לזה הנוצרי במנהגיו (אם כי הנוצרים בימינו אינם שורפים את עץ האשוח).
סיר תומאס מאלורי, ג'ופרי מונמאות' וכותבים רבים נוספים נהגו בדיוק כסופרי הפנטסיה של ימינו: הם לקחו פיסות ושברים של אגדות ומיתוסים עתיקים והרכיבו אותם, לא בהכרח בצורה טובה או בהצלחה, לסיפורים אפיים ופנטסטיים. לו היו אלה נכתבים כיום, מן הסתם היו הופכים לרבי מכר. אך כיום אנו מתייחסים לכתביהם של הסופרים העתיקים כאל היסטוריה כתובה, מן הסתם היות ואנו מחפשים מידע חד משמעי ולא מיתוסים המלאים בסתירות בינם לבין עצמם ולבין שכניהם. מעניין מה יהיו פני הדברים עוד אלף שנים מהיום - האם קורווין נסיך אמבר יחשב לדמות היסטורית? האם רייסטלין יזכר כישות אלוהית עתיקה? האם טרילוגיית פיונאבאר תוכרז כהיסטוריה כתובה?
האלים והמיתולוגיה - מילון קצר
הערה: יש יותר מדרך אחת לכתוב ולבטא חלק מן השמות המופיעים כאן, עקב ריבוי הניבים והשפות הקלטיות/הבריטיות השונות. הצורה בה השמות נבדקו פעמים רבות לפני כתיבתם, אך תמיד יתכנו כמה גרסאות שונות.
דמויות ומושגים מהמיתולוגיה הקלטית
אבאלון (Avalon) (אי התפוחים): גרסה מאוחרת של אנווין, השאול הקלטי. ג'ופרי ממונמאות' תאר בכתביו את האי ''אינסולה אפלוניס'', שלאחר מכן קוצר ל''אבאלון''. הוולשים כינו אותו ''אינס אבאלאך'', על שמו של שליט האי. לפי האמונה, חרבו של ארתור - האקסקליבר - חושלה באבאלון. כשנפצע ארתור פצעי מוות הובל לאבאלון על ידי מרלין וטלייסין, שם נמסר למורגן ותשע אחיותיה, בנותיהן של שליט האי, לריפוי. מורגן הבטיחה למרלין כי היא תשיב את המלך לאיתנו, ואכן עשתה זאת. בנוסף היא אף הפכה לפילגשו, למרות שנישאה לאחר. יש האומרים כי ארתור מעולם לא נהרג, והוא מחכה באבאלון להזדמנות בה יגיע שוב זמנו למלוך באנגליה.
אנווין (Annwn. יש לבטא: an'oon. נקרא גם: (Annwfn, Annwyn, Annwyfn, Annfwn השאול הקלטי. אנווין אינה גן עדן או גהנום בתפיסתם הנוצרית. בני האדם יכולים להכנס לממלכה זו ברוח או באופן גשמי. מקורה של אנווין הוא במיתוסים הוולשים, שם מתוארים מספר מקומות המהווים כניסה לממלכה קסומה זו. על פי כמה אזכורים שליט אנווין הוא ארוון, אל השאול הוולשי, ועל פי אחרים זהו גווין אפ נוד, אל בריטוני. לעתים השליט הוא ארתור עצמו, בגרסתו הרוחנית לאחר מותו.
אריאנרהוד (Arianrhod) (גלגל הכסף): אלת הירח המלא. אריאנרהוד היתה אשתו ואחותו של גווידיון (Gwydion) ואמם של אל השמש ואל השחור. באגדות ארתוריאניות מאוחרות יותר היא הוחלפה במורגאוז, אחותו של המלך ארתור, ובעלה/אחיה גווידיון הוחלף בארתור עצמו. אריאנרהוד היא אחת הדמות המיתולוגית בעלת המספר הרב ביותר של גלגולים וזהויות, מלבד מרלין ומורגן לה פיי: לעיתים היא נקראית אירמיד, בתו של דיאן קכט (Dian Cecht. יש לבטא: Din Kecht) אל הרפואה ואלת ריפוי בפני עצמה. במקומות אחרים היא אריאדנה, בתו של מלך כרתים, או מורגן מלכת אבאלון, או ארגנטה מלכת אבאלון, מורגאוז, אחותו של ארתור, ועוד.
