עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
מסעות אל הקסם
ספרים / אהוד מימון
שבת, 23/06/2012, שעה 18:34
על סיפורים מממלכת הסכנה של טולקין
|
|
באחרית הדבר לאסופה החדשה זו של טולקין שיצאה לאחרונה אומר רן בר-זיק שעל כל יצירותיו של טולקין נגזר לעמוד בצל ''שר הטבעות''. זה אולי יתרון מסוים מבחינתי כאשר אני בא לבקר את ''סיפורים מממלכת הסכנה'', מכיוון שאני לא אוהב את ''שר הטבעות''. מארבע היצירות שכונסו כאן רק אחת מתייחסת ישירות לעולם של הלגנדריום, ''הרפתקאות טום בומבדיל'', ולה הקדים טולקין מבוא המסביר מהו מקומם של שירי ההרפתקאות (או לפחות חלק מהם) באותו עולם רחב שהוא יצר. אבל מעניין הרבה יותר לבחון את היצירות האלה זו ביחס לזו, ולא ביחס לאותו אופוס מגנום.
החוט המשותף לארבע יצירות אלה אינו דווקא הסכנה המוזכרת בשם הקובץ,* אם כי היא אכן נוכחת בהן, אלא המסע והגילוי. המסעות המתוארים ביצירות חוצים את הגבולות שבין עולם היום-יום לעולמות פנטסטיים, ומגלים בפני הקוראים את התשתית הפנטסטית של אותו קיום יום-יומי.
במידה ידועה, ''עלה מאת קטנוני'' היא יוצאת הדופן בין היצירות, מכיוון שזהו משל קתולי מובהק, וטולקין אינו עושה כל מאמץ להסוות אופי זה. תפיסת ''העולם כפרוזדור'', מערכת שכר ועונש, חשיבות מעשה התשובה, ו''הרועה הטוב'' (הלא הוא ישו) כולם נוכחים בסיפור בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. במידה מסוימת, זה הופך את הסיפור הזה ליצירה הכי פחות מעניינת בקובץ מכיוון שהוא מטיפני, אינו דורש השקעה ומאמץ מצד הקורא, ומכיוון שהעולם הפנטסטי שלו הוא בבירור ''העולם הבא'' הנוצרי והוא פשטני למדי.
''הרפתקאות טום בומבדיל'' היא אסופת שירים הלקוחים, על פי המבוא של טולקין להם, מתוך ''הספר האדום'' ששירים מתוכו כלולים גם ב''שר הטבעות''. למעשה כל שירי ה''הרפתקאות'' עוסקים בחציית הגבול שבין היום-יומי והמיתי, בצורות שונות. חלקם מזכירים את המסעות בני בגינס, ומתארים אנשים היוצאים מתוך עולם היום-יום לעולם שבו שולטים יצורים ותפיסות מזמנים שהפכו לאגדה. מסעות אלה אינם קלים, ובדרך כלל יש לשלם עליהם מחיר בניתוק מעולם היום-יום גם אם מצליח הגיבור לחזור לעולם זה. אך מעניינים במיוחד הם דווקא השירים שבהם חציית גבולות זו מרומזת יותר. ''חתול'', למשל, מתאר חתול הישן על השטיח, וחולם שהוא נמר ביער העד. הפנטסטי כאן מפורש פחות, מוחשי פחות, אך במידה מסוימת מרתק יותר מכיוון שהוא מעשה יצירה עצמי, ולא מקום מוחשי.
