סימנטוב ספרים / אסף דקל
יום ראשון, 01/06/2008, שעה 0:08
ביקורת על ספרו החדש של אסף אשרי
בתמונת הפתיחה של 'סימנטוב', מגיע אליהו הנביא אל אחוזה מבודדת, אי שם במדינת ישראל. הוא יורד ממרכבת האש שלו, מפוצץ ושורף חפצים אקראיים, ושולף את לבו של אחד השומרים מחזהו, תוך שהוא מפטיר – ''...משיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם...''. וזאת רק ההתחלה.
'סימנטוב' הוא ספר מודרני, העוסק במיסטיקה ובמיתולוגיה היהודית, ושילובן בימינו אלה. כפנטסיה, כמובן. הוא מרתק, כתוב היטב, ואפילו מחכים. בקיצור, ספר נהדר. הוא משתלב היטב בזרם החדש של ספרי פנטסיה עבריים מקוריים, השואבים את חומריהם (דמויות, עלילות, ושאר מיני פרטים) מהמסורות המקומיות שלנו ('הלוויתן מבבל', 'הלב הקבור', ועוד). ובעצם, איזה כיף שבכלל אפשר לדבר על זרם שכזה.
הזרעים לסיפור הזה טמונים בראשיתו של הזמן. אי-אז לפני דורות רבים, היו נפילים בארץ. הנפילים הם מלאכים שנפלו, עקב אהבתם לאשה הראשונה, לילית (לפי חלק מהאגדות, אשתו הראשונה של אדם הראשון). והיום? לילית כבר מתה שנים רבות, אבל המלאכים עדיין לא יכולים לחזור למרומים, ויורשותיה של לילית שולטות בהם, באמצעי הקבלי הידוע – שמותיהם. או שלא. אליהו הנביא מגיע אל מנהיג הנפילים, ומגלה לו שבעצם אותם שמות אבדו. הנפילים חופשיים לעשות כרצונם.
ואז מתחילות נשים להעלם. הימים הם ימי ספירת העומר, ועקב לחצים פוליטיים המגיעים מגבוה, מעורבת בחקירה יחידת 'הידעונית' במשטרת ישראל. יחידה זאת עוסקת לרוב במקרים מוזרים ובלתי פתירים, ומביאה תוצאות בדרכה המיוחדת – מיסטיקה. קבלה, פתיחה בקלפים, קריסטלים. כל מה שיביא תוצאות. ואת היחידה מנהיגה מזי סימנטוב, הגיבורה. היא עצמה נטולת כוחות מיוחדים, אבל היא באה מבית טוב. אמה, רחל סימנטוב, היא ה''סנדקית'' של כל אנשי המאגיה בסביבה. היא יודעת הכל, ומוקפת במגוון צבעוני של ידעונים ומעוננים. ואביה של מזי? עליו אנחנו לא יודעים הרבה בתחילה, וגם כשיחשף מידע, זה יהיה במשורה.
כשמזי סימנטוב מתחילה לחקור, היא נקלעת אל לב הסערה, שכלל אינו רגוע, במלחמה שבין הנפילים לארגון הסתרים של בנות הלילית. הסערה הולכת וצוברת תאוצה, ככל שמתקדמת ספירת העומר, וברור שהשיא יגיע בסופה. מה התוצאות האפשריות של המלחמה הזו? לא ברור, הספר לא מתעמק בשאלה. הוא מניח לנו להסיק שלא יהיה טוב, אם כי ההתייחסות הברורה היחידה הזכורה לי בנושא נוגעת למחיקת כל הישגיו של ארגון בנות הלילית. עניינים של מעמד האשה, בעיקר. אם זה כל מה שהארגון הצליח להשיג באלפי שנותיו בסביבה, הרקורד לא מרשים במיוחד. עד המאות האחרונות הרי, נשים לא היו יותר מרכושם של הגברים. עד המאה האחרונה, הרי, לא היו כמעט נשים כלל בעמדות כוח, ויש יאמרו שגם כיום לא. אז מה בעצם סיבת קיומו של ארגון בנות לילית? כדברים רבים אחרים, הספר משאיר את הדברים פתוחים. גם לזה יש צד חיובי, כי התחושה שנוצרת היא של עולם נרחב בהרבה מהמופיע בספר. דוגמא טובה אחרת הוא אביה של מזי, ישראל, שברור שהסיפורים עליו, אם יסופרו בפעם אחרת, יכולים לאכלס כרך או חמישה. מאידך, חסרים פרטים רבים והקורא נותר עם שאלות, שלא זוכות לתשובה בספר. מה למשל הופך מישהי לבת-לילית? לידה אקראית? אם כן, איך היא מאותרת על ידי הארגון? מה בעצם יכולות נשות הארגון לעשות? נרמז על כוח פוליטי, והן חמושות בכלי נשק מגניבים, אבל האם זה הכל? הייתי שמח להרחבה על הרקע, בין אם של בנות לילית, ובין אם לגבי הדמויות האחרות, כל כמה שהוא עשיר ומרתק כפי שהוא.
לא רק הרקע נבנה היטב. כל הדמויות כולן הן אנושיות ושלמות, במובן שברור לנו שמדובר באדם שלם בעל עבר ואופי, שרק במקרה מופיע בספר, ולא ברחוב. אם מדובר באנשי היחידה, בנשים החטופות, במשפחתה של מזי (שבעיקר גורמת לצרות, כמו כל משפחה), ואפילו המלאכים שנפלו, ורוצים כבר לחזור הביתה. אם יש פגם מסוים בדמויות, הרי זאת העקשות היתרה שלהן בשילוב רפרנסים תרבותיים כמעט בכל שיחה. בהקשר זה, דומה כי אשרי התאמץ לספק לנו יצירה בלתי-תרגימה לכל שפה אחרת. איך תתרגמו לשפה אחרת, למשל, את המתח בין אשכנזים ומרוקאים? או שברי שירים המשולבים בשיחות? גם אלו נוטעים את היצירה עמוק במרחב הישראלי בן ימינו. בניגוד לספרי פנטסיה מקוריים אחרים, לא ניתן לחשוד שהספר מתורגם. הכל משלנו, לטוב ולפחות טוב.
כמובן, כל הדמויות שוות, אך יש שוות יותר. בהקשר הזה, נראה שהושם דגש רב מאוד על הדמויות הנשיות. הדמויות הגבריות, פשוט אינן במוקד העלילה. כל הדמויות המרכזיות, המעניינות, הפעילות, המשפיעות, ה''גיבורים'' של הסיפור, הן הנשים (הן, וישראל, אביה של מזי, בהופעתו הקצרצרה). יתכן שזה נובע מנסיון מודע ליצור ספר המתעסק במלחמת המינים, מהזווית הנשית – הרי מדובר במלחמה בין הנפילים-הגברים לבנות-הלילית-הנשים. העמדה דיכטומית זאת בעייתית קצת, כי בעוד בנות הלילית מתיימרות לייצג את כלל המין הנשי, הנפילים לא מתיימרים לייצג אף אחד. הם לעצמם, ואפסם עוד. אבל, העיסוק במלחמת המינים הוא בצד הדברים, והעלילה הסוחפת מקבלת קדימות ראשונה.
ככלל, אני מרוצה, וגאה בפנטסיה העברית שהצליחה להבשיל לשלב הזה בחייה. כמובן, עלינו לקוות שלא מדובר בשלב חולף, ושיגיעו עוד ועוד ספרים בסגנון זה, ממקלדתו של אסף אשרי, ואחרים. הספר סוחף, קולח ומותח, ואין לי ספק שעוד אחזור לקרוא בו. עתה, נותר רק לחכות לסרט על פי הספר.
סימנטוב מאת אסף אשרי הוצאת זמורה ביתן, 2008 345 עמודים.
