 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
משחק הנסיכים
פרקים לדוגמה / גארת' ניקס
02/06/13
תגובות: 3
ציידת הלילה
פרקים לדוגמה / המערכת
04/05/12
תגובות: 2
דם כחול
פרקים לדוגמה / ורד טוכטרמן
23/09/11
תגובות: 1
ימי תל-אביב האחרונים
פרקים לדוגמה / לביא תדהר וניר יניב
24/09/10
תגובות: 0
מגן הלהט
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
19/12/08
תגובות: 0
בן אלמוות
פרקים לדוגמה / רוג'ר זילאזני
12/12/08
תגובות: 0
פנטסיה 2000 - דבר העורך
פרקים לדוגמה / המערכת
06/10/08
תגובות: 39
תחיית האגדות
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
17/09/08
תגובות: 1
חוק הקוסמים השני - אבן הדמעות
פרקים לדוגמה / טרי גודקינד
13/09/08
תגובות: 11
סימנטוב
פרקים לדוגמה / אסף אשרי
18/04/08
תגובות: 6
המים שבין העולמות
פרקים לדוגמה / הגר ינאי
06/04/08
תגובות: 6
דרקון הוד מלכותו
פרקים לדוגמה / נעמי נוביק
24/09/07
תגובות: 16
התחדשות
פרקים לדוגמה / קרול ברג
05/05/07
תגובות: 3
בנות הדרקון
פרקים לדוגמה / מרית בן-ישראל
02/04/07
תגובות: 25
פני מועדות לכוכבים
פרקים לדוגמה / אלפרד בסטר
21/02/07
תגובות: 1
|
 |
המגשר
פרקים לדוגמה / רביב מיוחס
יום שישי, 14/09/2007, שעה 18:18
שלושה פרקים ראשונים לדוגמה מתוך הכרך הראשון בסדרת המדע הבדיוני הישראלית ''ארבעת היסודות''
|
|
גב הספר
מוֹרַק, שליטו הרודני של כוכב ווֹרטֶק, תיעש את הכוכב שלו במידה שהותירה את תושביו עם הרבה כסף, טכנולוגיה גבוהה ונשק, אבל ללא אוויר נקי וללא פיסת אדמה פורייה. כעת קורץ לו הדשא הירוק והיפה של כוכב בֶּלוֹ השכן, והוא זומם להשתלט עליו בכוח.
תוכניתו המחושבת יוצאת אל הפועל ומותירה חיש מהר את תושבי בלו ההמומים מנותקים מהגלקסיה ונתונים תחת שלטון צבאי.
האם תצליח הֶלת'יניה, המנהיגה הדמוקרטית של כוכב בלו, לשחרר את תושבי הכוכב מעול הכיבוש?
ואילו כוחות מפתיעים יעמדו לצדה מול עליונותו הטכנולוגית של מורק?
בעלילה קצבית ומרתקת מתואר מאבקם של ארבעה גיבורים אנושיים במסע חסר פשרות להחזרת השליטה בבלו לידיהם, מסע שהוא גילוי של סודות עתיקים, כוחות חדשים וחברוּת שאין לה גבול.
המגשר הינו ראשון בסדרת המדע הבדיוני ארבעת היסודות.
על המחבר: רביב מיוחס, בן 37, נשוי ואב לשלושה, חי ביישוב קהילתי בצפון הארץ. הוא עובד מזה כעשר שנים בתעשיה הבטחונית כמהנדס תעשיה וניהול. הוא חובב ספרות פנטזיה ומדע בדיוני מילדות, ו'המגשר' הוא ספרו הראשון, המשלב נושאים אקטואליים, עם דמיון פרוע ועלילה קצבית.
פרק 1 - האולטימטום
הֶלת'יניה נשענה על מעקה האבן הרחב, ומבטה הרחק אל נוף הגבעות המרהיב שנצבע בשעה זו בגוני אדום-כתום גועשים של שקיעה. במשך ארבע השנים האחרונות בהן כיהנה כנשיאת הכוכב בֶּלוֹ, סיגלה לעצמה את ההרגל להתיישב מדי ערב בכיסא נוח, במרפסת הגדולה שבקומה השנייה, לספוג את השקט, להתמכר לריח העצים והאדמה ולהתמסר למשב האוויר הלח.
אלא שהערב השהייה במרפסת לא הרגיעה אותה. מאורעות היום והתחושות הקשות מהבוקר עדיין הכעיסו אותה. כבר יכלה לשוב ולחשוב בבהירות יותר, וניסתה להבין מדוע בעצם היתה מופתעת ממה שאמר מוֹרָק, נשיא כוכב ווֹרטֶק. הרי ידעה בדיוק עם מי היא עושה עסקים, והסימנים היו ברורים למדי לאורך כל הדרך.
הלת'יניה שאפה עמוק את אוויר הערב הקריר ועשתה סדר במחשבותיה. בעוד שעה קלה תתכנס המועצה, ומחובתה להציג בפניה את ההתפתחויות האחרונות. חברי המועצה, חכמים ומנוסים, אהבו בעיקר להיפגש זה עם זה ולהתדיין שעות על גבי שעות. הם אהבו לחשוב על כל נושא לעומק, לבחון אותו מכל כיוון אפשרי ולמצות אותו בוויכוח עד תום. ואז, כשכבר שעמם אותם, היו פשוט עוברים לנושא הבא. הם לא היו מסוגלים, או פשוט בחרו שלא לקבל החלטות, ומאוד מאוד לא אהבו שינויים. להלת'יניה היה ברור שהפעם עליה לכפות עליהם קבלת החלטות. עליה להציג בפניהם ברירות ולחייב הצבעה.
