 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
משחק המציאות
ספרים / רון יניב
יום ראשון, 08/05/2005, שעה 11:10
'מציאות – המשחק' מאת גיא חסון – לבני נוער בלבד?
|
|
המציאות אינה מאירה פנים לג'ואל. הוא חלש, מגושם, אינו מתבלט בספורט, כמעט אין לו חברים, מציקים ולועגים לו בבית הספר והוא לא מצליח לממש את אהבתו ללין היפה. לכן ג'ואל מוצא מפלט מקשיי המציאות בעולם דמיוני שהוא יוצר. שם, בעולם הדמיוני, הוא קפטן סטריקלנד, המפקד הנערץ והאהוב של בני האדם – המעטים שנותרו – במלחמתם הנואשת מול צבא החייזרים שכבש את טוסון. רק שלושה לוחמים נותרו לצדו של קפטן סטריקלנד, והם המחסום האחרון שמעכב את המשך הפלישה ומונע את כיבושו של כדור הארץ.
ג'ואל חי את הפנטסיה שנוצרה בראשו כמעט בכל רגע של היום. כשהוא בבית עם הוריו, כשהוא בהסעה, כשהוא מתחבא עם חבריו בפחד מפני רוס הבריון, וכשזה רודף אחריו במסדרונות בית הספר. אבל אז קורה משהו: הוא מוצא דיסקית מוזרה באדמה, לוחץ עליה ומאבד את הכרתו.
ג'ואל מתעורר לתוך עולם הזהה לדמיונותיו. עכשיו הוא באמת קפטן סטריקלנד, שלושה לוחמים מעריצים אכן ניצבים לצידו והחייזרים באמת אכזריים. העיר נהרסה ברובה, על חורבותיו של בית הספר הוקמה מפקדת החייזרים וסכנה אורבת מעבר לכל פינה, שכן הלוחם האימתני של החייזרים, הקרוי 'כלב מלחמה', נחוש בדעתו ללכוד את קפטן סטריקלנד. אבל לא הכל רע. לבושה של לין באמת מינימלי, וחושף את בטנה ואת רגליה היפות, ממש כמו בדמיונו של ג'ואל...
מסתבר שג'ואל התעורר לתוך משחק, אבל אמיתי. לא ניתן לצאת מהמשחק לפני סופו, לא ניתן לחזור לאחור, ואפילו האפשרות להכריז על הפסקה הנה מוגבלת למדי. הקושי, כמובן, גדל ככל שמתקדמים במשחק, אבל זה אינו החלק המפחיד. אמיתותן של הפגיעות היא הדבר המפחיד. פגיעה פירושה מוות. באמת. אבל אפילו זה אינו החלק המפחיד ביותר. הדרך לסיומו של המשחק היא המפחידה. אפשר לנצח – או למות. אין דרך אחרת לסיים את המשחק, ונצחון נראה כמשימה בלתי אפשרית.
ג'ואל הנו השחקן היחידי במשחק, וכל השאר - חייזרים ולוחמים - הם ניצבים. ככאלה הם פועלים על-פי אפיון הדמות שבנה ג'ואל בדמיונו. כך למשל, כלב המלחמה אכן מגלה עמידות גבוהה לפגיעות וג'ניפר הנה אכן מומחית מחשבים. כולם מקבלים במציאות המשחק את התכונות שג'ואל העניק להם. כולם, חוץ מג'ואל עצמו. הוא אמנם נקרא קפטן סטריקלנד, הוא אמנם נערץ על-ידי חבריו, אבל הוא עדיין חלשלוש, פחדן ומגושם. במציאות שכזו, קיומו של משחק על החיים ועל המוות אינו דומה כלל ועיקר למשחק הדמיוני שג'ואל הריץ בראשו עד כה, ואין פלא שבתחילת הדרך הוא מנסה שוב ושוב להתחמק מהמשחק, ללא הצלחה.
המשחק, פרי יצירתה של תרבות חוצנית, מקיף את כל העיר. הוא מנטר את התקשורת אליה וממנה, הוא מסווה את עצמו מפני לווינים ואמצעים אחרים, ולכן ג'ואל אינו יכול לצפות לישועה חיצונית. המשחק גם יודע את כל מה שג'ואל, השחקן, ושאר הניצבים יודעים, מרגישים וחושבים. זה היה יכול להיות משחק כיפי ומהנה, אלמלא היה ההפסד כרוך במוות.
זוהי, בתמצות, תחילתה של עלילת הספר. בהמשך יתרחשו מאורעות מפתיעים, העלילה תתפתח לכיוונים חדשים, אך אלה לא יוזכרו כאן ולו ברמז.