ספר נהדר שלפי דעתי עשה פריצת דרך(חדש) רועי יום ראשון, 01/06/2008, שעה 13:10
ולאלעד שמעלי, למה חשבת ככה? מה לא אהבת? אמירה סתמית שהאמת מעלה בי שאלות אם בכלל קראת אותו.
עזוב רועי, מדובר באיש מדון ידוע(חדש) נורית יום ראשון, 01/06/2008, שעה 13:20
טוקבקיסט שאת הסגנון שלו אפשר לזהות גם בלי טלסקופ האבל ושכבר נזרק מynet ומתפוז וכעת מצא את דרכו לכאן.הוא מוצא בכל פעם מטרה אחרת כדי לשגר אליה אמירות לא מבוססות ולא מעניינות כדי לעשות פרובוקציות. אל תתחיל איתו דיון ואל תאכיל את הטרול על שלל כינויו שיגיעו בהמשך. זה לא קשור לא אלייך ולא לספר אלא רק לכותב הטרולי בעצמו. ולפני שמישהו אחר יאמר לי שאני מגזימה, תראו את הדיונים הרלוונטים בפורומי הספרות השונים.
שירה צרופה הביקורת שלך(חדש) יודה מהקריות יום שני, 02/06/2008, שעה 15:34
בתשובה לgorbash
תודה והייתי מצטרף לקריאות הגפן! גפן! גפן! אם לשנייה היה מפסיק בראש שלי הזמזום של: תגיד לו שיכתוב המשך, תגיד לו שיכתוב המשך, תגיד לו שיכתוב המשך וכל זה בלי שבראש שלי יש קאט ופייסט.
אם כבר הזכרת את אליג'ה ביילי(חדש) שירה יום שני, 02/06/2008, שעה 16:02
בתשובה לgorbash
או בתרגום שאני יותר אוהבת ''אליה ביילי''. אליה ביילי מופיע לראשונה במעורת הפלדה. ושם נכתב בפירוש שהם המקורי שלו הוא אליהו - כמו אליהו הנביא. ולאשתו קוראים איזזה וזה הגיע מאיזבל וזה די פרט משמעותי לעלילה. כן אסימוב כבר הקדים את אשרי והכניס אותו לספר שלו. (סתם הערה קטנונית)
אלא שאסימוב לא כתב את התנ''ך(חדש) יודה מהקריות יום שני, 02/06/2008, שעה 17:47
בתשובה לשירה
ואם כבר אז התרגום היה צריך להיות אליהו לפי הגישה שלך. אז זאת אומרת שגם אנחנו מצפים לקרוא על רם ויעל (רומאו ויוליה) ועל יוסי קרמי (ג'וס מוסי) מילד מלחמה או לרצון שטיפהשפלה(ויל לורנס מדרקון הוד מלכותו). אני לא חושב שמבחינה של תעתיקים צריך להחליף את השמות ולעברת אותם ובטח לא חושב שלאסימוב יש זכויות יוצרים או סימן רשום על התנ''ך כמקור השראה. אבל גם אני קטנוני בלבד :)
הזוכה שלי בגפן בקטגורית המקור(חדש) יהודה גרנות יום שני, 02/06/2008, שעה 11:56
ואני מקווה שיהיו רבים שיסכימו איתי. אשרי אולי לא היה פעיל באגודה בשנים האחרונות אבל ראיתי אותו בכנסים רבים ואין ספק שהוא חלק מהקהילה. הגיע הזמן שמי שיקבל את הפרס יהיה ראוי לו גם וראשית מהבחינה הספרותית אבל גם מי שמכיר ומוקיר את האגודה וקהילת החובבים.
הא? מה זה קשור לקהילה?(חדש) Boojie יום שני, 02/06/2008, שעה 19:28
בתשובה ליהודה גרנות
אני די בטוחה ש''סימנטוב'' יזכה בגפן השנה, וזה באמת לא קשור לקהילתיות או אי-קהילתיות של אסף. הספר פשוט ראוי לזה, ואני מאמינה שמספיק אנשים יסכימו עם זה. זה הקריטריון הראוי היחיד, ללא שום קשר לקהילתיות. ביום שבו יהיה פרס גפן על קהילתיות, אני די בטוחה שהאגודה תודיע על זה.
אני חושבת שכל מי שזכה עד היום בגפן היה ראוי לו(חדש) יעל שבת, 07/06/2008, שעה 11:45
בתשובה ליהודה גרנות
גם אם פה ושם הפייבוריט שלי לזכיה היה שונה, עדיין מי שקיבל את הפרס היה ראוי לו.
לא יודע על עניין הקהילה(חדש) דב ערמוני-הס יום שני, 02/06/2008, שעה 13:26
והאמת? גם לא מעניין אותי. אם יתנו לו את הגפן זה יהיה על סמך יכולת הכתיבה שלו והספר הזה שבעיני הוא ארוע ספרותי של ממש.
אליהו הנביא(חדש) שירה יום שני, 02/06/2008, שעה 16:09
אני אומנם שמחה שכותבים מכניסים מוטיבים יהודיים לעלילה שלהם אבל עדיין קשה לי אם העובדה שעושים רצח אופי לאליהו הנביא. אשרי צודק בכך שדמותו של אליהו כפי שהיא מצטיירת בימנו שונה מדמות של אליהו בתנ''ך (ככה קראתי בראיון שאשרי נתן). אבל דמותו של אליהו בספר (מהמעט שקראתי) היא עדיין משהו אחר לגמרי.אם לוקחים דמות מהמקורות היא צריכה להיות יותר דומה למקור שלה.
זאת אומרת שהוא שחט 450 איש, הוריד אש על עוד חמישים וגרם לבצורת ורעב שוודאי גרמה למוות של רבים אחרים בתקופה ההיא שבה היו תלויים בגשם כדי לחיות או למות על תוצרת חקלאית. אשרי עוד היה עדין עם התיאורים של אליהו. בפרק הפתיחה הוא הורג איזה עשרה שומרים או משהו כזה, קטן על אליהו האמיתי.
צודקת, אליהו היה הרבה יותר גרוע:(חדש) יודה מהקריות יום שני, 02/06/2008, שעה 18:53
בתשובה לנחמן חסר ניסיון
ואם כבר לנטפק את התנ''ך ואת אליהו אז הוא שרף חמישים ואחד איש (כולל שר החמישים אבל זה רק ברוח המתהווה של הפתיל.
מתלבת אם לענות(חדש) שירה יום רביעי, 04/06/2008, שעה 17:29
בתשובה לנחמן חסר ניסיון
אני לא חושבת שיש באנטרנט יכולת לדיון רציני. כך שנראה לי חבל להתחיל לדון בזה אליהו אכן היה קנאי גדול לדבר ה'. אבל לא רק. הפסוקים שהבאת קצת מנותקים מההקשר שלהם. דמותו של אליהו היא הרבה יותר מורכבת מזה. ויש הבדל בין להיות קנאי לבין להיות רשע.
אבל גם בספר הוא קנאי ויש לו מטרה(חדש) נחמן חסר ניסיון יום רביעי, 04/06/2008, שעה 18:47
בתשובה לשירה
המטרה שלו מקדשת את האמצעים ולכן הוא עושה דברים שנתפסים לנו כאנשים כלא מוסריים. בדיוק כמו שאמרת, אליהו הנביא הוא דמות מורכבת. חלק מהעניין בדמות שלו הוא שהוא מעל המוסר האנושי ושאחד הציווים האלוהיים שלו הוא ''מכשפה לא תחייה'' למשל. זה לא ציווי מוסרי ברמה האנושית. יש מכשפות טובות ורעות אבל לפי הצו האלוהי והמוסר האלוהי כולן חייבות למות. זה לא עושה את הדמות של אליהו ללא מוסרית אלא לכזאת שהולכת לפי מערכת שונה של חוקים.