היא הציצה בשעונה. בעוד דקות ספורות ייכנס אליה לפגישה אישית הַנטֶר, מנהיג הנוודים. הנוודים היו מיעוט בבלו, שונים מאוד מהרוב הטֶריני השמרן ושוחר השלווה. מוכשרים, יצירתיים ואימפולסיביים, ולא מחוברים לאדמה כמו בני עמה, הטרינים. אולי מסיבה זו הטרינים התרחקו מהם, ורק כשנזקקו להם נעזרו בכישוריהם הייחודיים בתחומי הניווט וההישרדות. הטרינים אהבו את האדמה והעריצו אותה זה מאות בשנים. לפי אמונתם היא נתנה להם הכול: את שפע המזון, את הנופים המדהימים, את המחסה מפגעי מזג האוויר, את תחושת היציבות שכה נזקקו לה. היא זו שנתנה להם את היבולים הברוכים ואת התיירים הרבים, שבאו להתרשם מהכוכב היפה ביותר בגלקסיה ושבזכותם התפרנסו רבים. הטרינים פינקו את האדמה, ביקשו ממנה ולא דרשו ממנה, והיא החזירה להם אהבה ושפע.
הלת'יניה שקלה לזמן את הנטר באופן חריג לדיון המועצה. היא חשה שהוא, יותר מכולם, עשוי להיות השותף המתאים ביותר לקבלת החלטות, אדם מעשי וענייני, כריזמטי וחריף. לפעמים ספונטני ודרמטי מדי לטעמה, אך רק לעתים נדירות טועה באינטואיציה שלו. אנשים לא יכלו שלא להתייחס לדבריו, שהיו מנוסחים כמעט תמיד בלשון בהירה ונחרצת, ובמרבית המקרים השתכנעו מטיעוניו. הלת'יניה העדיפה להתייעץ איתו לפני מפגש המועצה, לעדכן אותו ולתאם עמדות. אם הם יצליחו לגבש עמדה משותפת, איש לא יוכל לעמוד בדרכם, ואם לא, היא תמיד יכולה לשלוח אותו חזרה לביתו, ולוותר על נוכחותו בדיון המועצה.
נקישה חדה נשמעה בדלת העץ הכבדה.
''היכנס,'' אמרה הלת'יניה, והדלת נפתחה מיד. הנטר צעד פנימה בצעד בטוח, קומתו גבוהה וזקופה, עיניו שקועות וכהות, סוקרות בזריזות את החדר האפלולי. הוא נעצר בפתח המרפסת, כמטר בלבד מהלת'יניה, ונעץ מבט חודר בעיניה. ''גברתי הנשיאה, זימנת אותי באופן דחוף,'' אמר בטון פורמלי.
הנטר לא אהב שמפתיעים אותו, גם לא אהב שמחלקים לו פקודות. השליח של הנשיאה לא ניסה להיות מנומס, אפילו לא רוחש כבוד. הוא פשוט הודיע להנטר בטון יבש שעליו להתייצב ללא כל דיחוי אצל הנשיאה, ובאופן מכעיס במיוחד לא עזב את המקום עד שהנטר עלה על העָפנוֹעַ שלו והחל בטיסה מהירה לכיוון המתחם הנשיאותי. אבל בחושיו החדים הנטר חש שהפעם לא מדובר במקרה רגיל. משהו בדחיפות ובנוקשות ששידר השליח גרם לו להיעתר מיד לבקשתו במקום לעסוק באגו הפגוע שלו. הוא עשה את המרחק הגדול במהירות המרבית, מרוכז כולו בתנועה מדויקת מעל העצים והגבעות.
''אתה מוזמן לשֶבת, הנטר. תודה שהגעת מהר, לא נותר לנו הרבה זמן,'' אמרה הלת'יניה. הם נכנסו לחדר, והנטר שקע בכורסה הנוחה.
''בעוד כשעה תתכנס מועצת בלו בעניין דחוף, ואני מעוניינת לשתף אותך בדברים לפני שמתחילים,'' פתחה הלת'יניה ללא גינונים מיותרים, והתיישבה מולו.
הנטר פגש בעבר את הלת'יניה מספר פעמים, והתרשם שאינה דומה לרוב הטרינים. גבוהה יחסית, כמעט כמוהו, פניה בהירים ועדינים, ועיני השקד שלה שידרו תבונה והקשבה. מניסיונו, הטרינים שטחיים למדי, לא אוהבים להקשיב ולא טורחים לחשוב אלא אם לא נותרה להם ברירה. כל חייהם המשפחה, האדמה והעבודה, ואין להם פנאי וחשק לדברים אחרים. הם נוטים לקבל את המציאות כפי שהיא, וטורחים להביע דעה בעיקר כשיש הזדמנות להתלונן על המִסים או להוכיח לאחרים שהשנה היבול שלהם מוצלח יותר. אבל הלת'יניה היתה שונה. משכילה ובעלת דעות מגובשות, חסכנית במילים ולא מתחכמת, עם סוג של נחישות שקטה שהנטר העריך מאוד. למרות גילה הצעיר יחסית נבחרה הלת'יניה ברוב מוחץ למעמד העליון של נשיאת בלו, מה שהוכיח שרבים נוספים חשבו כמוהו.