'מציאות – המשחק' הוא ספר נוער. הוא עוסק בפחדים של בני נוער, בתחושותיהם ובאופן בו הם תופסים את העולם. מהבחינה הזו, אין הבדל בין הנוער של ימינו, לבין הנוער של שנות השבעים של המאה הקודמת, למשל, או של כל תקופה אחרת. המבוגרים ימצאו בספר, מלבד העלילה הקלילה והסוחפת, גם הד לתקופת נערותם. הנשיקה הראשונה, המקובלות החברתית ועוצמתו של הדימוי העצמי הם אחדים מהנושאים בהם עוסק הספר, והם אוניברסליים - הם אינם תלויי מיקום או זמן. הראיה של בני נוער, שחסרה מטבעה את העומק והנסיון של המבוגרים, מדגישה לצד תמימות הנעורים גם את השוני בין עולם המבוגרים לעולם המתבגרים. האפשרות להגשים ולממש מטרות והבטחון העצמי ביכולת לעשות זאת מתווספים למסרים העולים מהספר. אם יש חסרון אחד לספר, הרי הוא שלב ההסברים בו מקבל ג'ואל הרצאה קצרה שמסבירה לו מה הוא צריך לעשות, מה הוא יכול לעשות ועד כמה תפישת המציאות הראשונית שלו היתה שגויה. אבל זהו חסרון מינורי, המתגמד לנוכח התבנית הסיפורית המעניינת, העלילה, ההפתעות והתפניות.
מי שקרא את סיפוריו הקודמים של גיא חסון, ואת הטיפים המופיעים במדורו 'על הכתיבה' המתפרסם בכתב העת 'חלומות באספמיה', לא יהיה מופתע מקיומן של ההפתעות הרבות בספר, מהעליה הרצופה בעוצמתן ומתחושת הפליאה ההולכת וגוברת ככל שהעלילה מתקדמת. לזכותו של גיא יש לציין כי ההפתעות והתפניות אינן קיימות רק לשמן. למרביתן תפקיד חשוב בעלילה ויש להן חלק ניכר בבניית המסרים והתובנות, שכן הספר בוחן את בעיות ההתבגרות של ג'ואל, כמייצגם של נערים רבים, בדרך המכריחה אותו להתעמת עם פחדיו הגדולים ביותר ובאופן הקשה ביותר. אבל יחודו של הספר אינו רק בכך. גיא השכיל לבנות משחק מציאות החורג מהתבניות של משחקי תפקידים ושל משחקי מחשב, אם כי הוא מבוסס על שניהם.
לסיכום: ספר מהנה ומעניין. מומלץ ביותר, ולא רק לבני נוער.
מציאות – המשחק
מאת גיא חסון
תרגום: יעל אכמון
הוצאת ביתן, 2005
231 עמודים
מציאות – המשחק - פרקים לדוגמה
גיא חסון
מציאות - המשחק - במיתוס
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
לאחר קריאה - אכן מומלץ בחום (חדש)
אסף הרשקו יום ראשון, 08/05/2005, שעה 23:10
סוחף ופריך. הייתי עולץ אף יותר לו היה הספר ארוך במאה עד מאתיים עמודים נוספים :)
|
|
|
|
|
הספר בהחלט נשמע מעניין... (חדש)
רונן יום שני, 09/05/2005, שעה 7:50
מתי תהייה אפשרות גם להשיג אותו באתרים כמו בוקמי או לחילופין באמצעות מבצע לחברי האגודה ?!
|
|
|
|
|
אהבתי את הספר, (חדש)
Boojie יום שני, 09/05/2005, שעה 13:36
אם כי אני חושבת שהוא בהחלט מתאים יותר כספר לבני הנעורים ולא למבוגרים. למרות שאולי תלוי מי המבוגרים.
לטעמי הוא קצת יותר מדי דידקטי בבנייה של ההתפתחויות הרגשיות בו. ג'ואל מבין דברים (ברמה הרגשית) קצת יותר כי זה מה שהספר רוצה ללמד וקצת פחות כי היה טבעי ללמוד אותם בקצב הזה.
