 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
זומבים עליך, ישראל!
סרטים / נורית הוראק
04/03/13
תגובות: 2
מעגל בלי הרבה קסם
סרטים / עליזה בן מוחה
20/10/12
תגובות: 3
קפטן אמריקה ומלחמת העולם השנייה
סרטים / אנדרו ליפטאק
03/09/11
תגובות: 1
מקור לא ברור
סרטים / עליזה בן מוחה
30/07/11
תגובות: 4
כמעט הסוף (חלק ראשון)
סרטים / עליזה בן מוחה
12/06/11
תגובות: 0
חלום גנבים
סרטים / עליזה בן מוחה
29/12/10
תגובות: 13
טובים השניים?
סרטים / עליזה בן מוחה
14/08/10
תגובות: 5
מגע של קסם
סרטים / לילי דאי
14/05/10
תגובות: 2
המקום שאליו גיבורי אקשן הולכים למות
סרטים / לילי דאי
02/05/10
תגובות: 4
מה שיותר כחול יותר ממדים
סרטים / לילי דאי
31/01/10
תגובות: 5
על ממוצע ומעל הממוצע
סרטים / אֹרן רהט
24/10/09
תגובות: 8
דיקסילנד
סרטים / אהוד מימון
03/10/06
תגובות: 2
חייו ומותו של סופרמן
סרטים / רני גרף
25/07/06
תגובות: 22
הטרור כמשל
סרטים / רני גרף
03/04/06
תגובות: 15
מפלצות בע''מ
סרטים / רז גרינברג
06/02/06
תגובות: 4
|
 |
לשקוע בסרט טוב
סרטים / רז גרינברג
יום שני, 28/04/2008, שעה 12:22
בפינה אחת של הזירה: הבמאי. מולו: האולפנים. האם המאבק על הגרסא ה'נכונה' של בלייד ראנר הגיע אל סופו?
|
|
ביקורת זו נכתבה עבור צופים המכירים את סרטו של רידלי סקוט ''בלייד ראנר'', והיא אינה מתעכבת להסביר ולפרש פרטים שונים בעלילת הסרט. כמו כן, היא מכילה גילויים אודות תפניות ודמויות שונות בעלילת הסרט, העשויים להוות ספוילרים עבור מי שטרם צפו בו.
האם זהו אכן סוף הסיפור שהחל אי-אז ב-1982, עם יציאת ''בלייד ראנר'' לראשונה לבתי הקולנוע? האם אפשר להאמין לכל המעורבים ביצירת המארז המהודר בן חמשת התקליטורים כאשר הם טוענים שאותו מארז הוא בבחינת סוף-פסוק, כי גרסת הסרט כפי שביקש הבמאי רידלי סקוט להוציא תחת ידיו סוף-סוף נגישה לצופים (פירוט בהמשך), וכי לכל מי שיש מה לומר אודות הסרט ניתנה במה הולמת (פירוט בהמשך)? להצהרות מהסוג הזה רצוי להתייחס בחשדנות יתרה. עם זאת, אין ספק כי המארז החדש, המכיל את כל ארבע הגרסאות הקיימות של הסרט ואת הגרסה החדשה (''הסופית''), כמו גם שעות על גבי שעות של חומר-רקע ותוספות, הוא בבחינת חובת צפייה עבור החובבים. יותר משמדובר במהדורה דיגיטלית של הסרט עצמו, המארז הוא מעין אנציקלופדיה מקיפה, כזו המאפשרת לחקור לעומק בצורה חסרת תקדים.