אבל לדעתי ''הנפח מווטון מייג'ור'' ו''האיכר ג'יילס בן הכפר דון'' (שהוא במקור דווקא מהכפר האם, ועוד על כך מאוחר יותר), הן היצירות המעניינות ביותר באסופה זו, והן מעניינות במיוחד כשבוחנים אותן זו לצד זו. ''האיכר ג'יילס בן הכפר דון'' (או בשמו המלא ''עלייתו והרפתקאותיו המופלאות של האיכר ג'יילס, אדון תיים, רוזן וורמינגהול ומלך הממלכה הקטנה'') הוא סיפורו של איכר שכל רצונו שיניחו לו לנפשו, אבל ענקים ודרקונים פולשים לעולמו ללא אזהרה או הזמנה והוא מוצא את עצמו, בעל כורחו, הופך למלך ''הממלכה הקטנה''. ''הנפח מווטון מייג'ור'' הוא סיפורו של נפח המסוגל לחצות את הגבול שבין עולם היום-יום לארץ הפיות, ועושה זאת על בסיס קבוע. שני הסיפורים מספרים, כל אחד בדרכו, את סיפור גוויעתו של הפנטסטי בעולם היום-יום, ומשלימים זה את זה.
''הנפח'' מתרחש במיקום לא מוגדר, פנטסטי, על גבול ארץ הפיות. הנפח, הנושא על מצחו כוכב כסף, חוצה שוב ושוב את הגבול לארץ הפיות במסעות שמטרתם העיקרית היא הכמיהה והגילוי. מן הסיפור משתמע שהנפח הוא האדם היחיד שיכול לחצות גבול זה, ושרק אדם אחד בדור ניחן ביכולת זו. כאשר יצורי הפיות חוצים את הגבול בכיוון ההפוך, הם אינם יכולים להתגלות כפי שהם. התכונה שהם לוקחים אתם לעולם היום-יום, ואותה הם מעניקים לנפח במידה מסוימת, היא יכולת היצירה. היצירה, שהיא מעין השתקפות נחותה של הבריאה השמורה לכוח האלוהי, היא החוט המקשר בין העולמות, השריד האחרון של הפנטסטי בעולם המוחשי.
''האיכר'' לעומתו מתרחש במיקום ידוע היטב. טולקין מתאר במפורש את מיקומה של הממלכה בעמק התמזה (למרות ההצהרה שגאוגרפיה אינה תחום שבו המספר מצטיין), אבל הזמן שבו מתרחש הסיפור הוא זמן מיתי. הוא ממוקם לכאורה אי-שם בין הסתלקותם של הרומאים מבריטניה ובין הופעתו של ארתור, בעידן שבו ענקים ודרקונים עדיין התקיימו בשולי ממלכות האדם בבריטניה. בניגוד לנפח, ג'יילס אינו הטיפוס הנודד. הוא היה מעדיף להישאר בנוחות בביתו (עדיף קרוב לחבית השיכר), אבל כאשר אותם יצורים מיתיים פולשים לנחלתו הוא מוצא את עצמו, כנגד רצונו, מתגייס להילחם בהם. הוא הודף אותם אל מעבר לגבולות נחלתו ולמעשה מעבר לגבולות האדם. כמעט שלא בכוונה ג'יילס מחליף את הנוכחות של היצורים הקסומים בעולם היום-יום באותו יצור משעמם ויום-יומי מכולם – ממלכה קטנה אי-שם במרכז בריטניה.
''הנפח'' ו''האיכר'' הם גם הפכים משלימים בסגנון הכתיבה שלהם. למרות הנימה הטרגית שאולי שיוויתי לסיפורו של ג'יילס בפסקה הקודמת, זהו סיפור מצחיק ואירוני המסופר, כפי שטולקין חוזר ואומר ''בלשון העממית''. סיפורו של הנפח, לעומתו, הוא לירי יותר, חסר את קטעי האקשן של ג'יילס אך מכיל מעמקים שצריך וכדאי להתעכב עליהם.
לו אני העורך בהוצאת אלן את אנווין שהוציאה אסופה זו באנגלית, הייתי משמיט ממנה את ''עלה מאת קטנוני'', אך גם כך ארבע היצירות האלה נשכרות הדדי מהצבתן זו בצד זו. במהדורה העברית נוספה אחרית דבר מרתקת מאת רן בר-זיק.