ספוילרים:
העובדה שפתאום אנחנו מגלים שבעצם הוא אהב את ג'ניפר, שבעצם לין אהבה אותו כל הזמן, שבעצם רוס הוא לא כזה אבו-עלי כמו שהוא נראה אלא רק רוצה אהבה או משהו, שבעצם ג'ואל הוא גיבור אמיתי כמו שהוא כותב את עצמו כל הזמן... כל אלה מסרים קצת יותר מדי אמריקאיים וקצת יותר מדי מושלמים לטעמי. במציאות האמיתית קורה לחנונים חסרי בטחון ש*פשוט לא אוהבים אותם*; אהבת נעורים היא דבר קצת אמורפי ולא כל כך ממוקד וברור; בריונים הם לפעמים אנשים מלאי שנאה או שסתם לא ניתן להגדיר אותם במילים פשוטות כמו ''מלא פחד''; ואנשים שכותבים את עצמם כגיבורים לא בהכרח מסוגלים לצוף מעל ביצת הפחדנות והעליבות שלהם ולהציל את העולם - למעשה, סביר יותר שהם לא.
כך שלטעמי, הספר קצת יותר מדי דידקטי והאמת שלו קצת יותר מדי משרתת את המסר במקום להתקיים בפני עצמה. וכל זה גם הופך אותו לקצת יותר מדי סטריאוטיפי, כי הדמויות משרתות את המסר האמריקאי של ''קבל את עצמך והעולם יקבל אותך'' וכאלה. אפשר היה לעשות יותר עם הכתיבה-מחדש של הנראטיב האישי מול המציאות האמיתית, לעמת אותם *באמת*, ולא רק נראטיב אישי מול מציאות אמריקאית בנוסח ספרי העזרה העצמית. אפשר היה לעשות מזה ספר למבוגרים, שהיה חזק הרבה יותר.
אבל אחרי שאמרתי את כל זה, אחזור ואומר שאהבתי את הספר, הוא מהנה מאד, המציאות (המשחק...) שהוא מתאר נהדרת, וזו דרך נפלאה להעביר את המסר שמועבר בו, ושאני חושבת שבשביל בני נוער או ילדים (טוב, ילדים בוגרים יחסית) הוא נהדר. והסוף... :-)
|
|
|
|
|
וידוי חושפני (חדש)
אסף הרשקו יום שני, 09/05/2005, שעה 15:57
בתשובה לBoojie
*ספוילר*
היו הייתה פעם סדרת ספרי נוער בשם ''אהבת נעורים'' (או שם דומה). העלילה בספרי הסדרה הייתה יחסית פשוטה, וחזרה על עצמה (בוריאציות שוליות למדי) בכל ספר - נערה מאוהבת בבחור, בחור לא מאוהב בנערה, בחור אחר כן מאוהב בנערה והיא לא יודעת זאת (לרוב הוא הידיד הכי טוב שלה), בשלב כלשהו הנערה מבינה שהיא בעצם אוהבת את הידיד ולא את אותו אחד בו היא חשבה שהיא מאוהבת, כולם חיים באושר. פשוט, לא? :)
למה אני כותב את זה? כי אני חושב שכל מי שקרא כמה ספרים מהסדרה ההיא (או מסדרות אחרות דומות), מזהה המון קריצות לסוג הכתיבה הזה בספר בו אנו דנים (גם אם גיא עצמו לא כיוון לכך, אגב).
רוב הנקודות/הקלישאות שנראות ''בעייתיות'' במבט ראשון, הן בדיוק הקריצה הזאת במבט שני. זה רומן מד''ב משולב עם ספר נעורים, ואני חושב שזה חלק ממה שאהבתי בו.
*סוף ספויילר*
ומה הפואנטה בעצם? כן, אני מודה, קראתי ספרי נעורים לבנות גיל הטיפש-עשרה. לא יכולתי להימנע מכך, שכן אחותי מילאה בהם את הבית.
|
|
|
|
|
מדהים לגלות איזה מקורות (חדש)
Boojie יום שני, 09/05/2005, שעה 21:04
בתשובה לאסף הרשקו
ספרותיים ותרבותיים החמצתי מזה שבמקום לקרוא את נכסי צאן הברזל של גיל ההתבגרות (ובמיוחד ספרי בנות) כל הזמן לקחתי בספריה ספרי מד''ב וספרים על רוצחים סדרתיים (לגמרי במקרה, שני הז'אנרים האהובים עלי עד היום).
בגיל ההתבגרות, להיראות שלוש שנים מבוגרת מגילך כשאת הולכת לספריה זה *כזה* שולת!!!1 (בימינו אני רק מחכה שזה יפסיק כבר... P-:)
|
|
|
|
|
נו, את יודעת. (חדש)
אסף הרשקו יום שני, 09/05/2005, שעה 21:45
בתשובה לBoojie
לא אמרתי שקראתי *רק* ספרים כאלו :)
בנוגע לספרים שלקחת, נשאלת השאלה האם מצאת שילובים ראויים. קרי, ספרי מד''ב על רוצחים סדרתיים. ואולי רצוי אף יותר - ספרי מד''ב על רוצחים סדרתיים בגיל הנעורים.
