 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
|
 |
הגדר: מד''ב
מאמרים / אריק אפק
יום ראשון, 15/02/2004, שעה 10:00
בחינה של הגדרות המדע הבדיוני הקיימות, וכן של החלוקות והתבניות המקובלות בו
|
|
הגדרת המדע הבדיוני מעסיקה לא מעט את חובבי התחום. המבקרים הספרותיים מתוך התחום, סופרי מד''ב ולא מעט מבקרים ''מבחוץ'' עסקו בנושא, וכיום ניתן למצוא באינטרנט אתרים רבים המכילים מספר עצום של הגדרות שהצטברו לאורך השנים, ומציעים לעתים גם הגדרות משל עצמם.
הקושי בהגדרת מהותו של המדע הבדיוני נובע ממספר סיבות, אותן ננסה למפות בדרכנו אל ההגדרה, אליה לא נגיע, כמובן, אך יתכן שבדרך נזכה להבין טוב יותר מהו באמת המדע הבדיוני.
הגדרות המד''ב
דרך השלילה
ג'ון קלוט ופיטר ניקולס, מחברי 'האנציקלופדיה של המדע הבדיוני' (The Encyclopedia of Science Fiction), טוענים כי אין הצדקה לצפות שהגדרה ''עובדת'' של המד''ב תגובש אי פעם. קיים קונצנזוס סביר, הם טוענים, לגבי איך ''נראה'' המד''ב במרכזו, אולם קשה להכליל בהגדרות את הקצוות. על מנת להבין טוב יותר את הטענה, מאמר זה ממפה את ההגדרות הקיימות של המדע הבדיוני על פי הרציונל העומד מאחוריהן.
המדע
על הקשר שבין המדע הבדיוני למדע עצמו אין, לכאורה, צורך להרחיב את הדיבור. על הקשר ניתן לעמוד כבר מהשם הז'אנר עצמו, ''מדע בדיוני''. שם זה, שנכנס לשימוש נרחב בשנות השלושים של המאה העשרים, הופיע לראשונה ביוני 1929 בגליון הראשון של ''סיפורי פלא מדעיים'' (Science Wonder Stories). כבר שלוש שנים קודם לכן, באפריל 1926, במאמר המערכת לגליון הראשון של ''סיפורים מדהימים'' (Amazing Stories), הגדיר העורך הוגו גרנסבק את הקשר שבין המדע למד''ב כך: ''כשאני אומר 'בדיון מדעי' (Scientifiction) אני מתכוון לסיפור כמו של ז'ול ורן, ה. ג'. וולס, אדגר אלן פו – רומן מקסים המשולב בעובדות מדעיות וראיה נבואית... ההופכים את הסיפורים לא רק למעניינים מאד לקריאה אלא גם למלמדים.''
הגדרה יומרנית ודידקטית זו אמנם ננטשה מהר מאד, אולם הקו המדעי המנחה נשאר במקומו המרכזי במשך לא מעט שנים לאחר מכן. ג'ון קמבל ג'וניור הציע שנתייחס למד''ב ''כאל מתווך ספרותי בן-משפחה למדע עצמו. השיטה המדעית,'' הוא כתב, ''תייצר תיאוריות שלא רק יסבירו תופעות קיימות אלא גם יחזו תופעות שטרם התגלו. המדע הבדיוני מנסה לעשות את אותו דבר ולכתוב בתצורת סיפורים מה יהיו התוצאות כאשר התיאוריות יתגשמו, לא רק על מכונות אלא גם על החברה האנושית.''
הגדרות ''מדעיות'' של המדע הבדיוני רווחו בעיקר בשלבים הראשונים של התפתחות הז'אנר, בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים. אסימוב שייך לקבוצת מגדירים זו. ציטוט אחד: ''מד''ב הוא סיפורת על עתיד המדע והמדענים.'' ציטוט אחר שלו, מ-1952: ''מד''ב הוא התחום הספרותי העוסק בהשלכות ההתקדמות המדעית על בני האדם.''
ברוס פרנקלין הגדיר: ''למעשה, הגדרה 'עובדת' אחת טובה למד''ב היא, אולי, הספרות שמתפתחת עם המדע והטכנולוגיה, מעריכה אותם ומוצאת הקשר משמעותי ביניהם לבין שאר הקיום האנושי.''
