חוזי האינטרנט


על האגודה \| פעילויות \| הצטרפות \| צרו קשר \| כתבו לאתר \| English Site \| בפייסבוק

עוד בקטגוריה זו:

אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14

תגובות: 0

אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14

תגובות: 2

האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14

תגובות: 4

הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14

תגובות: 2

האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13

תגובות: 4

בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13

תגובות: 12

מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12

תגובות: 11

הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12

תגובות: 4

קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12

תגובות: 11

הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12

תגובות: 1

המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11

תגובות: 0

השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11

תגובות: 5

מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11

תגובות: 3

גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10

תגובות: 4

קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10

תגובות: 8

חוזי האינטרנט
מאמרים / אלי אשד
יום שישי, 23/02/2001, שעה 15:47

חזון הרשת הגלובאלית – חלק ב'

ידידי המתכנת אלברט סיפר לי פעם את הסיפור על המתכנת שעבד איתו באותו משרד אך סרב לחלוטין להחליף איתו מלה. אותו מתכנת הסכים לתקשר אך ורק דרך הדואר האלקטרוני. אלברט צחק צחוק גדול בסוף הסיפור, ואני חשבתי על ספר שקראתי פעם – 'השמש העירומה' – המספר על חברה בה אנשים מתקשרים זה עם זה רק דרך מכשירים דמויי אינטרנט – ולא צחקתי.

האם מישהו מבין הקוראים מסוגל לזכור באמת את הזמן שלפני האינטרנט, הדואר האלקטרוני, הפורומים, הצ'אטים? כל אלה נראים היום בעיני מספר גדל והולך של אנשים כחלק אינטגרלי מהחיים, עד כי קשה לאותם אנשים לדמיין חיים ללא המחשב והאינטרנט בדיוק כפי שרבים (מדי) יתקשו להעלות על דעתם חיים ללא טלויזיה.

בראשית המאה ה-‏21 והאלף השלישי לספירה, האינטרנט צועד בבטחה בדרך ליצירת שינוי משמעותי בתרבות הפנאי והמידע האנושית. הוא נמצא כמעט בכל משרד ובכל בית, ואין כמעט אדם בחברה המערבית (ובמרבית החברות האחרות) שאינו מודע לו בצורה זו או אחרת. לאחרונה היתה אמנם התמוטטות רבתי של חברות סטארט אפ שהתבססו בדרך זו או אחרת על האינטרנט , אך אין לטעות – כפי שהדברים נראים כרגע האינטרנט נמצא כאן על מנת להשאר.

דוקא ספרות המדע הבדיוני, שהרבתה לעסוק במסעות בחלל ובזמן, רובוטים, מחשבים חכמים וכדומה, כמעט שלא דנה בנושא. לפני תחילת האינטרט בשנות ה-‏60 וה-‏70 כרשת ArpaNet של הצבא האמריקני, נתן לספור על פחות מאצבעות יד אחת את מספר יצירות המד''ב שדנו ברשת מידע עולמית וזמינה לכל.

בכל זאת היו מעטים, בעלי כושר נבואי מדהים, שאכן הצליחו לחזות את התופעה. מעטים עוד יותר הצליחו להעריך חלק מההשלכות החברתיות שלה.

הראשון שבהם היה ככל כנראה הסופר הבריטי סמואל בטלר, שחזה עוד ב-‏1863, במאמר שפרסם בעיתון ניו זילנדי, עתיד בו יוכלו אנשים בכל מקום לקלוט בחושיהם מידע מכל מקום מבלי לבזבז זמן ובמחיר נמוך. ''וכך אציל בעיר מחוז יוכל לשמוע כיצד תוצרתו נמכרת בלונדון ולדון בעצמו עם הקונה, או לשבת בכסאו באחוזתו ולשמוע אופרה בלונדון. הזמן והמרחק יחוסלו אז...'' כתב, ונתן לטעון כי הוא חזה את התקשורת המודרנית – אלא שבאותו מאמר עסק בטלר גם באפשרות שהמכונות אוגרות המידע יעברו, כמו בני האדם, אבולוציה, ויפתחו אינטיליגנציה. במאמר כתב בטלר כי על בני האדם להשמיד את המכונות לפני שאלה ישתלטו עליהם. במאמר אחר, לעומת זאת, פיתח גישה נגדית – הוא הצהיר כי המכונות הן למעשה השלב הבא באבולוציה, לא יותר מאשר אברי עזר חיוניים לגוף האדם, ואין כל צורך להאבק בכך – עדיף לשתף פעולה עם הבלתי נמנע...
ב-‏1872 פיתח בטלר את הרעיונות האלה בספר מד''ב בשם 'ארוון', על ארץ מסתורית בניו זילנד בשם זה, בה מתפתחות המכונות כל כך עד שהן מאיימות לעבור בהתפתחותן את המין האנושי ולשעבד אותו. מלחמה מתנהלת בין בני האדם והמכונות, ומסתיימת בחורבן המכונות ובאיסור מוחלט לבנות כמוהן בעתיד. בכך חזה באטלר לראשונה הרבה מאד מהפחדים והתקוות של המדע הבדיוני במאה ה-‏20 בעסקו בתקשורת המידע ובאינטילגינציות מלאכותיות.