גולת הכותרת של המארז היא כאמור הגרסה החדשה של הסרט, הנכללת בו תחת הכותרת ''הגרסה הסופית''. מבחינות רבות, מדובר בגרסה כמעט זהה ל-''גרסת הבמאי'' של הסרט מ-1992. החידוש המשמעותי ביותר הוא הופעתה של סצנת החד-קרן בשלמותה (בגרסת הבמאי נעשה שימוש בעותק דהוי ומקוצץ שלה). מספר שוטים מגרסאות שקדמו לגרסת-הבמאי שולבו בגרסה הסופית, ולמרות שההשפעה הנקודתית שלהם קטנה – עוד מבט על אחד הרחובות, הדגשת האלימות שבאחת הסצנות – השילוב שלהם בגרסה הסופית נותן לגרסה הזאת תחושה שלמה ומלאה יותר, מעין ניסיון להנדסה-גנטית של המרכיבים המוצלחים ביותר מתוך הגרסאות השונות.
למרבה הצער, לצד השימוש בחומרים מתוך הגרסאות הקיימות, נראה שסקוט וחבר מרעיו נתקפו בדחף הבלתי-נשלט שתוקף אנשי קולנוע בימינו – הדחף ''לתקן'' פגמי-הפקה בסרט באמצעות כלי-עריכה דיגיטליים. האם באמת היה צורך להחליף את הלהבות העולות מהמגדלים, השמיים של לוס-אנג'לס, הכפילה של השחקנית ג'ואנה קאסידי והלסת התחתונה של האריסון פורד (בי נשבעתי), בתהליך המזכיר יותר מכל דבר אחר ניתוח פלסטי? אם ''בלייד ראנר'' הוא אכן, כפי שנאמר באחד הראיונות הנלווים למארז, ''סרט האפקטים הטרום-דיגיטלי הגדול האחרון'', הרי שכל אותם שיפוצים דיגיטליים אומללים עושים כמיטב יכולתם כדי לטשטש את העובדה הזאת.
למרות הטעם החמצמץ שנשאר בעקבות אותם שיפוצים, ''הגרסה הסופית'' מהווה חוויית צפייה מספקת בהחלט. עבור אלה שסלדו מהשינויים התוכניים שמלווים אותה עוד מאז ''גרסת הבמאי'' (סצנת החדקרן, השמטת הקריינות), נכללו על גבי דיסק נפרד במארז גם הגרסה המקורית שיצאה לאקרנים, הן בעותק האמריקאי והן בעותק האירופאי (שמכיל כמה שניות נוספות, בעיקר שוטים של אלימות גרפית יותר).
ובדיסק האחרון של המארז מצויה הפתעה – גרסה נוספת. גרסה זו, המכונה ''עותק העבודה'', היתה הגרסה הראשונה של הסרט שהוקרנה בפני קהל, במספר מצומצם של הקרנות מבחן. חוויית הצפייה דומה מאוד לגרסת הסרט שיצאה בסופו של דבר לאקרנים בשנת 1982, אך היא מכילה מספר תוספות, חזותיות בעיקרן. חלק מאותן תוספות מצא את דרכו אל ''הגרסה הסופית'', אבל צפייה ב-''עותק העבודה'' מאפשרת להתרשם משינויים מהותיים יותר. אולי הבולט מכולם הוא טקסט שונה לחלוטין המלווה את כותרות הפתיחה: במקום המלל המוכר המתאר את הרקע העתידני להתרחשויות, מופיעה הגדרה למושג ''רפליקנט'' הלקוחה מ-''המילון האמריקאי החדש''. שינויים נוספים, הנובעים בעיקר מדקויות של צילום ודיאלוג, נותנים אופי קצת אחר לסצנות בהן גיבור הסרט דקארד מנתח תצלום ומנהל חקירה בשוק החיות המלאכותיות: הם מדגישים את האופי הבלשי של הגיבור והעלילה. קצת חבל שלא הוחלט לכלול את הסצנות האלה מ-''עותק העבודה'' ב-''גרסה הסופית'': הן היו בהחלט תורמות לחוויית הצפייה (ובתור בונוס, גם חוסכות לפחות מקרה מביך אחד של עריכה דיגיטלית. כן, ההוא עם הלסת התחתונה של פורד).
