עוד בקטגוריה זו:
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
חיפה, חיפה – עיר עם עתיד
מאמרים / אהוד מימון
18/04/10
תגובות: 0
|
 |
''סתם, כי בא לי לטלפרט''
מאמרים / אהרון האופטמן
שבת, 10/01/2004, שעה 0:01
תקשורת בראי העתיד
|
|
מאמר זה הופיע בגליון מספר 20 של המימד העשירי, ינואר 2004
לפני שבועות אחדים התבקש כותב שורות אלה לכתוב מאמר לעיתון חגיגי של חברת ''בזק'', היוצא לאור לרגל 20 שנות קיומה. ''תכתוב משהו על 'בזק' שבעוד 20 שנה,'' אמרו לי.
לא היה לי עניין מיוחד לכתוב על ''בזק'' (מה עוד שאין לי מושג אם היא תתקיים בשמה הנוכחי ובמתכונתה הקיימת בעוד 20 שנה), אבל חשבתי שיכול להיות מעניין לכתוב על עולם התקשורת העתידי, עם או בלי קשר ל''בזק''.
טוב, אז על מה כותבים? הדבר ה''פרוע'' ביותר שעלה על דעתי זה שהטלפורטציה (בנוסח דומה ל-“Beam me up, Scotty”) תהיה חלק שגרתי משרותי התקשורת העתידיים. אבל בטח לא בעוד 20 שנה, חשבתי. וחוץ מזה, טלפורטציה בעיתון של ''בזק''? הרי זה יעמיד בסימן שאלה את התשלום שהבטיחו לי!... אבל עוד נחזור לעניין זה בהמשך.
וכך, מפנטסיות פרועות על עתיד דמיוני רחוק, נחתתי בחזרה אל ימינו אלה וחשבתי על שרותי התקשורת שיש לנו כיום, והאם אנחנו באמת מרוצים מהם. נכון, היתה התקדמות אדירה בתחומי התקשורת והמידע. אני עוד זוכר את התקופה שבה רבים, ואני ביניהם, המתינו שנים ארוכות להתקנת טלפון קווי פשוט בביתם. אבל ארתור סי. קלארק, סופר המד''ב שהמציא את לוויין התקשורת, כתב כבר לפני כ-50 שנה (בספרו ''פני העתיד'') ש''יבוא יום שבו נוכל להתקשר לכל אדם בכל מקום על פני כדור הארץ בחיוג פשוט, והוא יאותר אוטומטית, גם אם יהיה בלב ים''. ובספר אחר (''קולות מן השחקים'') הוא כתב, הרבה לפני עידן האינטרנט, שרשת התקשורת העתידית ''תאפשר לתודעה של נכדינו להבזיק כברק הלוך ושוב על פני הפלנטה...כל הספריות והמוזיאונים שבעולם יהיו שלוחות של חדרי המגורים שבביתם''.
והנה, יש לנו אינטרנט, דואר אלקטרוני, רשתות סלולאריות, לוויינים, סיבים אופטיים, ומה לא. למעשה, במצב הידע הטכנולוגי של היום לא צריך שום פריצת דרך מדעית כדי להגשים את החזון של קלארק. הוא יכול בהחלט להתגשם, לא בעוד 20 שנה כי אם ממש בקרוב, אם הגורמים המתאימים ינקטו בפעולות המתאימות – ואם אכן יהיה לכך ביקוש מסיבי.
על כן, החלטתי לכתוב ל''בזק'' על אי-אלו דברים, לחלוטין לא דמיוניים, שאני אישית מצפה להם בשנים הקרובות (הרבה לפני 2024), ואשר הטכנולוגיות הקיימות והמתפתחות עשויות לאפשר אותם: אני מצפה שאוכל ליצור קשר עם כל אדם שברצוני לשוחח אתו, בכל מקום על כדור הארץ, בעזרת מספר טלפון אישי (או, מוטב, פשוט על ידי הקלדה או אמירה של שמו), ולא משנה אם הוא (או אני) נמצאים בבית, במשרד, בטיפוס על הר או במקום נידח במדבר. ממש לא משנה לי אם קולנו, המומר לאותות דיגיטליים, יגיע ליעדו דרך חוט נחושת, כבל קואקסיאלי, סיב אופטי, אנטנה סלולריות, לויין, או כולם גם יחד. העיקר שיגיע, באיכות גבוהה, חף מהפרעות וניתוקים, ובמחיר שווה לכל נפש. אני רוצה שלשם כך אוכל להשתמש באותו מכשיר שישרת אותי בכל מקום, אם בתקשורת קוית ואם באלחוטית. אבל בה בעת אני גם רוצה שאוכל למצוא בקלות תחליף מתאים בשעת צורך (נניח אם אשכח או אאבד את המתקשר האישי שלי) בכל פינת רחוב, שיזהה אותי מיידית ויאפשר לי גישה לרשת הגלובלית. ואני רוצה להשתמש בו ללא חשש מסכנת קרינה! וגם בלי שיאזינו לי, יעקבו אחרי, או ישדרו לי פרסומות ללא הסכמתי. אני רוצה לקבל את כל זה מספק אחד אמין, שאוכל להחליפו בקלות במתחרהו כל אימת שיתחשק לי. ואני לא רוצה להמתין 20 שנה לכל הדברים הללו, שהטכנולוגיה מאפשרת אותם היום. האם אני דורש יותר מדי?