תחזית מדהימה עוד יותר היתה של סופר בשם א. מ. פורסטר שבשנת 1909 פרסם סיפור בשם 'המכונה עוצרת', בו חזה בדייקנות מדהימה מאגר מידע דמוי אינטרנט – ''המכונה'' – ואת השפעותיו האפשריות על המשתמשים בו, שהופכים למתבודדים בחדרם ומנותקים לחלוטין מה''חוץ''.
סיפור זה היה ביקורת על האוטופיות הטכנולוגיות של סופר המד''ב הידוע של התקופה, ה. ג. וולס, והאמונה האופטימית שלו ביכולת הטכנולוגיה להביא את החברה האנושית לשלמות. נראה לי כי וולס עצמו, שנודע בתחזיותיו המדויקות הרבות כמו הטנק והפצצה האטומית, וכן אחראי לרעיונות מד''ב קלאסיים רבים כמו מכונת זמן ופלישה מהחלל, היה צריך להיות הראשון לחזות את האינטרנט – אך רק עשרות שנים לאחר מכן הוא אכן כתב על הנושא, ולא היה זה בסיפורי המד''ב שלו דוקא.
בספר העתידנות שלו 'The World Brain' משנת 1938 הוא דן במה שכינה ''המוח העולמי'' – מעין אנציקלופדיה ענקית שתכיל ב''רשת'' את כלל הידע האנושי, שתהיה זמינה לכל אדם בכל מקום. ''למוח עולמי זה תהיה את יכולת ההתרחבות של אמבה...'' בסופו של דבר, רמז וולס, ''מוח עולמי זה יהיה אינטליגנציה כלל עולמית מודעת לעצמה'' וינהל את ענייני העולם. התחזית עוסקת במאגרי המידע יותר מאשר באינטרנט האינטראקטיבי עצמו, אך וולס יצר כאן לראשונה את הדרך לרשתות המידע שאנו מכירים. עם זאת, הוא חשב על אופי ממורכז ומסודר בידי ''רשות של אנציקלפדיסטים'' ולא מבוזר ו''מבולגן'' כמו האינטרנט של היום. כיום כבר מדברים על כך שהשלב הבא של רשת האינטרנט אכן יהיה מעין ''מוח עולמי'' כמו זה של וולס, אך ספק רב אם משהו מזה יתממש בעתיד הקרוב באנרכיה האינטרנטית העולמית.

רעיונותיו של וולס עוררו בתחילה תהודה מעטה בלבד, אבל ביולי 1945, בזמן שארה''ב בנתה את המחשב הראשון – 'אניאק' – פרסם היועץ המדעי של נשיא ארה''ב , ואנבאר בוש (שום קשר לשני הנשיאים) מאמר בשם 'As We May Think', בו תיאר בפירוט מכשיר לחיפוש ואיתור מידע בשם 'ממקס' – מה שאנו היינו מכנים מאגר מידע ממוחשב (אותו הגה לראשונה במאמר מ-‏1939). בין השאר תיאר שם בוש כיצד חוקרי העתיד ישתמשו ב''עקבות'' של מידע שיובילו לפיסות מידע אחרות – מקביל לקישורים או היפר-טקסט באינטרנט של היום. רעיונותיו של בוש לא היו, לאמיתו של דבר, התקדמות גדולה כל כך מרעיונותיו של וולס או של בלגי מראשית המאה בשם פאול אוטלר (שחזה הרבה מרעיונותיו), אך לו, בניגוד להם, היתה השפעה עצומה על חוקרים וממציאים, שניסו ליישם את רעיונותיו הלכה למעשה, במה שהפך לבסוף להיות האינטרנט.

האם נתן למצוא תחזיות של האינטרנט גם אצל סופרי המד''ב הידועים יותר?