וישנן סצנות שצולמו, אך לא נכללו באף גרסה של הסרט, והמארז מספק הזדמנות להתרשם גם מהן. רובן הגדול נמצא על הדיסק הרביעי, ברצועה מיוחדת המוקדשת להן, וכמה סצנות נוספות מתחבאות בתוך הסרט התיעודי ''ימים מסוכנים'' על גבי הדיסק השני. צפייה בסצנות האלה היא חוויה מסקרנת, אך לעיתים רחוקות היא מצליחה לצאת מגבולות הקוריוז: לרוב, מדובר בקריינות-חלופית המלווה סצנות קיימות שעברו עריכה לא-מחמיאה. הקריינות והעריכה האלו הם ככל הנראה שריד להקרנות מבחן בעייתיות, בעקבותיהן ניסה האולפן להאיץ באופן מלאכותי את קצב ההתרחשויות בסרט. מדי פעם ניתן להבחין בסצנות האלה גם בצילומים שלא נכנסו לאף גרסה קיימת של הסרט (אטרקציה לצופים הישראלים חדי-העין: באחד מאותם צילומים ניתן לזהות עותק של המקומון החיפאי ''כלבו''), ורצועת הסצנות החלופיות כוללת גם כותרות פתיחה חלופיות, מכוערות להדהים.
ובכל זאת, בתוך אותה רצועה ישנן לפחות שתי סצנות משמעותיות. בראשונה מבקר דקארד בבית-החולים את עמיתו הולדן (שנורה על ידי הרפליקנט לאון בסצנת הפתיחה של הסרט) סמוך לתחילת החקירה שלו. אפשר להבין למה הסצנה הזאת לא נכנסה לאף אחת מהגרסאות הקיימות של הסרט: היא ארוכה מדי, דברנית מדי, ובעיקר מעבירה מידע שכבר ידוע לצופים. אבל לסצנה הזאת קיימת סצנת-המשך, מוצלחת בהרבה: סצנה שבה דקארד מבקר שוב את הולדן בבית החולים, הפעם לאחר חיסול הרפליקנטית זורה. השיחה שמתנהלת בין השניים – כמו גם זו של מפקד המשטרה ברייאנט והבלש גאף, המשקיפים על השניים דרך מצלמות וידאו – חושפת את האופי המלוכלך, המתועב, שבעבודתם של ה-''בלייד ראנר''. השיחה הזאת גם מעניקה משמעות חדשה לסצנת החיזור בין דקארד ורייצ'ל, שמסתבר שגם היא לא נכללה בשלמותה באף אחת מהגרסאות הקיימות של הסרט (הסצנה השלמה נכללת בתוך ''ימים מסוכנים''): מסצנה שבה דקארד מכריח את רייצ'ל, בברוטאליות יתרה, להכנע לרגשותיה, היא הופכת לסצנה שמשקפת את ההתלבטויות והספקות של דקארד עצמו. ואולי מפתיעה מכולן היא הסצנה השלמה המציגה את גאף כאשר זה האחרון מברך את דקארד לרגל סיום המשימה שהוטלה עליו – דבריו של גאף דוחפים את הסרט כולו לכיוון הפרשנות אותה נתן סקוט לזהותו של הגיבור.
קיימות גם סצנות שתוכננו עבור הסרט אך מעולם לא צולמו – חלק מהן נותרו כאיורי סטורי-בורד, ואחרות נותרו רק בחלומותיהם של יוצרי הסרט. כזו היא, למשל, סצנה עשירה באפקטים המציגה את הופעתה של הרפליקנטית זורה על הבמה (וכל גרסאות הסרט הקיימות מעידות שאכן היתה כוונה, בשלב כזה או אחר, לצלם את הסצנה הזאת), סצנת פתיחה חלופית שבה מחסל דקארד רפליקנט המתחבא בלב השממה, וסצנה בה מגלה הרפליקנט בטי כי המדען טיירל אותו הוא חיסל היה רפליקנט בעצמו – וכי ארונו טיירל האמיתי, שמת כמה שנים קודם לכן, נמצא באחת הקומות העליונות בבניין התאגיד אליו הוא חדר (ושוב, בכל גרסאות הסרט נראה בטי כשהוא עולה במעלית, ככל הנראה בדרכו לאותה קומה עליונה).