למרות ריבוי ההגדרות מסוג זה, הנסיון להגדיר את מהות המדע הבדיוני מתוך המדע הנו בעייתי, בעיקר בשל המגבלה המובנית בו: קיומו של המדע או לפחות השיטה המדעית כחלק הכרחי של הסיפור. מגבלה זו לא מסוגלת לטפל בהרבה יצירות מד''ב קלאסיות שאינן עונות לכאורה, או בכלל, על כל הגדרה ''מדעית'' שהיא.
כדוגמה נביא את ספרו של רוברט סילברברג, 'למות מבפנים'. הסיפור דן ב''מתנה'' עמה נולד הגיבור (יכולת קריאת מחשבות), מנתח את יכולתו של הגיבור להשתלב בחברה ''הנורמלית'' ובוחן את השפעת דעיכת היכולת הנ''ל על הגיבור. בספר אין אף ''מרכיב מדעי'' – הוא עוסק בהיבטים הפסיכולוגיים והחברתיים של תכונתו יוצאת הדופן של גיבורו, ללא כל עיסוק במדע ממשי. ועדיין, לא מדובר בפנטסיה (על הקשר בין שני הז'אנרים נרחיב בהמשך). הסיפור בוחן ומציג תזה רציונלית להתנהגותו של גיבורו, תוך השקעה רבה בפסיכולוגיה של הדמויות. זהו מד''ב במיטבו, אך הוא לא נשען על המדע.
ואכן, הדגש על המדע בהגדרות המדע הבדיוני הלך ודעך עם הזמן. ג'ודית מריל היא זו שהסיטה את המיקוד מהמדע עצמו לשיטה המדעית, להשלכה (אקסטרפולציה): ''מד''ב אינו סיפורת על מדע אלא סיפורת השואפת למצוא משמעות במדע ובשיטה (טכנולוגיה) המדעית שאנו בונים.''
תחת הגדרה זו ניתן להציג ולנתח שינויים חברתיים בלי להתמקד יותר מדי בהתפתחות המדעית עצמה. הגדרה זו תואמת לסיפורי שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, תקופת פעילותה של מריל. אך עם זאת, אף שהיא רחבה הרבה יותר מההגדרות הקודמות לה, גם יריעתה, בסופו של דבר, קצרה מלהכיל את כל הספרות המשויכת לז'אנר.
הז'אנר
לא מעט הגדרות מנסות להתמודד עם המדע הבדיוני כז'אנר ספרותי. רובן מאופיינות בניסוח ''ז'אנר ספרותי ש-''. הנסיון לתחום את המד''ב בדומה לז'אנר ספרי הבלש, לדוגמה, נועד לכשלון, היות וכתיבת המדע הבדיוני פרצה את תחומי המונח ''ז'אנר'' בהגדרתו הקלאסית. המד''ב אינו צורת כתיבה הומוגנית, ולפיכך הוא לא ניתן להגדרה כז'אנר:
ז'אנר ספרותי הוא סוג ספרותי בעל מאפיינים סגנוניים ולשוניים מיוחדים. הז'אנר הספרותי כולל מרכיבים מבניים עיקריים, טכניקות ואפילו מרכיבים נושאיים המאחדים את קבוצת היצירות.
המדע הבדיוני לא מגביל את עצמו לכתיבה תחת ''חוקי'' ז'אנר מסוים, אלא ממזג מרכיבי ז'אנרים קיימים או מתפרש על כמה מהם. יתרה מכך, בחינת תולדותיו של המדע הבדיוני מלמדת כי הוא צמח והתפתח ממיזוגם של ז'אנרים, החל באוטופיות וכלה ברומנים רומנטיים. תחת המדע הבדיוני נוכל למצוא סיפורים בלשיים, ספרי הרפתקאות ומסעות בחלל, רומנים היסטוריים (היסטוריה חלופית, אבל עדיין היסטוריה) ועוד ועוד, כאשר לכל אחד מאלה ''חוקי ז'אנר'' משלו.
