עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
פני צלקת
ספרים / דידי חנוך
יום רביעי, 02/07/2003, שעה 0:12
'הצלקת' מאת צ'יינה צייויל
|
|
סקירה זו הופיעה לראשונה באתר הממסד האפל של דידי חנוך
ספר המד''ב והפנטסיה הטוב ביותר של שנת 2000 היה ספרו השני של צ'יינה מייוויל, תחנת רחוב פרדידו. פרדידו היה גם אחד הספרים הקודרים והמדכאים ביותר שהז'אנר הנפיק מאז ומעולם.
לפיכך אין פלא שהצהרתו של מייויל שספרו הבא יהיה קודר יותר היתה מעט מפחידה. לאחר קריאת הספר, נראה שמייויל טעה. 'הצלקת' הוא אמנם ספר קודר, אפל ומדכא לעתים, אבל הוא לא אפל יותר מקודמו.
לעומת זאת, וכאן ההפתעה האמיתית, הוא טוב יותר מקודמו.
בליס קולדוויין היא בלשנית ומתרגמת הנמלטת מהעיר שהיתה ביתה. העיר היא ניו קרובוזון, הזכורה לכל קוראי תחנת רחוב פרדידו. בליס, אישה קרה וקשה, נמלטת למושבה מרוחקת בספינה הנושאת גם עבדים, שגופם עוצב מחדש למכונות, במיטב מסורת מערכת המשפט של ניו קרובוזון.
ספינתם לא תגיע ליעדה. בדרך, היא תפגוש את נציגיה של אחת המעצמות החמקניות ביותר בעולם הפנטסיה של מייויל – ארמדה. ארמדה היא עיר הבנויה מספינות – מאות ספינות הקשורות זו לזו, היא קיימת כבר אלפי שנים, והיא מונהגת על ידי זוג נאהבים הנוהגים להעניק זה לזו צלקות זהות. זוג נאהבים בעלי חזון ומטרה, הנחושים להביא את ארמדה לעוצמה ותפארת שכמותם לא ידעה מעולם.
'הצלקת' הוא ספר העוסק, כמו קודמו, באובססיות. הוא עוסק באנשים הרדופים על ידי מטרה, על ידי שאיפה. כמעט לכל אחת מהדמויות הרבות שאנו פוגשים בספר יש מטרה כלשהי, שעבורה הן מוכנות לסכן את עצמן, ולפחות באותה מידה גם לסכן אחרים.
'הצלקת' עוסק גם בצלקות. צלקות גופניות, צלקות נפשיות, וצלקת אחת גדולה במרקם העולם.
צ'יינה מייוויל הפך, במחי שני ספרים, לסופר החשוב ביותר הפועל כיום בפנטסיה ובמד''ב. החזון שלו, החתירה שלו כנגד מוסכמות, השימוש שלו בטולקין כמודל שלילי – כיצד לא לכתוב ספר פנטסיה ('תחנת רחוב פרדידו' הוא אוסף של ''טולקין עשה ככה, אז אני אעשה את ההיפך''), השאיבה שלו ממקורות אפלים יותר. מייוויל ודאי אינו הראשון ששאב במידה שווה מהמד''ב ומהפנטסיה ליצירתו, אבל הוא הראשון שמציב את השאיבה הזאת, את השילוב הזה, כנתיב מלא חיים ועוצמה להמשך התפתחותם של שני הז'אנרים.
אם אתם מתעניינים במידה כלשהי במה שקורה בז'אנרים האלה, אם אתם מחפשים ספרות בעלת עוצמה אמיתית, התעלמו מכל מה ששמעתם על הפוליטיקה של צ'יינה מייויל ומהרו לקרוא את ספריו.
הצלקת (The Scar)
מאת צ'יינה מייויל (China Mieville)
הוצאת Tor Books, שנת 2003
816 עמודים
הצלקת
תחנת רחוב פרדידו
מלך עכברוש
הממסד האפל
|
 |
|
