 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
זומבים עליך, ישראל!
סרטים / נורית הוראק
04/03/13
תגובות: 2
מעגל בלי הרבה קסם
סרטים / עליזה בן מוחה
20/10/12
תגובות: 3
קפטן אמריקה ומלחמת העולם השנייה
סרטים / אנדרו ליפטאק
03/09/11
תגובות: 1
מקור לא ברור
סרטים / עליזה בן מוחה
30/07/11
תגובות: 4
כמעט הסוף (חלק ראשון)
סרטים / עליזה בן מוחה
12/06/11
תגובות: 0
חלום גנבים
סרטים / עליזה בן מוחה
29/12/10
תגובות: 13
טובים השניים?
סרטים / עליזה בן מוחה
14/08/10
תגובות: 5
מגע של קסם
סרטים / לילי דאי
14/05/10
תגובות: 2
המקום שאליו גיבורי אקשן הולכים למות
סרטים / לילי דאי
02/05/10
תגובות: 4
מה שיותר כחול יותר ממדים
סרטים / לילי דאי
31/01/10
תגובות: 5
על ממוצע ומעל הממוצע
סרטים / אֹרן רהט
24/10/09
תגובות: 8
לשקוע בסרט טוב
סרטים / רז גרינברג
28/04/08
תגובות: 1
דיקסילנד
סרטים / אהוד מימון
03/10/06
תגובות: 2
חייו ומותו של סופרמן
סרטים / רני גרף
25/07/06
תגובות: 22
הטרור כמשל
סרטים / רני גרף
03/04/06
תגובות: 15
|
 |
פעם היו גיבורים
סרטים / רז גרינברג
יום שישי, 19/01/2001, שעה 3:53
'בלתי שביר' של מ. נייט שאמאלן – הסופר-גיבורים החדשים
|
|
'בלתי שביר' מצטרף לעוד לפחות שלושה סרטים – 'אנשי המסתורין', 'בלתי נראה' ו'אקס-מן' – שניסו להגדיר מחדש את המושג ''סרט על סופר גיבורים'' ולתת לו טוויסט שונה, מודע לעצמו. נראה ש'בלתי שביר' הצליח לעשות את זה הכי טוב.
עם זאת, הסרט אינו מושלם. הבמאי, מ. נייט שאמאלן, שסרטו הקודם – 'החוש השישי' – היה אחד משני הסרטים המוערכים יתר-על-המידה של 1999 ('המטריקס' היה הסרט השני), חוזר כאן על חלק גדול מהשגיאות שעשה בסרט ההוא (נגיע לזה). למרות זאת, יאמר לזכותו כי הוא בהחלט השתפר והוציא כאן סרט שלם ואפקטיבי בהרבה.
גיבור הסרט הוא דייויד דאן (ברוס ויליס), איש בטחון עם חיי משפחה ההולכים ומתפרקים, שנקלע בתחילת הסרט לתאונת רכבת שבה נהרגו כל הנוסעים חוץ ממנו. האירוע מוביל אותו למפגש עם אליג'ה פרייס (סמואל ל. ג'קסון), אדם בעל מחלה ההופכת את עצמותיו לשבירות, המנהל גלריה לקומיקס. פרייס משוכנע שדאן הוא-הוא התגשמות חיה של סופר-גיבור בעולם האמיתי. דאן, כמובן, אומר לו את המובן מאליו – שהוא מבלבל את המוח – אבל לאט לאט הוא הולך ומשתכנע. זהו החלק המעניין של הסרט – דאן מגלה (ביחד עם הצופים), שגם אם יש לך כוחות-על, החיים האמיתיים הם לא חוברת קומיקס.
הדבר הראשון ששמים לב אליו הוא צמד השחקנים הראשיים, שעושים עבודה מצוינת כשכל אחד מהם מגלם את הנגטיב של השני – אחד שחסין כמעט לכל סוג של פגיעה, השני לא יכול ללכת שני מטר בלי להסתכן בשבירת עצם. ברוס ויליס מתאים בשלמות (הרבה יותר משהתאים לגלם את הפסיכיאטר ב'החוש השישי') לתפקיד של דאן – ''איש מהרחוב'' אפור, קצת לוזר, שמסתיר סוד גדול. סמואל ל. ג'קסון נהדר בתפקיד של פרייס – קצת קשה להאמין שהשחקן הדינמי והאנרגטי הזה הסכים להיכנס לתפקיד שבו התנועה שלו מוגבלת (בחלק גדול מהסרט הוא בכלל יושב בכסא גלגלים) – אבל את האנרגיה שלו הוא מנתב כאן לכוון אחר לגמרי ואפקטיבי לא פחות: שימו לב למבט הטירוף שמנצנץ מדי פעם בעיניו.
חבל ששאר צוות השחקנים לא באותה רמה. רובין רייט-פן, שחקנית טובה בדרך כלל, מתבזבזת פה בתפקיד שולי וקלישאתי להחריד של אשתו של דאן, וגם ספנסר קלארק, בתפקיד הבן המתלהב של דאן היה יכול לעשות עבודה טובה יותר (במיוחד בהשוואה להיילי ג'ואל אוזמנט מ'החוש השישי').
