עוד בקטגוריה זו:
שלושה בדירה אחת
טלויזיה / גל חיימוביץ'
04/08/12
תגובות: 3
מפלצות נראות ומפלצות נסתרות מהעין
טלויזיה / קרן לנדסמן
26/11/11
תגובות: 26
תעלומת הרוח הנעלמת
טלויזיה / לילי דאי
13/08/11
תגובות: 4
עוברת כל גבול
טלויזיה / רז גרינברג
25/12/05
תגובות: 7
הרובינזונים החדשים
טלויזיה / רני גרף
14/04/05
תגובות: 20
לראות או לא לראות
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
16/11/04
תגובות: 29
אלוהים נמצא בדברים המדברים
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
16/06/04
תגובות: 14
היקום מצחיק, אז צוחקים!
טלויזיה / רז גרינברג
25/03/04
תגובות: 7
מותו של אזור
טלויזיה / רז גרינברג
16/11/03
תגובות: 30
מפגשים
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
04/10/03
תגובות: 30
הרובוט שאהב אותי
טלויזיה / אריק אפק
14/09/03
תגובות: 13
הדבר הטוב הבא(פי)?
טלויזיה / רז גרינברג
15/07/03
תגובות: 10
הגחלילית שכובתה
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
13/04/03
תגובות: 42
משולחנו של המהנדס הראשי
טלויזיה / רז גרינברג
19/01/03
תגובות: 10
ערפדי אל.איי.
טלויזיה / רז גרינברג
10/12/02
תגובות: 27
|
 |
גוונים של שחור
טלויזיה / רז גרינברג
יום ראשון, 16/01/2005, שעה 13:02
האביר האפל חוזר – באטמן: הסדרה המצוירת
|
|
שנות התשעים המוקדמות היו תקופה מעניינת באנימציה האמריקאית. בקולנוע, אולפני דיסני חגגו את תור-הזהב השני שלהם עם להיטים כמו 'היפה והחיה' ו'אלדין', בעוד אולפנים אחרים מנסים (לא בהצלחה יתרה) לרכוב על הגל. בתחום הטלויזיה הסתבר שאנימציה יכולה לפנות גם לקהל המבוגר, עם תכנים שנעו מהזרם-המרכזי ('משפחת סימפסון') ועד השוליים ('ביווס ובאטהד'). במקביל, תעשיית האנימציה-בחסות-יצרניות-צעצועים המשגשגת, שיצרה להיטים בשרשרת בעשור הקודם, קרסה ברעש גדול והותירה אחריה לא מעט אנשים שחיפשו תעסוקה חדשה. חלקם הלכו לרעות בשדות הירוקים יותר של הטלויזיה המצולמת ('בבילון 5'). אחרים החליטו לדבוק בתחום האנימציה לילדים של שבת בבוקר, ולנסות להפוך אותה למשהו מתוחכם יותר.
באותה תקופה דמותו של גיבור-העל באטמן היתה יצרנית-הכסף הגדולה ביותר של אולפני וורנר, בעיקר בזכות סרטי הקולנוע בבימויו של טים ברטון. הצלחת הסרטים הביאה את אנשי האולפן לבחון את האפשרות של הפקת סדרת אנימציה על הדמות. נציגי האולפן פנו לברוס טים, שעבד כמעצב ואנימטור זוטר בסדרות שונות, וביקשו ממנו להכין עבורם פיילוט קצר. טים חזר אליהם עם 'The Dark Knight's First Night' – סרט קצרצר, בן פחות משתי דקות, בו מסכל באטמן שוד-יהלומים על גג בניין. העיצוב הלא-שגרתי של הסרט ההוא, בהשראת הקומיקס וסיפורי הפשע של שנות ה-30 וה-40 וסרטי האנימציה הקצרים של האחים פליישר, גרם למנהלי האולפן להחליט שילד-הפלא יודע מה הוא עושה, ולשים אותו בראש צוות ההפקה של הסדרה. הסרט הקצר עצמו, אגב, היה ההשראה לאות-הפתיחה של הסדרה.
הסדרה עלתה לשידור ב-1992, וגרמה ללא-מעט גבות להתרומם, הן אצל מנהלי האולפן והן אצל הצופים בבית. עיצוב הרטרו של הפיילוט הקצר נשמר, אבל את ההנפשה האלסטית של הגיבור מהסרט ההוא (הוא דמה מעט לדמות מסדרת ה'לוני טונס' עליה עבד טים קודם לכן), החליפה הנפשה ריאליסטית וברוטאלית הרבה יותר. הפרק הראשון הציג את באטמן, במאבק נואש נגד הרשע התורן, חבול ומדמם (מחזה שלא חזר על עצמו בפרקים הבאים, בעקבות דרישה תקיפה של האולפן). אבל מרכיב אחד לכד את תשומת ליבם של צופי הסדרה יותר מכל דבר אחר: חושך.
