 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
ביבר הנייר
סיפורים / קן ליו
28/06/14
תגובות: 8
וויסקי בקנקן (חלק שלישי)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 1
וויסקי בקנקן (חלק שני)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
וויסקי בקנקן (חלק ראשון)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
הינדיק
סיפורים / הדס משגב
13/06/14
תגובות: 1
שמים שבורים
סיפורים / יואב וקרן לנדסמן
13/06/14
תגובות: 1
מתנת יום הולדת בחלקים
סיפורים / קרן לנדסמן
01/03/14
תגובות: 0
דמשק
סיפורים / דריל גרגורי
31/08/13
תגובות: 8
מיכאל
סיפורים / זיו קיטרו
03/05/13
תגובות: 0
עד בלי ירח
סיפורים / נגה פרנקל
03/05/13
תגובות: 3
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 5
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 1
יאגה
סיפורים / קרן לנדסמן
03/05/13
תגובות: 1
היום הגרוע ביותר בשנה
סיפורים / קרן לנדסמן
15/02/13
תגובות: 8
פיזור
סיפורים / חגי אברבוך
13/01/13
תגובות: 14
|
 |
על עכברים ואוּמנים שכירים
סיפורים / דילן פוקס
שבת, 22/05/2010, שעה 21:11
סיפור מתוך גיליון 6 של כתב העת Stempunk
|
|
תרגום: ענבר גרינשטין
קרטר בראון ישב באפלולית ובהה בתוככי ספלו המלא במים מטונפים. קרטר הדיף צחנת סוסים והוא ישב בבר, פיכח דיו להשגיח בכך. היום הזה יכול רק להשתפר, הרהר, והניח את תעודת הזהות שלו כתחתית לספלו. שלושה ימי נסיעה בכרכרת דואר ויום וחצי ברגל, והאוליגרכיה ידעה היכן הוא נמצא עוד בטרם הפסיק ללכת. הוא לגם מספלו.
''רב טוראי בראון''.
הקול היה תקיף. הוא לא שאל שאלות, הוא הצהיר הצהרות ולא ציפה שיטילו ספק בדבריו. ''תעודה'', אמר הקול. קרטר קם והושיט אותה.
החיסאב לקח אותה ובחן אותה בקפידה. עיניו השתהו על הטבעת הרטובה שהספל הותיר עליה. באור הצהוב המלוכלך, גלימתו הלבנה נראתה מגוהצת ונקייה באופן לא טבעי.
''ביזוי מסמכים רשמיים מהווה עבירה שדינה קנס, בראון''.
''כן, מולא'', ענה קרטר ומיקד את עיניו בנקודה מעבר לכתפו של החיסאב.
''מזלך שגביית הקנס ממך לא שווה את זמני'', אמר החיסאב. ''בוא אלי מחר, שלוש אחר הצהריים. אל תאחר''.
''כן, מולא'', ענה קרטר.
עורו של החיסאב היה חיוור ועיניו נפוחות. קבוצות האנשים, השותים כדי לשכוח את היום שבילו בעבודת פרך בעבור פרוטות, לא הביטו בו. הם ישבו בשקט, ובהו במרכז השולחן שלהם. החיסאב השליך את תעודת הזהות של קרטר על השולחן, הפנה את גבו ויצא. קרטר ניגש אל הבר.
''אני לא רוצה צרות'', אמר המוזג.
קרטר נשען בכבדות על הבר. הוא הוציא את תעודת המסע של האיגוד והראה אותה למוזג. המוזג התבונן בו בחשדנות.
''יש לך חדר?'' שאל קרטר.
המוזג לא ענה.
''הוא לא מכאן'', אמר המוזג. ''האוליגרכיה לא שולחת את הטיפוסים האלה לכאן אם זה לא בשביל משהו מיוחד. גם אתה לא מכאן''.
''אני מבטיח לך'', אמר קרטר, ''שאין לו כל קשר אלי''.
''רב טוראי, נכון?''
קרטר נד בראשו. ''החיסאב סתם התגרה בי. כבר שנים לא לבשתי מדים''.
המוזג התבונן בו.
''הוראס פארו'', אמר והושיט את ידו.
''קרטר בראון'', אמר קרטר ולחץ אותה. ''מר קרטר בראון''.
הוראס פארו נד בראשו בשביעות רצון. ''אף פעם אל תבטח במישהו שלא אומר לך את שמו. אבל לצערי מצבי קשה החודש, ידידי. החדרים עולים דולר ללילה, ואני אצטרך את הדולר הזה''.
קרטר בלע את כעסו. לא היה לו דולר, ואם כן היה לו, הוא לא היה שותה מי אורווה מטונפים.
מטבע שנדחף על ידי אצבע מיובלת החליק על פני הבר הרטוב. קרטר התבונן סביבו וראה פנים חרושי קמטים תחת שער אפור מקליש, חבויים למחצה באפלולית.
''אי אפשר שתישן ברחוב'', אמר האיש ומבע עיניו ריק. הוראס לקח את הכסף.
''האשראי שלי מספיק למשקה?'' שאל קרטר.
הזר צחק.
''אם תרביץ למשרת, תוכל לחפור בחרא שעל הרצפה ולחפש פרוטות''.
''אם השם שלי עוד יהיה תלוי מחר על לוח דורשי העבודה, אקבל את ההצעה שלך''.
האיש נמוג בחזרה אל תוך האפלולית וכעבור שעה קרטר עלה לחדר, גלגל את מעילו לכרית ונרדם על הרצפה. ללא תחושת תנועה, או קולותיהם של אנשים צועקים או צועדים, הוא התקשה לישון. הזיכרונות נעצו בו את אצבעות הקרח שלהם וגרמו לו לרעוד וליבב. הוא משך את ברכיו אל חזהו, כאילו יכול איכשהו למצוא כך את שלוות הרחם.
למרות שכפור הלילה התארך אל תוך הזריחה, בית הדפוס כבר היה חם ומסריח כמו הגיהינום. קרטר עמד חבוי בקצה החדר ושיחק עם מכסהו של בקבוק דיו ריק שהיה בכיסו.
''בראון?'' שאל איש שהגיח מדלת צדדית. עוזר הדַפָּס והשליחים עשו את דרכם סביבו.