אבל כל אלה דברים כמעט טריויאליים, ולכן החלטתי להתקדם קצת הלאה: למה עוד מותר לצפות, בטווח זמן יחסית קצר וללא צורך במהפכות טכנולוגיות? ובכן, הייתי מצפה לאותה רמה של נגישות מיידית חובקת-עולם לא רק לקול אלא לכל צורות המידע: טקסט, תמונה, וידאו, ועד ל''מציאות מדומה'' תלת-ממדית. אין לי עניין מיוחד בתמונות לא-איכותיות המרצדות על מסך זעיר של טלפון כמו זה שמציעים לי הניידים של היום. אני מצפה למסך-כיס מתקפל דקיק שאוכל לפרוס לגודל של דף נייר, ו''להוריד'' אליו תוך שניות, בכל זמן ובכל מקום, את כל המידע הויזואלי או הטקסטואלי הנ''ל. כולל תמונת הוידאו של בן-שיחי, אם יבוא לנו. או המהדורה האלקטרונית היומית של העיתון החביב עלי. כחלופה לאותו מסך דמוי-נייר (וזול כמו נייר), אשמח לשקול גם משקפיים קלות שיקרינו תמונה תלת-מימדית הישר אל רשתיות עיני (ללא סיכון בריאותי כלשהו, כמובן). אני מצפה שהמידע יגיע אלי לא במהירות ''האיטרנט המהיר'' של היום, אלא הרבה יותר מהר. זו לא ציפיה מוגזמת, אם להסתכל על מה שזמין כבר היום לכ-12 מיליון תושבי דרום-קוריאה: 40 מגה-ביט לשניה, דו-כיווני, בדמי מנוי שווים לכל נפש (הטכנולוגיה תאפשר קצבי העברת מידע גבוהים פי מאה או אלף, תוך שנים אחדות). ואני מצפה ש''הסוכן החכם'' שייצג אותי בעולם הוירטואלי של רשת האינטרנט העתידית יתקשר איתי בכתב או בדיבור, לפי נוחיותי, יאתר לי ביעילות ודייקנות את פריט מידע (כאמור לרבות צליל, תמונה או וידאו) שאני זקוק לו (30,000 ''פגיעות'' ב''גוגל'' זה נחמד, אך לא מספיק טוב בשבילי), גם אם אצטרך להיפרד מכמה עשיריות אגורה לשם כך. עכשיו הגזמתי, אתם אומרים? אינני חושב כך. לא הזכרתי דבר שאינו אפשרי או שאינו נמצא בשלב כזה או אחר של מחקר ופיתוח.
לכל הנ''ל אפשר להוסיף את ההתקדמות בתחום התרגום הממוחשב בשנים האחרונות, וכך לא צריך אפילו דמיון של סופר מד''ב כדי לתאר את התסריטים הבאים, העשויים להיות שגרת יום-יום בעתיד הלא כל-כך רחוק: את מחייגת אל מנהל המכירות של סניף החברה שלך בסין, ותוך שניות קולחת ביניכם שיחה בעברית צחה (באוזניך) וסינית צחה (באוזניו). או, אתה נוסע במבואות שדה התעופה שארל דה-גול שליד פאריס, תוהה איפה לעזאזל מחזירים את הרכב השכור. כל השילוט בצרפתית, כמובן. לחיצה על כפתור מקרינה מול עיניך (בעזרת מערכת חכמה המשולבת במשקפיך או בעדשות המגע שלך) את כל הנאמר בשלטים (המקושרים לאינטרנט), והנה ”voitur location” הופך באורח פלא ל''החזרת רכב''.