מלבד הגרסאות השונות של הסרט הנכללות במארז, הוא גדוש גם בחומרים תיעודיים העוסקים בהפקת הסרט ובהפיכתו לתופעה. המרשים שבהם הוא כאמור ''ימים מסוכנים'', סרט תעודה בן למעלה משלוש שעות, השואב את שמו מהכותרת הראשונה שניתנה לתסריט על פי ספרו של פיליפ ק. דיק. ''ימים מסוכנים'' עוקב, באריכות ופירוט מדהימים, אחר כל שלבי ההפקה המסוייטת שעבר ''בלייד ראנר'', מהתסריט אותו כתב המפטון פנצ'ר למותחן עתידני דל-תקציב, עבור בגיוסו של רידלי סקוט למה שנראה היה בהתחלה כמו פרויקט קטן ומזורז של הבמאי בדרך לדברים גדולים יותר, צילומי הסרט שהתדרדרו למלחמה בין סקוט, הצוות, והמפיקים, הכשלון המסחרי העגום של הסרט עם יציאתו לאקרנים, והפיכתו לקלאסיקה עם חלוף השנים. מרבית החומר המצוי ב-''ימים מסוכנים'' יהיה מוכר לחובבים שקראו את ספרו של העיתונאי פול מ. סאמון ''Future Noir: The Making of Blade Runner'' (שיצא לאחרונה בהדפסה מחודשת, והוא מומלץ בחום) – סאמון עצמו לקח חלק בהפקת המארז, והוא אחד המרואיינים המרכזיים ב-''ימים מסוכנים''. אבל צפייה באנשי הצוות השונים השונים שהיו מעורבים ביצירת הסרט כאשר אלה דנים בעבודתם היא חוויה שספרו של סאמון, מפורט ככל שיהיה, לא הצליח לשחזר אותה. הברק בעיניים של אנשי העיצוב והאפקטים כאשר הם מסבירים כיצד הם בראו ניסים ונפלאות על המסך, הזכרונות המשועשעים של השחקנים השונים ממבחני-הבד והצילומים, הזכרונות של אנשי האולפן מתהליך ההפקה הבעייתי, הכל הופך לכל-כך אישי ואנושי. אף אחד מהמרואיינים אינו מנסה להסתיר את העובדה שבזמן הפקת הסרט ויציאתו לאקרנים, ''בלייד ראנר'' היה בעיקר סבל צרוף למרבית המעורבים. אבל השנים שחלפו, כך נראה, גרמו להם להסתכל על אירועי הימים ההם במבט מפוייס יותר. לצד הגרסאות השונות של ''בלייד ראנר'', ''ימים מסוכנים'' הוא הסיבה הטובה ביותר למעריצי הסרט לרכוש את המארז. ולמרות זאת, קשה שלא לחוש בחסרונם של אי-אילו מרואיינים שהיו יכולים לתרום נקודות מבט נוספות: אמני הקומיקס הצרפתיים ז'אן זרו ואנקי בילאל, שלעבודותיהם היתה השפעה עצומה על המראה של ''בלייד ראנר'', והמלחין ואנגליס, האחראי לפס-הקול הבלתי-נשכח של הסרט.