מוסר הוא יחסי לחברה.(חדש) Boojie יום רביעי, 04/06/2008, שעה 21:34
בתשובה לנחמן חסר ניסיון
מאחר שבספר אליהו הוצא מהקונטקסט התנ''כי והובא לקונטקסט של החברה של ימינו, שהמוסר שלה הוא תוצר של התפתחות ממושכת לאור גישות הומניסטיות, רצח המונים על רקע דתי (או ''ציווי אלוהי'') הוא בהחלט לא מוסרי. יחסיות מוסרית היא דבר נחמד ברמה הפילוסופית, אבל ברמה המעשית היא עלולה להביא אותנו למקום שבו כל מעשה, ולו המחריד ביותר, מוצדק משום שמבצעו מסתמך על מוסר שונה מהמקובל בחברה. זה לא הולך. אם אנחנו, כחברה, לא מצדיקים רצח על רקע דתי (בין אם הציווי הדתי הוא ''דין מוחמד בסיף'' או ''מכשפה לא תחיה''), אנחנו חייבים לראות את מעשיו של אליהו כלא מוסריים, גם אם מנקודת המבט שלו הם כן. אגב, נקודה שחשוב לראות בעולם של סימנטוב: לא מיוחסת לאלוהים עליונות מוסרית. רק כוח עדיף. המלחמה בסימנטוב היא לא מלחמת טוב ברע, אלא מלחמה בין כוחות מנוגדים. כך ש''ציווי אלוהי'' גם הוא לא מהווה צידוק מוסרי כלשהו - זה שהבריון הכי גדול בשכונה אמר לך לעשות משהו עוד לא מציב אותך מעל לציוויים המוסריים המקובלים.
הדבר הזה, שנקרא ספרות,(חדש) Boojie יום רביעי, 04/06/2008, שעה 21:41
בתשובה לשירה
לא מחויב להתייחס לדמויות מהמקורות באופן שונה מאשר לכל דמות אחרת. ברגע שדמות הפכה לדמות ספרותית, היא לא מחויבת לשרת יותר את הדיוק ההיסטורי ו/או המיתולוגי, אלא רק את הצרכים הספרותיים. לא שאני חושבת שאליהו בספר שונה במיוחד מהקנאי הדתי המטורף שמופיע בתנ''ך, אבל ברמה העקרונית, מה שאת אומרת פשוט לא נכון. יצירה ספרותית היא לא ספר היסטוריה ולא מחקר אקדמי, והמחויבות היחידה שלה היא לאמת הספרותית, לא לשום אמת אחרת.
שווה גם להוסיף(חדש) kenny ממחשב שאול יום חמישי, 05/06/2008, שעה 18:55
בתשובה לBoojie
שהתנ''ך איננו ספר היסטוריה. הוא מתאר מאורעות היסטוריים אך הוא איננו ספר המתיימר לתאר בצורה מדויקת את המאורעות ההיסטוריים והקשרם ואת הדמויות ההיסטוריות, דבר שכל ספר היסטוריה רציני משתדל לעשות. דמותו התנ''כית של אליהו (אם נניח שהיא מתייחסת לאדם שאכן התקיים) היא יציר ספרותי לפחות כמו הדמות של אליהו המתוארת על ידי אסף אשרי.
לא קשה לראות שסיפורי אליהו הם אסופה של סיפורים עממיים שקובצו יחד על ידי עורכים מאוחרים. המספרים המקוריים בנו דמות שתתאים לכל סיפור וסיפור, והעורכים בחרו מתוך קורפוס הסיפורים שהיו בזמנם את אלה שרצו להכניס לקאנון. יש לזכור שהבקשה לנאמנות ''לדמות המקורית'' של אליהו היא למעשה בקשה לנאמנות לבדיון ספרותי ולכן נראית אירונית משהו.
זה כבר עניין של אמונה(חדש) יעל שבת, 07/06/2008, שעה 11:49
בתשובה לkenny ממחשב שאול
יש אנשים שמאמינים שהתנ''ך הוא תיעוד היסטורי מדויק. אני לא מסכימה איתם, אבל זו האמונה שלהם.
עניין של אמונה(חדש) Kipod שבת, 07/06/2008, שעה 12:37
בתשובה ליעל
ואת מודעת, אני מניח, לכך שאמונות יכולות להיות נכונות או שגויות, כמו כל סוג אחר של טענה?
למעשה, לאמונה (כלשהי) אין שום קשר למה שהיה באמת, אם בכלל היה. (חדש) רני שבת, 07/06/2008, שעה 16:26
בתשובה לKipod
אמונה לא יכולה להיות נכונה או שגויה משום שמדובר בכלל בסקאלה אחרת. יש שמאמינים באלוהים ויש שמאמינים בג'דיי, ויש שחושבים שהתנ''ך הוא תיעוד הסטורי ויש שרואים בו, כמוני, יצירה ספרותית בדיונית מופלאה - אבי אבות הפנטסיה. וממש כשם שהיו סופרים שהתייחסו ביצירותיהם לספרים אחרים, קאנוניים (למשל, ''מרשעת'' שהתייחס לדמות המכשפה ב''הקוסם מארץ עוץ'') כך עושה אסף אשרי לדמותו של אליהו כפי שהצטיירה בתנ''ך. וכמובן ששווה לזכור שגם בתנ''ך הוא מצטייר כדמות מאד בעייתית, במקרה הטוב.
ברור שאמונה יכולה להיות נכונה או שגוייה.(חדש) Kipod שבת, 07/06/2008, שעה 19:51
בתשובה לרני
או שבאמת היה קיים אדם בשם אליהו, או שלא. או שהוא באמת דיבר עם אלוהים, או שלא. יתכן שיהיה לנו קצת קשה לגלות אילו מהאפשרויות נכונה, אבל זה לא אומר שלא קיים להן ערך אמת.
או שבאמת היתה כפה אדומה, או שלא. (חדש) רני יום ראשון, 08/06/2008, שעה 2:16
בתשובה לKipod
או שבאמת הזאב אכל את סבתא שלה ואז הקיא אותה, או שלא. או שבאמת היו אלפים וגנדלף, או שלא. או שבאמת פרודו ערך מסע להר האבדון, או שלא. או שבאמת היה מבול והיתה תיבת נח, או שלא.
זה נכון לגבי כל אגדה ומיתוס, לא רק התנ''ך. זה נכון אפילו לגבי ''שר הטבעות'', ויעידו על כך כמה טולקינאים מאמינים.
אני חושש שאיפה שהוא בדרך איבדת את הנקודה שלך.(חדש) Kipod יום ראשון, 08/06/2008, שעה 10:16
בתשובה לרני
אם כל המיתוסים והאגדות אותו דבר (נקודה שאני לא ממש חולק עליה, אגב), אז מה זה אומר, בעצם? שאסור נניח לקחת את דמותה של כיפה אדומה ולשנות אותה, ולהתאימה לימינו? או שכן מותר, ואז כנגד מי באים הטיעונים שלך? כי אני בוודאי לא הבעתי כאן את הדיעה ההפוכה לזאת שמשתמעת מדבריך.
יש כפה אדומה ויש התנ''ך, לא שחור-לבן.(חדש) ניר (הרגוע) דיקמן יום ראשון, 08/06/2008, שעה 11:12
בתשובה לרני
ומבלי לזלזל בטולקין, עד שלא נשפכים נהרות של דם בעקבות ספר אז הוא לא נחשב ספר קודש והיחס אליו ראוי להיות אחר. כשמישהו מצייר קריקטורה של גנדלף בדנמרק הטולקינאים לא מתקיפים שגרירויות דניות, כשהמוסלמים שומעים על קריקטורה של מוחמד לעומת זאת... לספרים שונים יש משקל שונה ואין עם זה בעיה. אי אפשר לומר שאין ספרים חשובים יותר וההשוואה בין כיפה אדומה לתנ''ך נראית לי לא רצינית.
