 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
טרום-קוטלת
ספרים / יעל פורמן
יום ראשון, 05/06/2005, שעה 10:00
''תענוגות אסורים'' של לורל ק. המילטון – היו קוטלות ערפדים לפני באפי!
|
|
הספר ''תענוגות אסורים'' ראה אור בארצות הברית בשנת 1993. בעידן פוסט באפי חשוב מאד לציין עובדה זו, שכן לפחות במבט ראשון הספר מותיר בקורא רושם של ''באפי לעניים''. אבל הספר נכתב לפני כן, פחות או יותר בתקופה בה יצא לאקרנים הסרט הכושל ''באפי ציידת הערפדים''.
גיבורת הספר, אניטה בלייק, היא מנפישה במקצועה. היא מקימה אנשים מתים והופכת אותם לזומבים. כעבודה צדדית היא גם עוסקת בקטילת ערפדים. וכאן בערך נגמר הדמיון לבאפי, שכן בעולם החלופי בו חיה אניטה בלייק, לערפדים יש זכויות אדם. הם קיבלו אותן מבית המשפט העליון של ארצות הברית. לערפדים זכויות מעוגנון בחוק, וכדי להוציא אותם להורג אניטה זקוקה לצו של בית משפט.
בתחילת הספר דוקא הערפדים הם ששוכרים את אניטה, כדי לגלות מי רוצח ערפדים באופן בלתי חוקי. גם המשטרה מחפשת את רוצח הערפדים. הספר עוקב אחרי החקירה ואחרי יחסיה של אניטה עם הערפדים ובני האדם המשרתים אותם. בני האדם הרגילים כמעט ולא נוכחים, אך הם נמצאים ברקע. אחת ממטרותיה של אניטה היא להגן עליהם. כשהיא פוגשת נער צעיר שרוצה להצטרף לכנסיית החיים הנצחיים של הערפדים, היא מנסה לשכנע אותו שלא לעשות זאת. היא יודעת את האמת על הערפדים, זו שהם מסתירים מהציבור הרחב כמיטב יכולתם.
הספר עצמו הוא סיפור בלשים המתרחש בעולם אלטרנטיבי, וככזה הוא אינו מוצלח במיוחד. הוא לא מאד סוחף, והמתח שהוא בונה לא מספיק כדי להחזיק את הקורא ער לילה שלם. אניטה בודקת כמה כיווני חקירה, אך רוב הזמן דברים קורים לה, ולא ביוזמתה. גם רגשותיה אינם עוברים היטב לקורא. אנחנו יודעים שהיא מפחדת, כי גבירת הערפדים המרושעת ששכרה אותה אומרת לנו שהיא מפחדת. אבל למעט מקומות ספורים, הרגש הזה לא עובר באמת אל הקורא. גם התעלומה הגדולה נפתרת פחות או יותר כי הרוצח חושף את עצמו בכוונה.
אבל הספר מצליח מאד במישור אחר. הגיבורה חשה בכאב על מצבם של בני האדם שמסביבה, אלה שכמעט אינם מתוארים בספר. אנו יודעים שהחברה המקיפה את אניטה לא חולקת את רגשותיה כלפי הערפדים. חלק מבני האנוש סביבה אדישים לקיומם של הערפדים, חלקם רואים בהם אטרקציה אקזוטית, חלקם מעריצים אותם. הם נמשכים למקומות בידור מחרידים שמאורגנים על ידי ערפדים. כנסיית הערפדים מלאה באנשים שאיבדו את אמונתם ותקוותם לכל דבר אחר, בעוד הכנסיות הדתיות מתרוקנות. חלק מבני האנוש משרתים את הערפדים מרצונם החופשי בתקווה להפוך לערפדים לאחר מותם. הספר משאיר תחושה שהחברה האנושית שמסביב סובלת ממחלה עמוקה כלשהי, נמשכת אל המחריד והמרושע כיוון שהיא לא מוצאת טעם בחיים הרגילים.
גם אניטה עצמה, למרות הביקורת שלה על הסובבים אותה, בוחרת את אמונותיה מטעמי נוחות. היא היתה פעם חברה בכנסיה הקתולית, אך מאחר שזו לא אהבה את עיסוקה כמקימת זומבים, היא עברה לכנסיה האפיסקופלית. אניטה לא אוהבת את האל-מתים המרושעים והחזקים, אך בעצמה היא מייצרת זומבים – אל-מתים גם הם. נכון, הזומבים אינם מרושעים וניתן לשלוט בהם – אך האם יש בכך משום הצדקה להקים אותם? אניטה עושה זאת למען בצע כסף. הבוס שלה הוא טיפס נאלח שמאיץ בה לחלל את מנוחת המתים כדי להרוויח כסף. האם הוא באמת שונה מהערפדים אותם אניטה מחסלת? הזומבים אמנם מתים אך הם מרגישים ומסוגלים לחשוב, לזמן מה. הם חשים בכאב, הם חשים במצוקה. האם יחסם של בני האדם כלפיהם טוב יותר מזה של הערפדים כלפי בני האדם?
הספר מעלה את כל השאלות הללו בעקיפין, בלי להרצות לנו עליהן, ובכך כוחו. הקונפליקט בין הצהרותיה של אניטה לפעולותיה ולאורח חייה מתגבר ככל שהספר מתקדם.
כמו כן מפזר הספר רמזים לגבי אירועים אפלים בעברה של אניטה, אלה שדחפו אותה למקצועה הנוכחי. אלה לא נחשפים בספר זה, ויתכן שהדבר נעשה בספרים הבאים בסדרה, שטרם ראו אור בעברית.
בסופו של דבר זהו הספר מעניין, מעורר מחשבה על החברה המתוארת בעולמה של אניטה ועל השוני, אם בכלל, בינה לבין החברה שלנו. במישור העלילתי הוא פחות מוצלח, אך אולי קשה לשפוט אותו לאחר שבע עונות של באפי וחמש עונות של אנג'ל. כדי לרתק את הקורא של ימינו צריך יותר מאשר תעלולי מחשבה ערפדיים – אך כאמור, לא בכך העניין שבספר.
לסיום, הערה על התרגום העברי. התרגום של דוד חנוך לא רע, אך זו היתה הפעם הראשונה בה כותבת שורות אלה נטלה טיפקס לידיה כדי לתקן שגיאת תרגום מחרידה במיוחד שחזרה על עצמה פעמים רבות: המלה האנגלית Don’t (ככל הנראה) תורגמה בעברית למילית ''אל''. סתם כך, ''אל'', ללא שום פועל שיתמוך בה. וכך הגיבורה ואנשים אחרים אומרים: ''בבקשה, אל'' או סתם ''אל'' כל הזמן. הצורך בדייקנות בתרגום מובן, אך במקרה זה בוצעה בחירה בעייתית שתוצאתה היא מבנה זר מאד לשפה העברית. כשמתרגמים ספר משפה אחת לאחרת, חשוב יותר לשמור על חוקי השפה מאשר לדייק בתרגום. תרגום אינו העתקה – הוא העברה של טקסט ממבנה שפה אחד למבנה שפה אחר.
כותבת שורות אלה מקווה מאד שאם יוחלט להוציא לאור גם את הספרים הבאים בסדרה, לא תחזור השגיאה הזו על עצמה.
תענוגות אסורים (Guilty Pleasures)
מאת לורל ק. המילטון (Laurell K. Hamilton)
תרגום: דוד חנוך
מודן הוצאה לאור, 2004
338 עמודים
הגופה הצוחקת – הספר השני בסדרה
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
