 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
דרקון הוד מלכותו
ספרים / קרן לנדסמן
שבת, 01/03/2008, שעה 17:32
ביקורת על ספרה של נעמי נוביק
|
|
''דרקון הוד מלכותו'' מתרחש במחצית השניה של המאה השמונה עשרה, כאשר גברים היו גברים, נשים היו נשים, ודרקונים...
לא היו, בעצם.
אבל אצל נעמי נוביק באלף שבע מאות שמונים ומשהו נפולאון מנסה לכבוש את העולם, לאנגליה יש את האדיר בציי העולם, האמריקאים עורכים את מסיבת התה המפורסמת ביותר בעולם, ובנוסף לכל – יש גם דרקונים. שזה מגניב.
הדרקונים היו קיימים לכל אורך ההיסטוריה, והספר אף מאזכר את השתתפותם במסעי הצלב. הם פזורים על פני כל היבשות, ולכל מדינה יש צי אווירי בנוסף לצבא הרגיל. השתתפותם של הדרקונים במלחמה מוסיפה עוד מימד לחימה, אך לפחות עד כה, לא שינתה את מהלך ההסטוריה בצורה מהותית. נפולאון עדיין כאן, ועדיין מנסה לפלוש לאנגליה. מצד שני, הוא מנסה לפלוש לאנגליה עם דרקונים, שזה כאמור, מגניב.
עלילת ''דרקון הוד מלכותו'' מתחילה עם ויליאם לורנס, בחור חביב מהצי הבריטי, שלאחר ניצחון ימי חביב הוא הופך לבעליו הגא של דרקון בשם טמרר. לטובת המלך והמדינה לורנס שלנו מועבר מהצי לחיל האוויר הבריטי, מגלה שלהיות הבעלים של דרקון זה דבר מגניב ביותר, משתתף בקצת קרבות, ובאופן כללי – נשאר אדם חביב עד סופו של הספר הראשון.
בתחילת הספר לורנס נרתע מהשיוך החדש שלו כאיש אוויר, אך לאחר שטמרר מחמיא לו הוא מתרכך, ואי שם בשלהי עמוד 30 הופך לידידו הטוב ביותר של הדרקון. ידיד מאד טוב. מאד, מאד, מאד טוב. מספיק להפוך את לורנס לדרקונית או את טמרר לאשה, ומערכת היחסים ביניהם נפרשת לעיני הקורא התמים על כל נפתוליה. החל מתיאורי הרחצה המשותפת בתחילת הספר, דרך הצמחת הקנוקנות של טמרר (לא בדיוק כמו אצל צמחים מטפסים, אבל גם לא מאוד שונה), וכלה באקט של יציאה מהארון מול הוריו של לורנס. בקיצור – יש יותר מרמז אחד למה היה קורה אילו השניים היו יכולים לממש את אהבתם המסויגת.
כאשר אן מק'קאפרי עשתה את זה בפרן, הדרקונים הזדווגו בלהט בזמן שהרוכבים שלהם... נו... הזדווגו בלהט. נוביק לא יוצאת מתחומי הפוליטיקלי קורקט – האהבה של לורנס לטמרר נשארת ג'נטלמניות מנומסת, ולא גולשת לדבר מעבר לחלקי מילים ומחשבות משותפות.
מערכת היחסים הזאת מעשירה את דמותו של לורנס, בייחוד לאור תיאור התנסויותיו עם המין השני במהלך הספר. מצדו של טמרר מתקבלת ההרגשה שהוא מתייחס ללורנס כמו כלבלב נאמן – הוא אוהב אותו ומתחייב להגן עליו, אבל ללא ההקשר המיני שמגיע מכוונו של לורנס.
הספר עצמו מענין, קולח, התרגום מצוין, מערכת היחסים בין לורנס לטמרר נחמדה, והחלק המדעי בסופו של הספר משעשע. בסך הכל – ספר חביב מאד עם דרקונים.
אבל.
(תמיד יש אבל, נכון?)
