עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
הגידו כן לזקן
ספרים / אהוד מימון
יום ראשון, 03/12/2006, שעה 23:34
זִקנה, אמנות וטכנולוגיה בסוף המאה ה-21 – 'להט קדוש' מאת ברוס סטרלינג
|
|
במידה ידועה, 'להט קדוש' הוא וריאציה על קלישאה אמריקאית מוכרת היטב – הצעירה היוצאת למסע ברחבי אירופה הרומנטית עם תרמיל על הגב. אבל את סיפור העלילה הבסיסי והנדוש הזה סטרלינג לוקח לכיוונים הרבה יותר מעניינים.
מִייה זיימן היא אזרחית למופת. בגיל 94 היא צעירה בשנה מהמאה ה-21, אבל מצבה הבריאותי מערר קנאה. היא אוכלת נכון, אורח החיים שלה בריא והיא מקיימת משטר קפדני של טיפולים שנועדו להאריך את חייה ולשמור על בריאותה. יש לה עבודה אחראית וחשובה – היא כלכלנית רפואית ועליה לעריך את כדאיות ההשקעה בהליכים רפואיים. בעולם שבו חיה מייה הטיפולים הרפואיים בעלי המשמעות היחידים הם טיפולים להארכת חיים. כי בשלהי המאה ה-21 הזקנים שולטים בכדור הארץ, אנשים בשנות השמונים והתשעים והמאה שלהם. אנשים שחוו את התהפוכות של ראשית המאה, את המגפות של שנות השלושים והארבעים ואת השיקום שלאחר מכן. אנשים שלמדו להעריך את השמירה על הבריאות ואת חשיבות ההשקעה לטווח ארוך. אנשי ''התמיכה האזרחית'' נמצאים בכל ומדווחים על הכל, בחביבות, בגלוי, בלי להתנצל על כך. כי ערכו של היחיד הוא בתרומתו לחברה ובריאות, אריכות ימים והשקעה נבונה וסולידית הם מפתח ליציבות החברה. בעולם של מייה, שבו הכסף מניב פרות בטווחים של עשרות ומאות שנים והתיקים הרפואיים של כל אדם הם נחלת הציבור, הכסף, הכוח, השלטון ואפילו היצירה האמנותית נתונים בידי הזקנים. ומייה זיימן היא אזרחית למופת, מעמודי התווך של השלטון.
שני מפגשים ביום אחד, האחד עם אהוב נעורים השוכב על ערש דווי והשני עם בחורה צעירה המזכירה לה את עצמה, מניעים אותה לעבור טיפול נסיוני לחידוש נעורים. השפעות הטיפול על אישיותה גורמות לה לנטוש את המשך טיפולי המעקב, לזנוח את החיים הבטוחים והמסודרים שהכירה ולעלות על מטוס לאירופה כשכל רכושה ארוז בתרמיל גב. בדמותה החדשה, בחורה בת עשרים בשם מאיה, היא מסתובבת באירופה ונסמכת, כמו בלאנש דיבואה, על טוב לבם של זרים.
מאיה עוברת בכל מרכזי האמנות והיצירה התוססים ביותר של אירופה המתחדשת – שטושגרט, פראג, בולוניה. היא נעה בחוגים של אמנים בוהמיינים. אלה הם אנשים צעירים ומבריקים העומדים בחזית העשיה האמנותית ומשלבים מדע, מידע, אמנות ותודעה כדי לפרוץ גבולות. וכאן מתגלה הראשון משני הפערים הגדולים שעומדים בלבו של הספר. כי בסופו של דבר כל אותם פורצי גדר נגועים באימפוטנציה או בקונפורמיזם. כולם מלינים על כך שהזקנים שולטים בשוק האמנות ולא מאפשרים להם ליצור יצירות חדשות, אך למעשה הם לא מנסים לנפץ את השלטון הזה אלא להשתלב בו, או, לחילופין, הם שבויים כל כך בעולמם עד כי העולם החיצוני לא מעניין אותם.
ברט, שאותה פוגשת מייה/מאיה עוד בסן פרנסיסקו, רוצה ''כסף אמיתי'' של זקנים ולא מזומנים. ת'רס, בעלת חנות הבגדים בעלת הקשרים למאפיה, שואפת בסופו של דבר לפתוח חנות ''אמיתית'' ומהוגנת. אמיל, הקדר שגילה שהוא מתחיל לחזור על עצמו, לקח סמים שמחקו את זכרונו והוא חי בבועה של בורות שדרכה עוברות שורה של נשים צעירות שחולקות את מיטתו ומקטלגות את האוסף שלו, מעין זכרון חיצוני המוצמד לו. בנדתה וחברותיה שואפות להיות ''פוסט-אנושיות אמיתיות'', הדור הראשון שבו התקדמות הרפואה תאפשר שנת חיים נוספת בכל שנה כך שהן תהיינה בנות אלמוות. הן שואפות להקים את שלטון הזקנים האמיתי שיחליף את השלטון הקיים. ופול, האידאולוג של הקבוצה, שקוע כל כך בדיונים על מהות היופי והאמנות שאף אחד לא שם לב שהוא לא עושה שום דבר.
