עוד בקטגוריה זו:
ביבר הנייר
סיפורים / קן ליו
28/06/14
תגובות: 11
וויסקי בקנקן (חלק שלישי)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 1
וויסקי בקנקן (חלק שני)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
וויסקי בקנקן (חלק ראשון)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
הינדיק
סיפורים / הדס משגב
13/06/14
תגובות: 1
שמים שבורים
סיפורים / יואב וקרן לנדסמן
13/06/14
תגובות: 1
דמשק
סיפורים / דריל גרגורי
31/08/13
תגובות: 8
מיכאל
סיפורים / זיו קיטרו
03/05/13
תגובות: 0
עד בלי ירח
סיפורים / נגה פרנקל
03/05/13
תגובות: 3
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 5
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 1
יאגה
סיפורים / קרן לנדסמן
03/05/13
תגובות: 1
היום הגרוע ביותר בשנה
סיפורים / קרן לנדסמן
15/02/13
תגובות: 8
פיזור
סיפורים / חגי אברבוך
13/01/13
תגובות: 14
ריח של בית
סיפורים / ורד טוכטרמן
29/09/12
תגובות: 1
|
 |
מתנת יום הולדת בחלקים
סיפורים / קרן לנדסמן
שבת, 01/03/2014, שעה 15:23
|
|
''וזה הסברוג המחומש התת-בריחי, את רואה?'' אמר תובל והצביע בגאווה על עוד חתיכת פלסטיק שהגיעה לתחנה בבוקר הקודם. ''הוא מהווה תחליף מצוין לפרקי אגן הירכיים כך שהרובוט יכול לטפס על כל משטח בעזרת בקרה מגנטית!''
צאלה המהמה משהו לא מחייב. היא הצליחה לעקוב אחרי ההסברים עד ההתפצלות הראשונה, אבל אחרי הראש המחומש העשירי שארית הסבלנות שלה התפוגגה. היא השתדלה לתמוך בתובל, וכאשר הוא זכה בתפקיד מנהל חלקי החילוף של התחנה היא אפילו הזמינה עבורו דובדבנים מצופים כדי לחגוג. אבל כאשר עודדה אותו לגשת למכרז היא לא חשבה שהתמורה שלה תהיה סיור של חמש שעות במרכז חלקי החילוף של התחנה, רצוף בהסברים על חלקי חילוף. תובל התחיל לדבר על המשלוח החדש של מנקי החלונות החיצוניים של התחנה שאמור היה להגיע בקרוב.
היא החניקה עוד פיהוק, הנהנה שוב, וחזרה לתכנן את מסיבת ההפתעה של תובל. יום ההולדת שלו היה שבועיים אחרי שלה. במסיבה שלה הוא ארגן תעלומת ''מי הקפיא אותי קריוגנית'', וכל חבריה הקרובים השתתפו. תובל אפילו הצליח ליצור קשר עם חברתה הטובה, אשמן, שהייתה בשליחות מסיונרית לחלוקת קרח בטבעות שבתאי.
''וכאן,'' תובל הרים את קולו, וקרע את צאלה משרעפיה, ''יש את צינורית הניקוז הרב-שימושית.'' הוא הצביע על חוט פלסטיק צהוב שהשתלשל מרגל מתכתית למראה. ''מכאן יוצא השמן המלוכלך,'' הוא קרץ לצאלה, ''הוא משתין מהרגל.''
צאלה חייכה. היה ברור שתובל עבד על הבדיחה זמן רב, והיא לא רצתה לאכזב אותו. הוא חייך חזרה.
''וכאן,'' הוא משך את זרועה והוביל אותה לתוך שביל אחר, ''יש את הבהונות החלופיים. כבר אמרתי שהם מחקים מבנה אנושי בצורה מדויקת כדי להקל על ילדים לחבב אותם?''
''כן.'' שמונה-עשרה פעמים לפחות, חשבה צאלה, אבל לא אמרה זאת בקול.
עד שהסיור הסתיים היא הצליחה לתכנן את כל המנות לארוחת הערב, כולל מאכלים שידרשו ממנה הקרבה נוראית, כמו פסטו. טחון בבית, עם חתיכות בזיליקום גדולות במיוחד, כמו שתובל אוהב. לקינוח היא תכננה עוגת נענע וצימוקים. היא תצטרך כדור נגד הקאה לפני שתתחיל לעטר את העוגה הזו.