הנטר פינה את מחשבותיו והתרכז בדבריה של הלת'יניה.
''הבוקר הייתי בפגישה ארוכה עם מורק, נשיא כוכב וורטק. אתה בוודאי יודע שבשנים האחרונות מופעלים עלינו לחצים מתמשכים, מצד התאגידים התעשייתיים הגדולים בוורטק, להגביר משמעותית את יצוא המחצבים והעץ, ושעד כה הסכמנו להעלאה של 20% בלבד.''
''ידוע לי,'' הנהן הנטר. ''טוב עשית שלא הסכמת להגביר את היצוא, זה היה הורס את בלו.''
''אני דווקא הסכמתי להעלאה נוספת של עשרים אחוזים בתוך שנה,'' ענתה הלת'יניה.
הנטר נעץ בה מבט מופתע ונוקב, פניו התקשחו והמאמץ שעשה לבלום את לשונו בלט לעין. בטרם הספיק לנסח תגובה מתונה, הלת'יניה המשיכה בדבריה. ''אבל הנשיא מורק מעוניין לשלש את היצוא בתוך שנתיים.''
הנטר הופתע בשנית. הפעם לא יכול היה לבלום את זעמו המתפרץ. ''על מה הוא מדבר, לעזאזל? למי הוא חושב את עצמו, התעשיין הנפוח הזה? הוא חושב שאם יש ביקוש לסחורה שלו הוא יכול לייבש לנו את הכוכב ולדלדל אותו? אני מקווה מאוד ששפכת עליו דלי של מי קרח והודעת לו שהוא יכול ללכת לעזאזל!''
''לא בדיוק,'' ענתה הלת'יניה, והתעלמה מההתפרצות של הנטר. ''הודעתי לו שאין לי סמכות להחליט לבדי בעניין כה משמעותי, ושאביא את הנושא בפני המועצה. כפי שאתה ודאי כבר מבין, זהו נושא המפגש היום. חיוני שנגרום למועצה להבין את מה ששנינו מבינים – שהגבָּרת התפוקה והיצוא בצורה כה משמעותית תהרוס לחלוטין את האיזון האקולוגי של בלו, ותגרום לזעזוע בלתי הפיך שתוצאותיו עלולות להיות הרסניות בטווח הארוך. כדי לתת תוקף מקצועי לדברים הזמנתי גם את האקולוג הראשי לשאת דברים בפני המועצה. אני מקווה שהם יפנימו את המשמעויות, אבל אני זקוקה לעזרתך ותמיכתך כדי לסייע להם לקבל את ההחלטה הנכונה. וחשוב מאוד שתירגע קצת ותחשוב בקור רוח. אף אחד לא יקשיב לך אם תהיה עצבני כמו עכשיו.''
סומק קל עלה בלחייו של הנטר. הוא נשם נשימה עמוקה וניסה להתרכז.
''את צודקת. אעשה ככל יכולתי לסייע לך.''
''למה, לדעתך, מורק עשה את המהלך הזה?'' שאל הנטר, מהורהר, כעבור רגע. ''ומדוע דווקא עכשיו? הדרישה שלו קיצונית ובלתי מובנת.''
''הוא הסביר שמספר גורמים חברו יחד לנקודת הזמן הזו, שהיא משמעותית מאוד לעתיד של וורטק,'' הסבירה הלת'יניה. ''הוא טוען שמלאי הדלק האורגני מידלדל בגלקסיה בקצב מסחרר, ושהביקוש לדלק הסינתטי שהם החלו לייצר עולה פלאים. הוא גם טען שבמתקן הניסויים שהם הקימו אצלנו הושגה פריצת דרך מחקרית פנטסטית, ושהם מסוגלים להפיק דלק סינתטי הרבה יותר יעיל וחסכוני מזה שבשימוש כיום, ובכמויות גדולות, אם רק נספק להם את חומרי הגלם הדרושים. זה אומר שהם מסוגלים עכשיו לממש את הפוטנציאל העסקי שלהם בצורה מלאה ולצאת מהמיתון של השנים האחרונות. או כפי שהוא ניסח את זה – ההשקעה העצומה בתשתיות ובמחקר הוכיחה את עצמה, וזה הזמן לעשות את המהפכה הכלכלית הגדולה ביותר בתולדות וורטק .''
''רגע, רגע, רגע,'' קטע אותה הנטר. ''הוא אמר שהמתקן שהם הקימו אצלנו הוא מתקן ניסויים ושהם עושים בו פיתוח?''
''כן, זה בהתאם להסכם שלנו מלפני שלוש שנים,'' השיבה הלת'יניה, מופתעת מעט מתגובתו של הנטר.