עם זאת, יש למד''ב כמה מאפיינים של ז'אנר. נתמקד באחד הייחודיים והבולטים שבהם – המינוח. כל ז'אנר ספרותי, כאמור, מאופיין בין השאר בביטויים הייחודים לו. במקרה של המדע הבדיוני, המינוח האופייני מרחיק לכת והנו משמעותי הרבה מעבר למקובל בז'אנרים אחרים. יש כמות עצומה של מונחים ומוסכמות שהיכו שורש במד''ב עם השנים. בנוסף יש לזכור שהמונחים מתארים עצמים או מושגים ש(עדיין) אינם קיימים – הקורא לא יכול להסתמך על ידע מחיי היום יום או מההיסטוריה, כי המונחים פשוט לא באים משם. לקוראים ותיקים לא צריך להסביר מהם אנסיבל (Ansible), על-חלל ומוזח, אך לקורא החדש זו שפה לא מוכרת. אבל גם לאחר שיתגבר על מכשול זה, יתקל הקורא החדש בבעיות. מרחב האפשרויות גדול מאד, והקורא צריך לבנות לעצמו הבנה לגבי הרבה עתידים אפשריים. המאמר ''מילות מד''ב ואבטיפוסי עולמות'' (SF Words and Prototype Worlds) מאת אריק ס. ריימונד מרחיב ומגדיר את השפה המד''בית לא כאוסף מונחים מקרי אלא כמקבץ של עולמות תבנית, המאפשרים לכותב למקם את סיפורו ברקע מוכר ולהדגיש את הייחודי שבסיפור שלו ללא צורך להשקיע מאמצים רבים בהקמת סביבת העבודה. בהרצאתו בארץ במהלך פסטיבל אייקון 2003 סיפר אורסון סקוט קארד כי לצורך פיתוח עלילת 'המשחק של אנדר' הוא נזקק לתקשורת בין כוכבית מיידית, ללא השהיית זמן. לשם כך הוא השאיל את המונח ''אנסיבל'' מספריה של אורסולה לה גווין, וכך חסך את הצורך לפתח את הנושא יותר מדי ולעכב את העלילה.
אם ניתן לייחד את המד''ב כז'אנר, הרי שהטיעון הדומיננטי ביותר יגיע מכיוון השפה הייחודית לו, באופן משמעותי הרבה יותר מאשר בכל ז'אנר אחר.
דארקו סווין, פרופסור באוניברסיטת מקגיל מונטראול, חוקר ומבקר מד''ב, כתב את אחד הנסיונות המרשימים והמורכבים ביותר להגדיר את המד''ב כז'אנר ספרותי. על פי קביעתו הנחרצת, מד''ב הוא ''ז'אנר ספרותי שהתנאים ההכרחיים והמספקים לקיומו הם הניכור (Estrangement, זיהוי הנושא ותפיסתו כלא מוכר בו זמנית) וההכרה (Cognition, הבנה הגיונית), והכלי הרשמי העיקרי שלו הוא מסגרת חלופית לסביבה האמפירית של הסופר.''
שיווק
כאשר משתמשים במד''ב ככלי שיווקי, הגדרתו מתרחבת לפתע ומכילה את ''הכל'' – החל בחלליות ובתותחי לייזר וכלה בחייזרים ובערפדים. הגדרה זו לא תורמת, כמובן, להבנה אמיתית כלשהי. המשווק רואה לנגד עיניו את קהל היעד וצריך להחליט האם יצליח למכור על ידי חיבורם של הספרים למדף המד''ב או באמצעות ניתוקם ממנו. בהיבט זה קל להבחין בפופולריות הגדולה של סרטי המד''ב לעומת הספרים. צופים רבים בסרטי מד''ב מן השורה מתרחקים ממדף ספרי המד''ב כמו מאש.
הגדרות נוספות ברוח זו, כגון ''מד''ב הוא כל מה שהוגדר כמד''ב'' או ''מד''ב הוא כל מה שמפורסם על ידי המו''לים כמד''ב'', מייצרות גם הן יריעה רחבה מספיק להכיל את ''הכל'', ולכן אינן תורמות הרבה. אליהן אפשר לשייך גם את טענתו של אורסון סקוט קארד – ''מד''ב הוא מה שסופרי מד''ב כותבים'', וכן זו של דיימון נייט – ''מד''ב הוא מה שאני מתכוון אליו כשאני מצביע עליו''.
פילוסופיה
הגדרה הנוטה לכיוון הפילוסופי סיפק בריאן אלדיס: ''מדע בדיוני הוא החיפוש אחר הגדרת האדם ומעמדו ביקום, שיעמדו על פי הידע הרב אך המבולבל (המדע) שלנו, ובאופן אופייני הוא יוצג בתבנית גותית או פוסט גותית.'' אלדיס אף מתח ביקורת על עצם המונח ''מדע בדיוני'', באומרו כי ''מד''ב לא נכתב עבור מדענים יותר מאשר סיפורי רוחות נכתבים עבור רוחות.''