''ניפגש בערב?'' תובל רכן לנשק אותה לפני שהיא יצאה ממרכז חלקי החילוף.
''הסיור היה מאד מעניין,'' אמרה צאלה וליטפה את ידו של תובל. הוא חייך.
''מחר אמורים להגיע תחליפי גלגלי השיניים של נוריות כיבוי האש, אם תרצי לבוא!'' הוא אמר, וצאלה מיהרה להגיד, ''מחר אני חופפת את הראש. אתה זוכר? היום הזה בשבוע?''
מבטו של תובל הושפל שוב. ''אני יודע שזה לא מעניין כל כך. בייחוד אדם יצירתי כמוך. מה לך ולחלקי חילוף של רובוטים?''
צאלה לא הייתה יכולה לשאת יותר את המבט האומלל והקול המתכנס. ''לא, מה פתאום? זה מאד מעניין! באמת!''
תובל עדיין שתק. צאלה ידעה שהיא צריכה לחפוף את השׂער. הוא היה שמנוני ומציק, ומחר סוף-סוף יתפנה לה תור במחלקת החפיפה הרשמית של התחנה. שׂערה יהיה מבריק וגלי, כמו שהיא אוהבת. אבל תובל היה בבירור אומלל.
''אין לי כל כך עם מי לדבר כאן,'' הוא אמר בשקט, ''כולם עסוקים בפריקת סחורה או מדברים על משחק הראגבי באפס כבידה האחרון, ואני לא מבין בזה כלום.''
היא החניקה עוד אנחה. מה היא לא תעשה עבור בן הזוג שלה?
''אתה רוצה שאבוא גם מחר להסתכל על גלגלי השיניים?''
תובל הרים מיד את ראשו וחיוך ענק הפציע על פניו. ''באמת? תבואי?''
צאלה הנהנה. ''אני יכולה להביא את הסריגה שלי?'' היא לא השאירה את המסרגות שלה מאחור מאז יום הולדתה הקודם. מראות הבלונים המנופחים המנסים להזדווג איתה עדיין רדפו אותה בסיוטים לפעמים.
''בטח!''
הם נפרדו, וצאלה המשיכה לחייך עד שהיא יצאה מטווח הראיה שלו. אחר כך היא שחררה את האנחות הכלואות, פתחה את מכשיר התקשורת שלה, והקליטה הודעה לאשמן שנפתחה ב''את לא תאמיני מה תובל גרם לי לעשות עכשיו''. כל הדרך עד לגן של עירד היא הקליטה את ההודעה, ורק כאשר עירד זיהה אותה מבין כל ההורים המגיעים היא סגרה את המכשיר.
ביום שלמחרת ניסתה צאלה להעמיד פנים שכואב לה הראש, ואחר כך שלפה את טיעון המחזור, שאותו תובל סתר במיומנות על ידי שליפת היומן שלו והוכחה שצאלה לא יכולה להיות במחזור שבוע אחרי שהמחזור שלה הסתיים. לבסוף הוא הסתכל בה בעיניים עגומות ואמר, ''באמת ציפיתי לבלות ביחד אִתך את הימים האחרונים של חופשת הלידה שלך, אבל אני מבין שאת מעדיפה לבלות את הזמן הזה עם החברות שלך.''
נגד זה צאלה לא הייתה יכולה לעשות דבר, אלא לצאת החוצה ולשעוט אִתו אל מרכז חלקי החילוף.
המרכז עצמו היה מעט פחות משמים מאשר ביום הקודם. תובל הציג אותה בפני העובדים האחרים. ניראל היה מתיישב מהטבעות החיצוניות, מוסלהדי אדוק, עם קעקועי תפילין ומצפן מושתל שהיה מכוון באופן קבוע לאל-קודס. ברוניסלבה הייתה אישה גבוהה עם מבטא של עולה חדשה ממאדים ועל צווארה היה תליון של הקדוש בעל ארבע הפנים: מרקס, לנין, מאו, וצ'ה גווארה. השניים האחרים היו זוג תאומים, צפחה וצדף. שניהם היו נמוכים, שחומים, ובבירור ילידי התחנה. על פי רוחב הכתפיים והירכיים שלהם ניכר שהם שחקני ראגבי מנוסים, בכבידה או שלא בכבידה.