מלבד ''ימים מסוכנים'', ניתן למצוא במארז סרטים תיעודיים נוספים. שניים מהם, שמשום מה לא שולבו בתוך ''ימים מסוכנים'', עוקבים אחר עיצוב הסמלים הגרפיים השונים המעטרים את לוס-אנג'לס העתידנית (מלוגואים של חברות מסחריות ועד לשלטי-רחוב) ועיצוב התלבושות של הדמויות השונות בסרט. שני סרטים נוספים, מרשימים במיוחד, עוסקים בסופר פיליפ ק. דיק וביחסים בין ספרו ''האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות'' והסרט שבסופו של דבר נעשה על פיו. הסרטים אינם ארוכים, אבל מצליחים לעניין ולהעמיק בזכות מגוון רחב של מרואיינים – ממומחים שונים ליצירתו של דיק ועד לבנו ובתו של הסופר (שמתגלים, במפתיע, לא רק כאנשים מקסימים אלא גם כטיפוסים נורמליים לחלוטין). לשני הסרטים העוסקים בדיק מתלווים גם ראיונות מוקלטים שערך סאמון עם דיק סמוך למועד הפקת הסרט.
חבל שהחומרים התיעודיים העוסקים בסרט לאחר צאתו אינם מגיעים לרמה הגבוהה של אלה העוסקים בהפקת הסרט. חלק מהבעייה נעוץ בבחירת המרואיינים לדיון בנושא: מלבד המפיק רונלד ד. מור (הגרסה המחודשת של ''בטלסטאר גלקטיקה''), שלעבודתו ישנה רלבנטיות כלשהי ל-''בלייד ראנר'', לא ברור מדוע אמורה לעניין את הצופים דעתם של במאים כגון פרנק דרבאונט (''חומות של תקווה'') או גיירמו דל-טורו (''המבוך של פאן'') יותר מזו של כל אדם אחר. וכך שני סרטי התעודה העוסקים בתופעה שהתהוותה סביב ''בלייד ראנר'' בשנים שלאחר צאתו, ובשאלה הנצחית ''האם דקארד רפליקנט'', מותירים בעיקר תחושת החמצה. הפקת המארז היתה יוצאת נשכרת בהרבה מראיונות עם במאים דוגמת סטיבן ספילברג, פול וורהובן, האחים וואשובסקי, ממורו אושי ואחרים שיצרו סרטים המתכתבים ישירות עם ''בלייד ראנר''.
לצד החומרים התיעודיים, מכיל המארז גם חומרים ארכיוניים. מלבד הסצנות החלופיות והראיונות המוקלטים עם דיק שהוזכרו קודם, ניתן למצוא במארז גם חומרי פרסום, המעידים בעיקר שלצוות יחסי הציבור לא היה ממש מושג איך הוא אמור לקדם את הסרט (הטריילר הקולנועי שיווק את הסרט בתור מותחן רומנטי, הפרסומת הטלוויזיונית גרמה לו להיראות כסרט-פעולה, וסרטי-קידום שהוקרנו בכנסי-מד''ב התרכזו בעיקר בפירוטכניקה), שאליהם מתלווה ראיון קצר עם מעצבי-הפוסטרים של הסרט. מלבדם ניתן למצוא במארז גם צילומי פספוסים מהסט, ומבחני-בד שנערכו לתפקידים של רייצ'ל ופריס (השחקן מורגן פול, שגילם בסרט את הולדן, גילם במבחני-הבד האלה את תפקיד דקארד). ובנוסף לכל אלה, כולל המארז גם סדרה של איורי-קונספט יפהפיים אותם צייר המעצב סיד מיד עבור הסרט, מודפסים על נייר מבריק.
המארז של ''בלייד ראנר'' הוא ללא ספק הטיפול הראוי ליצירת המופת הקולנועית הזאת, כמו גם לספריית הסרטים של חובבי הסרט.
בלייד ראנר - ביקורת
אגדה: גרסת הבמאי - ביקורת
בלייד ראנר - אתר מעריצים
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
מארז חובה לכל חובב מד''ב ולכל חובב קולנוע (חדש)
רני יום שני, 28/04/2008, שעה 13:32
כל קלאסיקה קולנועית חייבת לקבל מארז אולטימטיבי מהסוג הזה.