זה מה שהופך ספר לספר קודש?(חדש) רני יום ראשון, 08/06/2008, שעה 12:02
בתשובה לניר (הרגוע) דיקמן
נהרות הדם שנשפכים בעקבותיו? נראה לי שאתה מבלבל בין מה שיש בספר עצמו, לבין תגובות חיצוניות לו. מה גם שיש מאמינים של כמה דתות מזרחיות קטנות שמן הסתפ יחלקו על דעתך או על העובדות שאתה מציג.
למעשה, לא זכור לי שהמורמונים שפכו דם כלשהו, ובכל זאת יש להם ספר קודש. או הדרוזים.
נהרות הדם היו אמירה צינית(חדש) ניר (הרגוע) דיקמן יום ראשון, 08/06/2008, שעה 14:56
בתשובה לניר (הרגוע) דיקמן
אבל אי אפשר להתעלם מכך שספרי קודש ולא משנה של איזה דת יש להם מקום אחר בהיררכיה מאשר אגדות ילדים לדוגמא. זה לא אומר דבר על ערכם הספרותי אבל יש ספרים שלא נמדדים רק על פי ערכם הספרותי ורק כדי לסיים את הדיון אני אביא דוגמא שעוסקת בנאצים (ועל פי חוק גודווין אסיים בכך את הדיון והסטיה מהנושא)
גם למיין קאמפף או לנוטות החסד העכשוי אין ערך ספרותי שווה, אבל המשקל ההסטורי של שניהם בגלל הקשר הנאצי משנה את התמונה ואין להתעלם מכך. לא דומה סיפור המאבק של צייר רחוב אלמוני לסיפורי האחים גרים.
או שבאמת היתה כפה אדומה, או שלא. (חדש) ניר (הרגוע) דיקמן יום ראשון, 08/06/2008, שעה 11:18
בתשובה לרני
ובכלל וסליחה שאני פונה אלייך כמו''ל ולא כבן אדם פרטי, למה הספר או דומיו לא יצא אצלך בהוצאה? הרי לפי האתר שלך, אסף אשרי עומד לעבוד על פרויקט מקור אצלך בהוצאה. זאת הייתה יכולה להיות יריית פתיחה מוצלחת, לא?
אין קשר בין שני הדברים(חדש) רני יום ראשון, 08/06/2008, שעה 11:57
בתשובה לניר (הרגוע) דיקמן
ולמעשה אף רצוי שמי שעורך, או קשור לעריכת ספר בהוצאה א' יוציא את ספרו בהוצאה ב'. אבל זו כבר באמת סטייה מנושא הדיון כאן. די אם אומר שאסף הוא מחבריי הטובים ואני מאושר לראות אדם כה קרוב אלי מוציא ספר כל כך מבריק.
אין קשר בין שני הדברים(חדש) ניר (הרגוע) דיקמן יום ראשון, 08/06/2008, שעה 15:02
בתשובה לרני
האם תהיה מוכן להרחיב על העניין? (לא כל יום יוצא לי לדבר עם מו''ל ומישהו שמבין, אז אני מעז לנצל את ההזדמנות). מה כ''כ רע בזה? כדוגמא אביא את הדוגמא היחידה שעולה לי בראש כרגע כספר מקור. אז תסלח לי מראש אם העולם שלי צר בהקשר הזה. אני מאד נהניתי מהספר הבלשי ''קילומטר ויומיים לפני השקיעה'', ועד כמה שאני מבין שמעון אדף כתב אותו בהוצאה שבה עבד כעורך ואם אני לא טועה זה הספר הכי מצליח שלו ולדעתי גם הכי טוב.
ובלי קשר ורק כדי להראות לך שאני עוקב בהתמדה אחרי פרסומי הוצאת גרף רציתי לומר שאני מקווה שתוציאו כבר את קושיאל ואת בת דרקון הברזל
בוודאי(חדש) יעל שבת, 07/06/2008, שעה 17:02
בתשובה לKipod
אבל אם בא אדם שמאמין באמת שהתנ''ך הוא תיעוד היסטורי מדויק ביותר, אז לא עוזר אם בויכוח איתו אומרים שזו יצירה בדיונית.
אם נקודת המוצא של שני המתדיינים אינה זהה, אין טעם לדיון.
מבחינה זו, התשובה של ''בתנ''ך הוא מצטייר הרבה יותר גרוע'', קולעת למטרה יותר.
לא ברורה לי ההתבטלות החילונית הזאת(חדש) yossi יום ראשון, 08/06/2008, שעה 1:46
בתשובה ליעל
אז מה אם מישהו חושב שזה תיעוד היסטורי? זה הופך את הטיעון שלו ליותר משכנע? הרי היו כאלה שחשבו שהעולם שטוח ושאם יפליגו רחוק מידי אז יפלו מהקצה שלו, האם האמונה שלהם בכך הפכה אותם לצודקים יותר?
לא....(חדש) יעל יום שני, 09/06/2008, שעה 21:32
בתשובה לyossi
אבל זה כן אומר שבדיון איתו אתה תלך אחורה לנקודת מוצא משותפת יותר רחוקה.
כרגע הויכוח הוא כמו שבאים לאדם שטוען שתפוחים הם פרי מרושע ואומרים לו שהוא טועה כי תפוזים הם פרי נהדר. אם לא תלך דרגה אחת אחורה ותתחיל טיעון על פירות בכלל, אין שום ערך לדיון כי אתם מדברים על שני דברים שונים.
אני לא בטוח שקיימת נקודת מוצא כזאת בויכוח עם אדם מאמין(חדש) רני יום שלישי, 10/06/2008, שעה 1:03
בתשובה ליעל
כשמישהו מאמין שהתנ''ך הוא תיעוד היסטורי מדויק לי, לפחות, אין שום נקודת מוצא משותפת איתו. כל מה שנותר לעשות הוא להסכים שלא להסכים (ועם חלק מהדתיים אפילו זה בלתי אפשרי) וזהו.
אין ספק שסימנטוב הוא ספר טוב אבל(חדש) נועם יום שלישי, 03/06/2008, שעה 17:59
ספרות המקור של הז'נר תצא נשכרת אם לא נשווה את הסופרים שלנו לסופרים בני זמננו כאדף וינאי אלא לענקים של תור הזהב כמו אסימוב,הינלין,קלארק,דיק,לם,אליסון ועוד. הגיע הזמן להפסיק להיות פרובנציאלים ולהתחיל לשאוף אל הכוכבים בדיוק כמו שאשרי עצמו כתב במאמר שלו על המדע הבדיוני המקומי.
ורק כדי שאביא גאולה לעולם(חדש) רועי יום שלישי, 03/06/2008, שעה 21:42
בתשובה לנועם
במסגרת להביא דברים בשם אומרם: ההמלצה של אריאנה מלמד לרשימת קניה לשבוע הספר-קריאת חובה, כותרי הרוחניות, המדע הבדיוני וההומור שמוכרחים להחזיק בהישג עין-זר ארץ נוכריה(הינליין), מחר כפול תשע(אסימוב), הקיבריאדה(לם) ו- ``סימנטוב``, אסף אשרי, זב``מ- הוא לא היה רב מכר משום שעדיין לא הספיק. רק נולד וכבר הוא מבעבע מרוב יצירתיות, משלב פנטזיה פסבדו-עתידנית עם סיפור בלשי מופתי ומיסטיקה יהודית מתפרצת בדמויותיהם של נפילים מכונפים ומרושעים- ממתק אמיתי.``
לדעתי צריך לחכות לעוד ספר ולא לסרט(חדש) דורון קרמר יום ראשון, 08/06/2008, שעה 2:13
הסיכוי שסרט ישראלי יצליח להתעלות לרמות שסימנטוב מציע הוא נמוך(תקציב, שחקנים, בימאי,אנימציה ממוחשבת). לעומת זאת אשרי כבר הוכיח שלכתוב הוא יודע. אני בעד ספר המשך ולפי דעתי יפה שעה אחת קודם!