כדי לשמור על האוירה האפלה המלווה את דמותו של באטמן, זו שכבר עברה היטב למסך בסרטים של ברטון, עלה צוות ציורי-הרקע של הסדרה על פטנט – במקום לצייר את הרקעים על הנייר הלבן המסורתי, אפשר לצייר אותם על נייר כהה, וכך ליצור תחושה תמידית של חשיכה סמיכה ומאיימת. לצופים האמריקאים, שהיו רגילים עד אז לצרוך את האנימציה שלהם כשהיא צבעונית ושטופת-שמש, לקח זמן להתרגל לסגנון הייחודי הזה.
לאוירה הייחודית של הסדרה תרם גם צוות גדול של מדובבים מוכשרים, ובראשם קווין קונרוי – בעברו שחקן אופרות-סבון ודרמות טלויזיה מסוג ב' – שבקולו העמוק הצליח לגלם את הבאטמן המוצלח ביותר שנראה על המסך, לדעת כותב שורות אלה. תפקידים קבועים נוספים ניתנו לקולותיהם של בוב הייסטינגס (שסיפק דיבוב גם לסדרות גיבורי-על בשנות ה-60 וה-70) בתור המפקח גורדון, ואפרם זימבליסט, שהפליא לגלם, בציניות קרירה, את משרתו הנאמן של הגיבור, אלפרד. גם הנבלים זכו לטיפול מהשורה הראשונה, כשהבולט בהם הוא הג'וקר, בקולו של מארק האמיל, לוק סקייווקר בדימוס, שהביא אתו לתפקיד כמות מכובדת של השתוללות רצחנית ומטורפת. אין ספק שהאיש החמיץ את יעודו בחיים כאשר הוא סירב להצטרף לאימפריה.
לכל אלה התווסף גם הליווי המוסיקלי, עליו הופקדה שירלי ווקר, פסקולנית מחוננת שעבדה כמנצחת עבור דני אלפמן בסרטי ''באטמן'' של ברטון, וזכתה בסדרה למעמד של מלחינה במשרה מלאה. הצוות המוסיקלי בראשותה סיפק נעימות קצביות של סרטי פעולה עכשוויים ומחוות רבות לסרטים ולסדרות ישנות.
כראוי לסדרה שהותירה את חותמה על הז'אנר, 28 הפרקים הראשונים של 'באטמן: הסדרה המצוירת' הופיעו לפני מספר חודשים במארז DVD מהודר המאפשר לצפות בהם בסדר ההפקה שלהם (רשתות טלויזיה בארה''ב נוטות לבלגן ללא רחמים את הסדר בו משודרים פרקי סדרות אנימציה). הסגנון הייחודי ניכר כבר בפרקים הראשונים, אבל את הנסיון לעשות משהו מתוחכם יותר מסדרת אנימציה ממוצעת גם ברמה העלילתית קצת קשה לזהות. במהלך הפרקים הראשונים צוות הסדרה היה נתון במאבקים מרים עם האולפן, שדרש מהם להפיק מוצר שיהיה ידידותי יותר לצופים הצעירים. איכות התסריטים היתה הקרבן הראשון של הדרישה הזאת. הנסיון ההתחלתי בהפקת פרקים קלילים יותר על רקע האוירה הקודרת של הסדרה ('Christmas with the Joker' ו-'I've Got a Batman in My Basement') מחרידים למדי, וגם הפרקים הדרמטיים יותר כמו 'Last Laugh' ו-'Underdwellers' לא ממש מספקים את הסחורה. פרקים שמצליחים לממש קצת יותר טוב את הפוטנציאל של הסדרה הם 'Forgotten', בעיקר בזכות סצנות החלום המסוגננות, 'Two Face' על שני חלקיו, המגולל את סיפורו העגום של אחד מאויביו הטראגיים יותר של באטמן, ו-'It's Never Too Late' – הראשון מבין פרקי הסדרה שעימתו את הגיבור עם גנגסטרים ''רגילים'' בניגוד לקרקס המעוותים אתו הוא נאלץ להתמודד בדרך כלל.