''מצטער, גברתי,'' הניד הנטר בראשו, ''אבל מעולם לא ראיתי מתקן ניסויים בגודל כזה ועם אבטחה כבדה כמו שיש שם. וכפי שאת יודעת, אני מסתובב הרבה. הם הקימו גדר חשמלית באורך עשרות קילומטרים, הציבו זקיפים לכל אורכה, התקינו את אמצעי המעקב והבקרה המתקדמים ביותר שיש, ואי אפשר לטוס מעל השטח שלהם. זה נראה ומריח כמו מחנה צבאי ענק ולא כמו מתקן ניסויים. וכמות האנשים והמבנים שם גדולה מאוד, כמו בעיר קטנה. מתי בפעם האחרונה בדקתם מה מתרחש שם?''
הלת'יניה הסמיקה לרגע מן החשש שיש משהו בדבריו. ''אנחנו לא נכנסים לשם. אחד הסעיפים שהם התעקשו עליהם בחוזה היה שזה יהיה שטח דיפלומטי סגור, ושנוכל לעשות שם רק ביקורים מתואמים מראש, ובדרגים מוגבלים. אני לא יכולה לומר שאני יודעת מה בדיוק קורה שם.''
הנטר נראה המום. ''את רוצה להגיד לי שבמשך שלוש שנים הם בונים מִתקן ענק בשטחנו, ולנו אין צל של מושג מה נעשה שם? אנחנו חייבים מיד לברר את זה! מה עוד אמר מורק בפגישה?'' המשיך בלהט.
הלת'יניה המשיכה לאט ובשקט. ''הוא אמר שאם לא ניענה בתוך שבועיים לתנאים שהוא הציב, הוא ייאלץ להפסיק את מכירת הדלק הסינתטי לכוכב בלו. המחיר שהוא יכול לקבל מקונים אחרים גבוה בהרבה ממה שאנחנו מסוגלים לשלם, ומאחר שהביקוש גדול, אין לו ברירה אחרת.''
פניו של הנטר התקשחו כשמשמעות המילים הקשות הכתה בו.
''אם כך,'' אמר בקול נמוך, ''זו הכרזת מלחמה. הברירה שהוא השאיר לנו היא להרוס את בלו עד קץ הדורות, או לגווע ברעב. בלי דלק סינתטי בתוך שנה לכל היותר לא נוכל לעבד את המזון, לא נוכל לנוע, לא יהיה יצוא וגם לא הכנסות. זה יהיה הסוף.''
הלת'יניה הנהנה בהסכמה שקטה, ושניהם ישבו דוממים דקה ארוכה, מנסים לעכל את המשמעויות.
פרק 2 - וורטק
צפצוף הווידאופון בחדרו של מורק משך את תשומת לבו והוא הפנה אליו את מבטו. ''האם תקבל את השיחה?'' נשמע קול המכונה. ''כן,'' ענה מורק בקולו הצרוד מעישון. פרצופו הבהיר של מֵידָן, הממונה על הביון של בלו, הופיע על המרקע.
''מה חדש?'' שאל מורק ללא הקדמות מיותרות.
''חשוב שתדע מספר דברים, אדוני,'' ענה מידן בקולו הרך. ''הלת'יניה נחתה לפני כשעתיים וזימנה את המועצה בדחיפות, כפי שצפית. אבל עוד לפני המפגש היא זימנה אליה ביחידות את הנטר, מנהיג הנוודים, לפגישה אישית שזה עתה הסתיימה.''
''לפי החיוך על פניך אני מבין שהצלחת לצותת לשיחה,'' אמר מורק.
''כמובן, אדוני, לכל מילה ומילה,'' אמר מידן. הוא השתתק לרגע ואז המשיך. ''היא גוללה בפניו את האירועים האחרונים, והוא כמעט איבד את העשתונות. הם עומדים לשתף פעולה נגד ההצעה שלך, וינסו לטרפד אותה במפגש המועצה הקרוב.''
''זה היה צפוי, אנחנו מוכנים לאפשרות הזו,'' ענה מורק. ''אני לא רואה איך הנטר והחבורה הקטנה והמפוזרת שלו יכולים להשפיע על מהלך העניינים.''
''הם חושדים שבשטח שהוחכר לך נעשית פעילות צבאית, אבל אינם יודעים זאת בוודאות,'' המשיך מידן. ''הנטר משוכנע שלא מדובר באתר ניסויים. אתה מעוניין שאטפל בו? אני יכול לעכב אותו, אם צריך.''
''לא כדאי להסתכן בפעולה כזו בשלב הזה,'' השיב מורק, ''זה ימשוך יותר מדי תשומת לב מיותרת. העובדה שעד עכשיו הם האמינו שהפעילות שלנו בשטחם היא מדעית, מעידה על גודל התמימות והטיפשות שלהם. אנחנו נהיה מוכנים לתנועה במידת הצורך בתוך ימים ספורים. גם אם הם יגלו משהו, זה יהיה מאוחר מדי. נמשיך לפי התוכנית.''
''מה עכשיו, אדוני?'' שאל מידן.
''תמשיך לעקוב מקרוב. אני רוצה לדעת מי במועצה בצד שלנו. נשוחח שוב מאוחר יותר,'' סיים מורק את השיחה.
