עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
דרך ספר בעלמא
ספרים / נועה רייכמן
יום ראשון, 25/03/2012, שעה 18:34
ביקורת על עלמא מאת רוני אשכול
|
|
רוני אשכול טווה בספרה ''עלמא'' סיפור אגדה. שם הספר כשם הגיבורה הראשית, ובדומה לגיבורות האגדות הקלאסיות, הגורל מוביל אותה בדרכה, ואותנו הקוראים בעקבותיה. בתחילת הספר עלמא היא רועה בכפר נידח, נערה שאינה משתלבת במשפחתה וסביבתה. לאחר שהיא עוברת דרך מחילה החוצה את המצוק המפריד בין כפר מגוריה לים ומגיעה לצדו השני של המצוק, מתחילה דרכה למציאת ייעודה. במסע הזה תגלה עלמא גם את זהותה האמתית.
מן התקציר על גב הספר ניתן להבין שזהו ספר נוער המציית לכללי ז'אנר סיפורי החניכה: גיבורה היוצאת למסע הרפתקאות וגילוי, שבסופו כנראה תתבגר, תמצא את מטרתה בחיים ואת מה שחסר לה – גם אם לא הייתה מודעת לכך שחסר לה דבר מה. עלמא אכן עוברת תהליך זה, אלא שבסופו עולמה הפנימי אינו מובן לנו יותר מאשר בתחילת הספר. היא מצאה כמובן את ייעודה והצילה את העולם – אחרי הכול, כך חייבת להיגמר אגדה ראויה לשמה. אלא שכמו דמויות אגדה אחרות (למשל סינדרלה, שזכתה בסוף הסיפור בנסיך וחיתה באושר ועושר אבל דמותה נותרה ללא עומק אמתי), גם על עולמה הפנימי של עלמא איננו יודעים הרבה יותר בסוף הסיפור משידענו בתחילתו.
לעומת זאת, רבות מדמויות המשנה המרשימות נשארו אתי גם אחרי סיום הקריאה. הרבה מהן אופייניות לתבניות סיפורי האגדה המוכרים: המלך הרשע, הזקן החכם, המרפא עמוק הרגש וכדומה. אלא שבניגוד לעלמא דמויות אלו ''מלאות'' יותר ומתפתחות לעינינו עם התקדמות העלילה.
רוני אשכול בונה ב''עלמא'' עולם מורכב, צבעוני ומעניין. היא שוזרת ארצות שונות זו מזו, נופים ודמויות ותפיסות מחשבתיות על מקורו של העולם ומקומו של הפרט במארג הכללי. היא משלבת אמירות מעולם המחשבה היהודי עם היבטים של תפיסות אמוניות מן המזרח הרחוק למארג המניע את הדמויות ואת עלילת הספר. אך דווקא בתחום הלשון והכתיבה הספר לוקה בחסר.
הסופרת מעידה על עצמה בריאיון: ''הדגש שלי היה גם במשחק עם השפה... חיפשתי יצירה גם בתוך העברית, והמצאתי מילים, ביטויים ושמות. זה היה לי כיף כמו המשחק עם הדמיון...''. ואכן, הספר כתוב בשפה פיוטית ועשירה אך סובל מגודש יתר בתחום זה. מדובר בספר ביכורים, והרבה פעמים הרגשתי במהלך הקריאה את חסרונה של עריכה מוקפדת ומכוונת יותר. עלמא היא רועת ''עיזאות'', והן אכן שונות מהעזים שלנו בתכונותיהן. אבל כאשר מופיעים בספר גם ''פילאים'' המוזכרים רק פעם או פעמיים וברור שמדובר בפילים לכל דבר, כאשר משתמשים לתקשורת ב''יונאות'', כאשר יש בו ''זקרים'' במקום ''זכרים'' וכאשר עלמא טובלת במי ה''מעיינה'' (ויש עוד הרבה מאוד דוגמאות כאלו) עולה במחשבה הביטוי ''כל המוסיף גורע''.
גם חלק מהתיאורים חוזרים על עצמם, עד כדי כך שתוך כדי קריאה מצאתי את עצמי ''מרפרפת'' הלאה בתחושה של ''אוקיי, בסדר, הבנתי!!''. כך למשל, באחת מנקודות השיא של הספר, מופיע תיאור גרפי של התרחשות אלימה המזכיר סצנה מסרט של טרנטינו. התיאור ארוך ומפורט כל כך – יותר משני דפים, כארבעה עמודים – שמתעורר רצון לשלוח את הכותבת והעורכת לראות שוב את ''להרוג את ביל''. שם, באחת מסצנות מרחץ הדמים הזכורות ביותר, עובר טרנטינו מצילום בצבע לצילום בשחור לבן. בספר זה לא קורה, והתיאור המפורט הופך למעיק ואפילו בלתי אמין. עודף הוא הרבה פעמים חיסרון, ותחושה זו ליוותה אותי במהלך כל קריאת הספר.
מקריאת התקציר בגב הספר ציפיתי למצוא הרבה ''פילוסופיה יהודית'' (כך במקור), והופתעתי לגלות שעולם האמונה המזרחי דומיננטי הרבה יותר מזה היהודי. המספרת אכן שואבת אלמנטים מעולם האגדה והמדרש ומשתמשת בתפיסות עולם יהודיות בסיסיות, אבל עולם המחשבה היהודי השפיע עליה הרבה פחות. בריאיון אתה מזכירה הסופרת את השפעתו של ''סידהרתא'', וזו אכן ניכרת הרבה יותר בכתיבתה. גם המקדשים ודרכי הפולחן מזכירים את המזרח הרחוק הרבה יותר מאשר מנהגים יהודיים, ומפתיע שהדבר אינו נזכר כלל בתקציר הספר.
הדמויות וסגנון הסיפור של ''עלמא'' תואמים את המקובל בספרות הפנטסיה לנוער, אך אני חוששת ששפתו העשירה והתיאורים הרבים השזורים בעלילה, כמו גם הכיתוב על גב הכריכה שהספר ''שואב את השראתו מהפילוסופיה היהודית'' (ההדגשה שלי, נ''ר), ירתיעו חלק מהקוראים הפוטנציאליים של הספר, וחבל שכך. אף-על-פי שלא זכה לעריכה מוקפדת דיה ולמרות הבעיות שציינתי לעיל, ''עלמא'' היא אגדה מרתקת שרבות מדמויות המשנה שלה וכן תמונת העולם שבנתה רוני אשכול נשארות עם הקורא גם אחרי סיום הקריאה. כמי שנאלצה בנערותה לקרוא ספרי ז'אנר באנגלית – כי לא היו מספיק ספרים מתורגמים ומי בכלל חשב על אופציה של ספרי מקור – שמחתי לקרוא ספר נוער מקורי ומורכב כל כך ואני מקווה שיימצאו לו מספיק קוראים, כדי שרוני אשכול תזכה לפרסם עוד מפרי עטה.
עלמא
רוני אשכול
הוצאת זמורה ביתן, 2012
463 עמודים
ריאיון עם הסופרת
|
 |
|