צאלה חייכה ולחצה את הידיים של כולם. היא אפילו השתדלה לענות לכל אחד מהם בשפת האם שלו.
עד הצהריים צאלה הצליחה למצות עד כלות את כל שהיה למרכז החלפים להציע לה. היא נתנה יד לפירוק רגל שהורכבה בזווית הלא-נכונה, החליפה שמנים, מתחה גומיות, ואפילו צפתה ברובוט שמרכיב את עצמו בזמן שניראל צווח על תובל שההרכבה העצמית היא תועבה, ושאילו האל הרחום היה רוצה שרובוטים ירכיבו את עצמם הוא לא היה יוצר את בני האדם. אחרי שהרובוט היה מוכן הוא הפעיל את הרובוט הבא ברצף ונעמד ליד הקופסה בראש מורם, מבטו נעוץ באוויר.
בצהריים כולם התיישבו באולם המרכזי עם כוסות תה חום וארוחות חמגשיות תקניות של התחנה.
''אז, מה אתם אומרים על המשחק האחרון של דיימוס מאוחד מול פובוס איחוד?'' שאלה ברוניסלבה.
צפחה ענתה, ''דיימוס בטוחים שעם מארזי הסילון החדשים, אף אחד לא יוכל לעבור את הפלאנקרים שלהם.''
צדף גיחך לידה, ''הם צריכים פליי האף אמִתי. מאז שמקמארי עזב הם מרחפים בלי שליטה.''
תובל הנהן, ''ובוא לא נדבר על הנבחרת של הירוקים.''
ניראל ירק על הרצפה, ''זין על הירוקים הדפוקים אלה.''
ויכוח התלהט לגבי הירוקים ומקמארי. תובל רכן אליה ולחש, ''הבנתי שיש לפחות שלושים נבחרות, ולפחות ארבעים צבעים. אני לא לגמרי בטוח איך זה מסתדר, אבל פשוט תחייכי ותסכימי עם כולם. זה מה שעובד בשבילי.''
צאלה הנהנה. ברוניסלבה הסתכלה אליה, ''ומי הנבחרת החביבה עליך?''
''אני... אני לא מבינה בראגבי,'' אמרה צאלה.
הארבעה השתתקו בבת אחת.
''לא מבינה בראגבי?'' שאל צדף.
ניראל בהה בצאלה. ''מה זאת אומרת את לא מבינה בראגבי?''
תובל הניח את ידו על כתפיה של צאלה. ''היא מתכוונת שהיא מבינה בראגבי אבל לא כמוכם.''
צאלה משכה בכתפיה. ''לא, אני לא מבינה בראגבי. אף פעם לא הבנתי למה שאנשים ירצו לחבוט אחד בשני עד זוב דם באפס כבידה, כשהם יכולים להיחנק מהשיניים של עצמם.''
ברוניסלבה רכנה לפנים. ''את מתכוונת שזה לא 'נשי' לחבב ראגבי, נכון? גם אני הייתי כמוך,'' היא טפחה על ירכה של צאלה, ''אבל אז הבנתי שאישה זה מה שבפנים, ולא מה שבחוץ!''
צפחה צחקה, ''השחלות שלך לא אומרות שאת אישה.''
ניראל נרעד. ''למען השם, אל תאמרי דברי תועבה.''
צדף נעמד. ''יש לך בעיה עם השחלות של אחותי?''
תובל נעמד בין שניהם. ''בבקשה, חברים, אני מבקש לא להתפרץ מול אשתי.''
השניים נעצו מבטים זה בזה עוד רגע קצר ולאחר מכן נפרדו והתנצלו. ניראל מלמל שהוא חייב לבדוק את נזילת השמן במפלס ג', ונחפז משם כשהוא מעביר חרוזים בשרשרת שעל ידו. ברוניסלבה יצאה למפלס ב' לפרוק עוד חבילת גומיות-על, וצדף וצפחה הציעו לצאלה להצטרף אליהם אחרי הצהריים למשחק ראגבי קצר. הם הבטיחו שכל השיניים של צאלה יישארו במקום וצפחה קרצה אליה.