כל זה השתנה בפרק 14 – 'Heart of Ice' – הראשון שנכתב על ידי פול דיני. פרק זה, שהציג באופן רציני ומורכב את סיפור אויבו של באטמן, מיסטר פריז, הסב לראשונה את תשומת לבם של המעריצים הרציניים יותר של באטמן בקומיקס למתרחש בסדרה. הוא גם משך את תשומת לבם של אנשי חברת הקומיקס די.סי., שאימצו את עלילתו בתור הסיפור הקאנוני של דמות הנבל. דיני חזר על התקדים הזה בפרק נוסף פרי עטו – 'The Joker's Favor' – בו הוצגה דמותה של הארלי קווין, יד ימינו של הג'וקר, שהפכה לאחת הדמויות הפופולאריות ביותר בסדרה ומצאה גם היא את דרכה אל בין דפי הקומיקס הרשמי של באטמן. פרק נוסף, שנתן לצופים להתרשם גם מחוש ההומור המעוות של דיני, הוא 'Mad as a Hatter', שסיפק לא מעט השראה עלילתית ל'באטמן לנצח', הפרק השלישי בסדרת סרטי באטמן הקולנועית, שסימן את תחילת ההתדרדרות הכואבת שלה. דיני כבר היה שם קודם, ועשה את זה הרבה יותר טוב.
במקביל לעבודתו על הסדרה, הפך דיני גם לכותב קומיקס מן השורה, וזכה למעמד גורו של חובבי הז'אנר, מהסוג השמור ליוצרי סדרות מצולמות כמו ג' מייקל סטרזינסקי, ג'וס ווידון וכריס קרטר. לאחרונה הוא נטש, למרבה הצער, את תחום האנימציה, ועבר לכתוב פרקים עבור הדרמה המוערכת 'אבודים' (בקרוב גם בישראל).
נוכחותו של דיני, כך נראה, דרבנה גם את כותבי הסדרה האחרים להעלות את הרף, ואיכות התסריטים בסדרה זינקה באופן מרשים. ראויים לציון בהקשר זה 'Beware of the Gray Ghost' – פרק שהוא הצדעה מבריקה לסדרות הפשע הקלאסיות של הרדיו, הקולנוע והטלויזיה, 'The Cat and the Claw' על שני חלקיו, המפגיש בפעם הראשונה בין באטמן ויריבתו/אהובתו אשת-החתול (בדיבוב קטיפתי מרשים של אדריאן בארבו), 'The Clock King' ההיצ'קוקי, בו נאבק באטמן בפסיכופאת הפועל בקצב השעון ו-'Appointment in Crime Alley' – המוצלח מבין פרקי הגנגסטרים שבאוסף, פרי עטו של כותב הקומיקס מארוו וולפמן, המתהדר בעלילה אלימה יותר מפרקי הסדרה האחרים.
כמו בכל אוסף DVD המכבד את עצמו, גם בזה של 'באטמן: הסדרה המצוירת' ניתן למצוא כמה תוספות מעניינות מעבר לפרקי הסדרה. הוא כולל סרט תיעודי מקיף על תהליך ההפקה, ערוץ קריינות ופרשנות של המפיקים לשניים מהפרקים, הזדמנות לצפות בפיילוט הקצרצר 'The Dark Knight's First Night', שהוזכר קודם ו... זהו. איכות הבונוסים מרשימה, אבל אפשר היה להגדיל מעט את הכמות.
גם לאחר הפרקים הנכללים באוסף הנ''ל, המשיכה הסדרה לעשות חיל, עם עיבודים לחוברות הקומיקס משנות ה-70 של דני או'ניל וניל אדאמס. הפרקים האלה יכללו באוסף השני, שאמור לצאת בסוף החודש הנוכחי. הסדרה אף הצמיחה לא-מעט המשכים – יותר מכל סדרה מצוירת אחרת בהיסטוריה, למעשה – שהאחרון בהם, 'ליגת הצדק', הגיע גם אלינו. אבל למרות השמירה על רמת הסיפורים, משהו הלך לאיבוד במישור הסגנוני: עיצוב הרטרו שאפיין את הסדרה המקורית התחלף בהדרגה בעיצוב מודרני יותר ומעניין פחות. באוספי ה-DVD של פרקי הסדרה המקורית, ניתנת לצופים הזדמנות להתרשם מפרק חשוב בהיסטוריה של סדרות האנימציה וסדרות המד''ב והפנטסיה של שנות התשעים. תנו להם מקום של כבוד על המדף לצד 'באפי', 'בבילון 5' ו'תיקים באפלה'.
האתר הרשמי
אתר מעריצים
האחים פליישר
האביר האפל חוזר
|
 |
|