לקוראי מד''ב מוכר ''המתרגם האוניברסלי'' כאמצעי שגרתי, שבאמצעותו משוחחים בקלות בני תרבויות שונות המפוזרות ברחבי היקום. ''מתרגם אוניברסלי'' כזה ישאר ככל הנראה בגדר חלום עוד שנים רבות, אך קרוב לוודאי שאמצעים לתרגום סימולטני (או כמעט סימולטני) ממוחשב, עם אוצר מילים המותאם לצרכים מעשיים, יכנסו בהדרגה לשימוש מעשי נרחב תוך 10–20 השנים הקרובות. התרגום הממוחשב היה אחד הנושאים הרבים שנבחנו על ידי המרכז לתחזית טכנולוגית באוניברסיטת תל-אביב (בסקר מומחים להערכת מימושן של טכנולוגיות עתידיות שנעשה בשיתוף עם מוסד נאמן בטכניון עבור משרד המדע, בשיטת ''דלפי'' לחיזוי טכנולוגי). על פי ההערכה הקולקטיבית של מומחים, כבר בתחילת העשור השני של שנות האלפיים צפויות מערכות ראשונות לתרגום ממוחשב עברית-אנגלית המשולבות ברשתות הטלפון, ברמה דומה לזו של תרגום סימולטני אנושי. הערכה זו נובעת מכך שהמחקר בתרגום אוטומטי, זיהוי דיבור, והמרת דיבור לטקסט (ולהיפך) התקדם מאד בשנים האחרונות. חברת IBM, למשל, הדגימה לאחרונה אבטיפוס של מערכת תרגום הפועלת בעזרת מחשב נייד, ומאפשרת לדובר אנגלית ודובר סינית לנהל שיחה חופשית בשפותיהם – אם כי בשלב זה אוצר המילים של המערכת מוגבל לנושאי שיחה מוגדרים (למשל, סיוע רפואי או התמצאות בתוך עיר). עוד 20 שנות מחקר ופיתוח במערכות מסוג זה, יחד עם עוצמת החישוב חסרת התקדים שתאפשר הננו-אלקטרוניקה העתידית, עשויות לחולל נפלאות.
בטווח ארוך, לשימוש המוני בתרגום אוטומטי משולב ברשתות תקשורת עשויה להיות השפעה חברתית ותרבותית חשובה: לא עוד השתלטות האנגלית על ה''כפר גלובלי'', אלא שימור המגוון הלשוני. אפשר כמובן להתווכח על המשמעויות: יש שיאמרו שזה לא בהכרח חיובי – הבדלים בשפה ובתרבות היו מקור לאינספור סכסוכים ומלחמות. אבל כאן מדובר בתופעה חדשה – תקשורת נוחה, מיידית וטבעית בין בני אדם ברחבי תבל, תוך שימור המגוון התרבותי ועם פוטנציאל של הגברת ההבנה ההדדית של בני תרבויות שונות.
גם התרגום האוטומטי המשולב בתקשורת, כאמור, נובע ישירות מטכנולוגיות קיימות או מתפתחות. אז על מה עוד, הרהרתי, כדאי לכתוב לעיתון של ''בזק''? משהו קצת יותר עתידני? טלפורטציה, אתם מזכירים לי? לא שכחתי, עוד נחזור לזה.
כדי לקבל מושג על עומק השינויים העשויים להתחולל תוך 20 שנה כדאי להסתכל על השינויים שהתרחשו בפרק זמן מקביל בעבר. אך ''פרק זמן מקביל'' אינו בהכרח 20 שנה בעבר. מכיוון שקצב השינויים (הטכנולוגיים והחברתיים, המשפיעים אלה על אלה) הולך וגובר כל הזמן, השינויים הצפויים ב-20 השנים הבאות יהיו קרוב לודאי דומים בעוצמתם והיקפם לאלה שהיו לא בעשרים השנים הקודמות, אלא בארבעים או חמישים. האם קל היה לחזות ב-1954 או 1964 את הטלפון הסלולארי, המחשב האישי, הדיסק האופטי, ה-DVD או האינטרנט, על כל ישומיהם והשפעותיהם? כן, אני יודע, סיפורי מד''ב שפעו תאורים של דברים דומים למדי. אבל היה צורך בפיתוח מדעי וטכנולוגי משמעותי כדי לממשם. הרי שנים אחדות לפני 1954 היו עדיין מומחי חברת IBM משוכנעים שהעולם כולו לא יזדקק ליותר מ-5 מחשבים גדולים (שעוצמת החישוב שלהם היתה נחותה מזו שיש לכולנו בבית היום), ואפילו 23 שנים מאחר יותר, בשנת 1977, פסק קן אולסון, נשיא חברת המיחשוב DEC ש''אין שום סיבה שמישהו ירצה מחשב בבית''. אם כן, עולם המיחשוב והתקשורת של שנת 2024 יהיה רחוק מהמציאות של היום לפחות כפי שהתקשורת של היום רחוקה מזו שלפני 40-50 שנה.