עוד דבר בולט בעת הצפיה בסרט הוא כי מדובר באחד הסרטים המרוסנים ביותר שנעשו לאחרונה. הכל – לרבות מעשי הזוועה האיומים שאמורים להיות מוצגים בסרט – עשוי בווליום נמוך תוך התרחקות מכוונת מהסנסציה. זה עובד מצוין – לא רק שהסרט נותן קרדיט לאינטליגנציה ולדמיון של הצופה, אלא גם יוצר דרמה מרוכזת יותר ומותחת יותר.
האחראים ליצירת האוירה הזאת הם בעיקר ראש צוות האפקטים סטיב קרמין והמעצב לארי פולטון (שניהם משתפים פה פעולה בפעם השניה עם הבמאי), המדגימים, בעזרת המינימליזם שהם מפגינים, את הקלישה הידועה ש''פחות זה יותר''.
אבל הסרט, כאמור שייך בעיקר לשאמאלן (תסריט, בימוי, הפקה), על כל הטוב והרע המשתמעים מכך. הטוב – יש לו אוזן מצויינת לדיאלוגים, יש לו רעיונות טובים, יש לו שליטה טובה מאד במצלמה (שימו לב איך הוא מטפל בשיחה בין דאן לנוסעת רכבת אחרת בתחילת – אם כי יש להניח שלצלם אדוארדו סרה גם היה איזשהו חלק בעניין). הרע – כמו 'החוש השישי' גם בסרט הזה יש עשרים דקות מיותרות לחלוטין, שמתעקשות לחזור וללעוס את מה שהצופים הבינו מזמן, וגם הסרט הזה גולש מדי פעם לרגשנות מתחסדת בלתי-נסבלת (הקטעים הכי פחות מוצלחים בסרט הם אלה שבהם דאן משקם את חיי המשפחה שלו במקביל להכרה בכך שיש לו כוחות-על. זו לא רק אנלוגיה מקוממת ומרגיזה, היא גם בנויה בצורה איומה ונוראה). וגם בסרט הזה הוא התעקש לעבוד עם ג'יימס הווארד ניוטון, אולי הפסקולן הכי גרוע בהוליווד כרגע, שיודע לנוע רק בין שני קצוות – או שאי אפשר לשמוע אותו (כמו ב'סודות הרוח') או שהוא מתעקש לצרוח באוזניים של הצופים כדי שהם יהפכו לחרשים (כמו בסרט הזה).
למרות כל זאת, אפשר בהחלט לומר ש'בלתי שביר' פותח את ההתמודדות על תואר סרט המד''ב/פנטסיה הטוב של השנה (בעיקר בגלל שהוא לא הספיק להיכנס לסיכום השנה החולפת, אבל ניחא). כל הספקות שעשויים להתעורר בכם במהלך הצפיה לגביו יפוגו בסוף – שבניגוד לסוף ה''מפתיע'' של 'החוש השישי' (שאותו, באופן אישי, הצלחתי לנחש 12 דקות מרגע תחילת הסרט) כאן הוא באמת מפתיע. ומרתיע. ומטריד. ומאד מוצלח. סוף שמנסח אמירה פסימית למדי על החוויות שאנחנו אוהבים לאהוב.
אתר רשמי בחו''ל
אתר רשמי בארץ
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
תהייה (חדש)
טל כהן יום שישי, 19/01/2001, שעה 18:30
''החוש השישי'' היה סרט אימה - הוא ניסה, ואומרים לי שגם הצליח, להפחיד. (לא ראיתי אותו בעצמי).
האם סרט זה גם הוא מתאים לכותרת ''סרט אימה''?
|
|
|
|
|
זה תלוי באיך אתה מגדיר סרט אימה (חדש)
רז גרינברג יום שישי, 19/01/2001, שעה 21:52
בתשובה לטל כהן
אותי, באופן אישי, ''החוש השישי'' לא הפחיד ולא הבהיל (בעיקר כי תפסתי את הפרנציפ מהר מאד). סיווגו אותו כ-''סרט אימה'' כנראה כי הוא עוסק ברוחות רפאים (כמובן שלפי אותה הגדרה גם ''קספר'' זה סרט אימה).
גם ''בלתי שביר'' הוא לא סרט אימה, לדעתי (ב-IMDB מסווגים אותו כסרט ''מתח/דרמה/מדע בדיוני'').
|
|
|
|
|
מעניין... (חדש)
עידו רייף שבת, 20/01/2001, שעה 12:30
בתשובה לרז גרינברג
לי דווקא היתה תגובה די הפוכה לשני הסרטים מאשר לך.
אני די מעריך את האיטיות של שיימאלאן בתור שינוי מרענן מסרטי האקשן המהירים של הקולנוע האמריקאי העכשווי (כמו X-MEN הדחוס להחריד, בין היתר) וגם משום שבסיפור המתפתח בקצב נינוח העוצמה הרגשית המצטברת מעבירה לבסוף תגובה רגשית הרבה יותר חזקה אצל הצופה, כמו שנראה היטב ב''חוש השישי'' אבל פחות דווקא ב''בלתי שביר''.