קרטר הוציא את תעודת המסע מכיסו והראה לו אותה. האיש הנהן והחווה קלות בראשו. הוא נראה שונה באור הקלוש של בית הדפוס, אבל המבט ההוא בעיניו היה מסוג הדברים שלא עוזבים אותך.
''סטירלינג'', אמר, ולא הושיט את ידו. ''אתה מסתדר עם עלוני ידיעות?''
''כן'', אמר קרטר ללא התלהבות. ''מישהו צריך לעשות את זה –''
סטירלינג סטר על לחיו.
''תשמור על הפה שלך'', הוא אמר. אצבעו המיובלת ניצבה בסמוך לאפו של קרטר.
''רק חשבתי –''
''תיזהר עם המחשבות שלך, עכברוש דרכים'', אמר סטירלינג. ''עלוני ידיעות מספקים עבודה קבועה בתמורה טובה, מובטחת, מדי יום ביומו. אנחנו לא מתכוונים להפסיד את החוזה רק בגלל שאיזה שיכור לא יכול לשמור את המחשבות שלו לעצמו וההוא למעלה חשב שהוא שמע משהו שלא מצא חן בעיניו כשהוא עשה את התעתיק. אתה יודע איך החואריזמים האלה קולטים דברים. מחשבות נודדות. יש שני בתי דפוס קטנים שמוכנים להרוג בשביל החוזה, אם יוכלו להתחמק מהעונש''.
קרטר נשף אוויר באטיות דרך שפתיים חשוקות.
''אז זה לא בית מלאכה של אוליגרך?''
סטירלינג נד בראשו.
''אנחנו עצמאיים'', הוא אמר. ''שליח מביא את גיליון התשדורת מהמשרד, נביא שיושב למעלה הופך אותו למילים ושולח אותו למטה אלינו, ואנחנו מדפיסים אותו בזמן להגשה. אם אנחנו מאחרים, שליח מביא את גיליון התשדורת לבית דפוס אחר''.
''למה אין לאוליגרכיה בית דפוס משלהם כאן?''
''היסטוריה'', אמר סטירלינג. ''ואנחנו לא רוצים שהם יחשבו שאנחנו צריכים להיות בבעלותם''.
קרטר הבין.
''מצטער, בוס'', אמר קרטר. ''הרבה זמן בדרכים. הרבה שעות פיכחון''.
סטירלינג הנהן, והרגע חלף.
''זאת לורה'', אמר סטירלינג והצביע על מכונת המִסְדֶּרֶת שנחה במרכז החדר כעכבישה ברשתה.
קרטר הביט בה, והשתהה כדי להעריך אותה כערכה. גודלה היה כשל כרכרת דואר ולו היתה יכולה לדבר, היתה מדברת בשפתן ההמונית של מוכרות הדגים.
''דיילר ארבע עשרה, נכון?'' הוא שאל.
סטירלינג הנהן. ''יש לה קצת שיגיונות''.
''לארבע עשרה יש זרוע איזון מרובעת, וזה אומר שהיא נתקעת אם לא מושכים את הגלופה בזווית''.
סטירלינג הנהן.
''אני יכול להתחיל לעבוד?''
סטירלינג שוב הנהן. ''ברור''.
''שליח יביא את העלון בעוד שעה בערך'', הוסיף. ''עד אז תרגיש כמו בבית. יש ערמת כרזות ומודעות שצריך להדפיס, במגש הכסף שם. תעבוד עליהם כדי שלורה תלמד להכיר אותך''.
סטירלינג טפח על צידה בחוזקה.
''ילדה טובה'', אמר לה.
הוא חזר דרך אותה דלת שנכנס בה, וקרטר שאף עמוקות. הוא יחזיר את הדולר של סטירלינג בפעם הבאה שהוא יהיה בה בבר, עם דולר לבזבוזים, ואומן נוסע יסטה מהדרך בחיפוש אחר מיטה. לזה התחייבת כשלקחת תעודת מסע של האיגוד.
מגש הכסף השחיר כבר מזמן. כל מה שהיה בבית הדפוס היה שחור מדיו או מפיח, כולל האוויר. קרטר לקח מהמגש מודעת פרסומת לתכשיר להצמחת שיער, ושמע מהחדר הסמוך את קולה של מכונת ההדפסה, מתעוררת לחיים בהססנות. קרטר התיישב ליד המקלדת של לורה, הצמיד את המודעה למחזיק המסמכים והעביר את אצבעותיו על פני הקלידים. חומו של הדוד כבר גרם לו להזיע. הוא הריח את העופרת המותכת.
בכל לחיצת מקש, צנחה מטריצת מתכת יחידה מהמחסנית שהתנשאה מעליו, ולורה סידרה אותן בקו ישר. על כל מטריצה גולפה אות אחת, ויחדיו קרטר ולורה הפכו אותן למשפטים. משהושלמה שורה, סילקה אותה לורה בקול חבטה ויצקה עליה את המתכת הנוזלית. שורת הסדר התמצקה במהירות, סולקה הצידה, הושלכה למקומה וחיכתה לשליח שיקח אותה אל סטירלינג, אל מכונת ההדפסה.
אצבעותיו המקישות של קרטר היו מהירות ועבודתן היתה קרובה לשלמות. מדי פעם יצאה אות ממקומה והוא הוציא את המטריצה מהשורה לפני שנתן ללורה אישור, בהינד ראש, לצקת אותה.
הוא זכר שבהיותו שוליה הלומד את המקצוע סידר כל אות ואות במו ידיו. הוא זכר שהשתתף בצעדות מחאה וניתץ חלונות ראווה כאשר הם ניסו להחדיר את המסדרת. היא היתה המצאה משוקצת שכולה מתכת לוהטת, פליז מצטלצל ומוטות מסתחררים, אפופה בקיטור ובעשן מהרגע שבו הצית עוזר הדפס את אש הדוד טרם עלות השחר. היא הפכה את שבע השנים שעשה כשוליה לחסרות תועלת. היא הפכה אותו לחסר תועלת. הצבא חיכה לו.