אם מסתכלים על זה כך, חשבתי, אולי אפשר לצפות למשהו כמו ''טלפתיה טכנולוגית'', תקשורת ישירה בין מוח למוח? הרהור נוסף על גורל שכר הסופרים שלי העמיד בספק את העזתי לכתוב על תחזית פרועה שכזאת לעיתון של ''בזק''. אבל האם זה באמת רק משהו שמוגבל לדמיון פרוע של סיפורי מד''ב? לאו דווקא, אם בוחנים כמה התפתחויות טכנולוגיות שראשיתן מסתמנת כיום, ומאמצים קצת את הדמיון. הבה נבדוק: התקדמות מרשימה ביותר בחקר מנגנוני הפעולה במוח יש? יש. רק דוגמא אחת בתחום זה: מדענים הצליחו לגרום לכך שקוף יוכל להזיז, ממרחק ו''בכוח במחשבה'' בלבד, זרוע מכאנית של רובוט (''הפקודה המחשבתית'' הועברה למרחקים באמצעות האינטרנט). התקדמות מסחררת במזעור שבבים אלקטרוניים ובעוצמת המחשוב שלהם יש? יש. באלקטרוניקה המולקולרית אנו עדים להצלחות ראשונות בבניית מעגלים אלקטרוניים המבוססים על מולקולות של החומר התורשתי DNA, או על ''ננו-צינוריות פחמן'', או שילוב של השתיים (דיווח על כך של צוות חוקרים מהטכניון פורסם בעיתונות המדעית בסוף נובמבר 2003) – נתיב המוביל לקראת שבבי מחשב זעירים ה''בונים את עצמם'' או ''צומחים מעצמם''. הועלו רעיונות כיצד לשתול במוח אנושי ''ננו-מעבדים'' שכאלה, שישתלבו עם הנוירונים הביולוגיים וישדרגו את היכולת השכלית. בסקרי חיזוי טכנולוגי שנערכו בארץ וביפן הסכימו מומחים רבים שעד שנת 2030 תפותח יכולת לקרוא מידע האגור בתוך המוח האנושי, בעזרת מכשור אלקטרומגנטי. חברו את כל הנ''ל יחד, ואולי התקשורת הטלפאתית הבין-מוחית לא תיראה עוד כדמיון מופרך.
עם זאת, ככל שניתן להעריך היום, הסיכוי שהתפתחות מרחיקת-לכת כזאת תתממש תוך 20 או אפילו 40 שנה הנו נמוך למדי, גם אם יתגברו על אבני הנגף הטכנולוגיות הקיימות. אינני יודע מה אתכם, אך אני לא בטוח שהייתי שש שישתילו במוחי מערך של ננו-מעבדים שיהפכו אותי ל''קיבורג'', יצור כלאיים אדם-מחשב. אנשי המאה ה-22 אולי יחשבו אחרת, אך בעוד 20 שנה התקשורת הטלפאטית תשאר, ככל הנראה, בסימן שאלה גדול, ואולי יש מי שיגדירו אותה כבלתי אפשרית באופן מעשי. אבל, כפי שכתב פעם ארתור סי. קלארק, כדי לראות מה הם גבולות הדברים האפשריים, כדאי להעיז והפליג קצת הלאה, מעבר להם, אל מה שהוא (לכאורה) בלתי אפשרי.
וכאן אנחנו מגיעים, כמובטח, אל הטלפורטציה. האם בעוד 20, או 120 שנה, חברות התקשורת יספקו גם שרותי טלפורטציה? האם נראה פרסומות בסגנון ''סתם, כי בא לי לטלפרט''?