הגדרות נוספות על גבול הפילוסופיה מופיעות במקומות שונים, ומרבית סופרי המד''ב חטאו בהן בשלב זה או אחר, שלא לדבר על קוראים ומבקרים רבים. דיק אלן הגדיר: ''האם זהו פלא שדור חדש גילה מחדש את המד''ב, גילה מחדש סוג ספרותי הטוען באמצעות כוחו האינטואיטיבי שהאדם יכול לעצב ולשנות ולהשפיע ולנצח; שהאדם יכול לחסל הן את המלחמה והן את העוני; שניסים אפשריים; שאהבה, בהנתן לה סיכוי, יכולה להפוך למניע העיקרי של היחסים בין בני אדם?''
אך בסופו של דבר, בחיפושנו אחר הבנה טובה יותר של מהות המד''ב, קשה להשתמש בהגדרות מסוג זה.
הגדרות אנציקלופדיות
להגדרות המופיעות באנציקלופדיות מד''ב יש יתרון – הן צריכות להסביר מהו מד''ב בשפה שווה לכל נפש. הגדרה פשוטה ומעניינת הופיעה בהקדמה של האנציקלופדיה המאוירת למדע בדיוני (Science Fiction: The Illustrated Encyclopedia) של ג'ון קלוט, שם הוא כותב כי כשהוא אומר ''מד''ב'' כוונתו היא ''לכל סיפור הטוען למקרה של עולם שעבר שינוי ועדיין לא התממש (במציאות).''
''עולם שעבר שינוי'' – הכוונה היא לכך שהמד''ב עוסק בעולמות ולא בסצנות. הסיפור מציג שינויים בטבעם של החוקים לפיהם פועל העולם ולא ברמה האישית. ''טוען'' – הכוונה כאן להצגת השינוי במונחים עקביים המשתמשים בשפה של הנחות וטיעונים של המדע בתקופה בה נכתב הסיפור.
בהקדמה לאנציקלופדיה הענקית של המדע הבדיוני (The Mammoth Encyclopedia of Science Fiction) מספק ג'ורג' מאן תיאור ליברלי של המדע הבדיוני, באומרו כי תיאור זה יכיל את רוב מה שמוגדר ''כמד''ב אמיתי'':
''מדע בדיוני הוא סוג של ספרות פנטסטית המנסה להציג, במונחים הגיוניים וריאליסטיים, זמנים עתידיים וסביבות השונים מאלה שלנו. למרות זאת יציג המד''ב מודעות לדאגות המעסיקות את האוכלוסיה בתקופת כתיבת הסיפור ויספק התייחסות עקיפה לחברה בת התקופה ובחינת ההשפעות הפיזיות והפסיכולוגיות של טכנולוגיה חדשה עליה. כל השינויים שיתרחשו בחברה זו, וכן ההתרחשויות עתידיות או האירועים, יבוססו בתיאוריה מדעית או אחרת. סופרי מד''ב ישתמשו בסביבות המוזרות והדמיוניות שיצרו כשדה ניסוי לרעיונות חדשים תוך בחינת כל ההשלכות של הרעיון שהציגו.''
בדרכו להגדרה זו מציג מאן את המד''ב תוך השוואה לפנטסיה: ''המדע הבדיוני עוסק בתהליך בו נוצרת סביבה שונה מהסביבה שלנו או באמצעים שדרכם הגיעו בני אדם לסביבה זו. המד''ב נפרד מהפנטסיה בנסיונו ליצור שלד הגיוני למה שהוא מתאר.'' מאן מרחיב את הדיון גם לבסיס המדעי עצמו. רוב סיפורי המד''ב ינסו להתבסס על רעיון מדעי לחיזוק אמינותם. ההגדרה כוללת לא רק את המדעים המדויקים אלא גם את המדעים ''הרכים'', הפסיכולוגיה והסוציולוגיה. כדוגמה הוא מביא את ספרו של אלפרד בסטר 'האיש המושמד' ('The Demolished Man'), המציג חברה בה יכולות טלפתיות הן דבר שבשגרה ובוחן את ההשלכות. ברור שהבסיס לסיפור משולל כל יסוד מדעי, אך עם זאת הניתוח החברתי וחקירת הנושא מבוצעים באופן ריאליסטי ולוגי לחלוטין. מאן מסכם ואומר כי למרות שספרים רבים נכשלים ולא מגיעים למקום אליו תכננו כותביהם להגיע, ולמרות שרבים אחרים נכתבים מלכתחילה כאופרות חלל ומיועדים בעיקר להנאה, ''הדרך בה נכתבים הספרים ונסיונותיהם להצמד למסגרות בנות זיהוי והגיוניות'' הם ההופכים אותם למדע בדיוני אמיתי.