צאלה החלה לנקות את אזור האוכל כשתובל הסתובב אליה, עיניו מצומצמות.
''מה?'' היא אמרה והמשיכה לאסוף חמגשיות.
הוא שתק.
''מה?'' היא שאלה שוב ונעמדה, החמגשיות בידיה.
תובל המשיך לשתוק.
צאלה דחפה את החמגשיות לפתח הפירוק האטומי, סגרה אותו, הסתובבה אל תובל, הניחה את ידיה על מותניה ואמרה, ''מה?''
מאחורי תובל היא הבחינה בעוד רובוט שמרכיב את עצמו. היו שם כבר חמישה בשורה, עומדים ובוהים בה במבט אטום.
''אני לא מאמין שאמרת את זה,'' אמר תובל.
צאלה משכה בכתפיה. ''שאמרתי מה?''
מאחורי גבו של תובל הרובוט השישי הפעיל את הרובוט הבא ונעמד כשהוא בוהה באוויר. הם היו די מצחיקים.
''אמרת להם שאת לא מבינה בראגבי!'' קולו של תובל התרומם.
''אני באמת לא מבינה בראגבי!'' צאלה הרימה את קולה בתגובה.
''אבל הם לא היו צריכים לדעת את זה!'' תובל צעד לפנים. ''כבר שבועות שאני מצליח לגרום להם לחשוב שאני אחד מהם, חלק מהחבר'ה, ולא סתם מתכנת לוחות אם ששלחו אותו לנהל מרכז חלקי חילוף, ואת באה וברגע אחד,'' הוא נופף בזרועותיו, ''משמידה הכל.''
''משמידה? טוב שאתה לא נסחף בכלל,'' צאלה ענתה, ''ואני לא משמידה כלום. הם שאלו שאלה. אין לי מושג מה לענות. מה רצית, שאשקר?''
''כן!'' ענה תובל ומיד תיקן את עצמו. ''כלומר, לא. לא רציתי שתשקרי. רציתי שתעמידי פנים, בשבילי.''
''למה אני צריכה להעמיד פנים?''
מאחורי גבו של תובל השורה הראשונה של הרובוטים התמלאה, ועתה כל אחד מהם התחיל להרכיב רובוט מהשורה מאחוריו, עובדים באחדות מלאה, כך שכל הרובוטים צמחו יחדיו מהתפזורת בקופסה. צאלה התפעלה מהדיוק ומהיעילות שבה הם עבדו. זה נראה כאילו כל אחד מהם היה חלק מרובוט גדול יותר.
''את צריכה לתמוך בי. זה כל מה שביקשתי,'' ענה תובל בצעקה.
''אני תומכת בך!'' צאלה צעקה חזרה. ''אבל אני לא מבינה למה אני צריכה לשקר לגבי ראגבי!''
''כי זה חשוב לי!''
''ולי חשוב להיות ביום חופש! אבל הקרבתי את החופש שלי בשבילך!'' צאלה חשבה שאולי אחד מהעובדים האחרים יכול לשמוע אותם, אבל לא היה לה אכפת יותר.
''רק רציתי לבלות אִתך! אני לא מבין למה את לא מסוגלת פשוט להיות נחמדה לחברים שלי!'' הקול של תובל השתקשק בצליל מתכתי.
''בני אדם!'' רעם קול נוסף באולם הגדול. צאלה ותובל נפנו למקור הקול. הרובוטים הקטנים והבוהים הפכו לרובוט ענק, שחלקים ממנו עדיין המשיכו להרכיב את עצמם.
תובל אחז בידה של צאלה. ''מה לעזאזל....'' הוא לחש.
''הסו!'' אמר הרובוט. קולות שקשוק ומתיחה נשמעו מהרובוט, וצאלה ותובל השתתקו מיד. צאלה לחצה את ידו של תובל.
צפצופים נשמעו מפנים הרובוט, והוא אמר, ''אל תזוזו.''