ובכן, זמן קצר לאחר הופעת המאמר של בוש, ב-‏1946, פרסם סופר המדע הבדיוני הידוע מורי ליינסטאר (הידוע גם כמי שחיבר את סיפור המד''ב הראשון העוסק בהסטויה חלופית ואת אחד הסיפורים הידועים ביותר על ''מגע ראשון'' בין בני אדם וחייזרים) סיפור בשם 'A Logic Named Joe'. הסיפור פורסם בדיוק חודש ימים לפני שפורסם לראשונה בניו-יורק טיימס על הולדתו של המחשב האלקטרוני הראשון, אך לא ברור עם ליינסטאר ידע על פיתוח זה בעת כתיבת הסיפור, שהיה תחזית מדהימה של האינטרנט של היום. יתכן כי הסיפור נכתב בהשראת המאמר של בוש, אך גם כי היה זה רעיון מקורי של לינסטאר שהיה גם ממציא מוכשר ביותר (בין השאר הוא האחראי לכמה מהטכנולוגיות של הסרט '2001: אודיסאה בחלל').
בסיפורו תיאר ליינסטאר עולם ממוחשב בו בכל בית ובכל מקום עבודה יש מסופים (שהם למעשה מעין מכשירי טלויזיה מתוחכמים) המחוברים דרך רשת טלפונים למאגרי מידע מספקים לצרכניהם ידע בתשובה לשאילתות חיפוש בנושאים שונים. ליינסטאר אפילו חזה את יכולתם של הורים לצנזר את מה שילדיהם יוכלו לראות במערכת – זאת באמצעות צנזורים אוטומטיים שימנעו מאנשים להשיג מידע מסוכן להם ולאחרים. הסיפור עצמו תיאר מה קורה כאשר מאגר מידע כזה, המכונה בסיפור ''Logic'' (הגיון), ''משתגע'' – מקבל מודעות משל עצמו ומתחיל לספק לכל אחד (מהכוונות הטובות ביותר) מידע – החל מלתת לשיכור את הנוסחה כיצד להיהפך לפיכח מיידית או השיטה הטובה ביותר למעול מבלי להתפס, המשך בדרכים שונות לרצוח את אשתך, וכלה בנתינת גישה לקבצים האישיים של אחרים, כולל משכורתיהם, מאסריהם, נישואיהם והרבה יותר מזה.
הממשלה אינה יודעת איזה הגיון השתגע ולא נתן לשתק את כל ההגיונות שכן הדבר עלול להביא לתוהו ובוהו מוחלט בעולם שבו הכל תלוי בהם. הפתרון שנמצא פשוט ביותר – אחד מיוצרי ההגיון המשוגע פונה למכונת המידע הקרובה אליו ומבקש את הכתובת של ההגיון שהוא שונה מכל השאר. ההגיון מעצם טבעו אינו חשדן. האיש לוקח את ההגיון לביתו ומודא ששוב לא יוכל לסכן את שלום הציבור במידע המיותר שאותו סיפק. אבל יום אחד הוא מתכוון להשתמש בו כדי לקבל את התשובה לשאלה – איך איש זקן לא ישאר זקן...
מה שליינסטאר כנראה לא העלה בדעתו הוא האפשרות שמידע שכזה לא ינתן כתוצאה מתוכנה שגויה אלא כחלק אינטגרלי ממבנה הרשת, בלי שאף אחד לא יוכל לעשות הרבה בעניין – בדיוק כפי שקורה כיום. סיפורו של ליינסטאר היה נבואי להדהים אך נאיבי במקצת – הוא לא ראה את כל המשמעויות וההשלכות שיהיו למהפכת המידע על החברה.
חלפו עשרות שנים עד שסופרי המד''ב חזרו לנושא זה, וגם זאת רק לאחר שהאינטרנט כבר החל להתפתח בעולם האמיתי בידי הצבא האמריקני.