תבניות המד''ב – תתי-ז'אנרים
דרך נוספת להגדרת המד''ב הוצגה על ידי דיוויד פרינגל באנציקלופדיה המאוירת למד''ב (The Ultimate Encyclopedia of Science Fiction – The Definitive Illustrated Guide). פרינגל מגדיר את המד''ב באופן עקיף על ידי הצגת ''התוצאה'', התבניות האופייניות לפיהן נכתבים ומקוטלגים סיפורי מדע בדיוני. במקרה זה אין נסיון לקבוע מהו מד''ב, אלא לקטלגו לפי ז'אנרי-המשנה הנמצאים מתחתיו. רשימת תתי הז'אנר העיקריים כוללת אחד עשר זרמים : אופרת החלל, רומנים פלנטאריים, ערים עתידיות, אסונות, היסטוריה חלופית, רומנים פרהיסטוריים, מסע בזמן, חייזרים, תפיסה על חושית (תע''ח) וסאטירה. את ''ההגדרה'' על פי התבנית יש להשלים ברשימת המוטיבים המובילים בסיפורי המדע הבדיוני. על פי רוב מדובר בוריאציות על מספר מוגדר, מצומצם למדי, של נושאים המופיעים בספרי מד''ב. הנושאים, כפי שמופו על ידי פרינגל, הם: פלישת חייזרים, חיי חייזרים, בינה מלאכותית, התנגשויות קוסמיות, טכנולוגיות, קיבורגים, דינוזאורים, כדור הארץ הגווע, סם החיים, הסכנה לסביבה (אקולוגיה), הנדסה גנטית, מלחמה גרעינית והשלכותיה, זיהום סביבתי והתפוצצות אוכלוסין, עולמות מקבילים, רובוטים ואנדרואידים, מלחמות המינים, מערכת השמש, החיים בחלל, מסע בחלל, סופרמן וחבריו, נשק העל ומלחמות העתיד, חיים בהקפאה (Suspended Animation), טלקינסיס וטלפורטציה, מתחת לפני השטח (הים וכדור הארץ), אבולוציה (התפתחות העל-אדם, האדם העליון, Trancendence).
הנה תיאורים קצרים של התבניות האופייניות:
אופרת החלל
הגדרה זו נולדה כאנלוגיה לאופרת הסבון, מתוך זלזול מסוים כלפי תת הז'אנר האמור. התבנית הבסיסית עוסקת בגיבורים היוצאים לכבוש את החלל ולהתמודד עם הלא נודע. הסיפורים הראשונים בתחום זה עסקו בעיקר במאמץ לצאת מכדור הארץ ובמסעות בתחומי מערכת השמש. בהמשך, חקר החלל וכיבוש מרחביו הפכו לכר פעולה עיקרי, ותרבויות גלקטיות ומלחמות בין גזעים הפכו למוטיבים מרכזיים. הסופרים הראשונים המוזכרים בהקשר אופרות החלל הם אי. אי. ''דוק'' סמית (סדרת סקיילארק, 1928), ואדמונד המילטון (הסיירת הבין כוכבית). הפופולארית מכל אופרות החלל היא ללא ספק סדרת סרטי 'מלחמת הכוכבים'.
למרות הזלזול בז'אנר בתחילת דרכו, ניתן כיום למצוא בו לא רק הרפתקאות רדודות עלילה כי אם גם כתיבה עמוקה ומד''ב ''קשה'': 'מלחמה לנצח' של גו' הלדמן, 'המשחק של אנדר' והמשכיו, 'נצח' (Eon) של גרג בר ו'הקנטוס של היפריון' של דן סימונס הם דוגמאות בודדות.