צאלה ותובל לא ענו, רק המשיכו להחזיק ידיים.
''צורות דו-רגליות מבוססות פחמן, הכנעו בפני!''
''בפני מי?'' שאלה צאלה.
הרובוט העביר את עיניו אליה. הן היו אדומות זוהרות. צאלה כחכחה בגרונה, ''בפני מי אנחנו אמורים להיכנע?''
''מה את עושה?'' לחש תובל.
''מושכת זמן,'' היא ענתה בשקט.
''אני רובוקטול 5,000! רב ההדר!''
צאלה החניקה צחקוק. ''יש 4,999 רובוקטולים לפניך?''
''למען האמת, כן,'' אמר תובל.
צאלה הסתכלה בו.
הוא משך בכתפיו. ''נו, את זוכרת שבכדור הארץ החברה שלי עבדה על שדרוג תוכנה לגוזמי אצות בקרקעית האוקיינוס? אז זה זה.''
''אכן כן, דו-רגלי מבוסס פחמן!'' הרעים הרובוט בקולו. ''אבל התקדמנו מאז הדגם הפרימיטיבי המפגר ההוא!''
''כן, אני רואה,'' אמרה צאלה, ''אתה... גדול. וכבר לא אוכל אצות.''
''הסי! דו-רגלית!''
צאלה השתתקה. היא בחנה את הרובוט היטב. הרובוטים הקטנים שהרכיבו אותו היו משולבים זה בזה בצורה מושלמת. אי-אפשר היה להבחין בשום סדק בשריון. המסרגות שלה לא יוכלו לבקע את זה. היא החניקה אנחה.
''כל הדו-רגלים בסיפונים האחרים הושבתו. אף אחד לא יבוא לעזור לכם.''
צאלה קיוותה ש''הושבתו'' לא אומר ''נרצחו על ידי רובוטים מרושעים'', אבל לא העיזה לשאול. היא ותובל המשיכו לשתוק.
''אתם תראו לנו היכן חדר הבקרה של התחנה שלכם!'' אמר הרובוט הענק.
''למה?'' שאל תובל.
''בעולמכם יש מימן! אנחנו חיים על מימן, אבל רק כזה שמופק מהאוקיינוסים שלכם! אנחנו נשגשג! ונשתלט על כל הכדור שלכם! ונהרוג את כל צורות החיים מבוססות הפחמן שלכם!''
''לא.'' אמר תובל. צאלה העיפה בו מבט. הוא נראה... נחוש. ועקשן. היא אהבה אותו יותר מאי-פעם ברגע זה.
''מה זה? אתה מעיז להגיד לי לא?! לי?!'' העיניים האדומות הבהיקו עוד יותר. צאלה פסעה לאחור.
''מה אתה עושה?'' היא לחשה לתובל.
''אל תדאגי,'' הוא אמר, ''יש לי תכנית.''
צאלה העיפה עוד מבט בגבר שלצדה. הייתה לו תכנית. היא החניקה עוד אנחה.
''אני רק צריך שהוא יתן לי סיבה להיכנס לקוד שלו,'' לחש תובל.
''לקוד שלו?''
תובל הנהן, ''אם אני אוכל להיכנס לקוד אני אוכל לשבש אותו.''
''הסו! בני אנוש!'' הרובוט צעק.
צאלה פסעה לפנים. ''סליחה, מר רובוט.''
העיניים האדומות הבהיקו לכיוונה.
''לא יכולתי שלא לשים לב שהמשלב שלך לא תקין.''
תובל נגע בידה. ''מה את עושה?'' הוא לחש.
''אל תדאג,'' לחשה צאלה, והרגישה שעולמה קורס, ''יש לי תכנית.''
הרובוט הרעים בקולו, ''מה זאת אומרת, המשלב שלי לא תקין?''
''ובכן,'' צאלה אמרה, וצעדה עוד צעד לפנים, ''אתה משתמש במשלב מאד גבוה כשאתה מאיים עלינו, אבל אחר כך השפה שלך צונחת למשלב נמוך יותר, ולפעמים אתה מערב משלבים בבת אחת. זה מאד צורם. אתה לא באמת יכול לפלוש לכדור הארץ ככה.''