סופרי המד''ב הידועים ביותר – אסימוב, קלרק ורוברט הינליין – דומה שכושר הנבואה נטש אותם במקרה הספציפי של רשת מידע אינטראקטיבי הזמין לכל. למרות זאת, כל אחד מהם חזה חלק מהתמונה אותה אנו רואים כיום ברשת.
אייזק אסימוב בסיפורי 'מולטיביאק' שלו ורוברט היינליין בספר 'עריצה היא הלבנה' (1966) כתבו על מחשבי ענק בודדים היכולים לענות על כל שאלה מכל אדם בכל מקום, אך דומה כי האפשרות של רשת ענק מבוזרת ואנרכית לחלוטין לא עלתה כלל על דעתם, או על דעת סופרי מד''ב אחרים מאותה תקופה.
בכל זאת נראה שהיה זה אסימוב שחזה לראשונה בפירוט את מה שאנו מכנים כיום ''קהיליית האינטרנט'' בספרו 'השמש העירומה' (שהופיע לראשונה במגזין ב-‏1956). אסימוב מפגיש כאן את צמד הבלשים שלו, איליה בילי איש כדור הארץ והרובוט דניל, עם אנשי הכוכב אורורה. אנשי הכוכב חיים בבידוד זה מזה ומתקשרים דרך ''צפיה'' התופסת את מקומם של כל חיי החברה, ולא דרך מגע אנושי, שכנגדו נוצר טאבו בחברה זו. פורסטר תיאר חברה דומה בסיפורו 'המכונה עוצרת', אך אסימוב הלך שלב אחד קדימה בתארו את הקהיליה הזאת שאנשיה מכירים זה את זה כמעט אך ורק דרך אמצעי התקשורת, בדומה לקהיליות האינטרנט בימינו. הוא ניסה לתאר את הפסיכולוגיה וההתנהגות של אנשים מעין אלה, החשים סלידה פיסית ממש מקרבת אנשים אחרים.

ארתור קלארק, הנביא הגדול ביותר של המדב לאחר ה. ג וולס וביחד עם הינליין, פרסם ב-‏1960 סיפור בשם 'אני זוכר את בבל' (הופיע בעברית בקובץ 'סיפורי עשרת העולמות', בתרגום יותם ראובני) בו תיאר חזון של רשת מידע שתפיץ פורנוגרפיה לכל. רשת זו היתה מבוססת על לוויני התקשורת אותם חזה קלארק בעבר ולאו דוקא על מחשבים. תחזית זו התגשמה, כפי שכולנו יודעים, מעל ומעבר לדמיונותיו הפרועים ביותר של קלארק. מאוחר יותר, במאמר שפורסם בספר 'Voices From the Sky' (מ-‏1965), חזה קלארק ''רשת תקשורת שתאפשר למודעות של נכדינו לנוע על פני כל כוכב הלכת. הם יוכלו ללכת לכל מקום בכל זמן מבלי לנוע מבתיהם. כל המוזיאונים וכל הספריות של העולם יהיו לא יותר מהרחבות של ביתם.''
בספרו '2001: אודיסאה בחלל' (1968), שהוא העיבוד הספרותי של הסרט המפורסם אותו כתב עם סטנלי קובריק, חזה קלארק מכשיר חדשות שדרכו יכול אדם לקבל זרם מידע מעודכן מעיתונים אלקטרוניים שונים המתעדכנים באופן קבוע. ''הוא ידע את צופניהם של החשובים ביותר בעל פה ולא היה צריך להוועץ ברשימה שהודפסה על גב פנקסו. הוא העלה את העמוד הראשון והחזיק בו, סקר במהירות את הכותרות וציין לעצמו את הפריטים שעניינוהו. לכל אחד מהם צורף קטע משלו, שהתייחס לנושא. כאשר בחר בו, היה המלבן בגודל בול דואר מתרחב עד אשר מילא היטב את המסך, ופלויד יכול היה לקרוא בו בנוחות. בסיימו היה חוזר ומעלה על המסך את העמוד השלם ובוחר נושא חדש לבדיקה מפורטת... הכתוב עודכן אוטומטית מדי שעה. אפילו אם קראת את הגרסאות בשפה האנגלית בלבד, יכולת לבלות תקופת חיים שלמה בקליטת הזרם המשתנה בהתמדה של האינפורמציה מלוייני החדשות ותו לא.''
קלארק חזה גם דבר נוסף שרבים מתלוננים עליו כיום: ''ככל שאמצעי התקשורת היו נפלאים יותר, כן נראה התוכן תפל, בלתי חשוב ומדכא יותר.'' (לקוח מתרגומה של צפורה חן, הוצאת ביתן, 1969).