הפער השני שמאפיין את העולם שסטרלינג יוצר ב'להט קדוש' זה שבין ברט (המכנה את עצמה, מאוחר יותר, ניקול) לבין מייה/מאיה. שתיהן מתחילות מאותה נקודת מוצא בסן פנסיסקו, ומייה בת ה-94 הופכת למאיה שהיא בת גילה של ברט. שתיהן מגיעות לאירופה ומסתובבות פחות או יותר באותם חוגים. אך בעוד מאיה, הכלכלנית הרפואית, משתלבת בלב אותם חוגים ומתחילה לעסוק בצילום, ברט מעצבת הבגדים הופכת לניקול ומסתובבת בשולי השוליים שלהם ולבסוף מוצאת את מקומה כעיתונאית המדווחת על החוגים הללו. סטרלינג לא מנסה לרכך את הניגוד הזה. לקראת סוף הספר הוא מעמת את מאיה וניקול, והאחרונה מטיחה הראשונה את כל התסכול שלה, התסכול של הדור הצעיר שמוצא את כל אפיקי ההתקדמות חסומים בפניו. אפילו בדמותה הצעירה, מצליחה מאיה הזקנה להגשים את חלומותיה של ניקול, בעוד ניקול עצמה נדחקת הצדה ונאלצת להסתמך על מאיה שתכניס אותה אל עולם היצירה, או לפחות שתהווה לה צוהר להציץ דרכו לתוך העולם הזה. פער הדורות, המאבק בין הדורות, מוצא ביטוי מלא ובוטה בניגוד שבין מאיה וברט.
המקום בו לוקה הספר הוא העלילה. לאורך רוב הספר העלילה נעה ממקום למקום ומאירוע לאירוע בלי להתקדם הרבה, כמו מאיה עצמה, ולכן הקריאה בו עלולה לקרטע מפעם לפעם. אך זהו אינו ספר שהעלילה היא מרכזו. במרכזו עומדים הרעיונות והדמויות, ובתחומים אלה סטרלינג עשה את מלאכתו נאמנה. ראשית יש לציין שזהו אחד מספרי המדע הבדיוני היחידים המתייחסים לבעיה הדמוגרפית כפי שהיא מובנת כיום. מאז מאלתוס (לפחות) המילים ''התפוצצות אוכלוסיה'' סיכמו את הגישה לבעיה הדמוגרפית שתעמוד בפני העולם במאה ה-21, והתחזיות הישנות דנו באוכלוסיה של עשרה מיליארד בסביבות שנת 2030. תחזיות מעודכנות מדברות על שיא אוכלוסיה של כשמונה וחצי מיליארד בסביבות 2050, כשלאחר מכן תתחיל ירידה. בדרך כלל מתייחסים להודו כאל סמל האיום הדמוגרפי, אך סטרלינג מתייחס דוקא לשווייץ וליפן. כבר היום עומדות מדינות מערב אירופה בפני מצב שבו רמת החיים והרפואה עומדות להביא לכך שהמשאבים הנדרשים על ידי האוכלוסיה המבוגרת יעלו על אלה שהאוכלוסיה בגילאים היצרניים תוכל להפיק. החברה שסטרלינג בונה על סמך מגמות אלה, כולל ''שלטון הזקנים'' שבה, היא מרתקת, ומצדיקה בפני עצמה את קריאת הספר.
אך לבו של הספר הוא ''הלהט הקדוש'' של היצירתיות. במרכזו עומד מאבק הדורות בין הזקנים השולטים ביצירה האמנותית לבין הצעירים המנסים לפלס להם דרך משלהם. החבורה המתכנסת בפראג מבטאת תחושה של מחנק, תחושה שכל הפגנה של יצירתיות חדשה מצדם היא חסרת תוחלת כיוון שהאמנות נשלטת בידי אנשים שקנו את שמם שמונים שנה קודם לכן והם אינם מאפשרים לצעירים לבטא את עצמם. הם רוצים להגדיר את מהות האמנות והיצירתיות, את מהותה של האנושיות והפוסט-אנושיות של סוף המאה ה-21, אך למעשה הם מנסים להגדיר את עצמם ואת מקומם בעולם שכבר לא רואה בצעירים את העתיד, אלא מעין סרח עודף שיום אחד אולי יגדל להיות משהו הראוי להתייחסות. תהליך הגדרה זה, והניגוד בין הצהרותיהם של הצעירים לבין מעשיהם בפועל, הם המעניקים לספר את עיקר תוכנו וערכו.
הסייברפאנק במיטבו, כספרות של רעיונות (בניגוד לספרות של להטוטים טכנולוגיים או של אווירה לשמה, אליה הוא גולש לעתים), חוזר אל הלב הקלאסי של המדע הבדיוני – הבחינה של שינויים חברתיים ואנושיים לאור התפתחויות טכנולוגיות. תקפותן של אותן טכנולוגיות ודיוק המדע שעומד מאחוריהן הם משניים, שכן הם משרתים את הבחינה החברתית. ''להט קדוש'' הוא יצירת רעיונות שכזו, ומבחינה זו הוא טוב מאד. לכך יש לצרף שני גורמים נוספים העומדים לזכותו: סטרלינג מצליח לברוא עולם אמין מאד, בתוך גבולותיו שלו, ומאכלס אותו בדמויות מרתקות ואמיתיות המביעות את הרעיונות ואת הבעיות שסטרלינג רוצה להבליט. כל אלה הופכים את ''להט קדוש'' , למרות עלילתו המקרטעת לעתים, לספר מרתק.
להט קדוש (Holy Fire)
מאת ברוס סטרלינג (Bruce Sterling)
תרגום: זיו מכנס
הוצאת אופוס, 1997
351 עמודים
צייטגייסט מאת ברוס סטרלינג
|
 |
|