רומנים פלנטריים
תבנית זו כוללת גיבורים היוצאים להרפתקאות אינטנסיביות על כוכבים אחרים. בדרך כלל הסיפור יכלול מסע ארוך דרך סביבת חלל אקזוטית ומפגשים עם תרבויות ויצורים מוזרים. רוב הסיפורים הראשונים מסוג זה עסקו במאדים ובשאר כוכבי מערכת השמש. ככל שנתחוור שמערכת השמש לא שוקקת חיים כפי שדמיינו אותה, נדדו הסיפורים אל מרחבי החלל, ממוקמים במקרים רבים במושבה שאיבדה קשר עם התרבות הגלקטית. 'חולית' של פרנק הרברט יכול להכלל בקטגוריה זו, כאשר נושא בניית העולמות, שפותח מאד אצלו, הפך לאחת הסוגיות המרכזיות הניצבות בפני כותב מד''ב הממקם את סיפורו בעולם אקזוטי. דוגמאות נוספות לרומנים פלנטריים הן הסדרות 'מג'יפור' ו'ממלכות החומה' של סילברברג, סדרת 'פרן' של אן מקפרי וטרילוגיית 'הליקוניה' של בריאן אלדיס.
ערים עתידיות
תבנית זו קיימת בסיפורים העוסקים בשינויים שנגרמו בעקבות התפתחות הטכנולוגיה. בדרך כלל העלילה היא מותחן או מהפיכה נגד עריצים טכנוקרטיים. סדרת 'עולמיום' של פיליפ חוזה פארמר היא דוגמה לכתיבה על פי תבנית הערים העתידיות, כמו גם ספרו של קליפורד סימאק 'עיר' והסידטופיה 'פארנהייט 451' של ריי ברדבורי. דוגמה מובהקת מתחום הקולנוע היא, כמובן, הסרט 'מטרופוליס'.
אסונות
סיפורי האסונות כוללים תיעוד של אסון בהתהוות או את מאמציהם של שורדיו של אסון שכזה להקים או לקיים חברה תרבותית. הספר הראשון הראוי לציון בקטגוריה זו הוא 'האדם האחרון' של מרי שלי, שנכתב בשנת 1826. דוגמאות מאוחרות יותר הן 'יומו של התלתרגל' של ג'ון ווינדהאם ו'העולם הטבוע' של ג'יי ג'י באלארד. בתחום הקולנוע נציין את 'התפרצות'.
היסטוריה חלופית
השאלה ''מה היה קורה אילו?'' היא הבסיס של תבנית ההיסטוריה החלופית. מרבית הסיפורים המשויכים לתבנית זו עוסקים באירועים היסטוריים מרכזיים שתוצאותיהם שונות מאלה שקרו בהיסטוריה האמיתית שלנו, תוך נסיון לבחון את העתיד האחר. כותבי ה-Pulp טיפלו בנושא בקנה מידה מסחרי, כאשר המוקד עובר מההיסטוריה החלופית עצמה למעבר בין הערוצים האלטרנטיביים של הזמן מחד או ב''תחרות'' בין האפשרויות על הפיכתן למציאות הדומיננטית. 'לגיון הזמן' של ג'ק ויליאמסון, 'גורל כפול שלוש' של פריץ ליבר ו'פן תרד העלטה' של ל. ספריג דה קאמפ הם דוגמאות לתבנית זו. מלחמת העולם השניה הפכה למוקד לסיפורי היסטוריה חלופית, כאשר הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא 'האיש במצודה הרמה' של פיליפ ק. דיק, בו ניצחו גרמניה ויפן במלחמת העולם השניה. 'מערב לעדן' של הארי האריסון הולך רחוק עוד יותר ומתאר עולם בו האבולוציה פעלה באופן שונה, בו לא נכחדו הדינוזאורים.
רומנים פרהיסטוריים
תבנית זו מתארת בדרך כלל תגלית שבוצעה בעבר הרחוק מאד, המשמשת כקרש קפיצה להתפתחותם של אבות אבותינו בדרך לתרבות. חלק מהמבקרים טוענים כי תת ז'אנר זה אינו מד''ב, אולם אחרים טוענים כי הסקת מסקנות מדעיות מתוך חקר המאובנים ויצירת עולם פרהיסטורי אינן שונות מבניית עולם עתידי על פי המדע הנוכחי. תת ז'אנר זה בא לא אחת לידי ביטוי בסיפורים הכוללים מגוון תקופות זמן. הזכורה מכל היא כנראה סצנת קוף האדם המרים את העצם בסרטם של סטנלי קובריק וארתור סי. קלארק '2001: אודיסאה בחלל'. גרג בר עושה אף הוא שימוש בניאנדרתלים, בספרו 'הרדיו של דרווין', כאשר הוא מציג את הופעת ההומו ספיאנס בעולם הניאנדרתאלי כמקבילה לקפיצה אבולוציונית הממוקמת בתקופתנו אנו.