לעתים נראה שאי-אפשר לצאת פטור מדיון ביצירות טולקין בלי להתייחס לתרגום, וגם כאן עלי לומר כמה מילים בעניין זה. כל היצירות תורגמו בעבר לעברית. שלוש מהן יצאו לאור בעשורים האחרונים בהוצאת ''זמורה-ביתן'', ו''האיכר ג'יילס'' יצא לאור ב-1968 וכיום קשה מאוד להשיג אותו,** והוא תורגם מחדש לקובץ זה (עובדה זו לבדה שווה את הוצאת הקובץ). לתרגום זה אני רוצה להתייחס כאן.
שתי נקודות בעייתיות בו לדעתי. האחת היא היעלמם של משחקי מילים, או עברותם שלא לצורך. טולקין מתייחס בסיפור ללא מעט מקומות מוכרים במרחב שבין אוקספורד ללונדון, ועושה שימוש בשמו של הכפר האם ובשמות אחרים כדי ליצור מדרש שמות לאותם מקומות מוכרים. בתרגום העברי, שם הכפר הוקרב על מזבח מדרש שם שונה, וזו טעות לדעתי. כך גם משחק המילים שנשען על שם חרבו של ג'יילס נעלם לו. החרב המשמשת להכניע את הדרקון נקראת Tailbiter, ולזנבו של הדרקון בסיפור חשיבות. משום מה היא הפכה בעברית ל''אץ קוצץ''. הצורך בשם קליט בעברית מובן לי, אבל תרגום זה עיקר את השם ממשמעותו ומתפקידו בסיפור.
בעיה נוספת היא ההקדמה לסיפור, שנראה כאילו תורגמה במחשבה שלאחר מעשה ונערכה בחיפזון. בעמוד ומחצה הזה אפשר למצוא למשל את הצירוף ''בשל שבגלל'' (ככל הנראה שינוי שנעשה בעריכה או בהגהה שאיש לא טרח לעדכן). אבל חמור מכול – שם הסיפור חסר. ההקדמה מסתיימת במילים: ''... ששמו המקורי, המפואר, קוצר לשם הולם יותר – האיכר ג'יילס בן הכפר דון'' (ע' 14). אך השם המקורי עצמו, המתנוסס במלוא תפארתו בראש הסיפור האנגלי, נעלם ואיננו. הנה הוא לפניכם:
Aegidii Ahenobarbi Julii Agricole de Hanno
Domini de Domito
Aule Draconarie Comitis
Regni Minimi Regis et Basilei
mira facinora et mirabilis exortus
או בלשון העם
עלייתו והרפתקאותיו המופלאות של האיכר ג'יילס, אדון תיים, רוזן וורמינגהול ומלך הממלכה הקטנה
* השם לקוח מההרצאה של טולקין ''אודות סיפורי פיות'', שפסקה ממנה מובאת בתחילת הספר.
** בתרגום הישן נקרא הספר ''גילס האכר מפרזון''; תרגום: דליה בת אליהו, הוצ' מ' ניומן, תשכ''ח.
תודתי לד''ר יהושע וינשטיין, שדבריו בנוגע ל''הנפח מווטון מייג'ור'' ו''האיכר ג'יילס מהכפר האם'' פתחו לפני תובנות יקרות מפז, ובלעדיהם ביקורת זו הייתה דלה הרבה יותר.
סיפורים מממלכת הסכנה
ג'ון ר' ר' טולקין
- האיכר ג'יילס בן הכפר דון. מאנגלית: יעל ענבר.
- הרפתקאות תום בומבדיל. מאנגלית: אוריאל אופק.
- עלה מאת קטנוני. מאנגלית: מיכל אלפון.
- הנפח מווטון מייג'ור. מאנגלית: יחיעם פדן.
אחרית דבר מאת רן בר-זיק.
הוצאת זמורה-ביתן, 2012
189 עמודים
|
 |
|