בסיפורי מד''ב רבים הטלפורטציה היא אמצעי תחבורה שגרתי. אף כי אמצעי זה הופיע במד''ב שנים רבות לפני ''מסע בין כוכבים'', הסדרה הטלוויזיונית הפכה אותו למוכר וידוע לכל, לקלישאה כמעט, יחד עם המשפט “Beam me up, Scotty!”. אבל איך הדבר נעשה בדיוק, מבחינה טכנולוגית – לא ברור. האם מדובר על פרוק האובייקט המועבר (אם זה חפץ דומם ואם זה אדם חי) לגורמים, ''שידורם'' כמו קרינה למרחק, והרכבתם מחדש? או שמא הכוונה לסריקה מדוייקת של הגוף המקורי, ''תרגום'' התוצאה למידע הדיגיטלי, שידור המידע אל אתר היעד, קליטתו שם ושימוש בו ליצירת העתק מדוייק של המקור (מאטומים אחרים, לא אלה שמהם עשוי המקור), באופן שמזכיר בעקרון את פעולתו של מכשיר פקס? לא ממש ברור. ואם זה פועל כך, בדומה לפקס, מה קורה עם המקור? האם יושמד בתהליך, או שמא יתקיים, יחד עם העתקו? האם בכלל אפשר לעשות זאת? הרבה שאלות לא פתורות. הטלפורטציה בהחלט אינה שייכת לאותן התפתחויות משוערות שאינן מחייבות מהפיכה מדעית או טכנולוגית. ומהפיכות כאלה קשה עד בלתי אפשרי לחזות.
ובכל זאת, המדע הגיע להישגים ראשונים בטלפורטציה, שעשויים אולי לטעת בנו תקווה שהדבר אינו בלתי אפשרי בעליל. מדוע אולי? מכיוון שמדענים אכן הצליחו לבצע טלפורטציה, אבל רק של פוטונים של אור וחלקיקים תת-אטומיים. כדי לעשות זאת הם ניצלו תופעה מוזרה (אחת מני רבות) של פיסיקת הקואנטים, אותה תורה מדעית משונה שמרבים לישמה באופן מעשי גם בלי להצליח להבין אותה עד הסוף (אינשטיין כינה תופעה זו בשם ''פעולת רפאים ממרחק''). לפני כעשר שנים ''אישרו מדענים את האינטואיציה של סופרי מד''ב'' (זהו הניסוח שמופיע במאמר של חברת IBM), בניסוי שבו הדגימו אפקט קוואנטי מסוים של השפעת גומלין בין חלקיקים תת-אטומיים המרוחקים זה מזה. לטענת המדענים ניתן היה לראות בזה סוג של טלפורטציה. לפני שנה הצליחו מדענים אחרים לבצע טלפורטציה של קרו לייזר: הקרן המקורית נעלמה ממקומה והופיעה, כאילו יש מאין, במקום אחר. להישגים אלה צופים ישומים פוטנציאליים בתקשורת קואנטית עתידית – אך לצרכי העברת מידע, לא עצמים חומריים ולא בני אדם. יש מדענים המעריכים שבעתיד הלא רחוק ניתן יהיה לבצע טלפורטציה של אטום בודד. האם יצליחו בכך? קשה לדעת. אבל גם אם כן, הדרך מכאן עד לטלפורטציה של יצור חי, אפילו אם לכאורה אין בה כדי לסתור את חוקי הטבע, רחוקה עד מאד. כדי ''לטלפרט'' בן-אדם ידרש מידע על המיקום, התנועה והמצב המדוייק של כל אטומי גופו, כולל כל הבעייתיות שמעורר ''עיקרון אי-הוודאות'' שכופה עלינו פיסיקת הקוואנטים. אנשים חישבו ומצאו שכדי לשדר את כל המידע הזה ידרש זמן הארוך מגיל היקום – לפחות לפי הידע הטכנולוגי המוכר. כך שמכל בחינה מעשית, למרבה הצער, טלפורטציה של בני אדם הנה בטריטוריה של הדברים הבלתי אפשריים, והיא צפויה להשאר שם עוד הרבה זמן (אם לא לתמיד). מובן שיהיה רצוי וכדאי לשקול עמדה זאת שוב, אם וכאשר תוכח התכנות הטלפורטציה של אטום בודד שלם.
האם, אילו הייתם במקומי, הייתם כותבים לעיתון של ''בזק'' על הטלפורטציה כשרות תקשורת עתידי, ולו ברמה התאורטית? אני החלטתי להמנע מכך, מסיבות השמורות אתי. הסתפקתי בטלפתיה הטכנולוגית...
מאמר של חברת IBM
המימד העשירי
|
 |
|
