 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
בדידותו של הפסיכואנליטיקאי
ספרים / רמי שלהבת
יום שישי, 01/10/2010, שעה 11:33
ביקורת על ''בדידותו של קורא המחשבות'' מאת דלית אורבך
|
|
לנרי בן-שלום יש ליקוי קשה שמאמלל אותו – הוא קורא מחשבות. הוא יודע את הסודות הכמוסים ביותר של כל הסובבים אותו, מבקר דרך קבע בחדר הסודי במחשבותיה של אמו שבו היא נזכרת במאהב שהוליד אותו, יודע שאביו שונא אותו ומכיר את כל התסבוכות והתסביכים של כל אדם ואדם בו הוא נתקל. הוא כה רגיל להיכנס לתודעותיהם של אנשים אחרים, שהרגשות האמיתיים שלו קהו מזמן, והוא מוצא את עצמו דולה שוב ושוב מחשבות ורגשות מספריית תחושות שאסף ממוחותיהם של אחרים. דווקא הוא, שהכול חשוף בפניו, כלוא עמוק בתוך קונכייה מלאת הגנות.
את היכולת הזאת הוא מנצל לשני דברים: ראשית, להרס עצמי; שנית, לעבודות ייעוץ עבור עורך הדין הפלילי הנכבד בנימין ויינברגר, שאת המשפטים שלו נרי מלווה באופן קבוע, מוציא פרטים חשובים ממחשבותיהם של חשודים ושל עדים ומצליח כך לזכות את החפים מפשע. פרנסה מכובדת, שכמובן מאמללת אותו, אם כי לא יותר מדי.
המצב מסתבך באמת כשנרי עצמו הופך להיות חשוד ברצח. בחקירה הוא יגלה על עצמו דברים שהצליח להדחיק שנים ארוכות וייאלץ להיפתח ולקלף מעצמו חלק מההגנות הרבות שבנה במשך השנים. המחיר של הגילוי הזה יהיה כבד, אך משתלם.
התיאור הזה יכול להיות בסיס לספר נהדר, שיעקוב אחרי ההתמודדות של נרי עם היכולת הבלתי אפשרית שלו, ויבחן מבעד לעיניו את המחשבה האנושית ואת נפש האדם. לרוע המזל, הוא נופל – ובגדול – בביצוע.
ניכר שדלית אורבך, שזה ספרה הרביעי, הושפעה מאוד מהמחשבה הפסיכואנליטית. ספרה שופע מושגים הלקוחים מפרויד, מלאקאן ומאחרים, עם שלל תתי-מודע, דחפים, עכבות, שיקופים, הדחקות וכן הלאה. עולם המחשבה הפסיכואנליטי מנחה לחלוטין את עיצוב הדמויות שלה, שכולן מתוסבכות מאוד ומלאות דחפים סמויים שאף הן עצמן אינן מודעות להם, אך הכול, כמובן, חשוף לעיניו של נרי, קורא המחשבות. וכמובן, גם התהליך שעובר על הגיבור לקראת הסוף הוא תהליך של טיפול פסיכואנליטי מובהק, של קילוף שכבות של הדחקות והגנות אחרות וחשיפת הרגש האמיתי והטהור.
הפסיכואנליזת-יתר הזאת נמצאת בעוכריו של הספר. מובן שלבני אדם יש תסביכים, שהם נושאים בתוכם פצעים שהותירו בהם הוריהם מגיל צעיר, אבל ב''בדידותו של קורא המחשבות'', אלה הופכים לחזות הכול. פרט לדמות אחת, לאף אחד בספר אין רגשות פשוטים ובסיסיים כמו שמחה, עצב, שעשוע, משיכה טהורה, וכמובן הס מלדבר על חוש הומור. ואילו לדמות יחידה זו – דפי, אחותו של נרי – אין בספר קיום עצמאי ונדמה שהיא נועדה בעיקר לשמש כשיקוף של אחיה.
האתגר הגדול בספר העוסק בקריאת מחשבות אמיתית הוא לצייר תמונה אמינה ומשכנעת של נפש האדם. הבחירה של אורבך להתמקד רק ברגשות המורכבים ולהתעלם מהרגשות הבסיסיים ביותר משטיחה מאוד את דמויותיה ואת מערכות היחסים שהיא בונה. היא מציירת את כל בני האדם כשקים גדולים של תסביכים ותו לא. התמונה הזאת מאפשרת לה, ללא ספק, לקלוט חלק משמעותי ממורכבות הנפש האנושית, אבל זה לא מספיק. בלי הרגשות הפשוטים, דמות האדם שהיא מציירת בספרה נותרת חלקית מאוד, ובעיקר מכנית מאוד. כל הדמויות בנויות כביכול ''על פי הספר'', בדיוק על פי התאוריה הפסיכואנליטית, בלי שאורבך העזה להכניס בהן משהו אישי משלה.
בעוד שהתחקיר שעשתה אורבך בתאוריות הפסיכואנליטיות מקיף מאוד, בתחומים אחרים ניכר בספרה רישול, ובמיוחד במה שנוגע להליכי משפט ואכיפה. הדוגמה הבוטה ביותר היא העובדה שהגיבור נעצר לתקופה ארוכה בלי להגיע אפילו פעם אחת להארכת מעצר בבית משפט, מה שלמיטב ידיעתי אינו מתיישב כהוא זה עם המצב החוקי בארץ. גם תיאור תא המעצר שלו נראה לי בלתי אמין, אך היות שאין לי למה להשוות, ניתן לה ליהנות לפחות כאן מן הספק.
''בדידותו של קורא המחשבות'' הוא ספר עם פוטנציאל נהדר. הרעיון העומד בבסיסו מרתק, אך הוא מנוצל באופן חלקי בלבד ונכשל בגדול בנקודה המשמעותית ביותר – תיאור נפש האדם. אילו אורבך היתה מרשה לעצמה יותר חופש ולא היתה כובלת את עצמה בכוח למכניקת הנפש הפסיכואנליטית, הספר היה יכול להיות מבריק. כיוון שלא עשתה זאת, נותרנו עם ספר בינוני בלבד, וחבל.
בדידותו של קורא המחשבות
דלית אורבך
הוצאת ידיעות אחרונות, 2010
294 עמודים.
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
נושא קשה
קרן אמבר יום ראשון, 03/10/2010, שעה 17:54
(7 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