בראן (Bran) (עורב): בראן היה מלך כל בריטניה. אדם אמיץ בעל כוחות נבואיים, במיוחד לאחר מותו. כאשר נפצע פצעי מוות ביקש שיכרתו את ראשו, והראש פנה לכל מי שפגש, שוחח עמו והטיף לו. בראן היה גם אל הבארדים והשירה, אחיה של ברנין ובנו של ליר. במקורות מסוימים הוא מזוהה עם אות'ר פנדרגון.
טיר נא נ-אוג (Tir na n-Og. יש לבטא: Tir na n-Og. שם נוסף: Mag Mell) (ארץ הנעורים): גן העדן הקלטי, האי האידיאלי בו הזמן עוצר מלכת והמתגוררים בו נשארים צעירים לנצח. באגדה אחת מסופר על אוייסין שהגיע לטי נא נ-אוג ושהה בה שבועות מספר. כשחזר גילה כי על הארץ חלפו כשלוש מאות שנים, וכשהציב כף רגלו על הקרקע הזקין בכל אותו פרק זמן ומת מיד. האלה של טיר נא נ-אוג היא דאנה, האלה האם.
טָלייסין (Taliesin): דמות אמיתית, ככל הנראה. בארד ומכשף, כנראה עוד גלגול של מרלין, או לפחות השראתה לדמותו. כתב את הפואמה ''שלל אנווין''. טלייסין היה אחד מחמשת הבארדים הידועים ביותר בסוף המאה השישית. רק ספר הפואמות אחד שלו שרד מאז ועד היום.
להבדיל - סיפורו של טלייסין, המופיע כמובן במאבינוגיון, עוסק במכשפה קרידין (סרידוון) ובנה מורפרן, שהיה טיפש ומכוער מאין כמותו. קרידין החליטה לרקוח לבנה שיקוי חכמה לבנה, אך משך הכנת השיקוי היה אמור לארוך כשנה אחת ויום. על כן לקחה נער בשם גווידיו כשוליה, שיבחש את השיקוי בקלחת, ואת מורדה, שתדאג להוסיף עצים ללהבה. קרוב לסוף השנה הביאה קרידין, כמנהגה מדי יום, עשבים טריים לשיקוי. כשהשליכה את העשבים אל הנוזל, הם התיזו טיפות מספר על ידו של גווידיו, שהכניס אצבעו לפיו כדי לשכך את הכוויה, וכך קיבל בטעות את מתנת החכמה שנועדה למורפרן. גווידיו ברח ושינה צורתו לגרגר חיטה. קרידין, שדלקה אחריו, הפכה צורתה לתרנגולת ואכלה את הגרגר. לאחר זמן מה נולד גווידיו מחדש כטלייסין.
מאנאנאן מק'ליר: (Manannan mac Lir) אל הים הקלטי. במקומות מסויים הוא קרוי ליר בלבד, והוא אביהם של ילדי ליר.
אל הים לבש שריון בלתי חדיר, נשא חרב עצומה ורכב על פני הגלים בכרכרה נפלאה. בבעלותו היה חזיר קסם, אשר כל מי שטעם מבשרו קיבל את מתנת האלמוות.
מבון (Mabon): הילד האלוהי ואל הציד, אשר נחטף מידי אמו בהיותו בן שלושה ימים בלבד ומאז התגורר באנווין. שהות זו גרמה לו להשאר צעיר לנצח. אגדת מבון וחמשת הטוטמים מספרת על קולהווק שנאלץ לבצע שלושים ותשע משימות בכדי לזכות בידה של אולוון ולהנשא לה. אחת המשימות היתה למצוא את מבון, הילד האלוהי, שמקומו לא נודע מאז נחטף. קולהווק גייס את עזרתו של ארתור פנה אל החיה הזקנה ביותר שהכיר, הקיכלי. הקיכלי אמנם היה זקן, אך מעולם לא שמע על מבון. הוא שלח את קולהווק וארתור אל הצבי, שהיה זקן עוד יותר. הצבי הזקן ראה דברים רבים בימי חייו, אך גם הוא לא שמע על מבון. לכן שלח אותם אל הינשוף, שהיה וותיק עוד יותר אך לא ידע דבר ושלחם אל הנשר. הנשר לא ידע דבר, והפנה את קולהווק וארתור אל הסלמון, שהיה הזקן והחכם ביותר. הסלמון לא הכיר את מבון, אך סיפר שקול בכיו של ילד הטריד אותו מאד. הוא נשא את ארתור וקולהווק על גבו לאנווין, שם נמצא הילד מבון וניצל. בתמורה, סייע מבון לקולהווק לסיים את שאר משימותיו ולהנשא לאהובתו.
