 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
כתר מלכות
ספרים / קרן לנדסמן
יום רביעי, 22/10/2008, שעה 22:37
ביקורת על ספרו של אורי מאיר
|
|
קובץ הסיפורים כתר מלכות מכיל חמישה סיפורים מאת אורי מאיר, וסיפור נוסף פרי עטו של עידו גנדל, ''צלילה'', שהוכנס לספר בתור גריין (טיזר בלשון העם) לספרו של גנדל, שיצא באותה הוצאה. ''צלילה'', מספר על איש צוללת אשר מתחיל לשמוע קולות ימיים שמדברים אליו, ונקרע בין הצורך לשמור על עצמו ועל חבריו לבין הרצון ללכת בעקבות קולו של הים. הוא הסיפור הכי טוב בקובץ, לא כי הוא אחד הטובים של גנדל (יש לו טובים יותר), אלא כי כל שאר הסיפורים בספר לא מגיעים לקרסוליו מבחינת הסגנון הלשוני, יכולת העברת הסיפור, התיאורים, בניית הדמויות, והעברת המידע לקורא. בכל הסיפורים של אורי מאיר הדמויות שטוחות, נטולות יכולת התבטאות, הרעיונות משומשים או נעדרי אמינות לחלוטין, וכאשר ישנו זיק של מקוריות – הוא טובע בערימת קלישאות אדירה.
סיפוריו של המחבר, אורי מאיר, נטועים כולם במציאות הישראלית ומשחקים על גבול המדע-הבדיוני והפנטזיה. כל אחד מהסיפורים נפתח בשיר בהתאם לשמו, אשר לא מוסיפים הרבה לחווית הקריאה, אך מהנים בפני עצמם. כל אחד מהסיפורים מכיל רעיון מקורי במידה מסוימת, וכולם כתובים בעברית תקינה.
אלו כל הדברים הטובים שאני יכולה להגיד על הסיפורים הללו.
הסיפור הראשון, ''עשן הזמן'', עוסק בחנות ספרים מסתורית שלוקחת את המספר אל עברו בחיפה, אי שם בשנות השמונים. המספר מופיע כמו שהוא, בגיל 37, בבית חברי משפחתו, ואיש מהם לא מתפלא על כך. להפך – הם אפילו מציעים לו מקום לינה, אוכל, ומחליטים להשתמש בידיעותיו על הבורסה כדי להתעשר. מאוחר יותר המספר פוגש את אהובת נעוריו, ואף היא לא מתפלאת על גילו, על הופעתו המחודשת או על משיכתו אליה. ואז הסיפור נגמר.
כן, באמת. אין שם סיפור, אין שם קונפליקט, אין שם עלילה מעבר ל-''הי, כמה מגניב, מצאתי חנות שחוזרת בזמן''. זה סיפור שיכול היה להכתב באותה מידה על ידי נער שזאת לו הפעם הראשונה שהוא כותב סיפור מדע בדיוני.
בסיפור השני, ''ואולי לא'', מופיע רעיון המזכיר סיפור ישן (וטוב) של אסימוב על אפשרות לחלימת חלומות מתוכננים מראש. הוא מנסה לרכוב על ''ואז התעוררתי'' באופן כל כך מרושל, עד שכל נסיון להיות לטובתו של הסיפור, ולו בשל הנוסטלגיה לאסימוב, נידון לכשלון.