אחרי שהצבא ירק אותו החוצה, והוא חזר לבית הדפוס, המסדרת חיכתה לו. האיגוד אימץ אותה בכל לבו, ורק אחרי שלמד את אמנות השימוש בה הבין מדוע. הוא למד על ארינגטון אקסיס, כמו נער שלומד לעשות אהבה. ואז דיילר הוציאו את דגם 3, והוא למד ממנו. לכל מכונה חדשה נלוותה כמות בלתי אפשרית של סיבוכים ופגמים שהיה צריך לעקוף, לפתור ולסדר. נדרשה לו תקופת חניכות נוספת עד שהבין כיצד להקשיב למסדרת. בית דפוס אינו יכול לתפקד ללא מסדרת ומסדרת אינה יכולה לתפקד ללא אומן שכיר של האיגוד.
עד שעות הבוקר המאוחרות, מגש הכסף התרוקן וקרטר נתקף בעיוורון-דפסים. העולם החיצון הפסיק להתקיים מבחינתו. בסוף מודעת הפרסומת האחרונה הוא הקליד שלוש שורות של קשקושים והעביר אותן להדפסה.
סטירלינג טפח על כתפו והושיט לו את עלון הידיעות.
''זה צריך להיות מוכן עד שתיים וחצי'', אמר.
קרטר סקר את כתב היד המסודר והמוקפד. הוא לא ראה את החדשות שאותן בחרה האוליגרכיה בקפידה לספר לעולם. הוא ראה שורות טקסט שיש לסדר, סימני פיסוק משונים ורווחים מוזרים. בשתיים וחצי – מוכן לצריכה לקראת הפרסום ההמוני הצפוי בשעה שש.
''זה הולך להיות כאב ביצים'', הביע קרטר את דעתו.
''אתה דואג שתלכלך את האצבעות היפות שלך?'' שאל סטירלינג בפנים רציניים.
'''הזמן הוא תעתוע של הנפש, מלכודת לנשמות עצלות. כל הזמן שבעולם גלום ברגע זה ממש'''.
'''הראני יום שמש ומי מעיין זורמים, ואראה לך היכן טמון הנצח''', הוסיף סטירלינג כדי להשלים את הציטוט. ''אם זה לא יהיה מוכן עד שתיים וחצי, הבחור שלמעלה כבר יכתוש לך את הביצים''.
''שם?'' שאל החיסאב.
''קרטר בראון'', ענה קרטר.
החיסאב נד בראשו, והפעיל את אצבע המתכת הארוכה והדקה ששימשה להפעלת מתגים בחואריזמי שלו. לאור היום הוא נראה צעיר. שערו הקצר והשחור נמשח בשמן ודבק לגולגולתו, כך שפניו הזוויתיות נראו כמעט אל-אנושיות.
''מקצוע''.
''דפס, אומן שכיר נודד''.
מתגים נוספים הופעלו. החואריזמי נח עד השולחן, בסמוך לידו הימנית של החיסאב. תיבה לא סימטרית, גודלה כגודלו של חתול בית. גלגלי השיניים, הצירים והקפיצים בתוכו השמיעו נפצוצים, נקישות וגניחות כאשר נעו.
''מספר זיהוי ייחודי?''
קרטר דקלם אותו. הוא ליווה אותו מיום לידתו, כך שלא היה קשה לו לזכור.
החיסאב נד בראשו והזין אותו לחואריזמי. המכונה השתעלה ופלטה קיטור והחיסאב עצר ומזג מים מקנקן זכוכית על המשטח השחור העמום שלה. המים העלו בועות ושקעו פנימה. הנקישות הפכו לסדורות יותר ומעודנות יותר.
המכונה זכרה, חשבה, ניתחה. החיסאב נגע בקלידי הפליז שלה, ובאופן כלשהו קרבי המכונה הרהרו בעניין והגיעו למסקנות. היא הפכה את העולם הסובב אותה לזיזים של גלגלי שיניים וחלשה עליהם. קרטר ניסה לא להביט. הוא ניסה להתבונן בנקודה מעל כתפו השמאלית של החיסאב ולהקפיד ולשמור על עיניים מפוכחות וחסרות הבעה.
''אני אשאל אותך סדרת שאלות'', אמר לו החיסאב. ''ענה עליהן בכנות – לא תשיג דבר אם תנסה לשקר. אתה מבין?''
''כן, מולא''.
החיסאב נד בראשו, והחואריזמי גנח ונקש. בחלקו העליון היו מאה ושלושה עשר מוטות פליז, שעלו וירדו כמאהבים, או כמו גלים. החיסאב לא הסיר מהם את עיניו.
''קרטר בראון'', אמר החיסאב, ''שירתַּ בצבא הממשלה, אבל גרמת לכך שיזרקו אותך באמצע תקופת השירות הראשונה שלך. נותרו לך שש שנות שירות מילואים. מספר רב של מעצרים כתוצאה מתלות באלכוהול –''
''אני סתם אוהב לשתות מדי פעם –''
''ושום דבר נוסף ראוי לציון מאז שהצטרפת אל איגוד הדפסים לפני שש שנים ושמונה חודשים'', החיסאב סיים את דבריו תוך התעלמות ממחאותיו של קרטר. ''עשית את דרכך בקצב אטי מהחוף המזרחי אל החוף המערבי. עבדת בבתי דפוס קטנים של האיגוד ושתית עד טמטום חושים בכל פעם שניתנה לך ההזדמנות''.
החיסאב נגע בקלידים. הוא התבונן במוטות, וראשו הפך מבלי משים את תנועתם האטית והמהפנטת למידע. החואריזמי הכיר את העובדות הנוגעות לעברו. במקום כלשהו, היה חואריזמי שחזה בדיוק מטריד את העובדות הקשורות לעתידו. כך ידעה האוליגרכיה שהוא יהיה כאן, עכשיו. הוא הוציא פרץ קיטור נוסף, מדושן עונג, צליל תנועת גלגלי שיניים נשמע, ופעמון צלצל. החיסאב יצק לתוכו עוד מים.
''וכעת, רב טוראי בראון –''
''רק מר בראון, אם לא אכפת לך, מולא''.
החיסאב כחכח בגרונו. ''אראיין אותך במסגרת הייעוץ שאני מעניק לעיירה הזאת. תשובותיך יחושבו יחד עם תשובותיהם של תושבי הקבע ותושבים ארעיים אחרים כדי ליצור אסטרטגית צמיחה מתאימה לאזור זה. אם תשקר לי, אראה זאת כניסיון מכוון לשנות את מודל ההרחבה. אעניש על פעולה מסוג זה. האם זה ברור?''
קרטר הבין את החלק החשוב. ''אין לי כל סיבה לשקר לך, מולא''.