אך היה זה דוקא סופר מדע בדיוני בריטי ידוע הרבה פחות, ג'ון בראנר, שחיבר ב-‏1975 ספר בשם 'The Shockwave Rider', בו תיאר עולם הנמצא בעיצומה של מהפכת מידע, ובו חזה בדייקנות רבים מהמאפיינים של חברת האינטרנט המודרנית של שנות התשעים – וירוסי מחשב, האקרים, עבריינים ועוד. מסופר בו על אדם מבריק המסוגל ''להתחבר'' לרשת המידע וליצור לעצמו זהויות בדויות. בספר, שהתבסס במדה רבה על התחזיות החברתיות של העתידן אלוין טופלר בספרו 'הלם העתיד' (1970), חזה בראנר בין השאר תופעות של פרנויה ו''פחד מידע'' כתוצאה מעודף אינפורמציה – תחזית המתגשמת כיום. חיזוייו של בראנר מדויקים עד כדי כך שמי שיקרא ספר זה כיום בלא שידע את שנת ההוצאה המקורית לא יעלה על דעתו כלל כי מדובר ברומן שנכתב בזמנו כמדע בדיוני – הספר נקרא כיום כאילו הוא ריאליסטי ועדכני. בין השאר, במקרה מסוים של שערוריית פשע מחשב הועלה הספר כמקור לרעיון העבירה, וכן זכה לכבוד הכינוי ''תולעת סרט'', בו השתמש בראנר לתיאו וירוס מחשב. זוהי אולי תעודת הכבוד הגדולה ביותר ליכולת החיזוי של סופר מדע בדיוני זה. או אולי לנבואה המגשימה את עצמה.

רק בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, כשרשת האינטרנט כבר היתה קיימת בצורה מוגבלת, החלו סופרי המד''ב הותיקים להתיחס לנושא. ארתור קלארק תיאר בספרו 'The Fountains of Paradise' (מ-‏1979) חיפוש ברשת מידע באמצעות מנגנוני חיפוש המזכירים את אלה הקיימים כיום, ורוברט הינליין כתב ב-‏1982 את ספרו 'ששת' (תורגם לעברית ב-‏1984 על ידי עמנואל לוטם), בו הגיבורה מתחברת לרשת עולמית דרכה היא מקבלת גישה מיידית למידע, הצגות והרצאות.

ב-‏1981 פרסם הסופר ורנור וינג' את הנובלה 'True Names', בה תיאר בפעם הראשונה את מה שאנו מכירים כיום כ-Cyber Space, סביבה ממוחשבת בה מסתובבים משתמשי מחשב שונים המשתמשים בזהויות דמיוניות ומתקשרים זה עם זה בזמן אמיתי. הסיפור עוסק במאבקם של אלה במה שהיינו מכנים היום ''האקר'' מסתורי בעל יכולת שליטה בלתי מוגבלת המתגלה כתוכנת מחשב שקיבלה מודעות ומבקשת להשתלט על העולם.
וינג' חיבר מאז את הספר 'Fire Upo the Deep' (מ-‏1992), אחת מיצירות המופת של המד''ב בשנות התשעים, בו תיאר מעין רשת אינטרנט גלאקטית (רעיון שנחזה עוד בשנת 1984 על ידי סמואל דילייני בספרו 'כוכבים בכיסי כגרגירי חול'). כמה מאלפי העולמות ביקום של וינג' מנהלים ביניהם יחסים שוטפים באמצעות ''הרשת'' – מאגר אינסופי של ידע הכולל גם מנגנונים ודרכים להסתיר מידע.

בשנת 1984 הופיע ''רשמית'' זרם הסייבר פאנק (עמנואל לוטם מתרגם זאת לעברית כ'פאן-קיברנטי'), עם צאת ספרו של ויליאם גיבסון 'Neuromancer'. בסיפורי ז'אנר זה המידע הוא המצרך היקר מכל, אליו יכולים להגיע רק אנשים המחוברים נוירולוגית לרשת המחשבים ולחלל המיוחד בו הוא מאוכסן – ה-Cyer Space. הנמצאים בחלל זה מסוגלים לשוטט בו כאילו היה מציאות חיה ולהוציא ממנו כל מידע בו הם חושקים. סופרים נוספים המשויכים לתת-ז'אנר זה הם ברוס סטרלינג וניל סטפנסון, שמציאויות וירטואליות במאגרי מידע תפסו מקום מרכזי ביצירותיהם, ביחד עם אלמנטים חשובים נוספים כגון איברים מלאכותיים, שינויי גנים, ממשקי מוח-מחשב, תבונה מלאכותית ועדשות מגע רכות. לתיאורים אלה השפעה עצומה על מדעני מחשב אמיתיים, האקרים וסתם אזרחים נלהבים של הרשת, שתפיסתם את האינטרנט הושפעה במידה רבה מתיאוריו של גיבסון.
למעשה סופרי הסייברפאנק לא תיארו דברים שלא נחזו כבר או אף היו קיימים בשטח בצורה זו או אחרת, ויותר משתיארו את העתיד כביכול הם עסקו בציור של הווה קודר במיוחד, בו שולטות חברות על יפאניות בכל פינה, והמידע הוא הדבר החשוב ביותר האפשרי. ברוס סטרלינג, הרבה יותר מגיבסון, התגלה כמשקיף תרבותי מעניין ועתידן מתוחכם. ספרו 'איים ברשת' (1988) מתאר עולם הנשלט בידי רשת מידע המחולקת ל''איזורים'' של קבוצות אנרכיסטיות שונות החיות בבידוד זו מזו, חפשיות מכל שליטה פוליטית מרכזית. נראה כי זהו ההפך הגמור מתחזית ''המוח העולמי'' הממורכז של וולס. אך אובססיית המידע כגורם והאלמנט המעצב המרכזי בחברת העתיד (ולמעשה בחברת ההווה) קיימת שם בדיוק כפי שהיתה אצל וולס לפני יותר מ-‏60 שנה.