אני יכול לראות זאת...
נערה מאוהבת בבחור, בחור לא מאוהב בנערה, בחור אחר כן מאוהב בנערה והיא לא יודעת זאת (לרוב הוא הידיד הכי טוב שלה), בשלב כלשהו הנערה מבינה שהיא בעצם אוהבת את הידיד ולא את אותו אחד בו היא חשבה שהיא מאוהבת, כולם חיים באושר ואז ג'ק המרטש יורד מחללית והורג אותם.
|
|
|
|
|
פעה, מה זה חוסר הדמיון הזה? (חדש)
Boojie יום שני, 09/05/2005, שעה 22:26
בתשובה לאסף הרשקו
נערה מאוהבת בבחור. בחור לא מאוהב בנערה. בחור אחר כן מאוהב בנערה והיא לא יודעת זאת (לרוב הוא הידיד הכי טוב שלה), בשלב כלשהו הנערה מבינה שהיא בעצם אוהבת את הידיד ולא את אותו אחד בו היא חשבה שהיא מאוהבת, ההוא מתחרפן מהקריזה ומתחיל לערוך טקסי זימון, ומצליח לזמן רוצח מת כלשהו (פרדי? ג'ייסון? ג'ק? תבחר) מאי שם במעמקי הגהינום. זה מחסל אותו בסצינה רוויית דם וזוועה, ואז הולך לחסל את הבחורה והבחור, משאיר מאחוריו שובל של גוויות מרוטשות בשלל דרכים מעוררות תאבון. בסוף הבחורה ניצלת, הבחור מצליח לחסל את הרוצח וזוכה בבחור -או- מצליח לחסל את עצמו ואת הרוצח ביחד וגורר איתו את הרוצח בחזרה לגיהינום, כשהבחורה מתייפחת על גופתו ונשבעת לזכור אותו לעד (ואולי לזמן אותו מהגהינום באיזה ספר המשך או ארבעים).
וכולם חיו באושר עד עצם היום הזה. או, אמ, בעצם...
(טוב, נו, זאת הייתה גרסת הפנטזיה. רוצה את גרסת המד''ב? אני די בטוחה שהיה פעם פרק כזה של מסע בין כוכבים... שקט, ניר!)
|
|
|
|
|
בה. וזוכה בבחור*ה*. (חדש)
Boojie יום שני, 09/05/2005, שעה 22:28
בתשובה לBoojie
אלא אם כן, כמובן, רוצים להכניס כאן גם מוטיב של מיניות אלטרנטיבית או משהו.
|
|
|
|
|
היה את הפרק שג'ק המרטש הגיע (חדש)
עופר יום שלישי, 10/05/2005, שעה 15:37
בתשובה לBoojie
לבבילון- למרות שהוא לא רצח אף אחד.
|
|
|
|
|
והייתי אף מזכירה אותו (חדש)
Boojie יום שלישי, 10/05/2005, שעה 16:15
בתשובה לעופר
(''הם לא זוכרים אותי בתור סבסטיאן, הם רק זוכרים אותי בתור - ג'ק''), אילולא התייחסתי, אהמ, למסע בין כוכבים.
עכשיו לך תכתוב מאה פעם: ''בבילון 5 זה לא מסע בין כוכבים''.
|
|
|
|
|
וידוי חושפני (חדש)
שיר יום ראשון, 15/05/2005, שעה 15:35
בתשובה לאסף הרשקו
קראו לזה ''חלומות מתוקים'' (ובגירסה הישראלית הקצרה ''חלומות ישראליים'' או משהו כזה), וזה אכן בדיוק ככה.
אפילו שבתור בת-טיפש-עשרה ממוצע קראתי אותם בשקיקה (לצד זילאזני, אסימוב, פרנק הרברט והצמד הנצחי וייס&היקמן), אתאכזב מאוד לגלות שהספר של גיא מזכיר אותם יותר מדי.
אלא אם כן זה רק על תקן הפארודיה, ולפי חלק מהביקורות כאן - זה לא.
|
|
|
|
|
מאד נהניתי לקרוא את הספר (חדש)
nachum יום חמישי, 02/06/2005, שעה 10:51
היה כיף לקרוא אותו.
התאכזבתי לשמוע, שאתה לא מתכוון להוסיף המשך.
נראה לי, שהספר נותר ללא סוף ממשי.
עלי להתוודות כי הספר, הזכיר לי את ימי נעורי.
בשנוי קטן, אז פנטזתי על יותם הקסם,
העקרון דומה.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