''הוכנו תכניות לבניית תחנת מרכבות כאן, בראון'', החיסאב המשיך בדבריו. ''כאדם המשתמש במרכבות כאמצעי התחבורה העיקרי שלו, אתה, יותר מכל האנשים, צריך להעריך את ההשפעה העמוקה שתהיה לתחנה כזאת על האזור. מקום... נחשל זה, כלכלית וחברתית, יושם על המפה. אדם הסבור שהוא פיקח עלול לנסות ולשנות את התוצאות לתועלתו האישית''.
''תחנת מרכבות?'' קרטר הזעיף את פניו. ''אין שום טעם בכך. ערכו כאן סקר בשבעים ושלוש: אין מחצבים, אין נהרות, אפילו הקרקע החקלאית לא טובה במיוחד. אין כאן שום דבר שראוי לתובלה''.
''עדיין אין'', אמר החיסאב.
קרטר ידע מתי עליו לסתום את הפה.
''אני לא אשקר לך, מולא''.
החיסאב נד בראשו, ונגע בעוד קלידים. החואריזמי פלט אוויר בלחישה מעודנת וקרטר שמע קפיץ נמתח. מוטות הפליז המשיכו לעלות ולרדת.
קרטר בהה בנקודה כלשהי בקיר. לחיסאבים היה תמיד ריח של אבק שריפה ובוץ וחרא. קולותיהם נשמעו תמיד כזעקות האימה התת-אנושיות שפולט אדם לנוכח המוות. בעולמו של קרטר, החיסאבים ישבו מוגנים לבטח ונתנו פקודות, בעוד שחיילי המשחק שלהם חפרו בורות במדבר וטבחו בזרים.
חלק ממוחו של קרטר היה מודע לעובדה שהוא מדבר, שהוא עונה על שאלות ושהחיסאב מעביר הכל לחואריזמי. החואריזמי חשב, וחזר עם עוד שאלות. החיסאב העביר אותן לקרטר.
הוא שמע פעם שהחואריזמי לא יודע לדבר בגלל שכל זמן שהכול צריך לעבור דרך אדם, בני אדם שומרים את השליטה בידיהם. ייתכן שהאוליגרכיה לא שמעה את אותה השמועה. יתכן שהחואריזמי שכנעו אותם שמדובר בשקר; ככל שהאדם יתערב פחות, כך החואריזמי יהיה יעיל יותר, וזה טוב לכולם, נכון?
בכל פעם שקרטר הישיר מבט לפני החיסאב, הוא ראה מסכת רקמות רכות, שרירים ועצמות ובשר חרוך דבוק אליה. כן, זה טוב לכולם. מלבד הכלומניקים. הזרים וחיילי הרגלים והאנשים שההיסטוריה לא תזכור.
הוא בהה בקיר וענה על השאלות.
קרטר ישב באפלולית הבר והשתכר. הוא השתמש בכסף שהחיסאב נתן לו בטובו כדי לשלם בעבור החדר לעוד כמה לילות, ואת השאר השאיר מאחורי הבר. הכסף יגיע לשם בכל מקרה בסופו של דבר, אז מה הטעם להושיט יד לכיסו בכל פעם שהוא רוצה לשתות?
הכוסיות הראשונות גרמו לו לחוש שוב כמו בן אדם. השלוש או הארבע הבאות החלו להרגיע אותו. אחרי תריסר אצבעות ויסקי גס, הוא החל להרגיש שוב כמו עצמו, ואז ניגש למלאכת ההשתכרות.
''אכלת, קרטר?'' שאל סטירלינג שהגיח מהאפלולית והשתהה ליד שולחנו של קרטר. קרטר נשא את מבטו וניסה להתמקד בו.
''ברור'', אמר.
הוא נקש על שתיים מהכוסיות ההפוכות על השולחן. ''מנה ראשונה''.
''מנה עיקרית'', נקש על עוד שתיים ואז על שלישית.
''עם רוטב'', הוא נקש על כוסית נוספת.
''וקינוח'', הוסיף בחיוך והראה לו את הכוסית שבידו.
סטירלינג הנהן, הניח את כוסו על השולחן והתיישב. קרטר בלע את הקינוח שלו ושרק. המוזג הבין, והמשרת הביא לו עוד ויסקי.
''נסעת פעם במרכבת?'' שאל סטירלינג.
''ברור'', אמר קרטר במשיכת כתפיים.
''מכונות מדהימות, לא?'' סטירלינג אמר, יותר מששאל. ''אתה יודע שהן יכולות להעביר כמעט פי שניים, ביחידות משקל, מהכרכרות הרגילות? זה בגלל המסילות, אתה מבין? המסילות מחלקות את משקל המטען על פני מרחק גדול הרבה יותר. משמעות הדבר היא שגלגלי המרכבה נתונים לפחות לחץ ליחידת משקל ושהדרך נתונה לפחות לחץ ליחידת משקל. המסילות, תבין, הן סופגות את הלחץ. זו הסיבה שהם מפרקים את מסילות העץ ומרכיבים מסילות מתכת. מתכת חזקה יותר מעץ''.
''היא מחסלת את הגלגלים'', אמר קרטר ולגם מהויסקי שלו. ''הגלגלים הישנים האלה צריכים קצת גמישות על המסילה. עם כל המשקל הזה ובלי שום גמישות, התנועה המתמדת מטלטלת להם את הצורה, אז הם צריכים להרכיב לכל הכרכרות צירים חדשים, בגלל שהגלגלים החדשים לא מתאימים לצירים הרגילים''.
היה קל להשתכר בחברה לא פחות משהיה קל לעשות זאת לבד, והדיבור עזר לו לא לחשוב.
סטירלינג נעץ בו מבט לכמה רגעים, ובעיניו ניצתה להבה חלושה.
''בגלל זה היו לנו כל המהומות האלה בקולדברוק בשנה שעברה – בבית המלאכה בבקסלי לא הסכימו לשנות את הדגמים שלהם, אז הממשלה העבירה את העסקים שלה למקום –''
''הייתי בניו ליי'', אמר סטירלינג והלהבה בעיניו התחזקה. ''בסוף השנה שעברה. הם לא מדווחים על זה בעלוני הידיעות כי זה עוד בשלב הפיתוח, אבל הצלחתי איכשהו להיכנס פנימה והסתובבתי ביריד התחבורה. אתה יודע מה ראיתי?''