דומה שאף לא אחד מאנשי הסייברפאנק גילה באמת את כשרון החיזוי של פורסטר ליינסטר ובראנר, אך ספריהם של גיבסון וסטרלינג הופיעו בדיוק ברגע הנכון, כאשר רשת האינטרנט החלה להתפתח בעולם האמיתי וכבר היו אנשים שהשתמשו בה בצורה אינטנסיבית. רבים מאנשים אלה התייחסו לתמונת העולם של גיבסון וסטרלינג כמציאות שיכולה להתממש, אולי אפילו צריכה להתממש,.והחלו לפעול נמרצות בכיוון זה. כך, יותר מוולס, קלארק והיינליין לפניהםף מצאו גיבסון וסטרלינג את עצמם כנביאי אמת ויוצרים של זרם תרבותי שכאילו (ולמעשה) יצא מספרי המד''ב שלהם.

נשאלת השאלה: מה יהיו פני הרשת בעתיד? ''מוח עולמי'' נוסח וולס, אנרכיה עליזה נוסח סטרלינג? האם תפתח הרשת מודעות עצמית כשלב הבא באבולוציה כפי שחזה בטלר? האם יהפכו בני האדם למיותרים בעולם החדש, ואולי הם ישקעו ברשת, כפי שחזה פורסטר, עד שיתמזגו עמה לחלוטין? אולי, בתוך מספר שנים, יאבד רוב הציבור את העניין ברשת האינטרנט והיא תהפוך ללא יותר מאשר אופנה חולפת וטכנולוגיה חשובה אך לא יותר מהטלפון והטלויזיה, לא כזאת שתשנה את פני העולם והמין האנושי? לעתיד (ואולי הקרוב מאד) פתרונים.

תודות לאסף ברטוב, טל כהן, אסף דקל ורז גרינברג שעזרו באיסוף החומר. תודה לארז אברמוביץ על שסרק את התמונות.

סמואל בטלר
עוד על סמואל בטלר
התחזית של בטלר
א. מ. פורסטר
ה. ג. וולס
המוח העולמי
עוד על המוח העולמי
As We May Think : מאמרו של ואנבאר בוש
ואנבאר בוש
פאול אוטלר
A Logic Named Joe : מאת מורי ליינסטאר
מורי ליינסטאר
אסימוב
אתר ישראלי המוקדש לאסימוב
2001 : אודיסאה בחלל : אתר ישראלי
מאמר מהידען על תחזית האינטרנט ב-''2001''
התחזיות של ''2001'' והתגשמותן בעולם האמיתי
ארתור קלארק
עוד על ארתור קלארק
ג'ון בראנר
The Shockwave Rider
רוברט היינליין
ורנור וינג'
ברוס סטרלינג
ויליאם גיבסון

חזרה לעמוד הראשי כתוב תגובה

כתבה מעולה (חדש)
גל יום שישי, 23/02/2001, שעה 22:54
כמו תמיד אלי
והנה תוספת קטנה
הרעיון של רשת מידע אמנם כבר לא היה חדש כשנכתבו
אבל הסתלכרנות של זילאזני וכפת החתול של גואן וינג'
מתארים תופעה פאראפסיכולוגית חדשה
היכולת לחדור טלפאתית לרשת המחשבים
כדי לדלות או לשנות מידע או סתם לשלוט על מחשב ספציפי

וניר למה אין קישור לחלק א?