ספר המשך- צעדים אקטיבים(חדש) שפנפנת אמן סלע יום ראשון, 08/06/2008, שעה 17:44
בתשובה לדורון קרמר
יש לי את כתובת המייל של העורכת של ההוצאה ואת הכתובות של אנשים אחרים בתוך ההוצאה והייתי רוצה לדעת אם יהיו כאן אנשים שיהיו מוכנים לכתוב לאנשים האלה מייל שיראה להם שאנחנו מעוניינות ומעוניינים שסימנטוב 2 יראה אור ויקרום גידים. מראיון שנתן אשרי בעיתון העיר ניתן היה להבין שיש לו כבר רעיון לספר המשך ולכן אני מניחה שהוא רוצה בזה אבל צריך כידוע שניים לטנגו וצריך להראות להוצאה שאנחנו מעוניינים שזה יקרה אז אני יודעת שיש הרבה כאלה שצוחקים על העניין של עצומות ואינטרנט ומיילים אבל נראה לי שזאת יכולה להיות הזדמנות להשמיע את קולנו כקוראות וקוראים. אם כל מי שהשמיע את העניין יכתוב מייל קטן ביחד נוכל לסתום את תאי המייל של ההוצאה ואם מסעות כאלה הצליחו להשאיר את ג'ריקו בחיים לעוד מעט והצליחו לעשות מסרניטי סרט באורך מלא אז כדאי שנרים את הכפפה ונפשיל שרוולים ונכה במקלדות. אז מי איתי?
אומ.(חדש) Boojie יום ראשון, 08/06/2008, שעה 18:55
בתשובה לשפנפנת אמן סלע
יש דרך אחת בטוחה לדאוג לכך שברגע שיהיה ספר המשך כתוב (ותנו לאסף לנשום קצת אחרי הטירוף של שבוע הספר...) ההוצאה גם תוציא אותו: לקנות את הספר הראשון. עצומות לא עובדות. אימיילים לא עובדים. כל השטויות האלה הן בחינם, הן דורשות אפס מאמץ והן לא שוות כלום. רוצים שיוציאו ספר שני? קנו את הראשון. הדרך הפשוטה ביותר לשכנע הוצאה שאכן כדאי לה. והאמת, על פי המכירות עד כה, אני מוכנה להתערב שברגע שייצא ספר שני, ההוצאה תקפוץ על זה בהתלהבות רבה.
עצומות זה בזבוז זמן מוחלט. (חדש) רני יום ראשון, 08/06/2008, שעה 22:37
בתשובה לשפנפנת אמן סלע
כנ''ל גם מיילים לאנשי ההוצאה. רוצים שיצא ספר מספר 2? קנו את מספר אחד. כל העצומות והמיילים שבעולם לא יגרמו להוצאת ספר המשך אם לא יהיו מכירות משביעות רצון של הראשון. ובקיצור: מה שבוג'י אמרה. קנו את הראשון, יהיה שני. אל תקנו, לא יהיה. המשוואה עד כדי כך פשוטה.
עצומות זה בזבוז זמן מוחלט. (חדש) שפנפנת אמן סלע יום ראשון, 08/06/2008, שעה 23:18
בתשובה לרני
אבל כבר קניתי ואפילו קניתי עותק נוסף כי כשהייתי בשבוע הספר וראיתי את הסופר חותם לא הצלחתי להתאפק וקניתי עותק מתנה אחד. אז קניתי שלושה ואני עדיין רוצה לדעת עוד על העולם של מזי ורחל ואלישע ולאריסה ונראה לי שגם ישראל יכול להכנס שם יופי. ואם אני אשים את מספר כרטיס האשראי שלי בכפי ואוכיח שאני רוצה לקנות את הספר הבא, גם אז זה יהיה בזבוז של זמן? האם קניה מוקדמת של ספרים לא משפיעה על שיקולי הוצאה לאור? :\ מה לעשות?
לא באתי בטענה אלייך, או אל כל אחד אחר(חדש) רני יום שני, 09/06/2008, שעה 0:29
בתשובה לשפנפנת אמן סלע
רק ציינתי מה יגרום להוצאה לאור להוציא עוד ספר. דווקא במקרה המסוים הזה אני לא ממש מודאג. זו היתה אמירה כללית.
כנסו, כנסו לביקורת בynet(חדש) שפנפנת אמן סלע יום שלישי, 10/06/2008, שעה 10:47
בתשובה לרני
ותגיבו כמוני כדי שההוצאה תראה שיש עוד כאלה שרוצים לקרוא את ההמשך.
אני דווקא מרוצה מהיחס לספר ולא לכותב(חדש) יודה מהקריות יום שני, 09/06/2008, שעה 14:18
אני מודה וכבר התייחסתי לזה בפורום אורט שאני בהתחלה הייתי מאד נגד העניין של אשרי בא אל המיינסטרים ומהמיינסטירם כדי לכתוב סיפור שמדיף ריח ז'אנרי למרחוק. אבל דווקא העובדה שהספר יחסית קיבל יותר חשיפה בקהל הכללי לעומת דיון מבוקר וחלקי בפורומים ובאתרי המד''ב מאד מעודדת אותי. זה כמעט כמו מצעד הגאווה מהבחינה הזאת. כשספר יכול לצאת בהוצאה גדולה ומבלי שיכתבו עליו ז'אנר באותיות קידוש לבנה ומבלי שהקהילה כולה תעמוד על רגליה האחוריות ותניף שלטים של הוא משלנו אז כנראה שאנחנו נכנסים לעידן מאד מעודד שבו ספרים ז'אנריים אחרים יכולים פשוט לצאת מבלי צורך במצעדי גאווה מדומים או במצעדי טפיחה עצמית על השכם. רק ביום שיציאת ספר שכזה תהיה עניין כמעט יומיומי נוכל לנוח ולשקוט ולהיות רגועים. כרגע, ספר כזה,ואני עדיין חושב שקשה מאד להשוות אותו למשהו אחר שיצא השנה או אולי בכלל , הוא הזדמנות חד פעמית לראות את זה מהצד.
כדי לא לחזור על עצמי לגמרי, אומר בקצרה, שמצד אחד זה יופי, חשיפה למיינסטרים וכל זה. מצד שני, יש בי חשש שהפיכת המיינסטרים לנורמה ז'אנרית או המד''ב לחלק מהמיינסטרים תביא להרבה יותר ספרי פסאודו-ז'אנר שבהם האלמנט הספקולטיבי הוא לא יותר מאשר בועה מבודדת שלא הושקע בה מספיק. אני, אישית, לא אוהבת כאלה בדרך כלל.