הוא הניח לגופו הכבד לשקוע בתוך כורסת העור הגדולה והרכה שלו, והרשה לעצמו רגע קצר של נחת. עוד כמה פעולות הכְוונה וסיכול וכוכב בלו היפה יהיה בידיו. משך שנים הוא חלם עליו, על גן העדן הקטן הזה שיוכל לשמש לו בתור אחוזה נחמדה לאחר פרישׁה. הסיום הנפלא נראה קרוב עכשיו: תאגידי וורטק הגדולים יקבלו לעצמם את נתח המחצבים הגדול ביותר בגלקסיה, וירוויחו הון עתק. הוא עצמו יוכל לפרוש לאחוזה המדהימה של הלת'יניה ולחיות חיי מותרות מושלמים, ומידן יגשים את שאיפות הקידום שלו וימונה לתפקיד נציב הכוכב.
מורק קם בכבדות מכורסתו וניגש לחלון הפנורמי הענק של משרדו. ממקום מושבו בקומה המאה ושמונים היתה העיר האדירה פרושה תחתיו, על מיליוני אורותיה המנצנצים ופורצים את חשכת הלילה. מחזה מדהים ומאיים כאחד. אלפי מִגדלים וארובות ובהם מפעלים, משרדים ודירות המאכלסים את עשרות המיליארדים שחיו על הכוכב הצפוף ביותר בגלקסיה, התרוממו גבוה לשמים.
אבל אפילו בחושך ניתן היה לראות את הערפיח המכסה את השמים כשמיכה אפורה-שחורה, חונק את העיר ותושביה הרבים, ומקשה לעקוב אחר תנועת כלי הטיס. אלה היו פניו האחרות של וורטק. כוכב עשיר ופעיל ביותר מבחינה כלכלית, מרכז הסחר הגלקטי שבו התנהלה אחת הבורסות הגדולות והפעילות ביקום. מיליארדי סחורות החליפו ידיים מדי יום, חברות נסקו, אחרות התרסקו, סוחרים ומבקרים מכל הגלקסיה וגם מחוצה לה הגיעו מרחוק לנהל עסקים מכל הסוגים והמינים. כללי המסחר היו ברורים ונוקשים ונאכפו בקפדנות, מה שתרם מאוד לבניית מוניטין של אמינות לאורך שנים.
אבל באותה עת היה וורטק בתהליכי גסיסה מבחינה אקולוגית. האיזון הבסיסי הופר לפני שנים רבות ולא ניתן היה עוד לשקם אותו. המים והאוויר זוהמו, והאדמה הורעלה. לא נותרו על הכוכב בעלי-חיים, ובאזורים שלמים לא ניתן היה להתמודד עוד עם מזג האוויר שהפך לפרוע ובלתי צפוי לחלוטין. סופות אדירות שלא נודעו כמותן מחקו שטחים נרחבים שלא השתלם עוד כלכלית לשקם אותם; שנות בצורת הביאו למשבר מים ולזיהום המקורות, והרי געש שהיו כבויים מאות בשנים התפרצו וקברו תחת הלבה הרותחת אזורים מיושבים ותעשייתיים נרחבים. טובי המדענים פיתחו טכנולוגיות מתקדמות ביותר שאפשרו להם להאט חלק מהתהליכים ההרסניים, אבל לא לעצור אותם. זני חיידקים ווירוסים עמידים במיוחד התפתחו במהירות וחוללו מחלות תוקפניות חדשות לבקרים, ומגפות קטלניות הכו במפתיע באזורים צפופים. הרופאים עמדו חסרי אונים מול קצב היווצרות המוטציות החדשות.
בדרכם היבשה והצינית הוכיחו פקידי הממשל שלא משתלם מבחינה כלכלית להשאיר את המצב כמו שהוא. העלויות שנבעו מטיפולי בריאות ופיצויים למשפחות החולים והמתים היו פשוט גבוהות מדי. דרג מקבלי ההחלטות הגיע למסקנה שלא נותרו עוד אפשרויות מעשיות אחרות. על תושבי וורטק למצוא לעצמם עולם חדש ורענן שבו ניתן לקיים חיים נורמליים, בריאים ובטוחים יותר, וכמובן זולים יותר. מובן מאליו שלא כל התושבים יוכלו לעבור – זה יהיה כרוך בעלויות אסטרונומיות – השכבה המבוססת תוכל להיחלץ מהכוכב השוקע, והאוכלוסיות החלשות יישארו בו וימשיכו לעבוד במפעלים שייצרו את המוצרים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר בגלקסיה.
זה טבעו של עולם, חשב לעצמו מורק. אתה ממצה את הפוטנציאל במקום אחד, ועובר לאחר. אם אתה נמצא במעמד המתאים, אתה יכול להרוויח בגדול. החוכמה היא להיות במקום הנכון בזמן הנכון, וליהנות מהשינוי. מורק היה שבע רצון, הוא בהחלט היה במקום הנכון בזמן הנכון, הוא זה שהכתיב את המהלכים במקום להיגרר אחריהם. לא היה לו ספק שהוא ייהנה מהשינוי העתיד לבוא.
פרק 3 - ישיבת המועצה
הלת'יניה סידרה את שׂערה ויישרה את החליפה שלה מול המראָה. בתוך דקות ספורות תחל ישיבת המועצה ועליה להיראות ממלכתית גם אם היא כבר מותשת. . היא ידעה שמראֶה משפיע על מידת הרצינות שאנשים רוחשים כלפיך, והפעם חשוב מאוד שיקשיבו לה ויפנימו כל מילה. יש יותר מדי על כף המאזניים ואסור שתתקבל החלטה שגויה.