''לחץ'', הסיפור השלישי, הוא המקורי מבין כל החמישה. הוא מעלה עולם מורכב יחסית שבו ל''רעים'' (המוסלמים) יש מגלי אמונה, וכך הם יכולים לאכן את ה''טובים'' (היהודים) ולהרוג אותם. הסיפור מתחיל בפציעתו הקשה של מפקד יחידה, ומסתיים כאשר מגיעים לחלץ אותו ואת החובש שלוחץ על הפצע העמוק. יש שם את כל הרכיבים של סיפור טוב – רעיון מענין, קונפליקט, אפילו נקודת מבט שיכולה להית מרתקת, ורמז למערכת יחסים מיוחדת בין החובש למפקד, אבל הסיפור נופל בכל מהמורה אפשרית בדרך. במקום להראות את הפחד הוא מספר עליו, במקום להראות את היחסים בין הדמויות הוא מציג את מחשבות החובש. הקונפליקט הוא חד צדדי ונטול עומק, ובגלל תיאור האירועים באופן המשעמם ביותר האפשרי, גם רגע ההצלה של המפקד מתמסמס ונעלם (ואני בכלל לא אתחיל לתאר את הקושי להתמודד רפואית עם תיאור מצבו של הפצוע. ברור שלא נערך מחקר לפני שהסופר בחר את סוג הפציעה והטיפול בה...).
''לילה לילה'' מוזכר על גבי הכריכה האחורית של הספר בתור סיפור שיש בו ''סקס עם שדה''. לצערי, גם בנקודה הזו הסיפור כושל. איזה סקס ואיזה נעליים. הסיפור הוא על בחור נטול יכולת למשוך בחורות, אשר הולך לאכול במסעדה מזרחית, קונה מנורה עם שדה, חוזר הביתה, מאונן, השדה יוצאת, עוזרת לו להשיג את בחורת חלומותיו, ואז הסיפור נגמר. חוץ מהעובדה שה''שפשוף'' המסורתי של המנורה הופך לאוננות, אין שום חדשנות בסיפור הזה, הוא נטול רעיונות מקוריים, ואפילו הפלפול היחיד שיש בו, שקשור לעליית האינפלציה ומחיר המנורה, חבוי בין עשרות שורות של טעם רע וכתיבה משעממת.
הסיפור האחרון באסופה, ''כתר מלכות'', שאמור להיות הטוב מכולם, בהיותו זה שנתן לאסופה את שמו, מהווה את האכזבה הגדולה ביותר. הסיפור הזה מצליח למצוא וליפול לבורות שהסיפורים הקודמים חמקו מהם. חוץ מהמספר שמדבר ישירות אל הקורא, המחסור בעלילה, במניעים או בדמויות מענינות, מסלקות המידע האדירות וחוסר הסיספונד הכללי, הסיפור הזה מצליח לגלות רבדים חדשים של קלישאות, דיאלוגים חשוכי משמעות, וסופו נטול תחושת תדהמה.
הבעיה המרכזית בכל הסיפורים היא המחסור בסיפוריות. בכל אחד מסיפוריו של אורי מאיר המספר פונה אל הקורא ומרצה לו על מעלליו, שואל לדעתו ומסביר את בחירותיו. במקרים רבים המספר מתבדח עם הקורא ומעביר פרשנות נוספת על המתרחש בסיפור. זה תעלול שיכול להיות נחמד פעם או פעמיים, וגם אז, רק בכתיבה של סופר מאד טוב. כאשר מדובר בכתיבה כמו בספר כתר מלכות הפניה לקורא לא מצחיקה, לא תורמת לסיפור ובעיקר מעיקה על הקורא. למעשה, הכתיבה כל כך גרועה שחלק גדול מהזמן נאבקתי ברצון ליטול לידי עט אדום ולערוך את הספר בעודי קוראת אותו. הפיתוי היה גדול במיוחד היות והספר מודפס באותיות ענקיות, עם שוליים גדולים ומרווחים כפולים בין השורות – אידאלי לעורכים.
לפיכך לא נותר לי אלא להמליץ לקוראים לעשות כעצתו של אורי מאיר עצמו, אשר על הכריכה האחורית של הספר כותב: ''אז כדאי לקנות את הספר? מה פתאום? כדאי להוריד אותו מאי-מיול, ולקרוא מהמסך. חבל על הכסף.''
כתר מלכות
מאת: אורי מאיר
הוצאת: רסיס נהרה
155 עמודים
כתר מלכות - הפיוט המקורי - בפרויקט ''בן-יהודה''
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