אתה צודק, אבל בערבון מוגבל.(חדש) יודה מהקריות יום שני, 09/06/2008, שעה 15:10
בתשובה לBoojie
ומה תעשי עם ספר כמו סימנטוב שהוא גם בלש וגם רומן משפחתי וגם פנטסיה וגם מיתולוגיה יהודית ויש שיגידו שהאלמנט החותם אותו הוא מדע בדיוני? מה קורא כשהכותב לא משתף פעולה עם ההגדרות שמנסים להדביק לו? הרי יכלו לשבת פה אוהדי ז'אנר הבלש ולומר שסימנטוב הוא שלהם ואנחנו מצד שני יכולים לומר שהוא שלנו ואלו שקראו את הספר בשביל התסבוכת המשפחתית של סימנטוב וכו' וכו' השאלה היא האם מעבר לנוחות של סימון הספרים ושליחתם לגטאות ומדפי המד''ב יש עוד טעם להכניס ספרים תחת שילוט או תיוג זה או אחר. הרי בעצם אנחנו תמיד באנו בטענה למיינסטרים שהוא גונב לנו את קרול ואת אורוול ואת סוויפט ועוד כותבים נהדרים וכעת כשהתהליך הפוך והוצאות עושות צעדים של מיתוג מיינסטרימי של ספרים (מטעמים מסחריים מובנים) אנחנו באים בטענה הפוכה? הלנצח נאכל חרב?(ולכל אלא שחשבו שהאות האחרונה צריכה להיות מוקדמת יותר בא-ב העברי אז תתביישו לכם! פויה!)
האמת היא שהתייחסתי לכל זה בהודעה שקישרתי אליה.(חדש) Boojie יום שני, 09/06/2008, שעה 15:23
בתשובה ליודה מהקריות
אני לא מנסה לתחום גטו, אני לא מנסה לקבוע כללים נחרצים, ואני בטח לא חושבת שסופרים צריכים להגביל את עצמם. אבל ברמה האידיאלית, אני חושבת שההתערבבות עם המיינסטרים היא אליה וקוץ בה. יש בה דברים טובים, יש בה דברים רעים. מבחינתי, ''סימנטוב'' הוא יופי של ספר ז'אנר כי הוא לא מתייחס לספקולציה שבו כאל צעצוע עלילתי נוצץ שאפשר לזרוק אותו לעזאזל ברגע שלא צריך אותו יותר ולעבור לעסוק בספרות ''רצינית''. האם ספרים אחרים שייצאו, כמו ''סימנטוב'', כשהם מכוונים אל המיינסטרים, יעשו אותה עבודה טובה שהוא עושה? קשה לי להאמין. גם היום, הרבה מהמועמדים לגפן שיצאו במיינסטרים מתאימים יותר להגדרת הסליפסטרים מאשר להגדרת המדע-הבדיוני פרופר, ספרים שיש בהם משהו ספקולטיבי אבל הוא לא שלם או יותר קרוב לסוריאליזם מאשר למד''ב/פנטזיה. כמו שאמרתי בהודעה שקישרתי אליה, תיוג של ספרים הוא לא סתם עניין של נוחות, הוא עניין של איכות. ברגע שסופר מזדהה באופן רשמי עם הספקולציה שלו ומכריז על עצמו באופן רשמי כעל סופר מד''ב/פנטזיה, הרבה יותר קשה לו לכתוב ספקולציה מחורבנת שכל מטרתה להכניס קצת פלפל בעלילה. כשסופר מרגיש צורך להתנצל ולהסתיר את הספקולציה שלו בארון ולומר, ''לא, מה פתאום, זה לא מד''ב, זה רק אלמנט סימבולי שגזור מתוך ארון הספרים היהודי'' או משהו כזה, יש הרבה פחות סיכויים שהוא גם יתייחס לספקולציה שלו בכבוד המגיע לה. אה, כן, ומאחר שנראה שנחוץ פה דיסקליימר כדי שלא יפרשו את דבריי באופן שלא התכוונתי אליו: לא, אני לא משייכת את אסף אשרי לסופרים שעושים דברים כאלה. מאד לא.
אני דווקא מסוגל לחשוב על כמה וכמה סופרים שהכריזו על עצמם כסופרים(חדש) רני יום שני, 09/06/2008, שעה 15:39
בתשובה לBoojie
מתויגים והספקולציה שלהם (כן מחויבים אליה או לא) היתה די מחורבנת.
אני גם לא מסכים עם הקביעה שספרים אחרים שיוצאים במיינסטרים זורקים את הספקולציה לכל הרוחות כשהם לא צריכים אותה יותר. דווקא המועמדים לפרס גפן מהשנים האחרונות מוכיחים זאת היטב: הלוויתן מבבל, עולם הסוף, לילי לה טיגרס, ועוד מוכיחים זאת יותר מכל. גם בגזרת המתורגמים הלא מתוגים אני לא ממש רואה תופעה כזאת.
מצד שני, עצם אי התיוג מאפשר חשיפה של הז'אנר לקהל הרבה יותר רחב ופה טמונים יתרונות עצומים שבטלים בשישים לעומת כל חיסרון אפשרי שהוא: הוצאת יותר ספרים לקול מצהלות החובבים ומי שאינם מוגדרים כחובבים, ''חינוך'' (בהיעדר מילה מוצלחת יותר) הקהל הרחב שז'אנר זה לא רק חלליות וקרני לייזר בחלל וכי יש בו עומקים מחשבתיים לא פחותים מכל ספר אחר (ולפעמים אף יותר), והכרה בכך שספר הוא קודם כל ספר ורק אח''כ משתייך לז'אנר זה או אחר. (טוב, זה מובן מאליו, אבל כנראה שלא לכולם), וגם - מהצד השני של המשוואה - ''חינוך'' (שוב, בהיעדר מילה מוצלחת יותר) שספרי ז'אנר לא מתחבאים רק במדפי המד''ב והפנטסיה בחנויות הספרים אלא בכל מקום ושאולי הגיע הזמן - כשנכנסים לחנות - לא להביט רק במדפים היעודיים ולעצום עיניים מול כל שאר הספרים שיש בה.
אני דווקא מסוגל לחשוב על כמה וכמה סופרים שהכריזו על עצמם כסופרים(חדש) יודה מהקריות יום שני, 09/06/2008, שעה 15:44
בתשובה לרני
אפשר לחשוב שזה משנה איך הסופר מגדיר או לא מגדיר את עצמו. הרי אלף פעם כבר שמענו את המרגרט אטווד אומרת שהיא לא כתבה ולא כותבת מד''ב או פנטסיה ועדיין מעשה השפחה ובז וניאלה הם ספרי ז'אנר נהדרים. האם זה שהיא לא מגדירה משנה משהו? האם מי שלא יקרא אותה בעקבות זאת,לא מפסיד את אחת הסופרות הנהדרות?
אני רוצה להאמין שסופר כותב את מה שיש בו(חדש) רני יום שני, 09/06/2008, שעה 15:21
בתשובה לBoojie
ולא על פי תיוג כזה או אחר, את התיוג (או אי התיוג) קובעת ההוצאה לאחר מכן. במקרה כזה הטענה שלך אינה רלוונטית. ואם בכל זאת יש סופר זה או אחר הכותב מטעמים מסחריים ועבור ''תגית'' מסוימת, הרי שברוב המקרים ספרו לא יהיה טוב במיוחד ואז הדיון הזה גם כן לא רלוונטי במיוחד.
ובכל מקרה, ברגע שיצאו יותר ספרים מצליחים שהם גם ז'אנריים (גם אם הם לא מתויגים ככאלה) הרי שזה רק עובד לטובת המטרה שלנו של קידום הז'אנר ושאר המילים הגבוהות שאנו משתמשים בהן לפעמים.
אז מה הספקולציה בספר בעצם?(חדש) יודה מהקריות יום שני, 09/06/2008, שעה 15:40
בתשובה לBoojie
נניח שיש מלאכים בעולם? נניח שיש ארגון סודי של נשים שמנסה להשתלט על העולם? נניח שיש אנשים שיש להם כוחות על טבעיים ויכולים לדעת על העתיד או ההווה בעזרת כלים של קפה, קבלה, קלפים? ד. כל התשובות נכונות?
לא יודע. למה, באמת, יש לך את ההרגשה הזאת?(חדש) רני יום שני, 09/06/2008, שעה 15:41
בתשובה לBoojie
בואי ספרי לדוד רני מה מציק לך. הרי העולם, כבר הסכמנו, הוא שלנו.