סטירלינג בלע את המשקה שלו וחיכה לתשובתו של קרטר.
''הם הצליחו סוף סוף לייצר דגם עובד של כרכרת דואר עם מתלה עצם עצה?''
''לא, לא ולא. אתה לא תאמין לי... הכוס שלי ריקה''. סטירלינג חשק את שפתיו ושרק שריקה חדה. ''לא, נסה לדמיין מרכבת, ללא סוסים''.
סטירלינג התבונן בקרטר כאדם החולק באמת אוניברסלית כלשהי.
''זה לא קשה. היא תשב על המסילה ולא תזוז...'' אמר קרטר בחוסר ביטחון.
המשרת חזר ומילא את כוסו של סטירלינג. קרטר הרים את ידו, בלע את המשקה שלו והנער מילא גם את כוסו.
''זה בגלל שאתה עושה את זה לא נכון, תבין'', אמר סטירלינג לקרטר. ''מה שאני מדבר עליו זו כרכרה שלא זקוקה לסוסים. כזאת שמושכת את עצמה''.
קרטר נד בראשו. ''זה לא יקרה בחיים. האוליגרכיה לא תרשה דבר כזה''.
''אה, אתה טועה. כבר עכשיו הצבא משתמש בה כדי להעביר אספקה''.
''זה בלתי אפשרי. אין סיכוי שהאוליגרכיה תיתן למישהו אחר להשתמש בחואריזמי. רגע, אם ככה זה משהו של האוליגרכיה. חיסאבים צבאיים נוהגים בהן, נכון?''
סטירלינד נד בראשו. ''היא בערך בגודל של כרכרת מטען וחצי. היא כבדה מדי בשביל המסילות, ולכן הם מחליפים אותן ויהי מה. זה דוד קיטור ענק על גלגלים. משתמש בקיטור כדי להפעיל את הגלגלים''.
קרטר נשען בכיסאו ובחן את פניו של סטירלינג. הנר העלוב שעל שולחנם נרעד, וגרם לפניו חרושות הקמטים של סטירלינג להיראות כמעט כפני מטורף.
''זה לא נשמע כמו אף חואריזמי ששמעתי עליו מימי'', אמר קרטר. ''לא כזה גדול. זה לא יקרה''.
''לא'', הסכים סטירלינג. ''זה לא יקרה, בגלל שזה לא חואריזמי. הבחור שבנה אותו היה שם. הבחור שעיצב אותו. הבחור שעיצב אותו''.
קרטר בחן את פניו של סטירלינג בקפידה. הוא לא ראה דבר מלבד כנות מוחלטת.
''החואריזמי מעצבים את עצמם'', אמר לו קרטר. ''דור אחד מעצב את הבא אחריו. כך היה במשך דורות. יד אנושית רק תפריע להרמוניות היקום שהחואריזמי מחוברים אליהן. בחייך, סטירלינג – אמא שלי שרה לי את החרא הזה כשעוד ינקתי מהציצי שלה''.
סטירלינג בלע את המשקה שלו ונד בראשו.
''אתה לא מקשיב. איזה ממזר מטורף ממש הגה את הדבר הזה'', סטירלינג עמד על דעתו. ''בן אדם. בדיוק כמו האדם שהגה את המסדרת לפני תריסר שנים. צפיתי בחבורת אנשים שפירקו אותה לחלקים והרכיבו אותה מחדש. היא זזה לא פחות מהר מצמד סוסי מרוץ, וכל עוד הדוד נשאר חם, היא לא זקוקה למנוחה, ולא זקוקה להחלפה''.
סטירלינג התבונן סביבו והנמיך את קולו.
''הם מקימים איגוד''. הוא הניח את אצבעו על שפתיו. ''נהגים ומהנדסים שכירים. חלק מהחבר'ה שלנו עוזרים להם לארגן אותו''.
''והאוליגרכיה נותנת להם לעשות את זה?''
''כל מה שהם רואים זה כמה כסף הם ירוויחו ברגע שכרכרות הקיטור יתחילו להתגלגל בכל הארץ. המשמעות של איגוד היא שהכל מתואם, נכון? בטווח הקצר, זה יעיל, נכון?''
קרטר הנהן, ובלע את המשקה שלו. אם אתה יכול להעביר אנשים וחומרים לאן שאתה רוצה, כבר אינך שבוי עוד בידי הגאוגרפיה ומזג האוויר. העיירות על גדות הנחלים ולאורך הדרכים הנוכחיות איבדו את כוח המיקוח שלהן.
אור הנר הבהב ואיים לגווע. סטירלינג כיסה עליו בכפות ידיו הקעורות והגן עליו לרגעים ספורים.
קרטר שרק, וכוסותיהם שוב היו מלאות.
''לחיי העתיד'', אמר בחיוך.
סטירלינג הרים את כוסו, השיק אותה בכוסו של קרטר ושניהם רוקנו אותן.
''רב''ט קרטר בראון'', אמר השופט והחניק פיהוק.
''מר, אם לא אכפת לך, כבודו'', תיקן קרטר אותו.
בית המשפט היה יבש ומלא אבק. כשייגמר השימוע, הכל ייארז ויסודר מחדש, ופקיד כלשהו יקבל אותו לצורכי חישוב החזרי מס. עמד בו ריח של דיו וניחוחם החומצי, הצובט, של ספרי חשבונות.
השופט חיכך את סנטרו והדף את שערו לאחור, הרחק מפניו.
''המ'', הביע את דעתו. החלונות הגדולים איפשרו לאור שמש רב מדי להיכנס. קרטר נאחז במעקה שלפניו כאדם הסובל ממחלת ים. עיניו היו אדומות כדם וגון עורו כצבע נייר שנחשף לשמש. אצבעותיו התעוותו.
השופט נטל את גיליון ההאשמות של קרטר, שהועתק בחופזה מגיליון תשדורת שהגיע אל העיירה יחד עם קרטר. כל דבר על אודותיו שהאוליגרכיה מצאה לנכון לתעד, על דף נייר יחיד ומסתלסל – המעצרים הקודמים שלו, שירותו הצבאי, החזרי המס שלו, תאריך הלידה, תאריך הפטירה... כל דבר שעל פי האוליגרכיה מגדיר את האדם.