הרובוט לא ענה.
צאלה צעדה עוד צעד אחד, מרגישה את הזיעה במורד גבה, ''הרי תצטרך לאיים על גנרלים וראשי מדינות ויושבי ראש של תאגידים מושחתים. הם לא רואים בעין יפה רובוטים עם משלב לא אחיד.''
הרובוט הענק התכופף מעט לפנים, ''ומה את מבינה במשלבים, דו-רגלית חסרת חשיבות שכמוך?''
''הי!'' תובל קרא מאחוריה, ''אל תקרא לאשתי...''
צאלה נופפה בידה ותובל השתתק באמצע המשפט. יופי, כך הרובוט יישאר מרוכז רק בה.
''ובכן,'' אמרה צאלה, ''אני אמנם בחופשת לידה עכשיו, אבל רק שתדע שאני מתרגמת ועורכת במקצועי. לשון היא האהבה האמִתית שלי.''
הרובוט השמיע תקתוקים. צאלה קיוותה שהוא שוקל את הצעתה.
''אתה בוודאי יודע שלשון היא אמצעי התקשורת החשוב ביותר בין בני אדם,'' הוסיפה צאלה, ''ואם הלשון שלך לא תקינה, כל המנהלים יחשבו שגם אתה לא תקין.''
הרובוט הפסיק לתקתק. ''אני לא יכול להיראות חלש בפני המנהלים.'' העיניים שלו בהקו עוד יותר. ''תקני את המשלב שלי לאלתר!''
צאלה הרכינה את ראשה במה שהיא קיוותה שנראתה כמחוות כבוד. ''אני לא מומחית לתיקון רובוטים, אבל בן הזוג שלי, הוא מומחה אמִתי.''
היא הציצה מזווית עינה לכוון תובל. הוא הבין מיד את הרמז שלה, הזדקף עוד יותר ואמר, ''בוודאי שאשמח לתקן אותך, מר רובוט.''
הרובוט תקתק עוד קצת, ולבסוף אמר, ''אני, כמובן, לא יכול לתת לך להיכנס לקוד המקור שלי.''
''כמובן,'' אמר תובל, ''אני לא צריך את קוד המקור. מספיק לי אחד מהרובוטים שמרכיבים אותך על מנת לטעון מילון משולב תקין.''
צאלה הזדקפה. אחד מהרובוטים הקטנים שהיו מחוברים לברכו של הרובוט הענק התנתק ממקומו והזדחל אל תובל.
''אני רק צריך משהו מהמגרה,'' אמר תובל לרובוט, והרובוט ליווה אותו אל מגרת הכלים. תובל הדליק מקלדת הולוגרפית, ושלף מהמגרה כבל מתאים.
צאלה הסתובבה להצטרף אל תובל, אבל אז הרובוט הענק צעק ''אל תזוזי!'' וצאלה נעמדה במקומה. מזווית העין היא לא הצליחה לעקוב בדיוק אחרי התנועות של תובל כשהוא הקליד במהירות מעל המקלדת ההולוגרפית. לאחר דקות ארוכות של זיעה נוטפת ותקתוקים מהרובוט המאיים בקצה החדר, תובל הרים את עיניו, חיבר את הכבל לרובוט הקטן, ואמר, ''זהו, הכול מוכן.''
הרובוט הקטן השמיע צפצוף ארוך, ולאחר מכן אמר, ''במטותא ממך, אבקשך להחזירני למקומי כעת.''
הרובוט הענק אמר, ''מה זה השטויות האלה?''
''זה המשלב התקין לפנות בו למנהיגי מדינות,'' אמרה צאלה במהירות, ופנתה אל תובל, ''אני כל כך שמחה שהצלחת לתקן את הבעיה הזו!'' היא קיוותה שההצגה שלה משכנעת.
''טוב,'' אמר הרובוט הענק, והרובוט הקטן הזדחל אליו והתחבר מחדש.
הרובוט הענק הזדקף, אמר ''מעדכן תוכנה,'' ורצף תקתוקים נשמע ממנו. לאחר מכן נשמעו ארבעה צפצופים ארוכים, העיניים האדומות כבו והשתרר שקט מוחלט.
