עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
אפוקליפסה כאן ועכשיו
ספרים / איתי שלמקוביץ
שבת, 20/11/2010, שעה 19:37
סקירה על ''ימי תל-אביב האחרונים'' מאת ניר יניב ולביא תדהר
|
|
''ימי תל אביב האחרונים'' הוא שיתוף הפעולה השני של ניר יניב ולביא תדהר. לאחר ''רצח בדיוני'', שהיה קהילתי אך לא בדיוק ז'אנרי, הם מוציאים ספר שאי אפשר לטעות בשיוכו.
מול חופה של תל-אביב עולות השמימה רוחות סערה. אופן ההתנהגות שלהן הוא כמעט תבוני, ונדמה שהן משקיעות את התבונה שלהן בזריעת הרס, מוות, טרגדיות וגיהינום באופן כללי ברחבי העיר. הרוחות מפזרות בדרכן חלקי בניינים, גשם של דם וגדוד טנקי מרכבה, ולמוזרות הכללית שמתרחשת בין אתרים מפורסמים מצטרף גם הר גדול ורם שצומח בנקודה בה היה דיזינגוף סנטר, וראשו ביקום אחר. העיר הגדולה והתוססת ביותר בישראל הופכת לארץ פנטסיה לא מושגת, תושביה ומי שאתרע מזלו להיות בה בעת האירועים האלה נזרקים לגיהינום פוסט-אפוקליפטי, וכמה אנשים אמיצים או טיפשים מנסים לחדור אליה ולהבין מה קרה. ויש בה גם ראש כרות ומדבר.
''ימי תל אביב'' האחרונים הוא ספר קצר, אפילו קצר מאוד, מעט יותר ממאתיים עמודים, יחד עם שני הסיפורים המתרחשים בעולם הספר שנוספו לו במהדורה העברית. לאורך הקצר מצטרף גם נרטיב מפוצל: כל פרק בספר מסופר מנקודת מבט של שתי דמויות ראשיות, וכל מעבר בין מספרים מלווה בסיפור קצר מעיניו של תושב תל-אביבי, כך שהספר מסופר מנקודת המבט של שישה גיבורים ושני תריסרי דמויות. אפשר לראות, מאחורי הקלעים, איך שני סופרים כותבים יחד ספר כאשר כל אחד מהם חי ביבשת אחרת. בניגוד ל''רצח בדיוני'', בו שני גיבורים עם שתי נקודות מבט השלימו זה את זה, כאן כל נקודת מבט נשארת נפרדת. התוצאה היא ספר עם הרבה עלילות קטנות וללא עלילה מרכזית.
הספר גם נותן מעט מאוד תשובות. אף אחד בתוך תל-אביב לא יודע מה הגורם לאפוקליפסה, ואף אחד מחוץ לתל-אביב אפילו לא יודע מה מתרחש בתוך העיר. אירועים מוזרים מאוד מתרחשים, ונראה שאין אף אדם שטורח לשאול למה או שורד את חיפוש התשובה. אפילו אם קיבלתי כקורא את כל האירועים האפוקליפטיים המוזרים, שאלת ניתוקה המוחלט של תל-אביב הטרידה אותי כל הספר, והתשובה לה הגיעה רק באחד הסיפורים המצורפים ולא בספר עצמו. ההתעקשות לא לספק תשובות אלא רק רסיסי מידע היא זו שהופכת את הספר לפנטסיה לשמה, יותר מכל אירוע בלתי סביר שמתרחש בין הרצליה לחולון.
כספר, ''ימי תל אביב האחרונים'' חסר לכידות ומתפזר בין יותר מדי נקודות מבט יחסית לאורכו הקצר. אבל על החוסר בתחום המבנה הוא מפצה ואף יותר בתחום הסגנון. הספר נפתח בתיאור הריסתה, גריסתה ופירוקה של תל-אביב ותושביה, בתיאורי אימה לאבקראפטיים ואפקטיביים שמצליחים לעורר צמרמורת בעמוד השדרה. לא מדובר בסצינה טלוויזיונית רגילה, שבה רואים אדם נשאב למנוע של מטוס ואז חותכים לגיבור שצופה בו. חלק מתיאורי הזוועות של תל-אביב מסופרים בגוף ראשון, ומצליחים לשאוב את הקורא עד שמותו הפתאומי של המספר תופס את הקורא כאילו היה במקומו. הדם, שנמצא כמעט בכל מקום, הוא דם אמיתי ודביק ולא תחליף דם מקטשופ, והאימה, בזכות הרקע העירוני המוכר ובזכות התיאורים הפלסטיים, אופפת את הקורא. הפרק שתפס אותי בצורה החזקה ביותר הוא תיאור גן ילדים לאחר האפוקליפסה, והעוצמה שבה הוא ניגן על האינסטינקטים ההוריים שלי הפתיעה גם אותי. לאחר שסיימתי לקרוא את הספר, נשפתי בהקלה במשך שבוע כל פעם כשעברתי את מחלף קיבוץ גלויות באיילון בדרך הביתה, ויצאתי מתחום תל-אביב.
''ימי תל אביב האחרונים'' הוא מסיפורי הז'אנר הישראליים ביותר של העת האחרונה. הספר לא רק מתרחש בתל-אביב, הוא דובר תל-אביבית שוטפת, והוא דובר אותה בעשרות הניבים הקיימים בה. העולם הפוסט-אפוקליפטי אמנם נשמע כמו הרבה עולמות פוסט-אפוקליפטיים אחרים (ייאוש, רעב, פחד וכדומה), אבל הייאוש והפחד מתרחשים בעברית. הוא קצר מאוד, מתפזר על פני יותר מדי מספרים, ומתמקד באווירה יותר מאשר בסיפור, אבל האווירה נהדרת.
ימי תל אביב האחרונים
(במקור: The Tel Aviv Dossier)
מאת לביא תדהר וניר יניב
תרגום: איתמר פארן
הוצאת אודיסיאה, 2010, 213 עמודים
ימי תל-אביב האחרונים - פרקים לדוגמה
|
 |
|