הוא לא היה צריך להיות ספר חביב. הוא היה צריך להיות ספר רציני, נוטף דם. יש שם דרקונים! לכל הפחות הם היו צריכים לשסע ולשסף אחד את השני בזמן הקרבות! כאשר נוביק כבר מתארת לנו קרב היא לא נכנסת לקרביים של המלחמה, אלא מתרחקת. היא מתארת שיסוע ושיסוף, אבל רגע לאחר מכן עוברת למשהו אחר (כמו תיאור רתמה שנקרעה), ולא מאפשרת לקורא לחוות את המלחמה האמיתית, אלא רק גרסה מרוככת שלה. האכלת הדרקונים מתוארת ביתר פירוט ועם יותר קרביים שפוכים מאשר המלחמה מעל התעלה. או שכותבים ספר על המלחמות הנפולאוניות, ואז אסור להתחמק מהדם והמוות, או שכותבים ספר חביב, אבל אז – בשביל מה להכניס לשם שדה קרב?
דבר בעייתי נוסף הוא דמותו של טמרר.
כל הדרקונים המתוארים בספר מספקים תחושה של עולם ומלואו. וולי, למשל, הוא דרקון קטנטן, מהיר, עם יכולת מנטלית של פרה טפשה. הוא אחד הדרקונים החביבים ביותר בספר, ומתואר באופן משעשע ביותר דרך עיניו היהירות של לורנס. לילי צעירה אך משתדלת לשמור על הדרת פנים, ולוויטס הוא דרקון נהדר בעל קברניט איום. דרקונים אחרים הם בעלי תכונות אחרות – יש חכמים יותר, מהירים יותר, גדולים יותר, אבל אף אחד מהם לא מושלם. לכל אחד נקודת תורפה, ומפקד החיל עושה כמיטב יכולתו לשלב אותם בקרב כך שנקודות התורפה לא יבואו לידי ביטוי בקרב, אלא רק החלקים החזקים. זה מענין ומותח (בקטע הקצרצר שבו נוביק מתארת קרב לפני שהיא בורחת לאוקיינוס ביחד עם טמרר). טמרר, לעומת זאת, מושלם. אין לו ולו נקודת תורפה אחת. הוא הכי מהיר, הכי חכם, הכי יפה, ובעל היכולת הכי מגניבה מכל היכולות המגניבות של הדרקונים המגניבים. הוא כל כך חכם שהוא קורא את הספר של ניוטון בלטינית! הוא כל כך מהיר שאף אחד מהדרקונים האחרים לא משיג אותו! הוא כל כך יפה ש...
טוב, הנקודה ברורה.
לתאר את הגיבור הראשי של הסיפור כיצור מושלם זו התחמקות. נוביק עובדת קשה כדי לתאר את החסרונות של כל אחד מהדרקונים האחרים, אבל נמנעת מכך במה שנוגע לטמרר. הדבר הופך את הסיפור למשהו קרוב יותר לסיפור ילדים מאשר לספר למבוגרים, וחבל, מה גם שזה פוגם במתח בקרבות המתוארים בספר כי ברור שטמרר יציל את היום – הוא הרי מושלם!
הספר לא מתיימר להיות אפוס היסטורי רחב יריעה, אבל לאור העומק בו מתוארות חלק מהדמויות אי אפשר שלא לחוש מעט החמצה כאשר הספר לא מתרומם מעל עלילות ימיות מגניבות בשילוב דרקונים מגניבים. כמו שאומרים – הפוטנציאל קיים, חבל שהוא לא מגיע לידי מימוש.
הספר מומלץ, בעיקר לאוהבי דרקונים, היסטוריה חלופית וקרבות ימיים, אך לא לנשים בהריון – יש בספר כמה קטעים מעוררי בכי. ראו הוזהרתן.
האתר הרשמי
דרקון הוד מלכותו - פרק לדוגמה
הבלוג של נעמי נוביק
דרקון הוד מלכותו - ביקורת נלהבת (אנגלית)
דרקון הוד מלכותו - דף הספר בוויקיפדיה
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
love is blind
קרן אמבר שבת, 01/03/2008, שעה 21:47
(8 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
|
|
אני רק שאלה
Wolfi יום חמישי, 21/08/2008, שעה 18:59
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