''אתה מואשם בהתנהגות פרועה ובהשתכרות במקום ציבורי, מר בראון'', אמר השופט בעודו מעיין בגיליון. ''מה תשובתך?''
''אשם, כבודו''.
זה היה ההליך השגרתי, וקרטר היה כבר רגיל לכך.
השופט הנהן, הניח את הגיליון מידו והביט בקרטר. קרטר חיכה.
''שירת בפלוגה החמישית של חיל המשמר, מר בראון?''
''כן, כבודו''. קולו של קרטר נעשה לחוץ.
''הכרת סגן צעיר בשם מייקל ג'וזף פרנטואן?''
קרטר השתהה לפני שענה, ''כן, כבודו''.
''מה קרה לו?''
זה לא היה חלק מההצגה שקרטר הורגל בה. הוא הביט סביבו, בחיפוש אחר דרך מילוט. אצבעותיו לפתו את קצה המעקה.
''הוא מת, כבודו''.
השופט נחר בבוז. ''כולנו נמות, מר בראון. אני שואל אם אתה יודע כיצד הוא מת''.
קרטר שאף עמוקות. ''כן, כבודו, אני יודע''.
''אם כן, ספר זאת, מר בראון'', אמר לו השופט לאחר שתיקה נוספת.
קרטר שוב שאף עמוקות. ''הפלוגה היתה אמורה לאבטח את ברידג' פוינט מפני ילידים מורדים ב... איזה מקום באפריקה, שכחתי איפה, כבודו. זה לא ממש שינה לנו. אחרי כיבוש פוינט, היינו אמורים להשתמש בכוח צבאי כדי לספק מצרכים לילידים הידידותיים ביוטאון. לאחר מכן היינו אמורים להניח מסילות כדי להבטיח אספקת מינרלים מהאזור. תשלום מהידידותיים. טמנו לנו מארב בברידג' פוינט, כבודו''. קרטר שאף עמוקות. ''סגן פרנטואן הוביל את החיפוש מבית לבית, ונלכד במארב של המורדים. הוא נפצע בירך, ושני מורדים הצמידו אותו אל הרצפה בזמן שמורד שלישי שפך את המעיים שלו, כבודו''.
''הוא סבל?''
''כן, כבודו. שמענו את הזעקות שלו בכל הכפר. הן נמשכו זמן רב''.
''המ''. השופט נד בראשו ונטל שוב את גיליון ההאשמות של קרטר.
''האם אתה מודע לנזק שצריכת אלכוהול מופרזת גורמת לגוף?'' שאל.
''כן, כבודו'', ענה קרטר לאחר שהות מה.
''אז למה אתה עושה את זה, בן אדם?''
קרטר לא ענה.
''הגוף האנושי הוא יצירת אומנות כה מורכבת, שנדרשים תריסר חואריזמים שעובדים במיזוג מושלם כדי לחקות אותו'', אמר לו השופט. ''ניתנת לנו רק הזדמנות אחת, מר בראון, ליהנות מהיופי השופע שעולם זה, ואחינו בני האדם, מציעים לנו, ולך לא אכפת להשמיד את הכלי הזה בשל הרגל בטל של שכרות. לא זו בלבד, אלא שהנרפות שלך מכניסה תוהו וטרדה לחייהם של אותם שאיתרע מזלם לפגוש בך. איזה מן דחף אנוכי מניע אותך, בן אדם?''
''הגוף שלי עדיין שייך לממשלה, כבודו'', אמר קרטר. ''וימשיך להשתייך לה בשש השנים שנותרו לי בשירות המילואים. אם הממשלה מעוניינת שאפסיק להשמיד את הרכוש שלה, היא צריכה לספק לי את האמצעים לעשות את זה''.
השופט נאנח. קרטר הביט הישר קדימה ולא ראה דבר.
''לנוכח העברות החוזרות ונשנות שלך, וסגנון החיים הארעי שאתה מנהל, אני לא מאמין שתקופת מאסר תשרת כל מטרה שהיא מלבד דלדול המשאבים המקומיים, שאותם ניתן לנצל טוב יותר במקום אחר'', אמר השופט. ''ועל כן, מר בראון, נגזר עליך לשלם קנס של ארבעה דולרים לכיסוי העלויות הכרוכות במעצרך, ושני דולרים נוספים כעונש. יש לך 28 יום לשלם. ניתן לשלם בכל משרד ממשלתי''.
הוא הכה בפטיש השופטים, והפקיד רשם את גזר הדין. קרטר הנהן לעצמו.
ממש נדיב.
''סגן פרנטואן היה בן הסנדקות שלי'', אמר השופט.
קרטר הניד בראשו, אך לא אמר דבר.
''משוחרר'', אמר השופט בלאות, קם על רגליו ויצא מהחדר.
קרטר ישב עם לורה וחבט בקלידים באצבעות מיובלות. הדוד ייבב. הוא משך בידית הסדר, היא ניעורה לחיים בקולניות ובהתלהבות, והוא עבר לשורה הבאה. הוא הוציא את בקבוק הדיו הישן מכיסו, לגם מנת ויסקי כדי להפסיק את העווית באצבעותיו והשיב אותו בגניבה למקומו. היה עליו לנהוג בחשאיות. הוא יפוטר ללא כל גינונים אם יתפסו אותו שותה בעבודה. אבל סטירלינג מבין. סטירלינג לא יחמיר איתו. הוויסקי הזול צרב את גרונו. הוא ישב במעיו כמו הרעלת מזון. הוא לגם עוד מנה.
הוא יצא מבית המשפט והוציא את שאריות כספו מאתמול על המשקה. העביר אותו מהבקבוק המקורי אל בקבוק הכיס המאולתר שלו, והלך ישירות אל בית הדפוס. הוא מצא שלוש שורות סדר ארוכות, מורכבות מאותיות אקראיות, שהמתינו לו. הוא למד אותן בעל פה במהירות, והשליך אותן לדלי הכבשן להתכה וליציקה מחדש.
מי שהגה את השיטה היה חכם ממנו, או שפשוט היה לו יותר מזל. היו חברים באיגוד הדפוס שנאלצו לנדוד לאורכה ולרוחבה של הארץ כדי למצוא עבודה. חברים שעלולים להקליד מדי פעם שורת דפוס שהשתבשה, ולשלוח אותה להדפסה בטעות.
