עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
התחלה לא רעה
ספרים / אהוד מימון
יום שישי, 08/10/2010, שעה 21:40
ביקורת על ''שם הרוח'' מאת פטריק רותפס
|
|
העסקים אינם טובים בפונדק אבן-הדרך שבעיירה נְיוּאָר. בגלל מלחמה, מסים ושמועות על שדים משחרים לטרף, רק אנשים ספורים נוסעים בדרכים. קוֹטֶה, הפונדקאי אדום השער וירוק העיניים, מסתמך בעיקר על אנשי העיירה לפרנסתו, וגם להם אין כסף רב. באחד הלילות הוא אוסף בדרך נוסע שנשדד, את דֶוַון לוצ'יס, הידוע פשוט בכינויו ''ההיסטוריון''. ההיסטוריון מזהה שקוטה הוא למעשה קְווֹתֶה האגדי ומשכנע אותו לספר לו את סיפור חייו במהלך שלושה ימים (כן, זהו ספר ראשון מטרילוגיה). כך פותח קוותה את סיפורו:
שמי הוא קוותה. לשמות נודעת חשיבות רבה, שכן הם מלמדים הרבה על בעליהם. היו לי יותר שמות מכפי שזכאי אדם יחיד לשאת...
הצלתי נסיכות, גנבתי אותן ממלכים עת נמו בתלי קבורתם. שרפתי את העיר טרבון עד היסוד. ביליתי לילה עם פלוריאן, ובסופו היו לי חיי ובינתי לשלל. גורשתי מהאוניברסיטה בגיל צעיר מגילם של רוב המתקבלים אליה. הלכתי לאור הירח בדרכים שאחרים חוששים לדבר עליהן לאור היום. דיברתי עם אלים, אהבתי נשים, וכתבתי שירים שהזילו דמעות מעיני המזמרים.
אולי שמעתם עלי.
''שם הרוח'' הוא סיפורן שלי שתי תקופות בחייו של קוותה – ילדותו בלהקת שחקנים נודדים ולימודיו באוניברסיטה. ההמשך, ככל הנראה, בספרים הבאים.
הספר אינו אחיד ברמתו, והוא מתחלק על פי החלוקה של שתי תקופות אלה בחייו של קוותה. התקופה הראשונה, ילדותו, מעניינת יותר וכתובה טוב יותר מהתקופה השנייה. רותפס מצליח בתחילת הספר לתאר בצורה מאוד יפה את להקת השחקנים הנודדים מבעד לעיניו של הילד קוותה. הוא מתמקד בתיאור שתי מערכות יחסים בעולם זה – מערכת היחסים של הוריו של קוותה כפי שהיא נראית בעיני הילד, והיחסים המיוחדים שמתפתחים בין קוותה לבין הארקאנאי, הקוסם שהוכשר באוניברסיטה שהצטרף ללהקת השחקנים בנדודיה. מערכות יחסים אלה מתוארות היטב, הן אמינות ומעניינות, וזה חיוני מכיוון שהן עתידות לעצב את חייו של קוותה לאחר האסון שיפקוד אותו בגיל 12.
החלק השני בחייו של קוותה, המתאר את לימודיו באוניברסיטה, הרבה פחות משכנע. במקום מערכות יחסים אמיתיות נראה שרותפס מסתפק בקלישאות: בדידותו של הילד הצעיר המבריק (הוא מתחיל ללמוד באוניברסיטה בגיל 15); החברים הטובים אם כי פחות מבריקים הניחנים בחוכמת חיים; הסטודנט העשיר הרשע נוטר האיבה; המורים שחלקם מטפחים אותו ואחרים שונאים אותו. לעתים הקורא חש שהוא נפל לתוך סרט קולג'ים אמריקאי מתובל בקצת כשפים. החלק הזה גם מתקדם יותר לאט ואין בו התפתחות אמיתית של הדמות של קוותה, התפתחות שהייתה יכולה לפצות על הקלישאות. זהו אמנם פרק זמן קצר יותר בחייו של קוותה בהשוואה לילדותו, אבל עוברים עליו שינויים מרחיקי לכת שאינם משתקפים כלל באישיותו.
חלק זה סובל מעוד מגרעת אחת רצינית, והיא שנראה שהאנשים הנכונים והדברים הנכונים תמיד מזדמנים לקוותה כבדרך פלא. במקרה הוא פגש את מי שיכול ללמד אותו את השיעורים הנכונים, במקרה הוא קרא מתישהו את הספר הנכון, במקרה יש בכיסו חומרים הנחוצים כדי לצאת מצרה זו או אחרת. המקרים האלה כה תכופים, שהם מאבדים את האמינות שלהם בשלב מסוים (מוקדם למדי לטעמי האישי).
מניסיוני ולטעמי ספרי פנטסיה של 800 עמוד שבתחילתם מפה (בייחוד כאלה שהם חלק ראשון מטרילוגיה) אינם מבטיחים טובות בדרך כלל, אבל יש שני דברים שבזכותם בכל זאת גמעתי את כל העמודים האלה, והם אפילו מפצים חלקית על החסרונות של החלק השני של ''שם הרוח''. האחד הוא שרותפס כותב היטב. הכתיבה קצבית, שוטפת, כיפית ומצליחה להימנע מנפילה לתיאורים אינסופיים. ההרפתקאות מגיעות בזו אחר זו, אך משאירות מקום לחיים הרגילים ביניהן. היתרון האחר הוא שרותפס מצליח בנקודה העדינה של שילוב הקסם בעולם שלו. סופרי פנטסיה נוטים בדרך כלל להציף את העולם שהם יוצרים בקסם על כל צעד ושעל (בעיקר כאשר הגיבור הוא קוסם מוכשר ומבטיח כקוותה) עד שכל זכר למאפיינים האחרים של העולם נעלם. זה עלול לגרום לאחד משני דברים – ליצירת עולם שלקורא אין שום אחיזה בו ו/או להרצאות ארוכות ומשמימות על המכניקה, הפרקטיקה והפוליטיקה של הקסם. רותפס מצליח ליצור עולם עשיר, חי ואמין, שבו הקסם הוא חלק מחיי היום-יום בלי שישתלט עליהם ויהיה חזות הכול. אפילו כסטודנט באוניברסיטה שבה לומדים את מדעי הקסם לקוותה יש דאגות שאינן קשורות בקסם (שכר לימוד ובחורות למשל). זהו הישג מרשים.
בסך הכול ''שם הרוח'' הוא ספר טוב, שלא הייתה מזיקה עריכה לחלקו השני. אבל הוא חלק ראשון מטרילוגיה, ויש לכך שתי בעיות. ראשית, יש לנו בארץ ניסיון מר עם תרגום חלקים ראשונים של סדרות שהחלקים האחרים שלהן לא תורגמו מעולם. שנית, רותפס אמנם זורע היטב את הזרעים שימשכו לקרוא את הספרים הבאים בסדרה, אבל אם הכתיבה תימשך במגמה שניכרה בחלקו השני של הספר, היא עלולה להפוך לשורת הצלות נִסיות של אדם שאינו מצליח להתפתח, וזה יהיה סתם משעמם.
שם הרוח
רשומות קוטל המלכים: היום הראשון
פטריק רותפס
מאנגלית: עמנואל לוטם
כנרת, זמורה-ביתן, 2010
783 עמודים
|
 |
|
