 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
על ערפדים ואנשים
ספרים / אהוד מימון
שבת, 19/11/2011, שעה 12:07
ביקורת על דם כחול של ורד טוכטרמן
|
|
רבים מדי מספרי הערפדים, ובעיקר סרטי הערפדים, מזכירים פרק של ''דוקטור הו'' – יש בהם המון ריצה. המון בריחות ומרדפים, חסרי תוכן. למרבה השמחה, ''דם כחול'' אינו כזה. רוב היצירות בז'אנר הערפדים גם מתייחסות למוסכמות הידועות לגבי הערפדים – המשיכה המינית שלהם ואונם המיני, טבעם החייתי ועוד – אך רק לעתים רחוקות במפורש, נראה שהיוצרים מעדיפים רמזים עבים ומגושמים. גם בפח הזה ''דם כחול'' אינו נופל. לעתים נראה, תוך כדי קריאה, שוורד טוכטרמן החליטה במודע לאמץ את אותם סטראוטיפים, להפוך אותם לתכונות מפורשות של הערפדים, ולנצל אותם כדי לספר את הסיפור שלה. ובכך טמון עיקר ייחודו של הספר שלוקח את הנחות היסוד האלה ובוחן מה אפשר לעשות אתן.
כך למשל במקום להימנע מנושא הערפד כיצור מיני או לעדן אותו, טוכטרמן החליטה שהערפדים שלה (לפחות חלקם) ינצלו את המוניטין, המסתורין והיכולת הזו שלהם כדי להתקיים. לכן הם מקימים את ''דם כחול'', סוכנות של ערפדים המגשימה את הפנטסיות המיניות של חובבי ערפדים. גם המחיר עבור שירותיה אינו מצטנע או מצטעצע – תמורת היכולת המינית שלהם הערפדים גובים דם. ישירות זו מרעננת בז'אנר, והיא משמשת היטב לבנות את העלילה ואת התפחות הדמויות. זה הולך יד ביד עם שימוש מושכל וגלוי בפן אחר של מיתוס הערפדים והדרך שבה הם נבדלים מבני אדם – העובדה שהם אינם מזדקנים. טוכטרמן משקעת את הדמויות והקוראים שלה עמוק בחוויה הגופנית, ומדגישה את העובדה שאפשרות האלמוות אינה רק מושג מופשט ונושא להרהורים ביחסים שבין בני אדם לערפדים, אלא חוויה גופנית ישירה מאוד שיש לה השפעה בחיי היום-יום. המגמות משתלבות, כצפוי, בתיאורי יחסי המין בין הערפדים לבני האדם, אבל הגילוי המעניין יותר של המודעות לגוף ולמה שעובר עליו הוא דווקא ברגעים שבהם בני האדם שבספר, ובייחוד חן, הגיבורה שלו, עומדים בפני עצמם. מרשימה במיוחד בהקשר זה היא הסצנה שבה חן בוחנת את עצמה במראה בפרק העשירי.
וכאן טמון ייחוד נוסף של הספר, ברובו הוא אינו ספר על ערפדים. הספר עוסק רובו ככולו בבני האדם שבאים במגע עם הערפדים ובהשפעה של מגע זה על בני האדם. אף-על-פי שמערכת היחסים שחן מפתחת עם הערפדים היא זו שמניעה את האירועים, הרי שהאירועים עצמם מתרחשים בתוך העולם ה''אנושי'' לאורך רוב הספר. נשמר בספר איזון לא פשוט – העלילה לא יכלה להתקיים ללא הערפדים וחברת הערפדים, אך היא הכל זאת מתרכזת בהשפעת המפגש עם הערפדים על בני האדם. ומפגש זה, שוב בניגוד ליצירות רבות בז'אנר, מורכב למדי ואינו חד-ממדי. סופו של הספר (הספר הוא ראשון בסדרה אך בכל זאת עומד בפני עצמו) מרמז שהמוקד והדגש ישתנו מחברת בני האדם לחברת הערפדים בספרים הבאים, אבל המעט שיש בספר מחברת ערפדים זו נראה מעניין. למעשה, אחד הדברים שחסרו לי בספר הוא התייחסות נוספת לחברת ערפדים זו, כי גם היא מצטיירת כלא שגרתית. החברה הזו נגלית גם כחלק מעלילת הספר, וככזו בעיקר בחלקו האחרון, וגם בהבזקים של סיפורים נלווים.
החיסרון העיקרי של ''דם כחול'' הוא שהספר משתדל יותר מדי. אפשר לראות את זה בפנים שונים שלו, שבהם עידון ומידתיות היו משרתים טוב יותר את הספר. כך למשל הגיבורים (כמעט כולם) ימצאו (כמעט תמיד) מענה לשון שנון ומתחכם, עד כדי כך שהדמויות מתחילות לאבד מאמינותן בנקודות אלה. אבל זה בולט במיוחד במערכת היחסים של חן וחבריה שרון ועומרי. סוף התהליך שעובר על חן ידוע במידה מסוימת מתחילת הספר, ולפחות לאחר השליש הראשון שלו, וורד טוכטרמן מכינה יפה את הרקע הרגשי שיאפשר לו להתרחש. אבל לטעמי היא מדגישה אותו יותר מדי, חוזרת אליו שוב ושוב במקום לתת לו לבקוע באופן טבעי ומעודן יותר מתוך העלילה. הייתי מעדיף עוד סיפורים צדדיים על דמויות שבבירור שמור להן מקום נוסף בעולם של ''דם כחול'' על פני חלק מהסצנות של חן וחבורתה.
נהניתי מ''דם כחול'', הוא כתוב היטב וטוכטרמן יוצרת בו עולם מעניין שבוחן את מרחב האפשרויות של הז'אנר ומרחיב אותו למקומות חדשים. הדמוית שלה בדרך כלל אמינות ומעניינות וההתפתחות שלהן משכנעת. אבל הייתי רוצה לראות יד עורכת תקיפה יותר שהייתה מרסנת ומעדנת מעט את הסגנון המוכר של טוכטרמן, שעובד נהדר בסיפורים קצרים אך במינון של רומן הוא מעט מוגזם.
פרק לדוגמה
אתר הספר
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
יש לי דם כחול
אריק יום ראשון, 20/11/2011, שעה 22:12
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