בכל מקרה, לא הייתי מגדיר אף אחד מהסרטים האלו בתור מד''ב או אימה, אלא יותר בתור סרטי פנטזיה מז'אנר מיסטי-ריאליסטי, המנסים (לפעמים בהצלחה ולפעמים פחות) לגעת במה שקצת מעבר לעולם הנראה לנו.
|
|
|
|
|
לדעתי אתה סוטה מן המסר העיקרי (חדש)
גילה בויום יום חמישי, 25/01/2001, שעה 0:22
שלום רב
אשמח לצרף את הנתוח שלי לגבי סרט זה, אשר אותו כיניתי, ''החיים כקומיקס''.
כלומר, לדעתי המסר העיקרי של סרט זה הינו הנסיון לראות, האם ועד כמה מורכבים חיינו מניגודים הרוצים לשקף זה את זה וכו'.
הניתוח שלי מובא בדף הבית של אתר עידן הדלי:
או בכתובת המרכזת את כל אשר ניתחתי על סרטים:
אשמח לתגובות
גילה
|
|
|
|
|
זה מאמר? (חדש)
פרספוני יום חמישי, 25/01/2001, שעה 17:18
זו ביקורת סרטים! שלח את זה לעין הדג, או דבר על הפילוסופיה שמאחוריו.
|
|
|
|
|
זה העלבה? (חדש)
אם אין אני לי מילי יום רביעי, 14/02/2001, שעה 13:15
בתשובה לפרספוני
משהו על עין הדג?
ואקס מן עמוס להחריד? ממתי?!
|
|
|
|
|
הסוף המפתיע (חדש)
סיגל יום ראשון, 18/02/2001, שעה 11:32
להבדיל מכותב הקטע המכובד עליי לציין שכמי שצופה בסרטים ובסרטי מד''ב כבר למעלה מ-30 שנה - עליי לחלוק איתך על מסקנותיך. אני אנסה לעשות זאב בלי להרוס לקורא את ''ההפתעה'' , אך אנא מי שעוד לא הלך לסרט - עיצרו פה שמא אהרוס לכם ..... לדעתי לכל מיש שיש ניסיון קל בז'אנר (ואני ממש איני רואה עצמי שמומחה) יכול היה, כמוני, לזהות ואפילו רק עפ''י הסימנים שאותם נותן הגיבור עצמו על גודל הראש של דמויות מסוימות בקומיקס ועד לצורת הלבוש, הצבעים וחיתוך הדיבור ... את הסוף.
אני חושבת שהסרט היה אכן מוצלח, אך אם זאת איטי ואפור עד כאב, הסוף אכן ''עשה'' אותו - אך לא היה עד כדי כך מפתיע לטעמי.
|
|
|
|
|
(חדש)
תום יום חמישי, 22/02/2001, שעה 0:25
לדעתי פספסת נקודה חשובה בביקורת שלך -
''בלתי שביר'' כמו ''בלייד'' ובטח עוד סרט אחד או שניים ששכחתי, הוא סרט שמנסה לתת את ההסבר המדעי לתופעה מיסטית/פאראנורמלית או סתם לא הגיונית, מין ניסיון לתת לצופה את ההרגשה שלכל דבר בעולם אפשר לתת הסבר מדעי, לא משנה עד כמה מופרך הוא נשמע - ''בלייד'' התחיל להיות הגיוני אבל איבד את האמינות באמצע, ''מטריקס'', חוץ מכמה חורים גם הצליח לשכנע, ובאמת, מכולם ''בלתי שביר'' יצא הכי 'הגיוני' .
|
|
|
|
|
סליחה? (חדש)
רז גרינברג יום חמישי, 22/02/2001, שעה 14:41
בתשובה לתום
עבר קצת זמן מאז שראיתי את הסרט, אבל לא זכור שהוצע הסבר שניתן להגדירו כ-''מדעי'' לתופעה המיסטית שמוצגת בו. למעשה, רוב הסרט עובק בשאלה האם מדובר בכלל בתופעה מיסטית, או שהכל נמצא בראש של אחת הדמויות.
לגבי שני הסרטים האחרים שהזכרת - ''בלייד'' אמנם עשה ניסיון מעניין להסביר באופן מדעי תופעות כמו ערפדים וכל מה שקשור אליהם - למרבה הצער, הסרט בכללותו היה קשקוש צעקני, תפל ולא מהנה (לטעמי), כך שקשה לי לחשוב על דברים טובים להגיד עליו.
ולגבי ''מטריקס'' - שאני סבור שהוא סרט הרבה פחות גדול ממה שעשו ממנו - אפשר להגיד עליו הרבה דברים, אבל היגיון בפירוש *לא* היה הצד החזק שלו. הסרט אמנם הכיל הרבה מאד ממבו-ג'מבו פסאודו אינטלקטואלי, אבל זה לא היה יותר ממסך עשן.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