על הספר(חדש) רחל יום רביעי, 25/06/2008, שעה 18:01
אני רוצה להביע עמדה קצת שונה. רכשתי את הספר וקראתי אותו. אני חושבת שהוא ספר לא רע אבל בהחלט לא מצוין. אני לא בטוחה שזה מעניין מישהו אבל מאחר ולאחרונה בכל מקום אני נתקלת רק בבקורות מהללות, אני מרגישה צורך להביא את הצד השני. הספר בעיני כתוב טוב, הדמויות אכן מלאות ועגולות ומערכות היחסים מעניינות ומורכבות. אבל לי הייתה הרגשה שהכותב התאמץ יותר מדי להעשיר את הספר בפרטים ובעלילות ובאקשן, והתוצאה בעיני היא סוג של ''תפסת מרובה לא תפסת''. לא אהבתי את העובדה שעולות הרבה שאלות שאין להן תשובה. בעיני ב''סימנטוב'' יש יותר מדי קצוות לא סגורים שגרמו לי לסיים את הספר בתחושה של חוסר סיפוק. בנוסף הייתה לי הרגשה שהספר עוסק בכמה עלילות נפרדות, ושהסופר לא הצליח לחבר אותן בצורה משכנעת. למשל, יחידת הידעונית - רעיון יפה, אבל רוב הזמן הייתה לי הרגשה שהם לא עושים כמעט כלום ולא מקדמים את העלילה. מעבר להכנסת ניחוח מיסטי ועל טבעי, לא השתכנעתי שהם חיוניים לספר. הדמות של אמא של מזי, שבפני עצמה היא מרתקת ויכולה לשמש בסיס לעוד הרבה סיפורים וספרים - גם היא אינה משתלבת באופן משכנע בפתרון הסופי. קו העלילה היחיד שהיה סגור ומהודק נוגע לחיים האישיים של מזי וליחסים שלה עם הבת, עם בעלה ועם השוטר (ששכחתי את שמו כרגע). כך שבעיני היה כאן סיפור על גיבורה שחווה קשיים בחייה האישיים, וברקע קורים כל מיני דברים שהם אולי ז'אנר ואולי לא, אבל הם לא יותר מרקע. הם לא ריגשו אותי ולא נשארו איתי בסיום הקריאה. היה לי חבל על כך כיוון שלדעתי, היה אפשר לפתור זאת באחת משתי הדרכים - או לכתוב ספר הרבה יותר ארוך, שמרחיב גם את עלילות המשנה, או לצמצם קצת ולהתמקד בעלילה פשוטה ומהודקת יותר. זהו :)
את יכולה לתת דוגמאות(חדש) Boojie יום חמישי, 26/06/2008, שעה 4:43
בתשובה לרחל
לקצוות לא סגורים? כי אני מנסה לחשוב על כאלה וכרגע לא עולה על דעתי שום דבר. שזה לא אומר כלום, בכל זאת כמעט חמש בבוקר, אבל...
לא יודעת לגבי המגיבה רחל,(חדש) יעל יום שישי, 27/06/2008, שעה 15:30
בתשובה לBoojie
אבל לי הפריע מאוד שהדמות של ישראל באה משום מקום, הביאה מידע משום מקום, הביאה חסידים משום מקום ואז נעלמה לשום מקום (כנראה עם רחל).
לא מסכים עם הגדרת השום מקום ומה המילה העברית לספויילר?(חדש) יודה מהקריות יום שישי, 27/06/2008, שעה 16:28
בתשובה ליעל
אגב אני מציע את ההלחם חבלהנאה, כלומר חבלן+ הנאה. ובכל מקרה מכאן והלאה ספויילרים שעשויים לשפר את אחיזת הרכב שלכם בכביש אבל יחבלו בהנאתכם מסימנטוב. ולעניינו, ישראל הוא האבא של מזי. ככה הוא הוצג וידוע לנו שהעבר שלו ושל רחל מעורפל. המסע של רחל אליו לאחר שהוא קורא לה מהקפה ומהמראה ברור שישראל הוא חבר בכת עתיקה שכנראה ימיה הם מעטים יותר משל מסדר בנות הלילית אבל לא בהרבה. יש להם את הטקסים שלהם ויש להם את המשמר שלהם ויש להם תינוק חדש ורענן שיש לי הרגשה שעוד ישחק במשחקי הכס בעולמות הסימנטוב ובלארפי המזי. או לפחות כך אני מקווה... המסדר שישראל עומד כרגע בראשו הצליח למצוא במהלך השנים את מספר השמות שמהם גוזרים אנשי היידעונית את השיטה לפענוח שמות הנפילים וברור גם שיש להם איזה חשבון לא סגור עם אליהו הנביא. לא ברור למה ומה קרה שם אבל זה מוסיף לשולי הסיפור ולאופק של סדר הגודל התנ''כי שלו. כל הרקע הזה מצוי בספר אבל מובע ברמיזות ולא במפורש (אני נהניתי לחבר אותו שוב בקריאה השנייה) ויותר מזה לא הייתי צריך לקבל על ישראל. לא היה חסר לי עוד חוט עלילה שבו יסבירו לי בדיוק איך הושג המידע כמו שלא היה חסר לי בדיוק שיטות העבודה של הצוות של רחל. אני מוכן לסספנד חלק מהדברים כשברור לי שיש שיטה בעולם המיסטי ויש חוקים (כמו אצל היידעונית או אצל בנות הלילית), אני לא חייב להבין כל פעולה כדי לדעת איך זה קורה כמו שאני לא באמת יודע איך יורה נפצר או איך עובד הולו-דק.
כנראה שלא קראנו את אותו הספר(ספויילרים)(חדש) עירד קדם יום שישי, 27/06/2008, שעה 13:42
בתשובה לרחל
אבל אני אשמח לשמוע נימוקים לאמירות המאד כלליות שפיזרת, אז אולי נוכל להתדיין על העניין. אני דווקא הרגשתי שמצד אחד הכל סגור ומצד שני הייתי רוצה לשמוע עוד גם על הדמויות וגם על העולם. אני קורא לזה טעם של עוד ואני מאד מסכים עם אסף דקל שכתב את הביקורת בעניין הזה. אני מצטער אם אני אשמע כמו מי שהפך את הספר למשוואה אבל משוואות ותבניות תופסות חלק ניכר מהחיים שלי בחודש האחרון. אני אנסה להסביר ולהדגים. בהנחה שיש לנו שלוש עלילות שמסומנות ככה : a)העלילה של המקרה והיידעונית b)העלילה של מזי ויריב c)העלילה של רחל ומזי. כולן מתאחדות בקרב האחרון. לא ברור לי למה את חושבת שהיידעונית לא מניעה את העלילה הראשית A כי היידעונית היא זאת שמובילה את פתרון התעלומה והצלבת הנתונים של המשטרה והנתונים של החישובים של הגימטריות של אלישע A וגם הקריאות של לאריסה ושל איזי פותחות את העלילה בין הבעל של מזי ויריב B. חוץ מזה שהיידעונית הם השילוש הקדוש שנותן לבנות הלילית את הסיכוי לקרב האחרוןA. רחל C משתלבת מצויין ובעצם גם מסמנת להם את זהותו של הנפיל השבוי AּB. וגם מאפשרת את המהלך הסופי A כי היא זאת שנותנת להם את המפתח לשמות ולאחר מכן דואגת יחד עם ישראל לטפל באליהו A(ובכך בעצם מאפשרת גם את סוף הסיפור) והיא זאת מכל הזמן נמצאת ברקע לעלילה B. לדעתי המבנה של סימנטוב הוא מבריק והעובדה שהכל גם משיק וגם מקביל הופך את העניין לא רק למשהו רגשי ומרתק ברמה הסנטימנטלית אלא גם משהו שהוא מאתגר ברמה האינטלקטואלית.