הלת'יניה נכנסה לאולם בצעד בוטח, ועשתה את דרכה ישירות למקום מושבה בשולחן הנשיאות. לצדה התיישבו בזה אחר זה האגרונום הראשי, שר האוצר, שר הפנים והמכשף הישיש אֶדווינס. לעתים תהתה הלת'יניה עד כמה הוא עדיין צלול וער למתרחש סביבו. מקומו לצד הנשיאה נשמר כמסורת בזכות שנות שירות ארוכות מספור, אבל הוא כבר נראה שקוע בתוך עצמו ובוהה, ומיעט לדבר. לפחות הוא לא מזיק כמו חלק מהאחרים, ציינה לעצמה הלת'יניה נקודה לזכותו.
אולם המועצה היה קטן ומרשים, צורתו אובלית וקירותיו בהירים. כעת היה הומה ורועש. הסנטורים הצטופפו זה לצד זה על מושבי העץ העתיקים. מזכיר המועצה תפס את מקומו מאחורי דוכן הנואמים, ודפק בפטישו שלוש פעמים בעוז להשתקת הקהל.
''גבירותי ורבותי, חברי מועצה נכבדים, התכנסנו כאן לבקשתה של הנשיאה, לנוכח מצב דחוף המחייב את התייחסותנו. הנשיאה הלת'יניה, את מוזמנת לשאת את דברייך, בבקשה.''
הקהל השתתק בהדרגה בזמן שהלת'יניה קמה ותפסה את מקומו של המזכיר מאחורי דוכן הנואמים. היא סקרה לרגע את חמישים חברי המועצה, רובם קשישים ורק בודדים צעירים ממנה. האם יֵדעו לקבל את ההחלטה הנכונה? היא זיהתה בקהל את הנטר ואת האקולוג הראשי. נראה עד כמה הם יעזרו, חשבה לעצמה.
''חברי מועצה נכבדים,'' פתחה הלת'יניה בקול רם וברור. ''ביקשתי לכנס אתכם בדחיפות בשל עניין חשוב ביותר, עניין אסטרטגי בעל השלכות כבדות משקל, המחייב קבלת החלטות בזמן קצר ביותר, אפילו עוד הערב.'' לחשושים נשמעו בקהל. הלת'יניה המתינה מספר שניות שיירגעו.
''לפני שאומר את דברי עלי לבקש מכם לשמור על סודיות מוחלטת בכל הקשור בנושא, ובמיוחד בנוגע להחלטות שיתקבלו. כל הדלפה תטופל במלוא החומרה,'' הדגישה בטרם המשיכה. ''הבוקר נפגשתי עם נשיא וורטק – מר מורק. הוא דרש ממני שנשלש בתוך שנתיים את יצוא חומרי הגלם והעץ לוורטק. אם לא ניעתר לבקשתו הוא יפסיק בתוך שבועיים את אספקת הדלק הסינתטי לכוכב בלו כולו.'' קולות רמים נשמעו עתה מהקהל, וגם קריאות גנאי. ''חברים, עוד לא סיימתי!'' קראה הלת'יניה בקול רם וחד שהשתיק את הקהל מיד.
''הצעות הפשרה שהצגתי נענו בשלילה, ומר מורק נותר בשלו. על מנת שכולנו נבין את משמעות דרישתו, ביקשתי מהאקולוג הראשי שיסביר לנו את ההשלכות. ד''ר קרי, בבקשה.''
ד''ר קרי, אדם צנום ושקט, ממושקף ומקריח ובעל נוכחות בלתי מורגשת כמעט, שהישגיו המדעיים והמוניטין שלו כאקולוג היו שֵם דבר בגלקסיה כולה. חברי המועצה השתתקו כדי להקשיב לדבריו.
ד''ר קרי החל את סקירתו דווקא מכוכב וורטק. הוא הסביר להפתעת רובם שכוכב זה היה עד לפני כחמש מאות שנה כוכב פורח, בדומה מאוד לבלו, כוכב עם מערכות חיים מפותחות ומגוונות, צמחיה ענפה, אוקיינוסים ונהרות. תהליכי ההתרבות של בני האדם וכיבוש השטחים הם שגרמו להכחדת הצמחייה ולהברחת בעלי החיים לאזורים מוגבלים, שהלכו והצטמצמו עם הזמן. המהפכה התעשייתית הענפה שעברה על הכוכב לא נוהלה כלל מבחינה אקולוגית, ומקורות המים זוהמו במהירות על ידי המפעלים הגדולים. האנשים עברו לאזורים חדשים, הבריחו גם משם את הטבע, שינו את פני השטח לצורכיהם, וזיהמו את האדמה, האוויר והמים. יחד עם ההתרבות הטבעית והתיעוש הגובר הפך הכוכב אט אט למה שהוא היום – כוכב מת שלא ניתן להחזירו עוד לאיזון ולחיים נורמליים.
''בלו צפוי לעבור תהליך דומה, אם יוגבר הייצור פי שלושה,'' אמר ד''ר קרי בטון שקט ויבש. ''הגברת הייצור תחייב בניית מפעלי ענק באזורי ספר מרוחקים, בהם שולט כיום הטבע, וכך נרוקן את המשאבים באופן שיטתי, נבריח את הטבע לבלי שוב, נזהם את הסביבה ונהרוס לצמיתות את היכולת שלנו לחיות על פני הכוכב. הסכמה לדרישתו של נשיא וורטק משמעותה מוות אטי לבלו ולכל החיים עליו.''