המנגנון של לורה נקש בקצב לא סדיר, וקרטר תהה אם האוליגרכיה יודעת. החואריזמים ידעו לחזות את מזג האוויר, את האנשים, את הגאות והשפל, את היבולים... לבטח הם יכולים לחזות את נפילתם שלהם. לבטח הם יודעים שהעובדים בארצם קושרים כנגדם. לעיתים נהג לחשוב שכל הברית הזאת מאורגנת ומנוהלת על ידי האוליגרכיה. לשחרר מעט עשן ולראות לאן ינשוב.
הוא הוציא את הבקבוק מכיסו, שתה מהמשקה עד שזה שרף בגרונו, ושוב החליק אותו בחזרה למקומו. השתייה ערפלה את הכל מלבד עמוד עבה של שנאה שצמח בתוכו. יום אחד התעורר ומצא אותו שם. לורה השתעלה באהדה. המקשים נרעדו תחת אצבעותיו של קרטר.
הם חשבו שדפסים הם סתם בהמות משא, הנושאים הודעות מוצפנות מעיר לעיר ללא מחשבה. אותיות מתנהגות מוזר כשאתה נשוי להן. הן משנות את מקומן והופכות למילים. הן יוצרות סדר מתוך התוהו, כשם שענן הופך לפנים אהובים. הוא משך שוב בידית, ולורה החלה לעבוד על סידור שורת אותיות נוספת. שרשרות אותיות הפכו למודעות, חדשות מהחוף המזרחי העשיר, ניצחונות בארצות זרות, שהפוליטיקה ניכסה לעצמה. מסרים מקודדים החלו להתגלות מאליהם.
החואריזמים היו כלים מדויקים, המחוברים להרמוניות היקום, שאיבדו את קצבם הקבוע רק כאשר היקום איבד אותו. הגזע האבוד שתכנן אותם, יהא אשר יהא, לא האמין בשגיאות ובטעויות אנוש. לורה היתה קקופוניה גדולה ואנושית של מתכת מותכת ובוכנות. היו בה למעלה מחמשת אלפים חלקים נעים. היו לה רעיונות משלה, ולעיתים היא נהגה להפתיע.
''רב''ט בראון'', אמר קול מאחוריו.
''חמש דקות'', אמר קרטר מבלי להפנות את ראשו, ידיו המשיכו לנוע.
''אני חושב שלא שמעת אותי –''
''חמש דקות'', עמד קרטר על דעתו ולא הפנה את ראשו.
חמש אצבעות חפרו בכתפו ומשכו אותו מכיסאו. הוא השתרע על הרצפה והחליק דרך הדיו השפוך, הפחם והנייר החרוך. הוא התגלגל וקם על רגליו, אגרופיו קמוצים ומוכנים להנפה. לורה נאנחה, בשל הריק שנוצר עם עזיבתו הפתאומית.
''מה –'' התחיל לומר, ונצר את לשונו.
החיסאב הביט בו בפנים חיוורים ומודאגים. החואריזמי שבחגורתו לחשש ותקתק, וידו של החיסאב חפנה אותו. אצבעותיו נעו, וקראו את תזוזותיו הזעירות של החואריזמי, שדיבר אליו.
סטירלינג הופיע מהחדר הסמוך, הבין את המתרחש במבט יחיד, וניגש אל לורה. קרטר נצר את לשונו, והיא פלטה זעקה זועמת של אוויר חם.
''אני מוכה אלם לנוכח חוסר הכבוד והיהירות שלך, בראון'', אמר החיסאב בקול רועד.
''אתה –''
עיניו נעו בחטף אל החואריזמי בחגורתו והמילים גוועו על שפתיו. המבט הזועף נמוג מפניו והבעתו הפכה לקרה. אצבעותיו ליטפו את המכונה.
''יש לך מזל שאני אדם עסוק, בראון'', אמר בקול רגוע ומרוחק. לורה נאנחה שוב וסטירלינג בעט בדוד שלה ומשך בידית הגלופות.
''התשובות שלך יצרו סטיות'', אמר החיסאב.
''עניתי בכנות'', אמר לו קרטר, ובהלה החלה להתעצב בירכתי מוחו.
''לא'', החיסאב אמר זאת ללא רגש. ''לא נכון. הסתרת משהו. זה מה שגורם לסטיות. ראיתי די אנשים מסוגך כדי להבין שייתכן שזאת לא אשמתך, ולכן תכננתי קבוצת שאלות נוספת שתענה עליה. זה יבהיר את מעמדך. יש לך שעה אחת כדי לערוך את הסידורים הנדרשים. עלי להדגיש, בראון, שאתה צריך לענות בפתיחות ובכנות. אתה מבין?''
עיניו של קרטר רפרפו על לורה שנאנחה שוב בקול עמוק שגרם לכל גופה לרעוד. קרטר לא העז להפנות את עיניו מהחיסאב.
''קרטר!'' סטירלינג צעק. הוא רצה לברוח אבל לא רצה לעזוב אותו.
''שאלתי אם אתה מבין, בראון'', אמר החיסאב.
כל מה שקרטר ידע – ידע בוודאות – היה שמישהו רוצה שהוא יזכור בעל פה מחרוזות של אותיות אקראיות, יקח אותן לבית דפוס מסוים ויידע מישהו אחר מה הן היו. הוא לא ידע מיהו המישהו האחר. הוא לא ידע מי נתן לו סדרת אותיות חדשה ללמוד בעל פה. הוא לא ידע מה משמעות האותיות, לא בוודאות.
ואם החיסאב ירד לפשר האמת? ערב אחד הוא השתכר עד איבוד החושים, הוא אפילו לא זכר איפה. ארבעה? חמישה? אולי שלושה אנשים ישבו איתו סביב השולחן, קנו לו משקאות והניחו לו לחרף ולגדף את הצבא. הם הקשיבו לסיפוריו על הילידים המעונים, על ההבטחות שהופרו והבשר שנקרע, והקשיבו לו כשהסביר את חוסר הטעם שבכל העניין.
אחד מהם שאל מי אשם. זה נראה לו מוזר – הוא מעולם לא חשב שזאת ''אשמתו'' של מישהו, סתם דברים שקרו לו. הם שאלו מניין הגיעו הפקודות שקיבל, ומי הפיק מהן תועלת. הוא היה שיכור דיו כדי להגיע למסקנה פזיזה.