מסע בזמן
גיבורי הסיפור נעים קדימה או אחורה בזמן תוך שינוי ההיסטוריה. הפרדוקסים הנובעים ממהלכים אלה משמשים בדרך כלל כמניעי עלילה מתוחכמים. פרסום ספרו של ה. ג'. וולס 'מכונת הזמן' בשנת 1895 הוא לא רק דוגמה לנושא – הוא היה נקודת מפנה של ממש בהיסטוריה של המדע הבדיוני. מסעות בזמן אמנם תוארו עוד קודם לפרסום 'מכונת הזמן', אך אז היה זה מאורע שהתרחש באופן פלאי, בדרך כלל בזמן שינה (או, כבספרו של מארק טוויין 'יאנקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור', על ידי מהלומה בראש במוט ברזל). מכונת הזמן של וולס אפשרה לראשונה את חשיפת מלוא מרחב הזמן ''לתיירים'' בלחיצת כפתור, ללא מגבלות.
פגישות עם אישים מפורסמים בעבר וסיפורים על עיוותי זמן הם מוטיבים נפוצים נוספים. הספרים 'תחנת הוקסביל' של רוברט סילברברג, 'האיש שהגיע מוקדם' של פול אנדרסון ו'סערת זמן' של גורדון ר. דיקסון שייכים לתבנית זו, וכן כמה מסרטי המד''ב הידועים ביותר: טרילוגיית 'בחזרה לעתיד', 'שליחות קטלנית' ועוד.
חייזרים
זוהי התבנית המוכרת מכולן, אולי הבסיסית ביותר בתחום המד''ב. מהלך החיים התקין מופרע על ידי הגעתם של זרים ממקום או מזמן אחר. ההפרעה יכולה להיות בקנה מידה גדול – פלישת חייזרים – או בקנה מידה מקומי וזמני, החייזרים יכולים להיות ידידותיים או עוינים. 'מלחמת העולמות' (1898) של ה' ג' וולס הנו אחד המפורסמים שבסיפורי פלישות החייזרים. דוגמאות מוכרות אחרות הן 'קץ הילדות' ו'מפגש עם ראמה' של ארתור סי. קלארק. תבנית זו מרבה להופיע גם בסרטים: 'פלישת חוטפי הגופות' (1956), 'אי. טי. חבר מכוכב אחר', 'מפגשים מהסוג השלישי', 'הנוסע השמיני', 'הטורף' ורבים אחרים.
תפיסה על חושית (תע''ח)
סיפורים אלה דנים בדרך כלל בגילוי עצמי של היכולות החריגות וההתמודדות אתן ועם הסביבה. לא פעם מדובר בילדים המגלים בעצמם יכולות כאלה ואחרות, ואשר מתקשים להתמודד עם סביבה עוינת והגדרת זהותם העצמית.
הרעיון עצמו עתיק למדי, והיכולות הנפוצות הן קריאה ושידור מחשבות (טלפתיה), צפיית הנולד (Precognition) והזזת עצמים ללא מגע (טלקינסיס). יכולת מוכרת נוספת היא האמפתיה – סוג מרודד של טלפתיה המאפשר העברת רגשות בלבד. דוגמאות: 'למות מבפנים' של רוברט סילברברג, 'על אדם' של תיאודור סטרג'ן ו'האיש המושמד' של אלפרד בסטר.
תת קטגוריה מעניינת של תבנית התע''ח עוסקת בפיתוח חריג של האינטליגנציה. המפורסם שבסיפורים מתת-קטגוריה זו הוא כנראה 'פרחים לאלג'רנון' של דניאל קייס (1959).
מעניין לציין כי לא מעט סיפורים מציגים את היכולות העל אנושיות כקללה ולא ברכה. בפרט, סיפורי מד''ב העוסקים בראיית הנולד נאלצים להתמודד עם הפרדוקס-לכאורה של ידיעת העתיד מול היכולת לשנותו ('חולית' של הרברט מציג את הנושא בצורה טובה למדי).