ד''ר קרי ירד בתום דבריו מהבמה, ושקט מתוח השתרר בקהל.
''אני מבקש את זכות הדיבור,'' קרא סנטור קורל.
הסנטור היה בן מאה ועשר, לא צעיר יחסית לטריני אך גם לא מאוד מבוגר. הוא היה חד ונמרץ והקרין סמכותיות טבעית. הוא טיפס אל דוכן הנואמים וסקר במבט מוכיח את הקהל מולו.
''כמה זמן נוכל להתקיים ללא דלק סינתטי?'' הטיח בפני המועצה.
''כמה זמן נוכל לקיים אורח חיים נורמלי, ואפילו צנוע, ללא מקור אנרגיה שיניע את המכונות והרחפות שלנו? חודשים? אולי שנה? חברים נכבדים, כל מי שעיניו בראשו מבין שללא הדלק ייגמרו החיים בבלו עכשיו, ולא בעוד חמש מאות שנה! האם מישהו מכם יוכל להגיד לילדיו הרעבים שקיבלנו החלטה אסטרטגית להרעיב אותם למוות? האם מישהו יוכל להסביר לחולים מדוע בית החולים נסגר ועליהם למות בבית קר שאין יכולת לחמם אותו? דומני שלא.
''לכן, חברים, עם כל הצער שבדבר, עלינו לקבל מיידית את דרישתו של מורק, בין אם היא לרוחנו ובין אם לא, ובהמשך לשקול את צעדינו. כך נרוויח זמן ונוכל להיערך לעתיד לבוא.''
מלמולים של הסכמה ותמיכה נשמעו בקהל. קורל ירד בצעד בוטח מדוכן הנואמים והתיישב בכיסאו. מספר סנטורים אף ניגשו לברך ולחזק אותו.
בהמשך עלו לנאום מספר סנטורים נוספים, ברוח הדברים של קורל. הם שבו והדגישו את הצורך העכשווי בהישרדות ובדחיית הצורך בהחלטה אסטרטגית בשלב כה מוקדם. איש לא התייחס ישירות לדבריו של האקולוג הראשי, ולא הוצעו דרכי פשרה.
הלת'יניה חיפשה בעיניה את הנטר. היא מצאה אותו מתוסכל ואבוד, עיניו מביעות יאוש וחוסר אונים לנוכח הדברים שנאמרו שם.
איך העליתי בדעתי להסתמך דווקא עליו, חשבה הלת'יניה במרירות, הוא בנוי להנהיג נוודים, לא חבורת פוליטיקאים אטומים. התסכול החל להשתלט גם עליה. בלו הולך לאבדון ואין בכוחה לעצור את זה. כיצד תסביר לכולם את הקול הפנימי החזק שזועק לה כי זוהי טעות ענקית, בלתי הפיכה?
מזווית עינה קלטה הלת'יניה יד גרומה ומקומטת מתרוממת כלפי מעלה. היא התקשתה להאמין. היתה זו ידו של אדווינס המכשף הקשיש, שלפני שעה קלה נראה כאילו הוא עומד להירדם בכל רגע במושבו. אך לא היה כל ספק, הוא ביקש את זכות הדיבור, ועיניו הבהירות נראו פתאום ערניות ונבונות להפליא. למיטב זיכרונה, הפעם האחרונה שראתה אותו עולה לדוכן הנואמים היתה לפני כארבע שנים, כשנבחרה לנשיאות. הוא בירך אותה אז בקצרה בשם המועצה כולה ואגודת המכשפים, ומאז לא פצה פה בדיוני המועצה.
אדווינס הישיש עלה לדוכן הנואמים ונשא את עיניו הכחולות והחודרות אל הקהל שלפניו. הוא סקר אותם במבט נוקב, והם בזה אחר זה השפילו מבטם. הוא נעצר בסנטור קורל שהשיב לו מבט דרוך.
''אני חושב שהגיעה העת להזכיר לכולכם סיפור ישן מהמיתולוגיה שלנו,'' פתח המכשף הזקן את דבריו בקול צרוד וגבוה, כשמבטו ממוקד עדיין בקורל. ''סיפור שנשכח מלב וראוי לספרו שוב, כי דומה ששכחתם אותו.''
חברי המועצה הביטו זה בזה במבוכה, לא יודעים אם לצחוק או להקשיב. מלמולים נשמעו בקהל.
''ואתם תקשיבו בדממה!'' שאג המכשף הזקן, והרעיד בקולו הרם את האולם. דממה מוחלטת השתררה, וכל העיניים הופנו אליו בתדהמה.
''היֹה היה איכר קשה יום שפרנס את משפחתו בכבוד אך בצנעה,'' פתח אדווינס את סיפורו בקול חלש, כשהוא מטעים כל מילה. ''הוא עבד מבוקר עד ערב בשדה וקצר את יבוליו במועדם שנה אחר שנה. הפרנסה היתה טובה, והוא כלכל את משפחתו בכבוד.