היה בזיכרונו... טלאי ריק. הוא התחיל לזכור בעל פה את רצפי האותיות והשאיר אותם במקום בו ניתן יהיה למצוא אותם. זה היה לפני שמונה חודשים.
הוא הביט בחיסאב. העיניים נראו מימיות ומתות.
''בראון?''
קרטר הביט שוב בלורה, שרעדה. היא חולה, הבין לפתע. אם לא יתקן אותה בזה הרגע, היא –
''קרטר!'' צעק סטירלינג.
קרטר השיב את מבטו אל החיסאב, שעדיין התבונן בו.
''אני מבין –'' החל להגיד. נשמע צליל חריקה ופרץ אוויר. קרטר הבין. הוא נשכב על הרצפה, התגלגל על צדו ומיהר להגיע אל הדלת. סטירלינג היה כבר שלושה צעדים לפניו.
לורה נאנחה, משב אוויר אחרון שקנה להם מספר שניות, ואז, ויתרה. זרועות, רגליים, מטריצות, מתכת מותכת ופחמים בוערים מילאו לפתע את בית הדפוס. עד מהרה החלו ערימות הנייר לעלות באש והלהבות הרעבות ליחכו את קירות העץ. כימיקלים רעילים החלו להתנדף. קרטר יצא מבעד לדלת לפני שהספיק להריח את בשרם הבוער של אלו שהיו צעירים מכדי לחזות את העתיד לבוא.
הוא עמד ליד סטירלינג. דם זרם במורד לחיו וטפטף על האדמה. הוא חש שידו מעוקמת, ובשרה נוקשה. נשימתו יצאה בגניחות שורקניות. דבר מה בריאותיו לא היה כשורה.
הוא העיף מבט בסטירלינג, שהחזיר לו מבט. פניו של סטירלינג היו שחורים מפחם או דיו ובגדיו קרועים. אל הנמלטים מבית הדפוס הצטרפו עד מהרה צופים. זכוכית מהחלון התנפצה ברחוב, והלהבות החלו להזדחל כלפי מעלה, על קיר הבניין. כל הדברים בבית הדפוס בערו באש חמה ובמהירות.
קרטר התבונן בקהל. הם צעדו צעד אחד לאחור כאשר החלון השני התנפץ וגל חום הוטח בהם. הוא מצמץ, ובדק שהוא לא טועה. מתוך הבניין נשמעה זעקה ופניו של החיסאב נגלו מבעד לחלון, שרירים ורקמות רכות, מבעבעים ובוערים. באוויר עמד ריח בשר נשרף.
''נשאר לך עוד מהדיו ההוא?'' שאל אותו סטירלינג.
''מה?'' שאל קרטר, שהריח החזיר אותו לפתע לזמן בו עמד במדי צבא מעלי עשן, וצפה בחוסר אונים בחבריו הבוערים.
''המשקה, קרטר. כבר רוקנת את הבקבוק?''
''מה? לא, המפק-'' קרטר עצר וטלטל את ראשו. זה היה לפני זמן רב, בעולם אחר... הזיכרון נעלם כאפר של נייר ברוח.
''תתכבד, בוס'', אמר קרטר והושיט לסטירלינג את הבקבוק. בקבוקי הדיו היו צריכים להיות עמידים.
''קיבלת את המסר הבוקר?'' שאל סטירלינג.
''כן''.
''אז אתה יודע לאן לקחת אותו?''
''עשרים מילין צפונה מכאן. ברליטון. בית דפוס בשם ברליז פרס''.
''אתה בחור טוב, קרטר''.
סטירלינג בלע את שאריות הוויסקי, והחזיר את הבקבוק הריק.
''אתה חושב שהם יזכרו שככה זה התחיל?'' שאל סטירלינג ובהה בלהבות. ''שני שיכורים שלא מנעו תאונה בזמן הנכון?''
''לא יודע. ההיסטוריה זוכרת דברים מוזרים''.
''זה לא משנה'', אמר סטירלינג ומשך בכתפיו. '''כאשר היום מגיע לקצו והלילה מסתיים, הזריחה יולדת בכאב ובדם יום חדש, ושם, שם טמון הנצח, שם החיים זורמים ואינם כבולים בידי העבר, ולא בידי העתיד'''.
הלהבות התפשטו עם התמוטטות הגג, והצופים צעדו צעד אחד לאחור.
עתידו של קרטר יהיה כרוך בעוד הרבה תאונות מתוזמנות-היטב.
''קרטר'', אמר סטירלינג, וקרטר נפנה להביט בו. עיניו של סטירלינג היו מלאות חיים.
''בוא נשתה משהו, כדי להרטיב את הראש של התינוק, אה?''
''נשמע לי רעיון טוב, אם אתה משלם''.
דילן חי בצפון-מערב וויילס עם חבורת חיות וחברה סובלנית מאוד. הוא משתכר לפרנסתו בעבודה משרדית זוטרה והיה מעדיף בהרבה ליהנות מהחופש שמביאה ערמת כסף ענקית. אי אפשר לקנות זמן, רק למכור אותו, נכון? הוא אחד העורכים של כתב-העת ''סטימפאנק'', וסיפורים קצרים שלו התפרסמו בכתבי-עת כמו Concept Sci-Fi, The Nautilus Engine ו- Bewildering Stories (קישורים לכל הסיפורים אפשר למצוא בלוג שלו).
הבלוג של דילן פוקס
Steampunk - כתב העת
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
סיפור נחמד (חדש)
גרומיט שבת, 22/05/2010, שעה 22:51
רק חבל שלא נלווה לסיפור שום מידע על מי שכצתב אותו (מלבד הקישורים, כמובן). אהוד - יש לך במקרה מידע נוסף על הדילן פוקס הזה? לא זוכר שמעתי את שמו עד כה.
|
|
|
|
|
אני אחפש, או אשאל אותו (חדש)
kenny שבת, 22/05/2010, שעה 23:45
בתשובה לגרומיט
|
|
|
|
|
אוי, חמוד מאד מאד (חדש)
אלודאה נטולת ססמא יום שני, 24/05/2010, שעה 22:39
אם כי - חסר תיאורים במידה מפחידה. איכשהו ציפיתי כל הזמן שיהיה עוד ''בשר'' לסיפור.
מצד שני - יאי, חייזרים :)
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