''ימים מסוכנים'' הוא סרט מרענן בגישה שלו. במקום חבורת ראשים מדברים שמספרים שוב ושוב כמה כיף היה לעבוד אחד עם השני ואיזה אווירה נהדרת היתה על הסט (כפי שנעשה ברוב התיעודונים המלווים סרטי דיוידי) אנו מקבלים מבט אפל גם אל תהליך ההפקה, וכולם מבהירים שכיף גדול זה לא היה. אף אחד לא מתחמק מהבעיות שליוו את ההפקה, ממאבקי האגו של המעורבים (וחלקם אף מעידים על עצמם) ובכך מעניקים לנו מבלי משים מבט מרתק אל תהליכי היצירה בהוליווד בכלל, לאו דווקא של הסרט המסוים הזה. הריסון פורד סבל ורק רצה להגיע הביתה בסוף כל יום צילומים, המפטון פנצ'ר ספג פגיעה אנושה לאגו שלו כשהביאו את דיויד ווב פיפלס (מי שמאוחר יותר יתסרט את ''בלתי נסלח'' של איסטווד, עוד סרט שראוי לגרסת דיוידי כזאת), פיפלס לא ידע איך להתייחס לכל הענין וסקוט רדה בכולם והיה הבמאי הכי לא נחמד בעולם. למעשה הוא מעיד על כך בעצמו והוא גם עובר בסרט כאדם ממש לא נחמד. לזכותו יאמר שהוא לגמרי מודע לכך, מודה בכך בפה מלא. לזכותו אף יותר תיזקף העובדה שלפחות לאחר שרדה בכל כך הרבה אנשים יצאה לו יצירת מופת. ואולי זו דרכן של יצירות מופת, כפי שהעיר מישהו בסרט: אם היה נחמד לצלם את הסרט ככל הנראה הוא לא יהיה סרט טוב במיוחד. אם התהליך היה סבל, יש מצב שיצא סרט מצוין, ויותר. (וראו סרטים כמו ''אפוקליפסה עכשיו'' או ''האזרח קיין'' כדי לתמוך בתאוריה הזו).
ודבר נוסף: פעם הייתי משוכנע שגרסת האולפנים מ 1982 היא הגרסה הטובה ביותר של הסרט. כן, זו עם הוויס אובר. עכשיו, לאחר צפייה בכל הגרסאות ובכל שאר מטעמי המארז, אני כבר לא בטוח בדבר פרט לדבר אחד: הסרט הזה הוא יצירת מופת בכל אחת מהגרסאות. הוא עובד כך וגם כך.
אין סרטים רבים שראיתי כל כך הרבה פעמים (ואת ''בלייד ראנר'' ראיתי כמה עשרות פעמים ואולי אף יותר בגרסאותיו השונות, חמש פעמים בסופשבוע מענג אחד שבו קבלתי את המארז הזה לידי) ושעדיין עובדים עלי באופן כה מרשים. סרט שתמיד אוכל למצוא בו עוד ועוד דברים. אני עדיין זוכר את אותו לילה בשנת 1982 שבו נקלעתי, כמעט במקרה, עם שני חברים לקולנוע ''תל-אביב'' הענק שבמרכז ת''א כדי לצפות במה שחשבתי שיהיה סרט אקשן עתידני (במיוחד כיון שהכותרת שניתנה לו אז על ידי המפיצים היתה: ''מחסל עם רשיון'') ויצאתי המום, לא בטוח לגמרי מה ראיתי זה עתה. למחרת התייצבתי לבדי ליד קופת אותו בית קולנוע להצגה היומית כדי לראות את הסרט שוב. האפקט רק התגבר. מאז ראיתי אותו בהרבה מקומות: הקרנות חצות בקולנוע ''פריז'' המיתולוגי, הקרנת 70 מ''מ מעולה בלוס אנג'לס, הקרנות נוספות בבתי קולנוע שונים ואינספור פעמים בוידאו ודיוידי. והסרט הזה תמיד עובד. גם בעותק שרוט בסינמטק, גם בבית, וגם בהקרנות המשובחות ביותר.
Gets me everytime!
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