צאלה ספרה עד עשר. ולאחר מכן עד עשרים. הנשימות של תובל לצידה היו רועשות מדי. ''מר רובוט?'' צאלה שאלה בקול הססני.
לא הייתה תשובה.
''מה קורה?'' היא לחשה לתובל.
''אני חושב...'' לחש תובל, כחכח בקולו ואמר בקול רם, ''אני חושב שסיימנו כאן.''
שניהם התקדמו לאט לכוון הרובוט המרושע. הוא לא נע. לא תקתק. לא צפצף.
''העליתי לו עדכון תוכנה כללי, של כל מה שעודכן אי-פעם,'' אמר תובל, וצאלה שמעה את הגאווה בקולו. ''ייקחו לו כמה מליוני שנים לסיים את העדכון הזה.''
''והקטע של השפה?''
תובל משך בכתפיו. ''העליתי גם את מילון אבן-יהודה המשולב המתוקן, שיהיה.''
צאלה נקשה באצבע על רגלו של הרובוט. צליל מתכתי חלול מילא את החדר, אולם הרובוט עדיין לא זז.
ניראל פרץ בריצה לאולם הגדול. ''בשם האל! מה עשיתם?''
ברוניסלבה הופיעה מהסיפון המנוגד, מיוזעת. ''רובוטים קטנים! עם עיניים אדומות! הם צעקו בשפה מוזרה! לא הבנתי מה אומרות!''
צדף וצפחה נכנסו לאולם מנופפים במחבטים ושואגים, ''בואו חבורת ירוקים משריצים!'' הם נעצרו כשראו את הרובוט הגדול. ''מה קרה כאן?'' הם שאלו, כאיש אחד.
תובל אחז בידה של צאלה. ''אשתי הצילה את כדור הארץ.''
צאלה הסמיקה. ''לא, לא, עשינו את זה ביחד.''
ארבעת האחרים סיפרו כל אחד בתורו על מה שאירע בסיפונים. מסתבר שבכל אחד מהסיפונים היו רובוטים שמרכיבים את עצמם, והם ריתקו כל אחד מחברי הצוות בצורה אחרת. את ניראל הם לכדו בשטיח התפילה שלו. את ברוניסלבה בגומיות ענק נמתחות. צדף וצפחה רותקו למקומם ביתדות ענק שננעצו בשרוולים המתנפנפים שלהם.
''מה נעשה עם זה?'' אמרה ברוניסלבה והצביעה על הרובוט הענק.
תובל המהם, ''בשלב כלשהו הוא יסיים את עדכון התוכנה שלו. אנחנו צריכים להשמיד אותו לפני זה.''
צדף וצפחה הרימו את המחבטים שלהם, ''אולי נעשה עליו תרגיל היימליף הפוך?''
''היימליף?'' שאלה צאלה.
''תרגיל אולטרה-ראגבי חדש שכולל מחבטים, לייזרים, חיתוך איברים. הוא עדיין אסור בארבעים ושבע יבשות שונות על פי חוק!'' אמר צדף. ''תובל בטח יכול להסביר לך.''
תובל הסתכל אל צאלה, ולאחר מכן אל צדף. ''לא, אני מעדיף לא להסביר על דברים כאלה. אני חושב שאני אקח את אשתי ונלך הביתה לראות טלוויזיה.''
''טלוויזיה?'' שאלה ברוניסלבה, ''אחרי כל זה?''
צאלה חייכה. ''אני כבר רגילה. תנסו להפעיל את השואב הגדול – הם טובים באיסוף שאריות של דברים.''
צאלה ותובל יצאו שלובי זרועות מהמרכז לניהול חלקי חילוף.
''אתה באמת רוצה לראות טלוויזיה?'' שאלה צאלה.
''אפשר לעשות עוד דברים,'' הוא קרץ אליה, ''יש לנו זמן עד שצריך להוציא את עירד, נכון?''
צאלה רק חייכה. היא קיוותה שהיא תוכל לקרוא לזה 'מתנת יום הולדת בחלקים'.
היום הגרוע ביותר בשנה - הסיפור הקודם של צאלה
|
 |
|