אני מתכוון להצביע לסימנטוב בקטגורית המקור של פרס גפן ומקווה שהרבה אנשים לא ייסתמכו על הדעה הרווחת שהוא יזכה במילא.
לא הבנתי כ''כ את המשוואה שלך(חדש) יודה מהקריות יום שישי, 27/06/2008, שעה 16:13
בתשובה לעירד קדם
כלומר הבנתי את העלילות שונות ואני לחלוטין סבור שהכל מתחבר אבל הניסוח לא היה לי ברור. מצד שני, אני מסכים עם דברי הסיכום. כבר קרה לי פעם בגפן (דווקא בקטגוריית הסיפור הקצר) שהסיפור המועדף עליי שהיה מועמד בטוח לזכייה על פי הסקרים והבאז ולא הצבעתי לו כי רציתי לפרגן למישהו אחר וחשבתי שהקול שלי לא יעלה או יוריד מהתוצאה הסופית. אז טעיתי והתברר לי שבשל מיעוט המשתתפים כל קול הוא משמעותי מאד. הפעם אני לא מתכוון לחזור על אותה טעות והשיטה החדשה שבה מצביעים רק לשני מועמדים תפתור לי הרבה התלבטויות. אני מקווה גם שיהיו הרבה מצביעים לגפן השנה בכל אחד מהשלבים, בלי קשר לתוצאות הסופיות.
כנראה שלא קראנו את אותו הספר(ספויילרים)(חדש) רחל שבת, 28/06/2008, שעה 17:08
בתשובה לעירד קדם
אני מצטערת, כדי לענות בצורה רצינית אני צריכה לקרוא שוב את הספר ולא כ''כ בא לי. לגבי מה שיעל כתבה - זה אחד המקרים שצרמו לי והכי קל להתייחס אליו כי הוא היה הכי ברור. מה שהפריע לי זו העובדה שהדמות של ישראל צצה פתאום משום מקום כמו דאוס אקס מכינה וקידמה את העלילה בצורה נוחה מדי. וזו הבעיה שלי בגדול עם כל הספר - היתה לי הרגשה שלאורך הספר העלילות זזו לאט ובמקביל (כפי שציינת), ופתאום בכמה עמודים בסוף הדברים מתחברים בצורה מאולצת כי צריך לגמור את הסיפור ולאחד אותם. נדמה לי שיש בזה משהו קולנועי, ובאמת כשאני מנסה לתרגם את הספר לסרט או לסדרה, אני רואה איך זה עובד יופי - כי בפורמט כזה צריך לשמור על סף מתח גבוה שירתק את הצופים, וכשהכל מתחבר ברבע שעה האחרונה, כולם מרוצים. שוב, אני מתנצלת שאין באפשרותי להעמיק, אני לא מעוניינת לקרוא את הספר שוב.
אז כנראה שזה לא כל כך משמעותי(חדש) עירד קדם שבת, 28/06/2008, שעה 23:23
בתשובה לרחל
כי אחרת הטיעונים היו הרבה יותר חותכים וברורים או שהדוגמאות היו הרבה יותר זכירות.אני לא חושב שזה כמו אלמנט ויזואלי כמו סדרה או סרט כי שם דווקא יש עודף של פרטים ופה (לטענתך) אין מספיק פרטים בסיום. זה צורה של כתיבה שמאד אופיינית לז'אנר של הספר- כמו קינג, כמו מרטין, כמו קיי, כמו אריקסון וכמו גיימן. בכולם עלילות רבות באות מכמה כיוונים ודמויות ואז מוצבים הנתונים והעלילות מתרכזות ביחד לפתרון המשוואה. זה כמו לומר ששרלוק הולמס הוא שטחי כי הוא מגלה רק בסוף את הרמזים. לא ברור לי אבל נראה לי שנאלץ להסכים שלא להסכים.
תראה, לכל אחד מפריע משהו אחר(חדש) יעל יום ראשון, 29/06/2008, שעה 21:54
בתשובה לעירד קדם
יש אנשים שהכי חשובה להם השפה, יש אנשים שהכי חשובות להם הדמויות, יש אנשים שהכי חשוב להם הרעיון, יש אנשים שהכי חשוב להם העולם המעוצב, יש אנשים שהכי חשובה להם העלילה.
בתור אחת שמשתייכת לסוג האחרון - אז כן, הדברים האלה מפריעים. לכל מי שהעלילה לא במקום ראשון אצלו - הם כנראה לא יפריעו.
האם הם הפריעו לי עד כדי כך שלא נהניתי מהספר? לא. מאוד נהניתי מהספר. נהניתי עד כדי כך שהלכתי וקניתי אותו במתנה לחברה ליום ההולדת. אבל זה הציק לי ופגע מעט בהנאה שלי ממנו, כי אצלי העלילה במקום הראשון.
לעומת זאת יש ספרים אחרים שהיו להם בעיות קלות עם דמויות, עם שפה, עם רעיון - אבל העלילה היתה מוקפדת ועלי עברה חווית קריאה מושלמת בעוד מסביבי עלו זעקות שבר מצד קוראים אחרים. (בעיות קלות אמרתי, לא קשות)
תראה, לכל אחד מפריע משהו אחר(חדש) יודה מהקריות יום שלישי, 01/07/2008, שעה 9:14
בתשובה ליעל
וכנראה שהאדיקות של חלק מאלה שקראו את סימנטוב ועברו חוויה של משהו ראשוני ורענן כמעט נגד רצונם (כמוני) מעט צורמת לדיון שכלתני פשוט. עובדה שגם יעל כתבה: ''בסך הכל *מאוד מאוד נהניתי* לקרוא את הספר. אילו היתה *עוד טיפה הרחבה והעמקה על ישראל*, הייתי נהנית יותר. '' ולנו זה לא מספיק. :) אני עדיין סבור שסימנטוב הוא ספר המקור הטוב ביותר שקראתי בשנים האחרונות מבלי קשר לשיוכו לז'אנר ואני מאד מקווה שעל סמך היתרונות הספרותיים הבולטים שלו הוא יעשה שני דברים בסדר הבא: 1) יגרום לזמורה ביתן להציע לאשרי חוזה לספר נוסף בסדרה. 2)יגרום לחברי האגודה ובאי אייקון לבחור בו כזוכה בפרס הגפן לשנה זו.
הספר ואני(חדש) יום שלישי, 08/07/2008, שעה 10:24
רק עכשיו התחלתי לקרוא את הספר, הכתיבה מעולה ומושכת מההתחלה עד הקטע שאליו הגעתי, הביקורות של החבר'ה כאן קצת מהרהרות את ההנאה שלי מהספר לכן הפסקתי לקרוא אותן. כשאני אגמור לקרוא אני אחווה את דעתי על הספר לטוב או לרע. יום טוב לכולם!!!
ניצחון הפמיניזם... על האלוהות?(חדש) נ.ב. יום שישי, 13/03/2009, שעה 15:23
הספר מתחיל טוב, אבל נגמר רע. חבל. טעויות במקורות ובחלקים מהאנשים. למה הליליות מנצחות?
אבל אף אחד לא מנצח!(חדש) תאיר יום רביעי, 07/10/2009, שעה 9:53
בתשובה לנ.ב.
זה חלק מהיופי של הסיום שכמו בחיים, במלחמות אין מנצחים-יש רק כאלה שמפסידים יותר לאט. סיימתי עכשיו לקרוא את הספר ואני מצטרפת לכל השבחים. ספר מעורר מחשבה, כתוב חכם ואני מאד מקווה שאשרי יכתוב לו המשך.
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