הגיהנום הקומי – הסאטירה
תבנית זו משתמשת בעיוות של העולם הקיים היום על ידי השלכתו אל העתיד או העברתו למקום אחר על מנת לחשוף את האבסורדים שבו. היסטוריית המד''ב כוללת מגוון רחב של ספרים ממשפחה זו. החל בפרודיות כ'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' והמשכיו, מאת דגלס אדמס, וכלה בדיסטופיות כ'עולם חדש ואמיץ' של אלדוס האקסלי. סרטים מוכרים הם 'ישנוני' של וודי אלן, 'ד''ר סטריינג'לאב' של סטנלי קובריק, וכן אפשר לציין את סדרות הטלויזיה 'מורק ומינדי' ו'ננס אדום'.
על מנת לראות את התבניות כמכלול, נציג כאן פרישה גרפית שלהן כעץ הממקם את המדע הבדיוני בעולם הספרותי, ולאחר מכן מציג את התבניות וכמה מגרורותיהן.
מבחר הגדרות נוספות
לא קשה למצוא הגדרות נוספות רבות למד''ב. סופרי מד''ב רבים ניסו להגדירו, בדרך כלל יותר מפעם אחת. המבחר המצורף למטה הוא תוספת סמלית להגדרות שצוטטו עד כה, ואינו מהווה מדגם מייצג כלשהו.
ריי ברדבורי: ''מדע בדיוני הוא באמת לימוד חברתי של העתיד, דברים שהמחבר מאמין שיקרו על ידי חיבור שתים ועוד שתיים''.
קונקלין גרוף, על ''מהו מד''ב טוב'': ''ההגדרה הטובה ביותר למד''ב היא שהוא כולל סיפורים שבהם רעיון מדעי או תיאוריה מדעית אחת או יותר, או אפילו גילוי מדעי, עוברים אקסטרפולציה או משחק באופן לא לוגי או באופן בדיוני וכך נישאים מעבר למחוזות האפשרי בטווח המיידי, במאמץ לראות כמה כיף יהיה לסופר ולקורא לחקור את הגבולות הדמיוניים של הפוטנציאל הרעיוני.''
תיאודור סטרג'ן: ''תשע עשיריות מהמד''ב הן שטויות. כמובן, תשע עשיריות מכל דבר הן שטויות.''
סם מוסקוביץ': ''מד''ב הוא ענף של הפנטסיה המזוהה על ידי העובדה שהוא מקל על ''השעיית אי האמון'' מצד קוראיו, על ידי שימוש באוירה של אמינות מדעית לצורך הספקולציות הדמיוניות בתחומי המדעים המדויקים, בחלל, בזמן, במדעי החברה והפילוסופיה.''
דייויד פרינגל: ''מד''ב הוא סוג של ספרות פנטסטית המנצלת את נקודת המבט של המדע המודרני.''
פרימן דייסון: ''המדע הוא התחום שלי אבל המד''ב הוא נוף חלומותי.''
מקורות
א. The Encyclopedia of Science Fiction
מאת John Clute & Peter Nicholls
ב. The Ultimate Encyclopedia of Science Fiction – The Definitive Illustrated Guide
מאת David Pringle
ג. Science Fiction: The Illustrated Encyclopedia
מאת John Clute
ד. The Mammoth Encyclopedia of Science Fiction
מאת George Mann
ה. מהו מדע בדיוני
מאת תומס גודמן (המימד העשירי, גליון 1)
ו. הגדרות, הגדרות
מאת אהרון האופטמן (אתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה)
ז. SF Words and Prototype Worlds
מאת Eric S. Raymond
אוסף הגדרות מד''ב – אוניברסיטת מרכז טנסי
הגדרת המדע הבדיוני – מאמר מאת ג'ים היידן, 1953
מאגר הגדרות
מהו מדע בדיוני מאת תומס גודמן
הגדרות, הגדרות מאת אהרון האופטמן
SF Words and Prototype Worlds
The Encyclopedia of Science Fiction
Science Fiction: The Illustrated Encyclopedia
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
מאמר מצויין,
אהרון ה. יום שני, 16/02/2004, שעה 23:03
(70 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
|
|
מד''ב, הגדרה?
ירון יום רביעי, 25/02/2004, שעה 20:28
(16 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