''ערב אחד בא אליו בהתרגשות אחד מבניו וסיפר לו ששמע בשוק שיש סוג חדש של עצים שמקורם בארץ רחוקה, המצמיחים כפליים פירות שהם בעלי טעם משובח וניחוח משכר, וגידולם אינו כרוך בעבודה קשה. שמע האיכר וחש בהתלהבותו הכנה של הבן. למחרת בדק אצל חבריו, ומצא כי יש אכן אמת בדברים. החליט לנסות ולנטוע מספר עצי פרי בחלקה קטנה. הרי אין מה להפסיד מהקרבת חלקה קטנה, ואולי אפילו ירוויח יפה.
''קנה מספר שתילים ממיטב כספו, נטע אותם בחלקתו הקטנה וטיפח אותם במשך שנתיים תמימות, עד שנתנו את הפירות הראשונים. ואכן, הפירות היו רבים, יפים וטעימים להפליא, יותר מכל פרי אחר שטעם מעודו. ראה כי טוב, והחליט להרחיב את חלקת העצים ולטעת נוספים. הבנים הלכו מדי שבוע לשוק למכור את הפירות, ותמיד חזרו בתוך זמן קצר כשעגלתם ריקה וכיסם מלא. עם השנים הגדיל האיכר את חלקת העצים עד שלא נותר עוד מקום בשדה, והעצים המשיכו להניב פירות לתפארת שנמכרו בשוק בממון רב.
''ראה האיכר כי טוב, והחליט להרוס את ביתו הקטן והצנוע, ולבנות תחתיו בית גדול ומפואר, כיאה לאיכר אמיד שכמותו. לבית הגדול הזמין אורחים לרוב, עד שנֵטל האירוח הכביד על אשת האיכר. שכר האיכר משרתים וטבחים וגננים, על מנת להקל על אשתו.
''אך עתה כבר לא היה די בהכנסות מהפירות שנתנו העצים, והאיכר נטע עצים נוספים, קרובים יותר זה לזה וסמוכים יותר לביתו החדש. השכנים הזהירו אותו שוב ושוב כי האדמה לא תוכל לפרנס כל כך הרבה עצים, אך האיכר התעקש, והמשיך בנטיעה.
''ערב אחד, בעוד המשפחה יושבת לסעוד את ארוחת הערב, החריש רעש אדיר את אוזניהם של בני המשפחה, ואבק סמיך מילא את החדר כולו. אגף המגורים התמוטט כולו, ורק בנס לא נפגע איש. התברר כי שורשי העצים העמיקו והסתעפו עם השנים, ובחיפושם הנואש אחר מזון חבקו את יסודות הבית ופוררו אותם עד שלא יכלו עוד לשאת את כובד משקלו. הבית הפך רעוע ומסוכן למגורים. בכל מקום נִבעו סדקים עמוקים והתקלף הטיח. נבהלה אשת האיכר מאוד, והתחננה בפני בעלה לעזוב את הבית, שמא יתמוטטו אגפים נוספים ומי מבני המשפחה ייפגע. אך האיכר עמד על שלו וסירב בכל תוקף. 'זהו ביתי ואני אשקם אותו, גם לא אכרות את העצים כי הם מקור עושרנו ותכלית חיינו,' אמר לה נחרצות.
''בחוכמתה אספה אשת האיכר את חפציה, נפרדה מבעלה העיקש, ועזבה יחד עם בניה לבית אחותה שבכפר הסמוך. נותר האיכר בודד וגלמוד בביתו הגדול המתמוטט ומתפרק לנגד עיניו המסרבות לראות זאת.
''לילה אחד נשמע קול נפץ חזק ורעש עמום בעקבותיו מכיוון חלקת האיכר. כל תושבי הכפר רצו לראות מה קרה, ומצאו תל חורבות מעלה אבק היכן שעמד קודם בית האיכר המפואר. והאיכר נותר קבור תחתיו.
''בתום אותה שנה קמלו בזה אחר זה כל העצים שבחלקת האיכר, מכיוון שלא היה בה די מים ומזון לכולם.
''ואתה!'' הפנה אדווינס אצבע גרומה לעבר קורל, ''לא תיטע עצים נוספים בחלקתנו, כי יש כבר די לנו ולמשפחותינו. חפש לך חלקה אחרת, אם זו אינה טובה מספיק עבורך!''
הלת'יניה המופתעת התעשתה ראשונה ועלתה בזריזות לדוכן הנואמים.
''חברים, לאחר הדברים האלה הגיעה העת להצביע. מי שמתנגד להצעתו של מורק, שירים את ידו.''
הידיים הורמו, והצעתו של מורק נפלה ברוב מוחץ.
המגשר
מאת רביב מיוחס
הוצאת אופיר, 2007
284 עמודים
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
חחח גדול!
דרקון העוצמה יום שני, 17/09/2007, שעה 11:14
|
|
|
 |
|
|
|
|
בשעה טובה
רענן חורב יום רביעי, 19/09/2007, שעה 13:28
(10 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
נושא מרתק
איש מעל יום רביעי, 26/09/2007, שעה 5:56
|
|
|
|
|
|
|
|
המגשר
פנריר יום חמישי, 15/11/2007, שעה 14:54
(3 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
ובכן...
ארז אריאלי יום ראשון, 16/12/2007, שעה 8:35
|
|
|
|
|
|
|
|
שלוש שנים אחרי
איתמר כוריאל יום רביעי, 07/04/2010, שעה 17:34
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