מוריגאן (Morrigan. יש לבטא: mor-rig-ahn): אלת המלחמה המופיעה ברוב האזכורים כשילוש של אלות: באב (Badb - עורב), מאכה (Macha - עורב. יש לבטא: mak-kha) ונמאין (טירוף). אלות אלה היו ידועות ביכלתן להשפיע על תוצאות קרבות, ולהשתתף בהם בעצמן ללא שימוש בכוחותיהן האלוהיים. אגדה אחת מספרת על באב שהתגלתה אל הגיבור קוכוליין (Cuchulainn. יש לבטא: koo-hoo'lin) והציעה לו את אהבתה. הוא דחה את הצעתה, כי לא זיהה את האלה. באב הענישה אותו והשפיעה על הקרב שיגרום למותו, למרות שנלחמה לצדו. משנהרג, התיישבה על כתפו בדמות העורב.
מרלין: (Merlin) יועצו האישי של ארתור ושל אות'ר לפניו. נביא וקוסם זה הוא פרי דמיונו של ג'ופרי ממונמאות', ששזר את דמותם של הנביא מירדין, מהתרבות הוולשית של המאה ה-12, ושל אמברוזיוס, המוזכר בכתביו של ניניוס מן המאה התשיעית כאדם חצי אנושי שחזה את ניצחונם של הבריטים על הסכסונים. מונמאות' נתן לדמותו את השם מרלינוס, לאחר ששינה את שמו מ''מרדינוס'' עקב המשמעות הלטינית של המילה Merde. למרלין תפקיד חשוב בסאגה הארתוריאנית, שם סייע למלך בהחלטותיו הקשות ביותר, בניבוי ובקסם. עם הזמן גברה ההתנגדות למרלין בשל מה שייצג - העולם העתיק, לפני בוא הנצרות.
קרנונוס - Cernunnos (או הרנה הצייד) : אל החיות הגאלי, המזוהה לעיתים כאל היווני פאן. זהו האל בעל הקרניים המקורי לו התנגדה הכנסיה, אשר אימצה את דמותו החיצונית כזו של השטן. הוא תואר בכתבים ובציורים כיושב בתנוחת לוטוס וקרני צבי לראשו, אוחז קולר ביד ימינו, ובשמאלו מחזיק נחש בעל קרני אייל.
דמויות מהמיתולוגיה הנורדית
אודין: אדון ואב כל האלים. אביהם של בלדור, הוד והרמוד. אל המוות והמלחמה, אך גם אל השירה והחכמה. לאודין עין אחת בלבד - את השניה החליף בעבור הזכות לשתות מבאר החכמה ולהעצים את חכמתו שלו.
לוקי (Loki או Loke. מבטאים: loh'-kee): חצי אל וחצי ענק, ידוע ביכולת שינוי הצורה שלו. מכיוון שמעולם לא היה אל ''שלם'', הרגיש תמיד שונה ויוצא דופן משאר האלים, דבר שהתבטא בהתנהגותו ובדרכי פעולתו. הוא גרם למותו של הנסיך בלדור ומנע את החזרתו מן המתים.
פנריר (Fenrir או Fenris. מבטאים: fen'-rir): בנו הבכור של לוקי, מפלצת שצורתה זאב. עליו נכתבה נבואת ''הזאב ומשפחתו שיחריבו את העולם'', על כן נלכד ונאסר בכלוב בגיל צעיר מאד. מאוחר יותר העבירו אותו האלים למיקום חדש וכבלוהו לסלע, קילומטר וחצי מתחת לאדמה. בסופו של דבר השתחרר פנריר והצטרף אל הענקים במלחמתם באלים בקרב רגנארוק, בו הוא הביס את אודין והומת, לבסוף, על ידי בנו של אודין כנקמה.
אנציקלופדיה מיתיקה
אנציקלופדיה קלטית
תשעה נסיכים לאמבר - המיתולוגיות של רוג'ר זילאזני
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
פרידיין
כליל נאורי יום שישי, 07/06/2002, שעה 14:49
(14 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
|
|
סלין
אלי יום שישי, 07/06/2002, שעה 21:20
|
|
|
|
|
|
|
|
אה!
הלל כהן שבת, 08/06/2002, שעה 22:25
(5 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
טיר-נא-נוג
baby g יום שלישי, 25/06/2002, שעה 21:56
(5 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
